ישראל 2030 בכוס יין -בהנחיית יואב בקשי ייבין

מה באמת עובר מדור לדור? הקרקע? העסק? הזכויות? או אולי משהו שקשה הרבה יותר למדוד — משפחה, שייכות למקום והשאיפה ליצור יין מצוין?

בפרק השלישי של ״ישראל 2030 בכוס יין״ אני מארח את ישי אלפסי, הכורם של יקב הר אודם, בן למשפחה ממקימות המושב בצפון רמת הגולן.

לפני יותר מעשרים שנה הקימו הוריו יקב משפחתי מתוך רצון פשוט: ליצור עתיד שיאפשר לילדים להישאר קרובים. מאז הפך היקב לעסק משמעותי, והילדים הפכו לשותפים ביצירה.

אבל מה קורה כשהעסק המשפחתי פוגש את שאלות הקרקע, הירושה והבן הממשיך? למי שייכת האדמה, מי מקבל את ההחלטות, ומה קורה כשהדור הבא רוצה לבחור את דרכו בעצמו?

זו הייתה שיחה פתוחה, לעיתים גם מתוחה, על חקלאות ישראלית, משפחה, בעלות והעתיד של ההתיישבות.

אני הגעתי לדבר על קרקע. ישי ביקש לדבר על משפחה, מקום ומוצר מצוין.

ואולי דווקא בפער הזה מסתתרת השאלה החשובה ביותר: מה אנחנו באמת רוצים להוריש לדור הבא?

בפרק הזה אני משוחח עם רינת צדוק על השאלה מי רשאי לגעת ביין שלנו — ומה זה בכלל אומר עלינו כחברה. דרך עולם היין והכשרות אנחנו מגיעים לזהות, שייכות, מסורת, גבולות וחופש, ולמתח שבין הלכה יהודית למציאות ישראלית משתנה.

בפרק הזה אני משוחח עם פייר על השאלה מה בעצם הופך יין לישראלי. דרך הסיפור האישי שלו והעבודה ביקב אנחנו מגיעים לשמיטה, ייצור יין מחוץ לישראל, טרואר, זהות ומקומיות — ולמתח שבין המקום שבו גדלו הענבים לבין המקום שאליו היין מבקש להשתייך.