קריאה לעם לשוב אל ה' בטרם יבוא יום הפורענות. נבואות פורענות על עמי הסביבה – פלשתים, מואב, בני עמון, כוש ואשור. נינוה תיחרב ותהיה לשממה, מקום לרבוץ חיות.

תוכחה על ירושלים המורדת והנגאלת – שריה, שופטיה, נביאיה וכהניה משחיתים דרכם. נבואת פורענות על הגויים ועל הארץ. לצד זאת – הבטחת טהרת העמים לקרוא כולם בשם ה', קיבוץ נדחי ישראל והסרת הגאווה מקרבם. סיום בנבואות נחמה ושמחה – “ה' אלוהיך בקרבך גיבור יושיע”.

חבקוק ג
תפילת חבקוק. תיאור התגלות ה' בתפארתו מתימן ומפארן, ורעש הארץ מפניו. זיכרון ישועות ה' בעבר ויציאתו להושיע את עמו ומשיחו. הנביא ירא מפני יום הצרה אך מסיים בביטחון ובשמחה בה' – “וה' אדני חילי”.

צפניה א
נבואת “יום ה'” על יהודה וירושלים. הכרזה על השחתת הארץ ועל כריתת עובדי הבעל, הכמרים והמשתחווים לצבא השמים. תוכחה על השרים ובני המלך ועל השקועים באדישות – “ה' לא ייטיב ולא ירע”. תיאור יום ה' הגדול – יום עברה, צרה וחושך. העם יבקש להינצל בכספו ובזהבו אך לא יוכל. הארץ תאכל באש קנאת ה'.

תלונת חבקוק על החמס והעוול בישראל – “עד אנה ה' שיוועתי”. נבואת ה' כי הוא מקים את הכשדים, גוי מר ונמהר, להעניש את הארץ. חבקוק מתקשה להבין כיצד ייתכן שהרשע בולע צדיק ממנו, ועומד על משמרתו להמתין לתשובת ה'.

תשובת ה' לחבקוק – החזון עוד למועד ויבוא באחרית. “וצדיק באמונתו יחיה”. סדרת “הוי” על הרשע: הבוצע בצע רע, בונה עיר בדמים, משקה רעהו חמה ועובד אלילים. סיום בהכרזה – “וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ”.

פתיחת נבואת נחום על נינוה. תיאור גדלות ה' ונקמתו באויביו לצד טובו למחסי בו. נבואת פורענות על אשור ונינוה – קץ למלכות הרשע ושבירת עול אשור מעל יהודה. בשורת ישועה לציון – “הנה על ההרים רגלי מבשר”.

תיאור מפלת נינוה. עליית המפיץ והמצור על העיר, בהלת החיילים ופתיחת שערי הנהרות. תיאור הביזה והחורבן – “בוקָה ומבוקה ומבולקה”. נינוה, מעון האריות, נחרבת ואובדת.

המשך נבואת הפורענות על נינוה – “עיר דמים כולה כחש פרק מלא”. תיאור זנותה וכשפיה של העיר, והשפלתה לעיני העמים. השוואתה לנא אמון שנפלה אף היא. סיום בהכרזה על חורבן מוחלט – אין כהה לשברה של נינוה וכל שומעי שמעה שמחים לאידה

ריב ה' עם ישראל. ה' מזכיר את חסדיו ביציאת מצרים ובמעשה בלק ובלעם. העם שואל במה יתקרב אל ה', והתשובה – “הגיד לך אדם מה טוב”: לעשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת עם ה'. תוכחה על עוולות, מאזני מרמה ועושר רשע, ונבואת פורענות על העיר.

קינת הנביא על השחתת הדור – אין ישר בארץ והקרובים נעשים אויבים זה לזה. למרות החושך והנפילה, הנביא מייחל לישועת ה'. נבואות על בניין ירושלים וקיבוץ העם. סיום בתפילת רחמים ובשבח מידות ה' – “מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע”.

תוכחה על ראשי העם, השופטים, הכהנים והנביאים המשחיתים דרכם ואוהבים שוחד. הנביאים מטעים את העם ומנבאים שלום למי שייתן להם. מיכה מודיע כי ציון תיחרש שדה וירושלים תהיה לעיים בגלל חטאיהם.

נבואות אחרית הימים: הר בית ה' יהיה נכון בראש ההרים ועמים רבים יבואו ללמוד תורה מציון. חזון השלום – “וכתתו חרבותם לאתים”. הבטחה לקיבוץ נדחי ישראל ולמלכות ה' בציון. תיאור ימי המצור והגלות לבבל לצד הבטחת הגאולה.

נבואה על בית לחם אפרתה – ממנה יצא המושל בישראל. תיאור שלטונו וגדולתו עד אפסי ארץ. שארית יעקב תהיה כברכה בקרב עמים רבים וכאריה בגויים. הבטחת טהרת ישראל – כריתת הסוסים, הערים, הכשפים והפסילים מן הארץ.

נבואת פורענות על שומרון וירושלים. תיאור ה' הבא לדין את הארץ על פשעי ישראל ועבודת האלילים. שומרון תהיה לעיי השדה. קינת הנביא על החורבן המתקרב ליהודה, ותיאור פורענות ערי השפלה ברשימת הערים ובמשחקי הלשון על שמותיהן.

תוכחה על עושקי העם החומדים שדות ובתים וגוזלים אותם בכוח. נביאי השקר מטיפים לפי טובת הנאה ומשתיקים את דברי הפורענות. נבואת פורענות על ישראל לצד הבטחה לקיבוץ שארית ישראל ולהנהגת ה' את עמו.

ה' ממנה דג גדול לבלוע את יונה. תפילת יונה ממעי הדג – זעקה מתוך מצולה והודיה על ההצלה. ה' מצווה את הדג להקיא את יונה אל היבשה.

יונה נשלח בשנית אל נינוה וקורא: “עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת”. אנשי נינוה מאמינים, צמים ולובשים שקים, ומלך נינוה קורא לתשובה גדולה. ה' רואה את מעשיהם ושב מן הרעה אשר דיבר לעשות להם.

יונה מצטער על הצלת נינוה ומבקש את נפשו למות. ה' ממנה קיקיון להצל על יונה, ולאחר מכן תולעת ורוח קדים המייבשים אותו. תוכחת ה' ליונה על רחמיו על הקיקיון לעומת רחמי ה' על נינוה הגדולה ובה רבבות אדם ובהמה.

הקדמה ליונה. זמנו של יונה. יונה ככתב הגנה על מידת הרחמים.ה' מצווה את יונה ללכת לנינוה ולקרוא עליה כי עלתה רעתם לפניו. יונה בורח מלפני ה' ויורד לאונייה תרשישה. ה' מטיל סערה גדולה בים, והמלחים יראים שהאנייה תישבר ומתפללים לאלוהיהם. יונה ישן בירכתי הספינה. המלחים מפילים גורל, הגורל נופל על יונה והוא מודה כי הוא בורח מלפני ה'. יונה מבקש שיטילוהו אל הים, הים שוקט, והמלחים יראים את ה' וזובחים לו זבח וידרו נדרים.

נבואת פורענות על אדום. על גאוותה ובטחונה במצודות הסלע, ועל שמחתה לאיד ישראל ביום חורבנו – נגזר עליה שפל וחורבן. אדום תיענש על שעמדה מנגד, בזזה ומסרה פליטים ביום צרה.

יום ה' על כל הגויים. “כאשר עשית – יעשה לך, גמולך ישוב בראשך”. בית יעקב יירש את נחלתו וישרוף את בית עשו. הבטחת ישועה לציון, קיבוץ גלויות ישראל ושיבתן לארצן. סיום – “והייתה לה' המלוכה”.