כללות ענין "קרבן תמיד" [בחמישי דפ' פינחס], שהיתה קרבן עולה, בעבודה: "תפלות כנגד תמידין תקנום", כי "קרבן" הוא מלשון קירוב וע"י התפלה האדם מתקרב לה'. קירוב אמיתי הוא כשהעבודה הוא באופן של "קרבן עולה" (שאין לבעלים חלק בה) – "לא ע"מ לקבל פרס", שאינו חושב אודות התועלת שתצמח לו כתוצאה מקיום תומ"צ אלא כל רצונו הוא להתקרב לה'. ואם יחשוב האדם שהעבודה ד"קרבן עולה" שייכת דוקא "בבוקר" – כשהוא נמצא במצב של אור – טוב לו ברוחניות ובגשמיות, אבל כש(נדמה לו, או באמת, ש)הוא במצב של "בין הערביים" – כיצד יכול להתפנות מדאגותיו ולחשוב אודות קירוב לה' באופן של "קרבן עולה"?! וע"ז באה ההוראה שחיוב קרבן תמיד הוא הן בבוקר והן בין הערביים!

משיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-07-2024

The kobran tamid (in Chamishi of Parashas Pinchas) was an olah offering. In terms of Divine service: “The tefillos were instituted corresponding to the tamid offerings”; and a korban means to come close to Hashem. True closeness is when one’s service is like an olah – without thinking about the benefit to oneself, but only about Hashem, “not for the sake of reward.” One may think that such service is possible only in the “morning,” when everything is bright (physically and spiritually), but how can he be expected to serve Hashem in this fashion when it seems (or in fact is) “dark” chas v’shalom? But the Torah teaches us that the obligation to bring the tamid applies “in the morning and toward evening”!

Excerpt from sichah of Thursday, Parashas Pinchas, 12 Tammuz 5744.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-07-2024