ידוע מה שאמרז"ל שמצוות לקיחת הד' מינים מורה על האחדות בין הד' סוגים בבני-ישראל – את הסוג שיש בהם תורה ("טעם") ומצוות ("ריח") ואת השאר הסוגים וכו'. ולכאו', מהו הצורך בלקיחת הד' מינים הגשמיים, הרי יכלו לפעול את האחדות ע"י העיקר – שיקחו א' מכל הד' סוגים דבנ"י ו"לנענעם" ביחד?! והביאור: הכוונה היא אכן לאחד את בנ"י – אבל זה צריך לבוא עד לעוה"ז הגשמי, נשמות בגופים. ועד"ז לא מספיק להסתגר בביהכנ"ס ובית המדרש, מקום שאין שם ענין מלבד יהדות, אלא מוטלת על כל א' השליחות "לעשות לו ית' דירה בתחתונים". ועד"ז בנוגע לענין ה"מבצעים" המדובר לאחרונה – שענינם פעולות בגשמיות העולם: מבצע צדקה (שכוללת כל המצוות) – נתינה להעני ממון גשמי (שהרויח בעסקו בעניני רשות); מבצע נש"ק – הדלקת נר גשמי שמאיר את הבית בגשמיות וכו'.

משיחת י"ג תשרי ה'תשל"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-09-2026

Our Sages taught that the mitzvah of taking the Four Species represents unity among the four types of Jews (with Torah representing “taste” and mitzvos representing “fragrance” etc.). Seemingly, why is it necessary to take the physical Four Species, instead of exhibiting actual unity between the four types of Jews themselves? The answer is that while the purpose of the mitzvah is to unite Jews, it must be expressed physically, within the world, by souls in bodies. Similarly, it is not enough to seclude oneself in a shul or beis midrash where there is nothing but Yiddishkeit; rather, every Jew is charged with the mission of making a dwelling place for Hashem in the lower realms. The same applies to the Mivtzoim we have been discussing recently: the purpose is to inspire physical action within this world, such as Mivtza Tzedakah (taking physical money earned by involvement in permissible mundane affairs and giving it to the poor) and lighting Shabbos candles (lighting a candle that physically illuminates the home etc).

Excerpt from sichah of 13 Tishrei 5735

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-09-2026

א) הקשר בין "מלכתחילה אריבער" למ"ש בחמישי דפ' וזאת הברכה: "דן גור ארי' יזנק מן ההבשן" - דן, ה"ירוד שבשבטים", מקבל ענין שהוא "אריבער" למעלה מכל השבטים כולל "גור ארי' יהודה" - "גור ארי'" באופן של זינוק וקפיצה וכו'. וכן בסיום השיעור: "ובגאותו שחקים" - מקור ברכת כאו"א מישראל (כפי' רוב המפרשים) הוא ב"שחקים", ובזה גופא באופן של "ובגאותו"! וברכות אלו נמשכות למטה מטה בפועל באופן של "וזאת הברכה" - מראה באצבעו הגשמי ואומר "זאת"! ב) לדאוג לכך שכאו"א מישראל יוכל לקיים את המצוה ד"ושמחת בחגך" עם משפחתו וכו', ולא לחכות בזה עד שיבואו אליו לבקש אלא עליו ללכת ולחפש את כל הזקוקים לעזרה, ואלו אשר "תואנה הם מבקשים" ומקשים מדוע יש להתכונן שבמשך הגלות יהי' היהודי שמח בחלקו, הרי עד חה"ס יבוא כבר משיח צדקנו?! והמענה לזה - אדרבה - אם כך יש לנצל את הרגעים האחרונים של הגלות ולקיים מצות צדקה כי לעת"ל לא יהי' אפשרות לזה שהרי אז "המעדנים יהיו מצויים כעפר"... וכו'; ע"ד מבצע לולב ומיניו עבור אלו שזקוקים לסיוע בזה וכו'.

א' השיחות דהתוועדות אור ליום ה' פ' ברכה, י"ג תשרי ה'תשמ"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-09-2026

(a) The connection between m’lechatchilah ariber and the first verse in chamishi of parashas Vezos HaBracha, “Dan is a lion cub, leaping from the Bashan”: Dan, the “lowliest of the tribes,” receives a quality that surpasses (“ariber”) all the tribes (including Yehudah, who is also “a lion cub”) in that Dan is a lion cub in a manner of leaping and jumping etc. Similarly, the final verse states, “…With His majesty, the heavens”: the source of blessing for every Jew (according to the interpretation of most commentators) is “the heavens,” and in a manner of “With His majesty.” And these blessings are expressed in the actual physical reality, down to the very lowest level, in such a way that “Vezos HaBracha” (“This is the blessing”) – one can point to it with his finger and say “This.” (b) One must see to it that every Jew has the ability to fulfill the mitzvah to “Rejoice on your festival” together with his family, etc. One should not wait for others to come and ask for help; rather, one must go out and find those in need of help. As for those who “seek a pretext” and ask why preparations should be made to provide for a Jew in exile when Moshiach Tzidkeinu will surely have arrived by Sukkos – the answer is, on the contrary: If so, one must utilize the final moments of exile to fulfill the mitzvah of tzedakah, because in the Future Era, when “delicacies will be widely available like dust”, it will no longer be possible to do so. Similarly, through Mivtza Lulav, the Four Species should be made available to all who need assistance in obtaining them etc.

Sichah from farbrengen of Wednesday night, parashas Bracha, 13 Tishrei 5747

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-09-2026

לזכות שטערנא שרה בת דבורה לאה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג תשרי

לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

*

לזכות יוכבד בת בתשבע שתחי' ליום ההולדת שלה י"ג מרחשון

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

פעם אמר אדמו"ר מהר"ש: "הבעש"ט והה"מ הם כתר דאצילות, רבנו הזקן – ספי' החכמה, אדמו"ר האמצעי – ספי' הבינה, והאבא (הצ"צ) – דעת". והמשיך: "כתר הוא ממוצע, ויש בו בחי' תחתונה שבעליון ובחי' עליונה שבתחתון, ובבחי' עליונה שבתחתון יש בו יסוד ושרש החכמה, ולכן רבנו הזקן (חכמה) ישב במזריטש (כי המגיד הוא בחי' התחתונה שבכתר)". וסיים: "איצט דאַרף מען צופאָרן צום טאַטן [אל האהל הק' של הצ"צ] הערן וואָס ס'טוט זיך". והביאור: כתר, ובפרט בחי' העליונה שבו, הוא בחי' הסובב שלמע' מעולמות ומקיף את כל העולמות בשווה, וידוע ש"דעת מחליף את הכתר". וידוע שהנהגת אדמו"ר מהר"ש בכל הקשור לעסקנות ציבורית וההנהגה עם אוה"ע בעוה"ז היתה באופן של "ואתהלכה ברחבה". וזהו מה שאמר, ש"איצט" – לאחר שביאר שענין הבעש"ט הוא בחי' הכתר שהתבטא ב"בעש"ט'קע הנהגות", והצ"צ הוא בחי' הדעת שמחליף את הכתר – "דאַרף מען [אדמו"ר מהר"ש] צופאָרן צום טאַטן (הצ"צ) הערן וואָס ס'טוט זיך" – בעניני עסקנות ציבורית והנהגת המדינה בעוה"ז הגשמי! (אלא שבאמצע ביאר למה אדה"ז הי' צ"ל אצל המגיד כו'). וההוראה: ישנם הטוענים מהו הקשר בין לימוד החסידות וענינים הגשמיים ומסחר וכו'?!... הרי כדי להיות משאו ומתנו באמונה יש לדעת דרכי המסחר כפשוטו?! הנה יש לדעת שאי"ז ב' עולמות – "ער פאָרט צום טאַטן – איז אָט דאָרט וועט ער זען וואָס טוט זיך אין גשמיות"!!!

ג' חלקים משיחת אור ליום ה', י"ג תשרי ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-09-2026

The Rebbe Maharash once said: “The Baal Shem Tov and the Maggid represent Kesser of Atzilus; the Alter Rebbe – the sefirah of Chochmah; the Mitteler Rebbe – the sefirah of Binah; and Father (the Tzemach Tzedek) – Daas.” He continued: “Kesser is an intermediary, and it contains the lower level of the higher realm and the higher level of the lower realm. Within the higher level of the lower realm lies the foundation and root of Chochmah, and therefore the Alter Rebbe (Chochmah) stayed in Mezritch (because the Maggid represents the lower level of Kesser).” And he concluded: “Now one must travel to Father (to the Ohel of the Tzemach Tzedek) to hear what is going on.” The explanation is as follows: Kesser, particularly its higher level, is the level of Sovev, which transcends the worlds and encompasses all the worlds equally. And we know that “Daas takes the place of Kesser.” It is well known that the Rebbe Maharash’s approached everything involving communal affairs, dealings with the government and physical matters etc. in an expansive manner. This, then, is the meaning of his statement that “now” (after explaining that the Baal Shem Tov represents Kesser, which found expression in “Baal Shemske conduct,” and that the Tzemach Tzedek represents Daas, which takes the place of Kesser), “I (the Rebbe Maharash) must travel to Father (the Tzemach Tzedek) to hear what is going on” regarding communal affairs and government matters in this physical world. (Just that in the middle he explained why the Alter Rebbe had to be with the Maggid etc.) The lesson is as follows: There are those who ask what connection there is between studying ChassCommission, badge, and firearm suspensionMedical-hardship reassignmentMedical-hardship reassignmentClaim 4 — Medical-hardship reassignmentClaim 4 — Medical-hardship reassignmentidus and material matters and business, etc.; after all, in order for one’s business dealings to be conducted faithfully, one must know the ways of business in the plain sense? But one must know that these are not two separate worlds. Rather, when one “travels to Father,” it is there that he will see what is happening regarding material matters.

3 excerpts from sichah of Wednesday night, 13 Tishrei 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-09-2026

לע”נ מרת רייזל רבקה בת ר' יעקב יוסף ע"ה גלאסנער ליום היארצייט שלה י"ב תשרי. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנה ר' ירחמיאל שי' גלאסנער

תכלית השלימות והכוונה באמירת "שמע ישראל גו' אחד" עם כוונת מס"נ בפועל בסיום עבודת יוהכ"פ, בחי' יחידה שבנפש, היא – (לא יציאת הנפש מן הגוף, אלא) שהמס"נ תתבטא ותתגלה בכל פרטי העבודה דתומ"צ (וזהו שממשיכים לומר לאח"ז ג"פ "ברוך שם וגו'", וז"פ "ה' הוא האלקים"), ועד גם בעניניו הגשמיים, וכמו שאומרים לו מיד במוצאי יוהכ"פ "לך אכול בשמחה לחמיך"! אמנם האכילה הוא ע"י שיניים גשמיים וכו', אבל מי הוא האוכל – יחידה שבנפש! ועד ש(אצלו עכ"פ) ניכר בגלוי שכל פרטי עניניו חדורים עם יחידה שבנפש. וכהסיפור על החסידים ברוסיא שהלכו פעם ברחוב לאחרי התוועדות חסידית שבה דיברו בענין הביטול, ושוטר א' צעק לעברם 'מי הוא ההולך?' ענה א' החסידים: 'ביטול הולך!' וההוראה: גילוי היחידה היא כאשר זה ניכר לא רק באמירת "מודים" אלא כאשר בכל עניניו, גם האכילה ושתי', ניכר ש"יחידה" עושה זאת!

ב' חלקים משיחת יום ד' פ' נח, ל' תשרי, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-09-2026

The ultimate perfection and purpose in saying Shema Yisrael at the conclusion of Yom Kippur with the intention of actual mesirus nefesh (corresponding to the Yechidah of the soul) is not that the soul should leave the body, but that the mesirus nefesh should be expressed and revealed in every aspect of one’s service of Torah and mitzvos (this is why we then say Baruch Shem three times and Hashem Hu HaElokim seven times), down to one’s material affairs, as he is told immediately after Yom Kippur, “Go, eat your bread with joy.” While it is true that one eats with his physical teeth etc., nevertheless who is the one eating – the Yechidah. To the point that (for him, at least) it is openly evident that every detail of his life is permeated with the Yechidah. This is illustrated by the story of Chassidim in Russia who were walking down the street after a Chassidic farbrengen at which they had discussed bittul. A policeman called out to them, “Who goes there?” and one of the Chassidim replied, “Bittul goes!” The lesson is that the Yechidah is revealed when it evident in everything one does, not only when he says Modim etc., but even when he eats and drinks etc., that the Yechidah is doing it.

2 excerpts from sichah of Wednesday, parashas Noach, 30 Tishrei 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-09-2026

לזכות סימא בת חנה ליבא שתחי' ליום ההולדת שלה י"א תשרי – לשנת ברכה והצלחה ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת משפחתה שי'

ברכות כ"ק אדמו"ר שליט"א, ערב יום הכיפורים, ה'תש"מ: 1) בבית הכנסת אחר תפילת מנחה. 2) להתלמידים שיחיו, לפני "כל נדרי".

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2026

The Rebbe’s Brachos on Erev Yom Kipppur 5740: (a) in the main shul after Mincha and (b) to the yeshiva students before Kol Nidrei

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2026

לזכות מרת טובה מיכל רות בת ר' דוב שתחי' ליום ההולדת שלה ערב יום הכיפורים

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התחלת שישי דפ' האזינו הוא "כי אשא אל שמים ידי [בשבועה. רש"י] ואמרתי חי אנכי לעולם, אם שנתי ברק חרבי וגו'", ובסיום השיעור "וכפר אדמתו עמו". וצ"ל מהו הצורך ב"שבועה", ועוד מוסיף "ואמרתי חי אנכי לעולם", ה"ז תביעה צודקת?! והביאור: הדיוק בזה הוא שהענין ד"חי אנכי" יומשך "לעולם" – א) בעוה"ז למטה מעשרה טפחים. שהשכינה תרד ותראה בצרתם של ישראל, "גלו לאדום – שכינה עמהם". וע"ז צ"ל "שבועה". ב) "לעולם" מלשון זמן. והיינו, כי מצד גודל החביבות בעבודת בנ"י בזמן הגלות, שלא מתביישים מן המלעיגים וכו', יכולה היתה הגלות להמשך עוד ועוד (כידוע ביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר במ"ש בנוגע גלות מצרים "ברוך המקום ברוך הוא.. שחישב את הקץ לעשות" – שמודים לה' על שגאל את בנ"י ברגע שהגיע הקץ ולא התחשב בגודל התענוג שלו בעבודת בנ"י בזמן הגלות וכו', ועאכו"כ שיכול להיות כן בדורנו שהקשיים גדלו וכו'). וע"ז צ"ל השבועה, שלא ניתנה להפרה, שענין הגלות יהי' מוגבל בזמן והגאולה לא תתעכב ח"ו. וכ"ז יהי' באופן של "וכפר אדמתו עמו" – לא לשון כפרה, כי לאחרי יסורי הגלות לא צריכים בנ"י כפרה כפשוטה, אלא "לשון ריצוי ופיוס" (כפרש"י)!

ג' חלקים משיחת ו' תשרי ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-09-2026

Shishi of parashas Haazinu begins, “For I raise My hand to heaven [to swear, as Rashi explains] and say: As I live forever (l’olam), I will sharpen the blade of My sword…,” and it concludes, “And appease (v’chiper) His land and His people.” Seemingly, why is an oath necessary, when it concerns a justified demand? The answer is that the emphasis here is that the fact that “I live” should extend “l’olam,” meaning: (a) It should extend “into the world,” such that the Shechinah should descend and see the distress of the Jewish people (“When they were exiled to Edom, the Shechinah went with them”), and this requires an oath. (b) L’olam also denotes time, meaning: because the service of the Jewish people in exile (when they are not ashamed before the scoffers etc.) is so great, the exile could have continued on and on, and therefore an oath is required so that the Redemption will not be delayed chas v’shalom. (As the Rebbe, my father-in-law, explained the words in the Haggadah, “Blessed is the Omnipresent, blessed is He…Who calculated the end in order to do…” – we thank Hashem for redeeming the Jewish people at the very moment the appointed end arrived, despite the tremendous pleasure He derived from their service in exile.) And all this will happen in such a way that “He will appease His land and His people” – not kaparah in the sense of atonement (because after the suffering of exile the Jewish people do not require atonement in the literal sense), but rather, as Rashi explains, “an expression of appeasement and conciliation.”

3 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-09-2026

התוועדות זו קשורה עם ה"יאָרצייט" [של הרבנית הצדקנית חנה ע"ה], ומקרא מלא דיבר הכתוב "והחי יתן אל לבו" – שגם בנוגע לענין כזה, ענין של פירוד הנשמה מהגוף, ולפני כו"כ שנים, צ"ל מזה פעולה בנוגע ל"החי", "היום לעשותם". ובנדו"ד – הרי ההתבוננות וה"יפשפש במעשיו" צ"ל בעיקר בענינים המיוחדים לנשים, שכללותם – ג' הענינים המרומזים בר"ת "חנה" (או "החן") ומוזכרים במשנה במס' שבת (פ"ב מ"ו): נדה, חלה (וכשרות האכו"ש בכלל) והדלקת הנר (של שבת ויו"ט). ואע"פ שכל ג' ענינים אלו נוגעים ושייכים גם לאנשים, כמובן, אבל האחריות ע"ז היא בידי הנשים במיוחד. ומזה מובן שהתוועדות זו צריכה לפעול תוספת כח בג' ה"מבצעים" כשרות האכו"ש, טהרת המשפחה ונש"ק. ובודאי שכל הדיבורים בעבר בחשיבות ענינים אלו יספיקו שכאו"א יוסיף כהנה וכהנה – בעיקר במעשה – בפעולות בענינים אלו שר"ת "חנה".

ד' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-09-2026

This farbrengen is in connection with the yahrzeit (of Rebbetzin Chana ע"ה), and as the verse states, “The living shall take it to heart,” meaning that even an event like this marking the separation of the soul from the body, which took place years ago, must have an effect upon “the living,” and a practical effect – “Today, to do them.” In this case, the reflection and the examining of one’s deeds should focus primarily on mitzvos associated with women in particular namely, the three mitzvos whose intials form the acronym “Chana” (or “Hachein”) and mentioned in the Mishnah in Masechta Shabbos (2:6), Niddah, Challah (and kosher food and drink in general), and Hadlokas Haner (lighting Shabbos and Yom Tov candles). Although all three are relevant and pertain to men as well, the responsibility for them lies particularly upon women. It is therefore understood that this farbrengen should lead to added force in the three Mivtzoim of Kosher food and drink, Taharas Hamishpachah, and Shabbos and Yom Tov candles. Certainly, everything that has been said in the past regarding the importance of these Mivtzoim will suffice to inspire everyone to increase their efforts many times over – especially in actual deed – in these matters.

4 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-09-2026

1) בנוגע לעשרת-ימי-תשובה כותב הרמב"ם (הל' תשובה) "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכפורים" יתר מכל השנה", ומפרט את ענין הצדקה במיוחד אף שזה נכלל ב"מצוות" וכו'. ואף שפלא הדבר שענין זה לא מובא בטור ובשו"ע (שלכן לא מביאו אדה"ז בשולחנו) אע"פ שהם מביאים כו"כ הנהגות הקשורות לעשרת-ימי-תשובה ובכלל מביאים הם לשונות של הרמב"ם וכו', אבל בנוגע לפועל, מכיון שהרמב"ם כותבו בפירוש, ברור הדבר שזוהי הוראה‏ – ‏"נהגו כל בית ישראל"! 2) יש להסביר לכאו"א מישראל ענינם של עשרת-ימי-תשובה, כלשון רבותינו נשיאינו שזהו זמן "קירוב המאור (הקב"ה) אל הניצוץ (הנשמה)", ו"התגלות המאור אל הניצוץ"‏ – ‏בימים אלו אין צורך להתייגע כדי "למצוא" את ה' וכו' אלא ה' נמצא קרוב ממש ועל-יד כאו"א מישראל! ועליו רק לעשות את ה"כלי" כדי שענין זה יפעל פעולתו‏.

‏ב' חלקים מהתוועדות ו' תשרי ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-09-2026

(1) Regarding the Ten Days of Teshuvah, the Rambam writes (in Hilchos Teshuvah): “The entire House of Israel is accustomed to increase in tzedakah and good deeds and to engage in mitzvos from Rosh Hashanah until Yom Kippur more than throughout the entire year” – he specifies tzedakah in particular, even though it is already included in “mitzvos” etc. Although it is surprising that this does not appear in the Tur and Shulchan Aruch (and therefore the Alter Rebbe does not cite it in his Shulchan Aruch either), despite the fact that they do cite a number of practices associated with the Ten Days of Teshuvah, and they do generally cite from the Rambam etc. – nevertheless, in practice, since the Rambam writes this explicitly, it is clear that this constitutes a directive – it is a “custom of the entire House of Israel.” (2) The significance of the Ten Days of Teshuvah should be explained to every Jew; in the words of our Rebbeim, it is a time of “the luminary (Hashem) drawing close to the spark (the soul),” and “the revelation of the luminary to the spark”– during these days there is no need to toil to “find” Hashem, etc.; rather, Hashem is close to and right beside every Jew. One need only make the proper vessel so that the closeness should have its effect.

2 excerpts from farbrengen of 6 Tishrei 5738

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-09-2026

כאן המקום להודות לאלו שהביעו את איחוליהם לקראת השנה החדשה, היות ואין ביכולת להודות לכאו"א בפרטיות, וכבר נאמר "ואברכה מברכיך" – בברכתו של הקב"ה ש"תוספתו מרובה על העיקר". הודעה נוספת עבור הרבים: ישנם כאלו שמתפלאים ע"ז שאינם מקבלים מענה על השאלות ששואלים – כבר אמרתי כמ"פ שמפני רוב הטרדות בימים אלו אין הזמן גרמא לענות לכאו"א בפרטיות. והעצה לדעת כיצד להתנהג – להתקשר עם ה"חלק אלקה ממעל ממש" שבלבו פנימה, ע"י תומ"צ, וה' יאיר את מוחו ולבו. ובפרט בנוגע לענינים שכבר הבעתי את דעתי בעבר. לדוגמא: תלמידים ששואלים היכן להמשיך לימודיהם – שייך להנהלת המוסד שבו לומדים. אלו ששואלים אודות הנסיעה מאה"ק לכאן – אם יש ספק, להשאר באה"ק. ואם רוצים להתנהג באופן מסויים – לשאול רב מורה הוראה בפועל. ובודאי שאין להכנס ל"חובות" עבור הנסיעה.

משיחת וא"ו תשרי, ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-09-2026

This is the appropriate place to thank those who have expressed their good wishes for the new year; since it is not possible to thank everyone individually, and it has already been said, “I will bless those who bless you” – with the blessing of the Holy One, blessed be He, whose “bonus is greater than the principal.” Additionally: There are those who wonder why they do not receive answers to their questions. As I have already said in the past, because of the many preoccupations during this time of year, time does not permit answering everyone individually; to know how to conduct oneself, one should connect with the “actual part of G-d from above” within their heart, through Torah and mitzvos, and Hashem will illuminate the mind and heart. Especially when it comes to matters where I have already expressed my opinion in the past. For example: Students ask where they should continue their studies – this is a question for the administration of the institution in which they are studying. Those who ask about traveling here from Eretz Yisrael – if there is a doubt, they should remain in Eretz Yisrael; if one wishes to proceed in a certain way, he should ask a practicing rav; and certainly one should not go into debt for the trip.

Excerpt from sichah of 6 Tishrei 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-09-2026

י"א שהמאורע ד"צום גדלי'" אירע בר"ה עצמו (אלא שדחו את הצום ליום חול שלאח"ז). ולכאו' הענין ד"צום גדלי'" הוא להיפך מר"ה שהוא זמן שמחה, ובאופן ד"אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו . . כי חדות ה' היא מעזכם", ומזה מובן במכ"ש בנוגע לרוחניות הענינים, ובפרט ביום שה' מקבל בשלימות את ה"תמליכוני עליכם"?! ומכיון שכל דבר הוא הוראה בעבודת ה', ובפרט ענין כזה, צ"ל קשר בין הענינים, ואדרבה – מכיון שנצטוינו "להעלות בקודש" צ"ל שיש עילוי ב"צום גדלי'" על חודש אלול, ימי הסליחות, ערב ר"ה ואפי' על ר"ה עצמו! והביאור: בר"ה קיבלו בנ"י ברצון על עצמם את מלכותו ית'. אבל ב"צום גדלי'", בגלל המאורע החמורה שאירע עם גדלי' (שהי' חמור יותר מהחורבן עצמו), ניתן ליהודי הכח לתקן ו"להעלות", ע"י ענין התשובה, גם את כל הדורות שקדמו לו! ובאופן שגם ענינים הבלתי רצויים נעשים "זכויות" ממש!

ב' חלקים משיחת צום גדלי' (נדחה) – יהפך לשמחה – ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-09-2026

There is an opinion that the event commemorated by Tzom Gedaliah took place on Rosh Hashanah itself (and the fast was postponed to the following weekday). Seemingly, the theme of Tzom Gedaliah is the very opposite of Rosh Hashanah, which is a time of joy, as the verse states regarding Rosh Hashanah, “…eat fat foods and drink sweet drinks, and send portions to those who have nothing prepared...for the joy of Hashem is your strength,” not to mention the spiritual dimension of this celebration, particularly on a day when Hashem fully accepts the Jewish people’s coronation of Him as their King. But since there is a lesson for Divine service to be learned from everything, there must be a connection between these two themes – in fact, since we are commanded to “ascend in holiness,” it follows that Tzom Gedaliah must represent an ascent beyond the month of Elul, the days of Selichos, Erev Rosh Hashanah, and even Rosh Hashanah itself. The explanation is as follows: On Rosh Hashanah, the Jewish people willingly accepted upon themselves Hashem’s sovereignty. On Tzom Gedaliah, however, because of the tremendous tragedy involving Gedaliah (which was even more severe than the destruction of the Beis Hamikdash) a Jew is granted the power, through the service of teshuvah, to perfect and elevate all the generations that preceded him, and in such a way that even the undesirable matters are transformed into actual merits.

2 excerpts from sichah of Tzom Gedaliah 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-09-2026

לע"נ הרה"ח הרה"ת הר"ר שניאור זלמן ב"ר נתן ע"ה גורארי'
ליום היארצייט שלו יום א' דראש השנה

ת.נ.צ.ב.ה.