זאת חנוכה

על השאלה הידועה מדוע הנס היה 8 ימים ולא 7 נכתבו הרבה תשובות. אחת מהן היא של הט"ז שאומר שכבר ביום הראשון היה נס בשמן בזה שהוא לא נגמר. כל יום דלקה רק שמינית וזה הספיק לכל היום. הרב קוק באגרות משבח מאוד את ההסבר הזה ואומר שיש בו יסוד מאוד גדול.

אם השמן היה נגמר לגמרי וכל יום היה נברא יש מאין שמן חדש אז זה לא היה שמן זית אלא שמן נס. זה לא מהודר. הוא לא בא מהאדמה. כלומר ההידור הוא לא בנס שבא יש מאין אלא שהקב"ה מעניק כוחות נוספים על גבי הטבע. מסביר הרב שזו מהות החנוכה. רוח הגבורה שנוספה לחשמונאים נוספה על בסיס קיים ולא יש מאין.

ר' צדוק מלובלין כותב שלא מברכים על הנס בשביעי של פסח כי זה נס פחות מוצלח. זה נס שמגיע במצב מאוד בעייתי לעם ישראל והקב"ה צריך לעשות הכל יש מאין. (כמו אותו אדם בגמרא שנעשה לו נס והניק את בנו. זה גרוע).

התכנית האלוקית היא לבוא *ולסייע* למאמץ האנושי. בניגוד לשביעי של פסח, בפורים ובחנוכה הניסים באו על גבי מאמץ אנושי ולכן הם ניסים גדולים יותר.

הרב קוק מביא ראיה מהגמרא במנחות ששואלת מה דין חיטים שירדו מהשמים? האם הן חייבות בהפרשת חלה? מסביר התוספות שמדובר בנס והן לא גדלו בארץ. רש"י מפרש אחרת ואומר שמדובר בכלל בחיטה שעפה ממקום אחר ונחתה פה בארץ. כלומר לא ייתכן שיש דיון הלכתי על מצב ניסי כזה של יש מאין.

נס הניסים הגדול ביותר מגיע דווקא כשעם ישראל פועל כמה שיכול ועל גביו מגיעה העזרה מהקב"ה.

בזאת חנוכה כשהחנוכיה שלמה אנחנו רואים את השלמות. את גודל הנס בכללותו. גבורת החשמונאים מהדהדת לדורות כי הם שינו את התפיסה. לא נהרגים על איסור עבודה זרה אלא נלחמים והורגים בחזרה. כשבאים להעביר על דת אז יוצאים למלחמה. זה קידוש ה' היותר גדול. במצב של ייהרג ובל יעבור, אדם חייב לברוח אם יש לו את האפשרות. החשמונאים אמרו הפוך. תישאר ותילחם. למהפך הזה בתפיסה יש השפעה עד ימינו אנו. (כך עשה גם מרדכי עוד קודם לכן בנס פורים. נקהלו ועמדו על נפשם).