משל הרועים והצאן. הנביא רועה את צאן ההרגה ונוטל את שני מקלותיו – נועם וחובלים. דחיית הרועה בידי העם ושכרו – שלושים כסף – המושלכים אל בית ה'. שבירת המקלות כסמל להפרת הברית ולאחווה בין יהודה וישראל. נבואה על הרועה האויל אשר יקום על העם ואינו פוקד את הצאן.

נבואה על ירושלים באחרית הימים. ירושלים תהיה סף רעל ואבן מעמסה לכל העמים הנאספים עליה. ה' יושיע את יהודה ויגן על ירושלים. שפיכת רוח חן ותחנונים על בית דוד ועל יושבי ירושלים – “והביטו אלי את אשר דקרו” – ומספד גדול בארץ על כל יחיד.