האזנה נעימה!

"בעיניי זה המפעל החשוב ביותר במדינה. בית החרושת הענק שמייצר את אורחות החיים שלנו. הסיבה שאנחנו ממשיכים להפעיל את מערכת החינוך, שבתי החולים שלנו עובדים, שכבישים נסללים, שהתחבורה עובדת, שהשירותים הציבוריים עובדים - היא שיש מפעל ענק שמניע ומפעיל את זה בצורה יום יומית. ולכן, לצד כל הדיונים הפוליטיים והאידיאולוגיים שמלווים אותנו, זה הלב הפועם והחשוב ביותר שמניע את החיים עצמם".

המגזר הציבורי או השירות הציבורי, הוא עמוד השדרה עליו בנויות תשתיות המדינה והוא שמאפשר את קיום השגרה בכלל תחומי החיים במדינה. ככזה, מובן היה שצעירות וצעירים רבים ימצאו את דרכם ואת דרכן אל משרדי הממשלה והחברות הממשלתיות השונות והרבות, ואולם לא כך במציאות. פגשנו את תומר לוטן, מי שכיהן בעברו בתפקידים רבים בשירות הציבורי, ובין היתר כמנכ"ל המשרד לביטחון פנים תחת השר עמר ברלב, לשיחה בנוגע להיכרות עם השירות הציבורי, תפקידיו השונים, הפוטנציאל שלו, ובשאלה איך גורמים לצעירים לשוב ולקחת חלק בעולם הציבורי, שלעתים יכול להראות אפור ובירוקרטי מדי. בעיקר, באנו לשמוע ממנו על תכנית עבודה פוטנציאלית ומדוע הוא עדיין אופטימי.

על השירות הציבורי בשנת 2025, על מנהיגות ציבורית, ועל היכולת של צעירות וצעירים לשוב ולהוביל את המגזר הזה, כל זאת ועוד בפרק.

במהלך השנתיים האחרונות, נלחם עמרי רונן על עתידה של מדינת ישראל. בין שעשה זאת במאבק בהפיכה המשטרית ברחוב, בין שנלחם בשדה הקרב במהלך מלחמת חרבות ברזל ושירת למעלה מ200 ימי מילואים, ובין שעושה זאת כיום בשיקום ובנייה של שכונת הרצפות הירוקות בקיבוץ כפר עזה, קיבוץ הולדתו של עמרי.

כחלק משמעותי בארגוננו, וכמודל לחיקוי עבור צעירות וצעירים רבים, פגשנו את עמרי לשיחה על חברה אזרחית, על דור צעיר ונחוש שלוקח אחריות וקם לפעול אל מול אתגרי המדינה מבפנים ומבחוץ, על ציונות היום ועל תקווה.

בחייו הקצרים, הספיק ברל כצנלסון לעלות לישראל, להפוך לאחד ממנהיגי תנועת העבודה ומנהיגי הפועלים בארץ ישראל, להקים ולהיות שותף בבנייה של מוסדות רבים כמו קופת חולים כללית, הוצאת הספרים עם עובד, עיתון דבר ועוד. ברל היה ממעצביה המרכזיים של החברה בתקופת הישוב, רגע לפני הקמת המדינה- מבחינה רעיונית-תרבותית, והן מבחינה מוסדית ומעשית.

במלאות 80 לפטירתו, הקלטנו את העונה החדשה של עין לציון, בעקבות הגותו, רעיונותיו וחיבורו של ברל לימינו.

בתקופה הדורשת בחינה מחודשת של המציאות אל מול קריסת הקונספציות; כשאנו נדרשים למשימות לאומיות גדולות; וכשעלינו לשוב ולבנות יחד ולהשיב את ישראל למסלולה, פגשנו את רגב בן-דוד, לשיחה על ברל האיש, על הגותו, ועל הרלוונטיות הגדולה שלו אף כיום.

** הוקלט לפני ה- 7.10.23 **

בני דור המייסדים, ביקשו לבנות להם מולדת ישנה חדשה. ברוח הלאומיות הגיעו ארצה, דיברו על חברת מופת, וביקשו להקים בית לעם היהודי בארץ ישראל. היה להם סיפור משותף שחיבר ביניהם דרך העבר וההיסטוריה של העם והארץ, התרבות והמסורת היהודיים, וחלום משותף בן אלפיים שנים שנים, לשנה הבאה בירושלים. מגמות ותהליכים הביאו את דור הבנים לחפש מעבר למרחב הלאומי ולמקומי הסגור וחיפוש, שלא אחת הובילו לזניחה והתנכרות לאותו סיפור משותף. תהליך, שבקפיצת דור הביאה לניתוק משמעותי של בנות ובני הדור השלישי מהווייתם היהודית, ציונית ולאומית. מילים כמו יהדות, מסורת וציונות החלו להיעלם מהשיח הליברלי ונוצר נתק בין צעירות וצעירים ישראלים רבים לבין ההיסטוריה של מדינת ישראל, העם היהודי, המורשת היהודית ושרשרת הדורות. ציבור שוויתר על המורשת ועל הסיפור והתרבות שלו. בעולם שהפך בינארי, בו הכל משויך מיד למחנה פוליטי כזה או אחר, וללא הכרה בעומקם של הדברים; ללא ניסיון להיכרות עם רעיונות וטקסטים מקוריים; ומתוך תחושה של פסיביות גדולה, הרגשנו לפני שבע שנים, שאנחנו מוכרחים לקחת אחריות ולעשות מעשה. החלטנו לנסות ולספר מחדש, לנסות ולכונן סיפור ישראלי משותף, ברוח התנועה הציונית ובהתאם למגילת העצמאות. אז הקמנו את ארגון "יהב-מחנכים לציונות".

בין תפיסה של "להתחיל הכל מחדש" אל מול גישה של "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות" ביקשנו ללמוד ולהכיר, לחפש את המורכבויות, כדי בסוף היום לצאת לפעולה.

בפרק היום נדבר עם נחשון אלוני, מייסד שותף ויו"ר ארגון יהב-מחנכים לציונות. נדבר על הקמת הארגון, על החזון, הדרך, הפעילות, וכמובן האנשים. נשוחח על לימוד שמוביל לכדי מעשה, על הרוח ועל משימות לאומיות. נתהה על מקומה של מנהיגות צעירה, ועל החשיבות - היום יותר מתמיד - לחזור לקחת אחריות ולהוביל את המדינה.

בשבעה באוקטובר יצא צה"ל למלחמת אין ברירה. מלחמה צודקת מאין כמותה, שנכפתה עלינו לאחר הטבח ומעשי הזוועות שביצע חמאס בתושבי העוטף והנגב המערבי. חודשי הלחימה הרבים, והעובדה שככל הנראה אין מי שלא מכיר במעגל כזה או אחר אנשים שנפגעו באותה שבת, אנשים שיצאו להילחם, או אנשים שנפלו או נפגעו כתוצאה מהלחימה, הביאו לכך שהמלחמה בעת הזאת היא מציאות חיינו, איך שלא נהפוך זאת.

בדיוק מסיבה זו בחרנו בפרק היום לנסות ולגעת בסוגיות מהותיות ומרכזיות ברוחו של צה"ל ובחברה הישראלית כולה. סוגיות שבריריות ורגישות, אך כאלה המאפשרות לנו את עוצמתנו המוסרית והערכית, ואת מה שמבדיל אותנו מהצד השני. בפרק היום נארח את פרופסור דני סטטמן, לשיחה על מוסר, לחימה, על מעורבים ובלתי מעורבים וכיצד כל אלה משפיעים באופן ישיר על החברה בישראל. נדבר על טוהר הנשק וננסה להבין – על קצה המזלג – מה זה אומר מלחמה צודקת. נבקש לאתגר את עצמנו, לבחון את עמדותינו וננסה לצאת מחוזקים גם מבחינה מוסרית וערכית להמשך הלחימה.

אל בוקר ה7/10 שירה התעוררה בכלל בתאילנד. יום לאחר מכן היא כבר ניהלה את אירוע החירום הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל יחד עם צוותי החירום בישוב חורה שבנגב, שם מכהנת בשנה וחצי האחרונות בתפקיד מנכ"לית הרשות המקומית. גם על חורה לא פסחו האובדן והשכול, וכבר בתחילת הלחימה נפל לוחם בגדוד 13 של גולני מקרב הישוב, נהרגו ארבעה בני משפחה מפזורת חורה מפגיעה ישירה של טיל, ונחטף לעזה בן חורה סאמר טללקה שנהרג כמה שבועות לאחר מכן מירי כוחותינו בעקבות זיהוי שגוי.

בפרק היום נפגוש את שירה אוחנה לשיחה מרתקת על צעירים, מנהיגות, החברה הבדואית ועל החברה הישראלית כולה. נדבר על בחירות לא טריוויאליות וכניסה למוקדי השפעה; על אתגרים והזדמנויות בחברה הבדואית; ועל החשיבות לראות אנשים כבני אדם לפני תוויות ותפיסות. בסיפור שמתחיל בירוחם, מתגלגל לתל-אביב וממשיך לחורה ובחזרה, נדבר על חלוציות, על ציונות ועל הצורך במנהיגות צעירה, אמיצה ואותנטית.

אירועי השבת השחורה של ה-7/10/23 מהווים אבן דרך משמעותית מאוד בדברי חייה של מדינת ישראל. מה שהיה, אינו עוד מה שיהיה. התקפת החמאס והטבח הנורא הביאו לקריסתה של הקונספציה הביטחונית ואולי גם קונספציות בתחומים נוספים בחברה הישראלית. לאחר שנים רבות של סבבים ולחימה ללא רצון אמיתי להכניע את שלטון חמאס, ומתוך גישה של ניהול הסכסוך, המלחמה הנוכחית - שאת סופה איננו יודעים כרגע -, עשויה להוות בישראל קו פרשת מים מבחינה פוליטית, מדינית, חברתית ועוד.

לאחר חודשים רבים של מחאה כנגד ההפיכה המשפטית, ולאחר תקופה ארוכה של סכסוכים פנימיים והתנגשויות פנים ישראליות, כשנדמה שאנחנו נמצאים בתחתית שאליה לא דמיינו שנגיע, עם ממשלה שקרעה את העם, הגיעה המלחמה וטרפה את הקלפים.

בפרק היום אנחנו מארחים את האלוף במילואים וסגן הרמטכ"ל לשעבר, חה"כ לשעבר וסגן שרת הכלכלה לשעבר, יאיר גולן לשיחה צפופה על ישראל. נדבר על צבא ובטחון, על החברה האזרחית, על הסכסוך, על לקיחת אחריות, על ציונות ואתגרי השעה. 

נקרא ונדבר יחד על משימות לאומיות כמו שיקום העוטף, וננסה להבין איפה אנחנו יכולים להכנס, להשפיע, ולשנות.

מראשיתה של מדינת ישראל עמד המתח בין בסיסה היהודי לבין זה הדמוקרטי; בין מדינה מערבית נאורה, החורטת על דגלה את ערכי החירות, הפלורליזם והקדמה, לבין האורתודוקסיה הדתית והממסד הרבני השמרני. המחאה סביב ההפיכה המשפטית ושלושים ושבעת השבועות האחרונים העלו על סדר היום ביתר שאת את הוויכוח סביב סוגיית הליבה של מדינת ישראל. לא לראשונה, אך בעוצמות שלא הכרנו, התנגשו שני בסיסיה הערכיים, המנוגדים לעתים, של מסורת מול קדמה ופתיחות מול הסתגרות והתבדלות. סוגיות של שוויון אזרחי, הדרת נשים, נשיאה בנטל הגיוס והשירות, ועליונותו של בית המשפט העליון מופיעות בווליום גבוה, ומעירות משנתו את מה שמתגבש לכדי מחנה ליברלי דמוקרטי, שסיים לשתוק ובחר לראשונה להילחם על הזכויות שלו, הערכים שלו והזהות שלו. בפרק היום נפגוש את ערן עציון, איש משרד החוץ לשעבר, סגן ראש המל"ל לשעבר וכיום מנכ"ל של חברת סטארט-אפ בתחום שיתוף הציבור. נדבר על דמוקרטיה מהותית, על פלורליזם וזהות ליברלית ומגילת העצמאות. נעשה זאת תוך התבססות על כתביו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, וננסה להבין ביחד כיצד זה ראה את מדינת היהודים שתקום, ומה צריך לעשות עכשיו, כדי לשמור על החזון הזה ועל מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית.

המושג "כלים שלובים" הינו אחד המושגים המזוהים ביותר עם מי שהיה מגדולי מפקדיו של עם ישראל, מחנך ואיש ציבור מהגדולים שקמו בישראל- יגאלן אלון. מי שהאמין, כי עוצמתה הלאומית וחוסנה של מדינת ישראל מאוזנים כמו כלים שלובים בחלקיה השונים של החברה, וכי יציאה מאיזון תוביל לקריסה פנימית של ישראל, מדבר אלינו מן הכתובים בפרק רלוונטי ואקטואלי מתמיד. במילים נבואיות כמעט, מהן לא ניתן להתעלם, מזהיר אותנו אלון בכתביו, כי סולם הערכים החברתי-מוסרי של המדינה והחברה בישראל הוא שיקבע את עתידה- בין שתהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, ליברלית וחופשית, לבין שתהיה מדינה דיקטטורית, נחשלת וסותמת פיות. הבחירה והאחריות, לדבריו, נתונים לנו האזרחים, כיוון שבסופו של יום אנשים הם אלה המשנים את המציאות. בתחילתו של כל סיפור מכונן תמצאו רגע אחד קטן, נקודה בזמן, שהובילו את האדם לבצע את המעשה שהוביל לשינוי; מפנה דרמטי אליו לא יכלו להשאר אדישים עוד. כך גם סיפורו של דני זמיר, מייסד וראש המכינה הקדם צבאית רבין לשעבר, מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות עד לא מזמן ומנכ"ל בית יגאל אלון כיום. בפרק היום נקרא יחד בכתביו של אלון, נשליך את מסקנותיו על החברה של ימינו, נשמע על אותו רגע מכונן, שהוביל את דני לקפוץ אל מימיה של החברה האזרחית והחינוכית בישראל, וכיצד הפך חזון אישי לפלח משמעותי מאוד בחברה הישראלית של ימינו ולעתידה.