שפת אמת- פרשת ויחי- תרמז
בפסוק שמעון ולוי אחים בסודם א"ת נפשי. פרש"י כשנתקבצו שבטו של שמעון ואמרו למרע"ה בת יתרו מי התיר לך כו'. ולמה הוצרך רש"י לפרסם דיבורם לגנות ח"ו. אבל מאחר שנק' סוד א"כ לא היו באים בעזות פנים כרשעים ח"ו. רק שהיו רוצים לקרב כוחות הסט"א להקדושה ורצו ג"כ לעשות כמעשה מרע"ה אבל לא כל הרוצה ליטול השם יבוא ויטול. ובאמת הי' לשבטים אלו כח גבורה והיו יכולין להעלות הכל להקדושה. וז"ש אחים כמ"ש אחות לנו קטנה דרשו חז"ל מלשון איחוי ודביקות ע"ש פ' לך לך. אך כח זה צריך להיות מתוך כלל ישראל. לכן אמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. ונשאר זה הכח לשבט לוי ומרע"ה שהי' רבן של כל ישראל. ואפשר ג"כ כי ע"י מכירת יוסף לא עלתה בידם לתקן זה הסוד כראוי לכן כ' כי באפם הרגו כו'. ובוודאי גם דברים אלו הי' ברכות כמ"ש ויברך אותם לכל השבטים וכ' איש אשר כברכתו שסידר להם כ"א הברכה כפי השייך לו. ולכן מסר כח שמעון ולוי לכלל ישראל כמ"ש:

שפת אמת- פרשת וישב- תרמט
בפסוק כדברה אל יוסף יום יום. דאיתא יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. והטעם כשהקב"ה וב"ש מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ממילא נולד התגברות היצה"ר ג"כ. וכל המסורה על ענין זה. ברוך ה' יום יום יעמס. ואהי' שעשועים יום יום. כי רצונו ית' שבנ"י יבררו בכל יום הטוב מרע. והלא כ' בזה ג"כ יום. שהוא אור הצפון. וזוכין לו ע"י התגברות על היצה"ר. דיש ב' דרכים והם ענין רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת. שיש דרך בהתגלות האור ע"י המצות. ויש התגלות האור ע"י סור מרע. והם בחי' ערב ובוקר. ומזה יש שעשועים לפניו ית'. וב' אלו השפעות בשבת נעשין א' כמ"ש זכור ושמור בדבור אחד נאמרו הם בחי' מ"ע ומל"ת. ובש"ק הכל בקדושה שא"צ לבוא ע"י בירור התערובות. לכן בש"ק לא כתיב ערב. וכ' בפרשת המן והי' משנה על אשר ילקטו יום יום והוא כנ"ל כמ"ש שני העומר לאחד. עומר הוא מדה. וב' המדות בשבת מתיחדים כאחד. שבשבת ב' הימים אחדות אחד. מה שבכל יום צריכים לברר ב' אופנים הנ"ל. והקדושה בשבת בהתגלות. ובימי המעשה יש הסתר ומלחמות היצה"ר. ואיתא בגדים שלבשתה שחרית לא לבשתה בין הערבים. שלבשתה בין הערבים לא לבשתה ערבית כו'. ועל זה נתקן ג' מיני תפלות. מכלל שיש ג' זמנים ביום שצריכין להלחם עם הסט"א. דחז"ל אמרו עבודה שבלב זו תפלה. לעבדו בכל לבבכם כו'. והם ביצ"ט ויצה"ר כנ"ל. שהם הארות המתבררים ע"י המלחמה ומתלבשין בהסתרות כמו שרמזו שלבשתן ערבית שחרית כו'. ואיתא בכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה והוא הארות קדושות שבאין ע"י גדר ערוה בחי' סור מרע כנ"ל. ובש"ק כולו טוב ומלאך רע בע"כ עונה אמן. ודוק ותשכח:

שפת אמת- פרשת וישלח- תרמו
בפסוק לא יעקב יאמר כו'. ומשמע שזה היה ברכה. והענין הוא בב' שמות אלו כי יעקב אבינו הי' עבודתו מקודם בין אותן הרשעים לבן ועשו וכ' בזוה"ק שנקרא תם בזה כדכתיב עם חסיד כו' ועם עקש תתפל. והוצרך לילך שם בדרך עקמניות וע"ש זה נקרא יעקב כענין הוי ערום ביראה. פרש"י להערים בכל מיני ערמות לעבודת הבורא. וזה הוא התחלת העבודה עד שזוכין לבוא לדרך הישרה שהוא בחי' שם ישראל. ובכל אדם נמצא מזה בפרט. אבל יעקב אע"ה הי' מתקן לכלל ישראל. ואיתא אורייתא סתים וגליא. שמא קדישא סתים וגליא. וכמו כן בני ישראל סתים וגליא. ועל ב' אלו כתיב גן נעול גל נעול כמ"ש במ"א. דיש בבני ישראל פנימיות אלקות כדכתיב חלק ה' עמו. ואז הם נבדלים מכל האומות והוא מתגלה לפעמים כמו בש"ק לכן אז הקב"ה פורס סוכת שלום להבדיל בין האומות כדכתיב ביני ובין בני ישראל אות כו'. ובימי המעשה (הוא) הנהגתם בהתלבשות הנגלה והוא הדרך הראשון שהיה ליעקב אבינו בהיותו בין הרשעים לבן ועשו ונקרא יעקב שצריך לילך בעקבה ובמרמה כנ"ל. ואח"כ כשהלך עשו לדרכו כתיב ויעקב נסע סכותה שהי' נוסע למקום המיוחד לו. ואז נעשה מסך מבדיל בינו להרשעים ונקרא ישראל. וזה גל נעול שכשיש התגלות הפנימיות נעשה נעילה ומכסה מטעם הנ"ל. וכן נוהג תמיד. ובחודש תשרי בכסה ר"ה ויוה"כ כדי לתקן כל הברואים. ואח"כ כשאין מהם תועלת מתפרדין ובנ"י נוסעים סכותה כמ"ש שם מזה: