שניים ליום - שיעורי נ"ך

מזמור וידוי והודיה הסוקר את חטאי ישראל ואת חסדי ה׳ לאורך הדורות. המשורר מבקש מה׳ לזכור את עמו ולהושיעו, ומתוודה כי אבותיו חטאו ולא זכרו את נפלאותיו: על ים סוף התלוננו ופחדו, במדבר התאוו לבשר, בחורב עשו עגל מסכה, ובארץ כנען התערבו בגויים ולמדו ממעשיהם. המזמור מזכיר גם את חטאי דתן ואבירם, את חטא בעל פעור ואת מי מריבה, ואת העונשים שבאו בעקבותיהם. לצד החטאים מתוארים רחמי ה׳, שסלח לעמו פעמים רבות והושיעו למען שמו. בסיום מבקש המשורר שה׳ יקבץ את ישראל מן הגויים, כדי שיוכלו להודות לו ולשבחו.

מזמור הודיה המספר את חסדי ה׳ ואת נאמנותו לברית שכרת עם אבות ישראל. המשורר קורא לעם להודות לה׳, לזכור את נפלאותיו ולבקש את קרבתו. הוא מתאר את הברית עם אברהם, יצחק ויעקב, את ירידת יוסף למצרים ואת עלייתו לגדולה לאחר שנמכר לעבד ונאסר. בהמשך מתוארת ירידת בני ישראל למצרים, התרבותם, השעבוד והוצאתם משם באמצעות האותות והמכות. ה׳ מוליך את עמו במדבר, נותן להם את ארץ כנען לנחלה ומקיים את הבטחתו לאבות, כדי שישמרו את חוקיו ותורותיו.

פרק קג – מזמור הודיה לה׳ על חסדיו ורחמיו עם האדם. דוד קורא לנפשו לברך את ה׳ ולא לשכוח את כל טובותיו: הסליחה על העוונות, הריפוי, הגאולה והחסד. הוא מתאר את רחמי ה׳ על עמו, את ארך אפיו ואת נכונותו לסלוח, ומדגיש כי הוא יודע את יצר האדם וזוכר כי עפר אנחנו. חסדו של ה׳ נמשך מדור לדור על יראיו, ומלכותו מושלת בכל. המזמור מסתיים בקריאה לכל מלאכיו, צבאיו וכל מעשיו לברך את ה׳.

פרק קד – מזמור שבח לה׳ על בריאת העולם ועל החכמה והסדר שבהם הוא מנהיג אותו. המשורר מתאר את השמים, הארץ, ההרים, המעיינות והימים, ואת בעלי החיים השוכנים בהם. ה׳ משקה את ההרים, מצמיח עשב לבהמות וצמחים למאכל האדם, מעניק מזון לכל יצור ומחדש את פני האדמה. גם היום והלילה מתחלפים בסדר שקבע, וכל הבריאה תלויה בו. המזמור מסתיים בתקווה שכבוד ה׳ יעמוד לעולם, ובקריאה לנפש המשורר לברך את ה׳: „ברכי נפשי את ה׳, הללויה”.

פרק קא – מזמור מאת דוד המתאר את הנהגת המלך ואת שאיפתו למלוך בצדק וביושר. דוד מבטיח לשמור על דרך תמים, להתרחק מדברי עוול וממעשי רשעים, ולא לשאת בקרבתו אדם בעל לב עיקש ולשון רעה. הוא מבקש להקיף את עצמו בנאמנים ההולכים בדרך תמים, ולהרחיק את הרשעים מן העיר ומחצר המלוכה.

פרק קב – תפילת עני הנתון בצרה ושופך את לבו לפני ה׳. הוא מתאר את חולשתו, את בדידותו ואת ימיו החולפים כצל, בעוד אויביו מחרפים אותו. מול קוצר ימיו של האדם, המשורר מתנחם בנצחיותו של ה׳ ובכך שציון עוד תיבנה ושמו ייוודע לדורות הבאים. המזמור מסתיים בתיאור ה׳ כמי שנותר לעולם, בעוד השמים והארץ עתידים להשתנות ולחלוף, אך שנותיו לא ייתמו.

פרק צט – מזמור המכריז על מלכות ה׳ ועל קדושתו, המעוררות יראה בקרב העמים. ה׳ יושב על הכרובים, גדול בציון ונישא על כל העמים, ומשפטו מבוסס על צדק ומישרים. המשורר מזכיר את משה, אהרן ושמואל, שקראו אל ה׳ והוא ענה להם, ומדגיש כי ה׳ סלח להם אך גם העניש על מעשיהם. המזמור מסתיים בקריאה לרומם את ה׳ ולהשתחוות להר קדשו, כי קדוש הוא.

פרק ק – מזמור הודיה קצר הקורא לכל הארץ להריע לה׳ ולעבדו בשמחה. העם נקרא להכיר בכך שה׳ הוא האלוהים, שהוא ברא אותנו ואנו עמו וצאן מרעיתו. המזמור מסתיים בקריאה לבוא בשעריו בתודה ובחצרותיו בתהילה, שכן ה׳ טוב, חסדו ואמונתו עומדים לעולם ולדור ודור.

פרק צו – קריאה לכל הארץ לשיר לה׳ שיר חדש ולבשר את כבודו ואת ישועתו בין העמים. ה׳ מתואר כגדול ונורא, בורא השמים ומלך על כל האלוהים. כל העמים נקראים להכיר במלכותו ולהביא לו כבוד ומנחה. המזמור מסתיים בתיאור הבריאה כולה השמחה לקראת בוא ה׳ לשפוט את הארץ בצדק ובאמונה.

פרק צז – מזמור המכריז על מלכות ה׳ ועל התגלותו בגבורה. עננים וערפל סביבו, אש הולכת לפניו וההרים נמסים מפניו. השמים מבשרים את צדקו וכל העמים רואים את כבודו. עובדי הפסילים מתביישים, ואילו ציון וערי יהודה שמחות במשפטי ה׳. הצדיקים נקראים לשמוח בה׳ ולהודות לשמו הקדוש.

פרק צח – קריאה לשיר לה׳ שיר חדש על נפלאותיו וישועתו, שנגלתה לעיני העמים. ה׳ זכר את חסדו ואמונתו לבית ישראל, וכל קצוות הארץ ראו את ישועתו. המזמור קורא לכל הארץ להריע ולזמר לה׳, ואף הים, הנהרות וההרים מצטרפים לשמחה לקראת בואו לשפוט את העולם בצדק ובמישרים.

פרק צד – תפילה לה׳, אל נקמות, שיקום ויעניש את הרשעים העושקים את החלשים ומתנכלים לעם ישראל. המשורר תוהה עד מתי ימשיכו הרשעים להתגאות ולדכא את עמו של ה׳, ומזכיר להם שה׳ רואה ושומע את מעשיהם. בהמשך הוא מתאר את אשרי האדם שה׳ מייסר ומלמד אותו תורה, ומצהיר שה׳ לא ייטוש את עמו ולא יעזוב את נחלתו. המזמור מסתיים בביטחון שה׳ יהיה למשען לצדיקים וישיב לרשעים את גמולם.

פרק צה – קריאה לעם לבוא ולהשתחוות לפני ה׳, יוצר העולם ומלך על כל הארץ. המזמור משבח את כוחו של ה׳, שבידו מעמקי הארץ ופסגות ההרים, הים והיבשה. בהמשך מופיעה קריאה להקשיב לקולו ולא להקשות את הלב, כדור המדבר במי מריבה, אשר ניסו את ה׳ למרות שראו את מעשיו. בעקבות זאת נשבע ה׳ שלא יבואו אל מנוחתו.

פרק צב – מזמור שיר ליום השבת, הפותח בהודאה לה׳ על חסדו ואמונתו, ועל מעשיו הגדולים שהאדם אינו תמיד מבין. המשורר מתאר את הצלחת הרשעים כפריחה זמנית, שסופה אבדון, בעוד הצדיקים פורחים כתמר וכארז בלבנון, נטועים בבית ה׳ ומניבים פרי גם בזקנתם. המזמור מסתיים בהכרזה על צדקת ה׳ ועל כך שאין בו עוולה.

פרק צג – מזמור המכריז על מלכות ה׳ ועל רוממותו. ה׳ לבש גאות ועוז, כונן את העולם והוא מושל בו לעולם. גם כאשר הנהרות מרימים את קולם וגלי הים גועשים, ה׳ נשגב מהם בכוחו. המזמור מסתיים בהכרזה כי עדותיו נאמנות, והקדושה נאה לבית ה׳ לאורך ימים.

פרק צ – תפילה מאת משה איש האלוהים, העוסקת בנצחיות ה׳ לעומת קוצר ימיו של האדם. ה׳ היה מעון ומחסה לישראל מדור לדור, ואילו חיי האדם חולפים כחלום וכעשב הנובל במהרה. המשורר מבקש מה׳ ללמד את האדם למנות את ימיו כדי שיזכה ללב חכם, ומתחנן שישוב וירחם על עמו, ישביע אותו בחסדו ויברך את מעשי ידיו.

פרק צא – מזמור של ביטחון והגנה בה׳. היושב בסתר עליון מתואר כמי שמוצא מחסה תחת כנפי השכינה, ואינו ירא מפחד לילה, מחץ יעוף יומם, מדבר ומקטב. גם כאשר אלפים נופלים סביבו, הוא בוטח שה׳ ישמור עליו מכל רע ויצווה את מלאכיו לשומרו בכל דרכיו. בסיום המזמור ה׳ עצמו מבטיח להציל את הדבק בו, לשמוע את תפילתו ולהעניק לו ישועה ואריכות ימים.

מזמור מאת איתן האזרחי, העוסק בברית ה׳ עם דוד ובמשבר שנוצר לכאורה בעקבות מפלת מלכותו. בתחילתו המשורר משבח את חסדי ה׳ ואת נאמנותו, ומזכיר את הבטחתו לדוד שכסאו ייכון לעולם ושזרעו ימלוך לדורות. בהמשך מתוארת גדולתו של ה׳, מושל השמים והארץ, שאין דומה לו בגבורתו ובקדושתו. אולם בהמשך המזמור מתעורר כאב לנוכח השפלת המלך, חילול כתרו והפרת הברית לכאורה. המשורר זועק ושואל עד מתי יסתיר ה׳ את פניו, ומדוע נדמה כי הבטחתו לדוד אינה מתקיימת. המזמור מסתיים בתחינה לזכור את קוצר ימי האדם ואת חרפת עבדיו, ובברכה לה׳ לעולם.