מזמור תחנונים בעת צרה וחולי. דוד מבקש רחמים – “חנני ה' כי אומלל אני”, ומתאר את יגונו, דמעותיו ופחדו מפני אויביו. ביטחון כי ה' שמע את תפילתו וידחה את כל פועלי האוון מפניו.

שגיון לדוד על דברי כוש בן ימיני. דוד מבקש מה' להצילו מרודפיו, ונשבע כי לא עשה את המעשים המיוחסים לו – “אם עשיתי זאת... אם גמלתי שולמי רע”. בקשה שה' ישפוט אותו בצדקו ויקים משפט על העמים. תיאור הרשע הכורה שוחה ונופל בה, ורעתו שבה על ראשו. סיום בהודיה – “אודה ה' כצדקו ואזמרה שם ה' עליון”.

מזמור דוד בברחו מפני אבשלום בנו. דוד זועק אל ה' מפני אויביו הרבים הבטוחים בנפילתו. ביטחונו בה' המגן עליו ומרים ראשו, והודיה על הישועה – “לה' הישועה על עמך ברכתך סלה”.

קריאה אל ה' בעת צרה ובקשה שיאיר פניו לעמו. תוכחה לבני אדם הרודפים ריק וכזב, וקריאה לבטוח בה'. ביטחון ושלווה גם בשעת לילה – “בשלום יחדו אשכבה ואישן כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני”.

תפילת שחרית ובקשה להנהגת ה'. תיאור הרשעים ופיהם המלא מרמה, לעומת אהבת ה' לצדיקים. בקשה שיובלו בדרך הישר ושישמחו כל החוסים בה', כי ה' מגן עליהם ומעטירם ברצון.

פתיחה לכתובים ותהילים - קולו של האדם הפונה לאלוהיו. המבנה של תהילים כפי שמתבטא בחמשת ספריו - דוד הפרט, דוד המלך, חורבן וגלות, התקומה, שיבת ציון. הסוגות השונות של מזמורי תהילים - מזמורי תפילה וזעקה, קינה, תלונה, הילול, הטפה. הכותרות בראשי המזמורים. כותבי המזמורים.

מזמורי הפתיחה של תהילים - הצדיק אל מול הרשעים בפרט ובכלל. תורת ה' ומלכות ה'.

אשרי האיש ההולך בדרך ה' ואינו נמשך אחר עצת רשעים. הצדיק נמשל לעץ שתול על פלגי מים המצליח בכל דרכיו, ואילו הרשעים כמוץ אשר תדפנו רוח. ה' יודע דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד.

למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק. מלכי הארץ מתייצבים כנגד ה' וכנגד משיחו, וה' יושב בשמים ישחק למו. הבטחת מלכותו של בן דוד על הגויים כולם. קריאה למלכים ולעמי הארץ לעבוד את ה' ביראה ולקבל את מלכותו, “אשרי כל חוסי בו”.

שיעור מיוחד על המעבר מנביאים לכתובים.

שני תקופות בנביאים, עד ימי עוזיהו, ומימי עוזיהו והלאה. שמקביל להופעת נביאי הכתב, הנביאים כקול ה' המתגלה בעולם, לעומת הכתובים בהם האדם שמחפש את ה'. ההקבלה הכרונולוגית לימי בית ראשון לעומת בית שני, והחורבן כקו פרשת המים לעניין זה, החריגוּת של חגי זכריה ומלאכי אחרוני הנביאים בבית שני, והסיבה שצריך דברי הימים חדש [בנוסף על ספר מלכים], סיום בדברי מלאכי על הצורך לזכור את התורה והנביאים.

ה' מוכיח את ישראל על כפיות הטובה כלפי אהבתו להם. תוכחה לכהנים המבזים את שם ה' ומקריבים קרבנות פגומים. ה' מודיע כי אינו חפץ בעבודתם כך, וכי שמו גדול בגויים. המשך התוכחה לכהנים על שהשחיתו את ברית לוי והכשילו את הרבים בתורה. תוכחה על נישואי תערובת ועל הבוגדים בנשות נעוריהם.

העם תמה על משפט ה', וה' מבטיח לשלוח את מלאכו לפנות דרך לפניו. בוא האדון אל היכלו ויום הדין הקרב. תוכחה על גזל מעשרות ותרומות וקריאה לשוב אל ה'. העם טוען כי אין תועלת בעבודת ה', ולעומתם נכתב ספר זיכרון ליראי ה'. יום ה' הקרב – הרשעים יהיו כקש והצדיקים יירפאו “בכנפיה”. סיום הספר בקריאה לזכור את תורת משה ובהבטחה לשליחת אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.

המשך נבואת אחרית הימים. “ביום ההוא” ייפתח מקור לטהרת חטאת ונידה. כריתת העבודה הזרה, נביאי השקר ורוח הטומאה מן הארץ. תיאור הכאת הרועה ופיזור הצאן, וצירוף השארית בכור המצרף כסף וזהב עד שתקרא בשם ה'.

יום ה' על ירושלים. העמים נאספים למלחמה על העיר והיא נכבשת בחלקה, וה' יוצא ונלחם בגויים. הר הזיתים נבקע לשניים והנמלטים בורחים בגיא. מלכות ה' מתגלה על כל הארץ – “והיה ה' למלך על כל הארץ”. נבואות על מפלת הגויים, עליית העמים לחוג את חג הסוכות בירושלים, וקדושת ירושלים והמקדש.

משל הרועים והצאן. הנביא רועה את צאן ההרגה ונוטל את שני מקלותיו – נועם וחובלים. דחיית הרועה בידי העם ושכרו – שלושים כסף – המושלכים אל בית ה'. שבירת המקלות כסמל להפרת הברית ולאחווה בין יהודה וישראל. נבואה על הרועה האויל אשר יקום על העם ואינו פוקד את הצאן.

נבואה על ירושלים באחרית הימים. ירושלים תהיה סף רעל ואבן מעמסה לכל העמים הנאספים עליה. ה' יושיע את יהודה ויגן על ירושלים. שפיכת רוח חן ותחנונים על בית דוד ועל יושבי ירושלים – “והביטו אלי את אשר דקרו” – ומספד גדול בארץ על כל יחיד.

נבואות פורענות על ארצות הצפון ועל ערי החוף – חדרך, דמשק, צור וצידון וערי פלשתים. הבטחת שמירה על ירושלים מפני אויביה. נבואת מלך ציון – “הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור”. הבטחת ניצחון וישועה ליהודה ולאפרים והשבתם לארצם.

קריאה לעזוב את התרפים וקוסמי השקר המטעים את העם. ה' פוקד את עדרו ומחזק את בית יהודה. הבטחת גבורת ישראל במלחמה וקיבוץ גלויותיהם מאשור וממצרים. ה' יושיע את עמו ויוליכם בארצו, ויתהלכו בשמו.

משלחת מבבל באה לשאול האם להמשיך לצום על חורבן הבית. תוכחת ה' על צומות הנעשים ללא תיקון המעשים. קריאה למשפט אמת, חסד ורחמים, והזכרת סירוב אבותיהם לשמוע לדברי הנביאים שהביא לחורבן הארץ והעיר.

נבואות נחמה על ציון וירושלים. ה' שב לשכון בירושלים והיא תיקרא “עיר האמת”. הבטחה לישיבת זקנים וילדים ברחובות העיר, לשיבת הגולים ולברכת הארץ. הצומות עתידים להפוך לששון ולשמחה. עמים רבים יבואו לבקש את ה' בירושלים ולהחזיק בכנף איש יהודי לאמור “נלכה עמכם כי שמענו אלוהים עמכם”.

חזון המגילה העפה – קללה יוצאת על פני הארץ להכרית את הגנבים והנשבעים לשקר. חזון האיפה – האישה היושבת בתוך האיפה היא הרשעה, והיא נישאת אל ארץ שנער להקים לה בית.

חזון ארבע המרכבות היוצאות מבין שני הרי נחושת – רוחות השמים היוצאות מלפני ה'. נבואת הכתרת יהושע הכהן הגדול בעטרות, והבטחה על “צמח” שיבנה את היכל ה' וישא הוד.