השם של כל הפרשה הוא "ראה", והיינו שכל הענינים של הפרשה צריכים שיהיו מונחים אצלו בוודאות כמו ענין שרואים. ועפי"ז צ"ע במ"ש בפרשה [בשלישי דפ' ראה] "כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך [ה""חביבין לך". רש"י) בסתר לאמר נלכה ונעבדה.. לא תאבה לו.. ולא תחמול.. ידך תהי' בו בראשונה להמיתו"‏ – ‏איך יכול להיות מונח אצלו באופן של "ראי'" לא רק לא לשמוע לאלו ה"חביבין לך" אלא "ידך תהי' בו בראשונה להמיתו"?! אלא כיון שה"ראה" נמשך מ"אנכי" שלמעלה מ"הוי'" ו"אלקים" וכו', ה"ז מעמיד גם את האדם למעלה ממדידות והגבלות של עולם!

‏משיחת כ' מנ"א ה'תשל"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-08-2025

The name of the entire parashah is “Re’eh” (“See”), meaning that everything in the parashah must be internalized with the same certainty as something one sees with his own eyes. But this raises a question arises on the verse [in shelishi]: “If your brother, the son of your mother; your son; your daughter; the wife of your embrace; or your friend who is like your own soul [those who are especially “dear to you,” as Rashi explains], incites you in secret, saying, ‘Let us go and worship…’ … you must do not love him…you must not have mercy…Your hand must be the first against him to put him to death….” Seemingly, how is it possible for a person to reach such a state of “seeing,” that not only does he not listen those who are “dear to him,” but also puts his hand “first against him to put him to death”?! The answer is that since the “Seeing”) comes from Anochi (“I”) which transcends the names Havayah and Elokim etc., therefore, the person is empowered to rise above the confines and limitations of the world.

Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5732

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-08-2025

לע”נ ר' משה ב"ר ניסן ע"ה ליום היארצייט שלו כ"ה מנחם-אב. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' ניסן שי' פרידמן