התחלת שישי דפ' האזינו הוא "כי אשא אל שמים ידי [בשבועה. רש"י] ואמרתי חי אנכי לעולם, אם שנתי ברק חרבי וגו'", ובסיום השיעור "וכפר אדמתו עמו". וצ"ל מהו הצורך ב"שבועה", ועוד מוסיף "ואמרתי חי אנכי לעולם", ה"ז תביעה צודקת?! והביאור: הדיוק בזה הוא שהענין ד"חי אנכי" יומשך "לעולם" – א) בעוה"ז למטה מעשרה טפחים. שהשכינה תרד ותראה בצרתם של ישראל, "גלו לאדום – שכינה עמהם". וע"ז צ"ל "שבועה". ב) "לעולם" מלשון זמן. והיינו, כי מצד גודל החביבות בעבודת בנ"י בזמן הגלות, שלא מתביישים מן המלעיגים וכו', יכולה היתה הגלות להמשך עוד ועוד (כידוע ביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר במ"ש בנוגע גלות מצרים "ברוך המקום ברוך הוא.. שחישב את הקץ לעשות" – שמודים לה' על שגאל את בנ"י ברגע שהגיע הקץ ולא התחשב בגודל התענוג שלו בעבודת בנ"י בזמן הגלות וכו', ועאכו"כ שיכול להיות כן בדורנו שהקשיים גדלו וכו'). וע"ז צ"ל השבועה, שלא ניתנה להפרה, שענין הגלות יהי' מוגבל בזמן והגאולה לא תתעכב ח"ו. וכ"ז יהי' באופן של "וכפר אדמתו עמו" – לא לשון כפרה, כי לאחרי יסורי הגלות לא צריכים בנ"י כפרה כפשוטה, אלא "לשון ריצוי ופיוס" (כפרש"י)!

ג' חלקים משיחת ו' תשרי ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-09-2026

Shishi of parashas Haazinu begins, “For I raise My hand to heaven [to swear, as Rashi explains] and say: As I live forever (l’olam), I will sharpen the blade of My sword…,” and it concludes, “And appease (v’chiper) His land and His people.” Seemingly, why is an oath necessary, when it concerns a justified demand? The answer is that the emphasis here is that the fact that “I live” should extend “l’olam,” meaning: (a) It should extend “into the world,” such that the Shechinah should descend and see the distress of the Jewish people (“When they were exiled to Edom, the Shechinah went with them”), and this requires an oath. (b) L’olam also denotes time, meaning: because the service of the Jewish people in exile (when they are not ashamed before the scoffers etc.) is so great, the exile could have continued on and on, and therefore an oath is required so that the Redemption will not be delayed chas v’shalom. (As the Rebbe, my father-in-law, explained the words in the Haggadah, “Blessed is the Omnipresent, blessed is He…Who calculated the end in order to do…” – we thank Hashem for redeeming the Jewish people at the very moment the appointed end arrived, despite the tremendous pleasure He derived from their service in exile.) And all this will happen in such a way that “He will appease His land and His people” – not kaparah in the sense of atonement (because after the suffering of exile the Jewish people do not require atonement in the literal sense), but rather, as Rashi explains, “an expression of appeasement and conciliation.”

3 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-09-2026

התוועדות זו קשורה עם ה"יאָרצייט" [של הרבנית הצדקנית חנה ע"ה], ומקרא מלא דיבר הכתוב "והחי יתן אל לבו" – שגם בנוגע לענין כזה, ענין של פירוד הנשמה מהגוף, ולפני כו"כ שנים, צ"ל מזה פעולה בנוגע ל"החי", "היום לעשותם". ובנדו"ד – הרי ההתבוננות וה"יפשפש במעשיו" צ"ל בעיקר בענינים המיוחדים לנשים, שכללותם – ג' הענינים המרומזים בר"ת "חנה" (או "החן") ומוזכרים במשנה במס' שבת (פ"ב מ"ו): נדה, חלה (וכשרות האכו"ש בכלל) והדלקת הנר (של שבת ויו"ט). ואע"פ שכל ג' ענינים אלו נוגעים ושייכים גם לאנשים, כמובן, אבל האחריות ע"ז היא בידי הנשים במיוחד. ומזה מובן שהתוועדות זו צריכה לפעול תוספת כח בג' ה"מבצעים" כשרות האכו"ש, טהרת המשפחה ונש"ק. ובודאי שכל הדיבורים בעבר בחשיבות ענינים אלו יספיקו שכאו"א יוסיף כהנה וכהנה – בעיקר במעשה – בפעולות בענינים אלו שר"ת "חנה".

ד' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-09-2026

This farbrengen is in connection with the yahrzeit (of Rebbetzin Chana ע"ה), and as the verse states, “The living shall take it to heart,” meaning that even an event like this marking the separation of the soul from the body, which took place years ago, must have an effect upon “the living,” and a practical effect – “Today, to do them.” In this case, the reflection and the examining of one’s deeds should focus primarily on mitzvos associated with women in particular namely, the three mitzvos whose intials form the acronym “Chana” (or “Hachein”) and mentioned in the Mishnah in Masechta Shabbos (2:6), Niddah, Challah (and kosher food and drink in general), and Hadlokas Haner (lighting Shabbos and Yom Tov candles). Although all three are relevant and pertain to men as well, the responsibility for them lies particularly upon women. It is therefore understood that this farbrengen should lead to added force in the three Mivtzoim of Kosher food and drink, Taharas Hamishpachah, and Shabbos and Yom Tov candles. Certainly, everything that has been said in the past regarding the importance of these Mivtzoim will suffice to inspire everyone to increase their efforts many times over – especially in actual deed – in these matters.

4 excerpts from sichah of 6 Tishrei 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-09-2026

1) בנוגע לעשרת-ימי-תשובה כותב הרמב"ם (הל' תשובה) "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכפורים" יתר מכל השנה", ומפרט את ענין הצדקה במיוחד אף שזה נכלל ב"מצוות" וכו'. ואף שפלא הדבר שענין זה לא מובא בטור ובשו"ע (שלכן לא מביאו אדה"ז בשולחנו) אע"פ שהם מביאים כו"כ הנהגות הקשורות לעשרת-ימי-תשובה ובכלל מביאים הם לשונות של הרמב"ם וכו', אבל בנוגע לפועל, מכיון שהרמב"ם כותבו בפירוש, ברור הדבר שזוהי הוראה‏ – ‏"נהגו כל בית ישראל"! 2) יש להסביר לכאו"א מישראל ענינם של עשרת-ימי-תשובה, כלשון רבותינו נשיאינו שזהו זמן "קירוב המאור (הקב"ה) אל הניצוץ (הנשמה)", ו"התגלות המאור אל הניצוץ"‏ – ‏בימים אלו אין צורך להתייגע כדי "למצוא" את ה' וכו' אלא ה' נמצא קרוב ממש ועל-יד כאו"א מישראל! ועליו רק לעשות את ה"כלי" כדי שענין זה יפעל פעולתו‏.

‏ב' חלקים מהתוועדות ו' תשרי ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-09-2026

(1) Regarding the Ten Days of Teshuvah, the Rambam writes (in Hilchos Teshuvah): “The entire House of Israel is accustomed to increase in tzedakah and good deeds and to engage in mitzvos from Rosh Hashanah until Yom Kippur more than throughout the entire year” – he specifies tzedakah in particular, even though it is already included in “mitzvos” etc. Although it is surprising that this does not appear in the Tur and Shulchan Aruch (and therefore the Alter Rebbe does not cite it in his Shulchan Aruch either), despite the fact that they do cite a number of practices associated with the Ten Days of Teshuvah, and they do generally cite from the Rambam etc. – nevertheless, in practice, since the Rambam writes this explicitly, it is clear that this constitutes a directive – it is a “custom of the entire House of Israel.” (2) The significance of the Ten Days of Teshuvah should be explained to every Jew; in the words of our Rebbeim, it is a time of “the luminary (Hashem) drawing close to the spark (the soul),” and “the revelation of the luminary to the spark”– during these days there is no need to toil to “find” Hashem, etc.; rather, Hashem is close to and right beside every Jew. One need only make the proper vessel so that the closeness should have its effect.

2 excerpts from farbrengen of 6 Tishrei 5738

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-09-2026

כאן המקום להודות לאלו שהביעו את איחוליהם לקראת השנה החדשה, היות ואין ביכולת להודות לכאו"א בפרטיות, וכבר נאמר "ואברכה מברכיך" – בברכתו של הקב"ה ש"תוספתו מרובה על העיקר". הודעה נוספת עבור הרבים: ישנם כאלו שמתפלאים ע"ז שאינם מקבלים מענה על השאלות ששואלים – כבר אמרתי כמ"פ שמפני רוב הטרדות בימים אלו אין הזמן גרמא לענות לכאו"א בפרטיות. והעצה לדעת כיצד להתנהג – להתקשר עם ה"חלק אלקה ממעל ממש" שבלבו פנימה, ע"י תומ"צ, וה' יאיר את מוחו ולבו. ובפרט בנוגע לענינים שכבר הבעתי את דעתי בעבר. לדוגמא: תלמידים ששואלים היכן להמשיך לימודיהם – שייך להנהלת המוסד שבו לומדים. אלו ששואלים אודות הנסיעה מאה"ק לכאן – אם יש ספק, להשאר באה"ק. ואם רוצים להתנהג באופן מסויים – לשאול רב מורה הוראה בפועל. ובודאי שאין להכנס ל"חובות" עבור הנסיעה.

משיחת וא"ו תשרי, ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-09-2026

This is the appropriate place to thank those who have expressed their good wishes for the new year; since it is not possible to thank everyone individually, and it has already been said, “I will bless those who bless you” – with the blessing of the Holy One, blessed be He, whose “bonus is greater than the principal.” Additionally: There are those who wonder why they do not receive answers to their questions. As I have already said in the past, because of the many preoccupations during this time of year, time does not permit answering everyone individually; to know how to conduct oneself, one should connect with the “actual part of G-d from above” within their heart, through Torah and mitzvos, and Hashem will illuminate the mind and heart. Especially when it comes to matters where I have already expressed my opinion in the past. For example: Students ask where they should continue their studies – this is a question for the administration of the institution in which they are studying. Those who ask about traveling here from Eretz Yisrael – if there is a doubt, they should remain in Eretz Yisrael; if one wishes to proceed in a certain way, he should ask a practicing rav; and certainly one should not go into debt for the trip.

Excerpt from sichah of 6 Tishrei 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-09-2026

י"א שהמאורע ד"צום גדלי'" אירע בר"ה עצמו (אלא שדחו את הצום ליום חול שלאח"ז). ולכאו' הענין ד"צום גדלי'" הוא להיפך מר"ה שהוא זמן שמחה, ובאופן ד"אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו . . כי חדות ה' היא מעזכם", ומזה מובן במכ"ש בנוגע לרוחניות הענינים, ובפרט ביום שה' מקבל בשלימות את ה"תמליכוני עליכם"?! ומכיון שכל דבר הוא הוראה בעבודת ה', ובפרט ענין כזה, צ"ל קשר בין הענינים, ואדרבה – מכיון שנצטוינו "להעלות בקודש" צ"ל שיש עילוי ב"צום גדלי'" על חודש אלול, ימי הסליחות, ערב ר"ה ואפי' על ר"ה עצמו! והביאור: בר"ה קיבלו בנ"י ברצון על עצמם את מלכותו ית'. אבל ב"צום גדלי'", בגלל המאורע החמורה שאירע עם גדלי' (שהי' חמור יותר מהחורבן עצמו), ניתן ליהודי הכח לתקן ו"להעלות", ע"י ענין התשובה, גם את כל הדורות שקדמו לו! ובאופן שגם ענינים הבלתי רצויים נעשים "זכויות" ממש!

ב' חלקים משיחת צום גדלי' (נדחה) – יהפך לשמחה – ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-09-2026

There is an opinion that the event commemorated by Tzom Gedaliah took place on Rosh Hashanah itself (and the fast was postponed to the following weekday). Seemingly, the theme of Tzom Gedaliah is the very opposite of Rosh Hashanah, which is a time of joy, as the verse states regarding Rosh Hashanah, “…eat fat foods and drink sweet drinks, and send portions to those who have nothing prepared...for the joy of Hashem is your strength,” not to mention the spiritual dimension of this celebration, particularly on a day when Hashem fully accepts the Jewish people’s coronation of Him as their King. But since there is a lesson for Divine service to be learned from everything, there must be a connection between these two themes – in fact, since we are commanded to “ascend in holiness,” it follows that Tzom Gedaliah must represent an ascent beyond the month of Elul, the days of Selichos, Erev Rosh Hashanah, and even Rosh Hashanah itself. The explanation is as follows: On Rosh Hashanah, the Jewish people willingly accepted upon themselves Hashem’s sovereignty. On Tzom Gedaliah, however, because of the tremendous tragedy involving Gedaliah (which was even more severe than the destruction of the Beis Hamikdash) a Jew is granted the power, through the service of teshuvah, to perfect and elevate all the generations that preceded him, and in such a way that even the undesirable matters are transformed into actual merits.

2 excerpts from sichah of Tzom Gedaliah 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-09-2026

לע"נ הרה"ח הרה"ת הר"ר שניאור זלמן ב"ר נתן ע"ה גורארי'
ליום היארצייט שלו יום א' דראש השנה

ת.נ.צ.ב.ה.

התרת נדרים, וברכת כ"ק אד"ש אחרי התרת נדרים ואחרי קבלת הפ"נ כללי, כ"ט אלול ה'תשמ"ט, ערב ש"ק ר"ה ה'תש"נ.

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-09-2026

Hataras Nedarim and the Rebbe’s brachah after receiving the Pan Klali, 29 Elul 5749, Erev Rosh Hashanah 5750

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-09-2026

לזכות סופי זיסל בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה ביום ערב ראש השנה
לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

*

לע"נ הרה"ח הרה"ת הר"ר שניאור זלמן ב"ר נתן ע"ה גורארי'
ליום היארצייט שלו יום א' דראש השנה

ת.נ.צ.ב.ה.

1) לילה זו נק' "זכור ברית" מצד הפזמון "זכור ברית אברהם וכו'" שי"א בסליחות דער"ה. ואע"פ שלפי מנהגנו אין אומרים זה, אבל "שמא מילתא היא": קשר של "ברית" הוא למע' מטו"ד ולא משתנה, וכך צ"ל הקשר עם ה'. ויה"ר שה"זכור ברית אברהם וכו'" כשלעצמו ימשיך ענין זה בפועל כבר ביום א' דר"ה (שבש.ז. חל בשבת והענינים נפעלים מצד עצם קדושת השבת), שמיד אחרי הזמן דתק"ש (אם זה הי' ביום חול) כבר תתקיים הענין ד"מתעשרת בסופה" וכו'. וזה נמשך בכוח"ט לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רוויחי. 2) סיום חמישי דפ' האזינו הוא "וכפר אדמתו עמו", ופרש"י – פשש"מ – "וכפר לשון ריצוי ופיוס... כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת וכה"א רצית ה' ארצך, במה רצית ארצך, שבת שבית יעקב". דהקב"ה מביא הגאולה באופן של ריצוי ופיוס. דמכיון ש"אנו עמך ואתה אלקינו וכו'" מגיע לבנ"י כל ענינים הטובים באופן של ריצוי ופיוס, כפשוטו! ויה"ר שהיציאה מש.ז. תהי' בשמחה עד ל"שמחת עולם על ראשם" וכו' בעגלא דידן! (והתחיל לנגן:) "כי בשמחה תצאו וגו'".

1) משיחת יום ה', אור לכ"ט אלול ה'תשכ"ב 2) משיחת אור לכ"ט אלול ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-09-2026

(1) The night before Rosh Hashanah is called Zechor Bris (“Remember the Covenant”), after the pizmon beginning “Remember the covenant of Avraham...” recited in some communities in Erev Rosh Hashanah Selichos. Although it is not our custom to recite it, nevertheless, a “name has significance”: The bond formed by a covenant transcends intellect and is not subject to change – a quality that must be reflected in our own connection with Hashem as well. May it be Hashem’s will that the very “Remembrance of the covenant of Avraham” bring this quality to practical expression, already on the first day of Rosh Hashanah (which this year falls on Shabbos, when the spiritual effect usually caused by shofar is accomplished by the sanctity of Shabbos itself) so that immediately after the time when the shofar would have been sounded, we merit the promise that “it becomes rich at its end,” in the form of a good and sweet year with children, life, and sustenance in abundance. (2) Chamishi of parashas Haazinu concludes with the words “וכפר אדמתו עמו”, which means “…He will appease His land and His people” (according to Rashi, who provides the plain meaning of the verse). As Rashi writes: “וכפר – Denotes reconciliation and appeasement…When His people are comforted, His land is also comforted. Similarly, it says: ‘G-d, You have appeased Your land’; and how have You appeased Your land? ‘You have brought back the exiles of Jacob.’” Since the Jewish people are Hashem’s people, they deserve all good things in a manner of reconciliation and appeasement; and may it be His will that we depart from the outgoing year with joy, including “everlasting joy upon their heads” with the coming of Moshiach speedily in our days. (The Rebbe concludes with the niggun Ki Vesimcha Setze’u...”)

Excerpts from sichos of 29 Elul 5722 and 29 Elul 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-09-2026

לזכות דבורה לאה בת מושקא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ח אלול

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

*

לעילוי נשמת הרב משה יצחק בן הרב לוי ע"ה פארסט שלוחו של הרבי למדינת הולנד ליום היאָרצייט שלו כ"ח אלול. ת.נ.צ.ב.ה.

יש דיעה בגמ' שמ"ש "שבתון זכרון תרועה" הכוונה שבר"ה שחל להיות בשבת לא יהי' "תרועה ממש, אלא מקראות של תרועה יאמרו". היינו שישנו אז חיוב מן התורה לומר פסוקי שופרות. ואע"פ שלפי המסקנא פסוק זה הוא רק אסמכתא, אבל "אלו ואלו דברי אלקים חיים". לפי דיעה זו נמצא שבר"ה שחל להיות בשבת יש בנוסח התפלה, שבו אומרים פסוקי שופרות, חיוב מן התורה! (ועד"ז בנוגע לנוסח הוידוי ביוהכ"פ וכו'). ובענין זה רואים גודל מעלת התורה, שאפי' ענין השבת שיכול לפעול את הפעולה דתק"ש (שלכן לא נצרך כ"כ הענין דתק"ש ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, כמבואר בדא"ח), אינו יכול לפעול את הפעולה דאמירת פסוקי שופרות שבתורה, וזה צ"ל גם בשבת. וזוהי השייכות המיוחדת להתוועדות זו, הקשורה עם תלמידי הישיבות וכו'. ויה"ר שלימוד התורה תהי' מפני שזהו תורתו של הקב"ה, ובאופן שהלימוד מביא לידי מעשה וכו'.

א' השיחות דהתוועדות שמחת בית השואבה ה'תשכ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-09-2026

There is an opinion in the Gemara that the law that the shofar is not sounded when Rosh Hashanah falls on Shabbos is derived from the verse, “…a day of rest, a remembrance of the shofar blast,” meaning that we do not “actually sound the shofar, but recite verses about shofar blasts.” Based on this opinion, when Rosh Hashanah falls on Shabbos, the Nusach of davening on Rosh Hashanah carries a Biblical obligation. (Although the Gemara ultimately concludes that the verse serves only as an asmachta, nevertheless, “These and those are the words of the living G-d.”) Here we see the greatness of Torah (which has particular relevance at this farbrengen, which is designated for the yeshivah students): although the sanctity of Shabbos is so great that it accomplishes what ordinarily is accomplished by sounding the shofar (which is why sounding the shofar is not required when Rosh Hashanah falls on Shabbos, as explained in Chassidus), nevertheless Shabbos cannot accomplish the effect produced by reciting the verses of Shofaros (and therefore the obligation remains even on Shabbos). May it be Hashem’s will that the students study Torah for the reason that it is Hashem’s Torah, and in such a way that “study leads to action” etc.

Sichah of Simchas Beis Hashoevah farbrengen 5723

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-09-2026

לע"נ הרב ישראל יואל ב"ר פינחס הכהן ע"ה סוסובר ליום היארצייט שלו כ"ז אלול. ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת בנו ר' נחום הכהן שי' סוסובר

א) ברכת ה' ד"ברכנו אבינו" הוא כש"כולנו כאחד", ובודאי לא ידקדק ה' עד כמה הוא ה"כולנו כאחד" כי בפנימיות הלב רוצה בזה כל אחד!; סיום ימי סליחות צ"ל בשמחה גדולה שפורצת כל הגדרים ופועלת הרחבה כפשוטה בכל הענינים ונצחון גמור על היצה"ר וכו'. ב) ביום ג' דסליחות היו הרביים אומרים מאמרים ביחידות, החל מאדה"ז שחזר מאמר "רק לבנו המיוחד" ועד"ז שאר הרביים וכו', וכל אחד צווה שהענין יישאר בסוד, וכן אמר אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר שהענין יישאר בסוד "עד הזמן שיצווה לגלות", וברשימה בשנת תש"ה בהיותו בארה"ב גילה ענין זה! וא"כ מובן יוקר הענין וכו', והטעם שענין זה מסופר שם בפרטיות עם שמות כל הנשיאים י"ל כי לפני ראש השנה רצוי להזכיר בפירוש שמות כל הנשיאים וכו'. ג) יש להיכנס לתוך שנה החדשה מתוך ריקוד ושמחה אמיתית ופנימית! (והתחיל לנגן "כי בשמחה תצאו וגו'").

ג' חלקים מהתוועדות ליל ג' דסליחות, כ"ו אלול ה'תשכ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-09-2026

(1) “Bless us our Father” occurs when we are “all as one,” and Hashem is surely not exacting with the extent to which we are all as one, because deep down, every Jew wants to unite with the entire Jewish people. The Days of Selichos must be concluded with great joy, which breaks through all barriers, and brings abundance in all matters and total victory over the yetzer-hara etc. (2) On the third day of Selichos, the Rebbeim would deliver a maamar in private to their eventual successor, and they instructed them to keep it a secret, until the Rebbe Rashab told his son, the Rebbe, my father-in-law, to keep it a secret until such time as he instructed him to reveal it. The Rebbe ultimately revealed it in a Reshimah in the year 5705, meaning his father instructed him to reveal it when the Rebbe was already in the United States; we can therefore understand the preciousness of the matter etc. When recounting this in the Reshimah, the Rebbe, my father-in-law lists all the Rebbeim by name. It can be explained that the purpose was to explicitly invoke the merit of them all in the days before Rosh Hashanah. (3) We should enter the new year with dancing and true, inner joy. (The Rebbe concludes with the niggun Ki Vesimcha Setze’u).

3 excerpts from farbrengen of the 3rd day of Selichos, 26 Elul 5729

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-09-2026

בפסוק [בשני דפ' האזינו] "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו" ישנם ב' ענינים: א) יעקב חבל נחלתו. וכמ"ש בד"ה באתי לגני ה'תש"י שנשמת האדם הוא החבל המקשר את האדם הנמצא למטה עם שרשו ומקורו למעלה, והיא "שזורה" מתרי"ג נימין, תרי"ג כחות (כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבגוף) שבהם תלויים התרי"ג מצוות. אבל על ההתקשרות של ה"נימין" (וגם על כללות ההתקשרות שע"י החבל) יכולה הרוח שטות להעלים. ב) למעלה מזה – "חלק הוי' עמו", חלק מן העצם, שע"י תופסים בהעצם כולו. והוא אצל כאו"א מישראל, שהרי "עַמו" כולל גם הפירוש מלשון "גחלים עוממות", כמו "אין מלך לא עם", שהם דברים זרים ונפרדים וכו'. ובעבודה: הרוח שטות יכולה לכסות רק על ענינים שבאדם השייכים לסדר ההשתלשלות – עבודה שע"פ טעם ודעת וכו', משא"כ על ענין שלמעלה מסדר השתלשלות – עבודה מצד יחידה (כשבא לידי נסיון אמונה).

חלק ממאמר ד"ה באתי לגני אחותי כלה, יו"ד שבט ה'תשי"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-09-2026

In the verse (in sheini of parashas Haazinu), “Because Hashem’s portion is His people; Yaakov, the rope of His inheritance,” there are two levels: (a) “Yaakov is the rope of His inheritance” refers to the rope connecting a Jew to his root and source Above, which is woven from 613 strands, meaning the 613 faculties of the soul (corresponding to the 248 limbs and 365 sinews of the body) upon which the fulfillment of the 613 mitzvos depend. The spirit of folly is able to obscure this connection, both the individual strands and the overall connection. (b) On a higher level, “Hashem’s portion is His people,” meaning they are a part of His Essence (through which one grasps the Essence in its entirety). This connection exists within every Jew, as expressed in the term “His people” (amo), which connotes “dimmed coals” (gechalim omemos), and in the expression “There is no king without a people,” where the people consists of individuals separate and distinct from the king. In terms of Divine service: the spirit of folly can obscure only the parts of a person that belong to seder hishtalshelus (service based on reason and understanding etc.), but not that which transcends seder hishtalshelus – the service stemming from the Yechidah (as expressed when a Jew faces a test of faith).

Excerpt from Maamar Basi L’Gani, 10 Shevat 5714

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-09-2026