נבואת תוכחה על ישראל – “אין אמת ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ”. חטאי העם והכהנים: שבועות שקר, רציחה, גניבה וניאוף. הכהנים נכשלו ואינם מורים דעת, והעם נמשך אחרי עבודה זרה. אפרים נצמד לגילולים ונדחה מפני ה'.

המשך התוכחה על אפרים ויהודה. העם מבקש עזרה מאשור ואינו שב אל ה'. “בצר להם ישחרונני” – ה' מסתיר פניו עד שיכירו באשמתם. קריאה לשוב אל ה' – “לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו”. תוכחה על חסד חיצוני בלבד – “חסד חפצתי ולא זבח” – וחטאי העם הממשיכים למרות הקריאה לתשובה.

תחילת נבואת הושע. ציווי לקחת אשת זנונים וילדי זנונים – כסמל לישראל הזונים מאחרי ה'. לידת הבנים ושמותיהם: יזרעאל, לא רחמה ולא עמי – רמז לפורענות על בית ישראל. לצד זאת הבטחת עתיד – ריבוי ישראל והשבתם להיות “בני אל חי”.

משל האישה הנואפת. ישראל כאישה הזונה אחרי מאהביה -הבעלים- ואינה מכירה בטובת ה'. נבואת תוכחה על הסרת חסדי הארץ ממנה, והכרתת שמות הבעלים, ולבסוף הבטחת פיוס – “וארשתיך לי לעולם”. הושע מצווה לשוב ולאהוב אשה בוגדנית כסמל לאהבת ה' לישראל אף לאחר חטאם, וישיבתם ימים רבים ללא מלך ומקדש עד שישובו אל ה'.

נהר יוצא מבית ה' וזורם מזרחה, הולך וגדל עד שנהפך לנחל עמוק המחיה כל אשר יגע בו. מימיו מרפאים את ים המלח ומרבים דגה, ועל שפתו עצים רבים למאכל ולרפואה. גבולות הארץ העתידית וחלוקתה לשבטים, ודין הגר הנוחל בתוך ישראל.

חלוקת הארץ לשבטי ישראל בשורות מקבילות מצפון לדרום. תרומת הקודש במרכז – למקדש, לכהנים, ללוים ולעיר. נחלת הנשיא משני צדי התרומה. שמות שערי העיר על שם שבטי ישראל, וסיום הספר – “ה' שמה”.

חלוקת הארץ ותרומת הקודש. הפרשת חלק מיוחד למקדש, לכהנים וללוים, ולנשיא. קביעת גבולות ושטחים סביב המקדש והעיר. דינים לנשיא – שלא יונה את העם ושישמור על נחלתו. תיקון המידות והמשקלות – איפה, בת ושקל. סדרי הקרבנות לחגים ולמועדים – פסח וחג הסוכות, וחובות הנשיא להביא קרבנות בעד העם.

דיני עבודת המקדש והנשיא. פתיחת שער החצר הפנימית בשבתות ובראשי חודשים, וסדרי ההשתחויה. קרבנות התמיד והנדבה של הנשיא. סדר כניסת העם ויציאתו במועדים. דינים על נחלת הנשיא לבניו ולעבדיו, והבדלה בין קודש לחול במבני המקדש.

משל שתי האחיות – אהלה ואהליבה, שומרון וירושלים. תיאור זנותן עם עמים זרים, כריתת בריתות ועבודת אלילים. שתיהן נענשות בחרב ובביזוי, וירושלים חמורה משומרון בתועבותיה. נבואת פורענות על ירושלים על דרכה הרעה.

משל הסיר הרותח. ירושלים כסיר מלא בשר שהרעה רותחת בתוכו – תיאור המצור והפורענות הבאה. ציווי ליחזקאל שלא להתאבל על מות אשתו כסימן לעם שלא יתאבלו על חורבן המקדש. בשורת בוא הפליט - ביום שיבוא ייפתח פי הנביא ויוכל לדבר אל העם.

כבוד ה' שב אל הבית מן הדרך אשר פנה אליה, וממלא את הבית. ה' מדבר אל יחזקאל ומודיע שזה מקום כסאו לעולם. תיאור מזבח העולה ומידותיו, ודיני חנוכת המזבח והקרבנות בימים הראשונים.

דיני המקדש והכהונה. שער המזרח יישאר סגור כי בו נכנס כבוד ה'. דין הנשיא לשבת בו לאכול לחם לפני ה'. הבדלה בין הכהנים בני צדוק המשרתים בקודש לבין הלוים שסרו – תפקידיהם והגבלותיהם. דינים לעבודת הכהנים ולכניסתם אל המקדש.

תיאור היכל המקדש העתידי. מדידת האולם, ההיכל ובית קודש הקודשים, קירותיהם ומידותיהם. תיאור הצלעות הסובבות את הבית, התאים והמבנים הסמוכים. עיטורי הכרובים והתמרים על קירות הבית, ודלתות ההיכל וקודש הקודשים.

תיאור הלשכות שבחצר החיצונה - לשכת המאה ולשכת החמישים. פירוט מבני החצרות והגדרות המקיפות, והבדלה בין הקודש לחול.

בניין הבית העתידי.

בשנת העשרים וחמש לגלות, בראש השנה, יחזקאל מובא במראות אל ארץ ישראל אל הר גבוה ועליו כמבנה עיר. איש כמראה נחושת ובידו קנה המידה וחוט פשתים מודד את המקדש העתיד. תיאור מפורט של החצר החיצונה, מבנה השער המורכב, ולשכות החצר ומידותיו. המשך מדידת המבנה: החצר הפנימית, שעריה והלשכות הסמוכות, ותאי השערים. פירוט המידות והמבנים סביב, כהכנה לתיאור בית המקדש העתידי וסדריו.

הנבואה על מלחמת גוג ומגוג.

גוג נאסף עם עמים רבים לעלות על ארץ ישראל היושבת לבטח לאחר קיבוץ גלויות, “לשלול שלל ולבוז בז”. ה' מביא אותו על הארץ כדי להיוודע בגויים, ומכה אותו ברעש גדול, במגפה ובחרב איש באחיו.

מפלת גוג והמון עמו על הרי ישראל. קבורתם בעמק המון גוג וטהרת הארץ לאורך זמן. שריפת כלי המלחמה לשנים רבות. גילוי כבוד ה' לעיני הגויים, והכרה כי גלות ישראל הייתה על עוונם. הבטחת קיבוץ גלויות, השבת העם לארצו ושפיכת רוח ה' על בית ישראל.

חזון העצמות היבשות. יחזקאל מובא בבקעה מלאה עצמות, ובדבר ה' מתקרבות העצמות, נקשרות בגידים ובשר, ונכנסת בהן רוח וחיות – משל לתחיית ישראל ושיבתם לחיים לאחר הגלות.

משל שני העצים – עץ יהודה ועץ יוסף. חיבורם לעץ אחד ביד הנביא כסמל לאחדות ישראל. הבטחה לקיבוץ הגלויות, לטהרת העם ולהקמת מלכות אחת תחת “עבדי דוד”. ברית שלום וישיבת עולם בארץ, ושכינת ה' בתוכם לעד.