בשיעור היומי מבאר הרמב"ם את פרטי החילוקים שבין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר לדברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר, ומוסיף "אל תטעה בין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר לדברים שדרכן להשאיל ולהשכיר". ובסיום הענין כותב: "ודבר זה עיקר גדול בדין, והוא דבר של טעם שראוי לסמוך עליו ולדון בו, וברור הוא למוצאי דעת, וראוי לדיין לשום לנגד עיניו ולא ילוז". ד' ענינים אלו הם ד' שלבים בהשגת השכל: 1) "עיקר גדול בדין": קאי על ההנחה הראשונה שלפני ההתבוננות, היינו, שמונח אצלו שזהו "עיקר גדול". 2) "דבר של טעם": קאי על ההתבוננות שכלית בריבוי שקו"ט וסברות לכאן ולכאן. 3) "ברור הוא למוצאי דעת": קאי על מסקנת הענין (לאחרי ההתבוננות שכלית) ע"י כח הדעת. 4) "ולא ילוז": קאי על התוקף דמסקנת השכל, עד ששום דבר שבעולם לא יזיזנו ממקומו. וכוונת הרמב"ם שדין זה נתקבל אצלו בכל התוקף הזה. ועפי"ז מתורצת קושיית נו"כ הרמב"ם מהו המקור לדברי הרמב"ם שם וכו' – כי לרמב"ם מונח הדבר ופשוט כ"כ עד שאין צורך במקור. ולאידך, כל השאלות והקושיות שבעולם לא ישנו אותו מהנחה וסברא פשוטה זו שהתאמתה בשכלו.

משיחת ז' אדר ה'תשמ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-01-2025

Today’s Rambam discusses the differences between objects that are typically borrowed and rented versus objects that are not. He then adds: “Do not err and interpret the phrase ‘entities made to lend out or rent out’ as meaning ‘entities that are wont to be lent out or rented out’…”, before concluding at the end of the chapter: “This concept is a fundamental principle of law and a point of logic that may be relied upon in judgment. It is clear to those who give forth knowledge. It is appropriate for a judge to keep it in mind at all times and not to sway from it.” These four expressions represent four stages in comprehension: (1) “A fundamental principle of law” refers to one’s first impression of something, before he contemplates it. Meaning, it is obvious to him that this is a fundamental principle. (2) “A point of reason” refers to the next stage, his rational analysis of the matter, with arguments on both sides. (3) “It is clear to those who give forth knowledge” refers to his conclusion following the analysis, with the faculty of Daas. (4) “And not to sway from it” refers to the firmness of his conclusion, which is so strong that nothing can move him from it. By writing these four expressions, the Rambam is telling us that this law was so obvious to him that he didn’t have to find a source for it (which also resolves the question asked by the commentaries as to the Rambam’s source in the previous halacha).

Excerpt from sichah of 7 Adar 5745

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-01-2025