נבואת פורענות על הר שעיר (אדום). על איבתו לעולם ושפיכת דם בני ישראל בעת אידם, ועל שאיפתו לרשת את ארץ ישראל – נגזר עליו חורבן ושממה. “שממה תהיה” תחת שמחתו לאיד ישראל.

נבואת נחמה על הרי ישראל. הארץ תשוב להיבנות ולתת פריה לעמה השב אליה. לא בזכות ישראל אלא למען שם ה' המחולל בגויים – ה' יקבץ את עמו, יטהר אותם, ייתן להם לב חדש ורוח חדשה. חידוש הארץ והעם, ריבוי אדם ובהמה, ובניין הערים החרבות.

חידוש שליחות הנביא כצופה לבית ישראל. אחריותו להזהיר את העם מדרכו. בשורת הפליט על נפילת ירושלים ופתיחת פי הנביא. העם שומע את דבריו אך אינו עושה אותם. חזרה על עקרון האחריות האישית – רשע בשובו יחיה וצדיק בחטאו ימות.

נבואת תוכחה על רועי ישראל. הרועים מאכילים את עצמם ואינם דואגים לצאן. ה' מנבא לפקוד על הרועים ולחלץ את צאנו מידם. הבטחה שה' עצמו ירעה את צאנו, יקבץ נדחיו, ישפוט בין שה לשה ויקים עליהם רועה אחד – “עבדי דוד”. ברית שלום וישיבה לבטח בארץ.

משל הארז בלבנון. מצירם מתדמה לאשור שנמשלת לארז גבוה ונישא, אשר כל העמים חוסים בצלו. בגאוותו נענש ונמסר ביד גויים שניתצו אותו והפילו אותו אל שאול. פורענות למצרים שהולכת בדרכו, שכן סופה יהיה כמוהו.

קינה על פרעה מלך מצרים. תיאור מפלתו – “כפיר גויים נדמית” וכתנין בימים, וה' מעלהו ברשתו ומשליכו על הארץ. חשכת שמים, נפילת עמים רבים עמו והורדתו אל שאול אל חללי חרב. תיאור ירידת מצרים וכל גיבוריה אל תחתיות ארץ עם עמים אחרים שנפלו בחרב.

נבואות על מצרים. פרעה נמשל לתנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו ואומר “לי יאורי ואני עשיתני”. נבואת פורענות – ה' יעלה אותו מן היאור וימסור אותו ואת עמו לחרב ולמדבר, ומצרים תהיה שממה ארבעים שנה ולא תשוב עוד להיות ממלכה שולטת. נבואה נוספת – מצרים תינתן לנבוכדנצר כשכר על עבודתו בצור.

המשך נבואות הפורענות על מצרים. תיאור “יום ה'” הקרב – יום ענן על הגויים. מפלת מצרים ובעלות בריתה בחרב בבל, שבירת עוזה והחרבת עריה. יאורי מצרים ייחרבו והארץ תינתן ביד זרים, וכל יושביה יפלו בחרב.

שיעור הכנה לליל הסדר, על סדרו של הלילה ועניינו מימי המקרא ועד ימינו. מבאר את סדר ההגדה ומוקדה בדגש על הבחנה בין הרבדים השונים.

קישור לקובץ של ההגדה שהכנתי לשיעור: https://drive.google.com/file/d/1MhCkrf0CjXoN3bkDp-cFEmHmAkkgiGAP/view?usp=drive_link

קינה על צור. תיאור עושרה ויופיה כספינה מפוארת בלב ימים, סחורותיה מרחבי העולם וסוחריה הרבים. מפלתה הפתאומית בלב ימים וזעקת המלחים והסוחרים על אובדנה.

נבואה על נגיד צור. גאוותו – “אל אני מושב אלוהים ישבתי” – ועל כן יינתן ביד זרים וימות במיתת חללים. קינה על מלך צור – תיאור גדולתו ויופיו “בגן אלוהים היית”, וחטאו בגאווה המביא לנפילתו. נבואת פורענות על צידון והבטחת ישועה לישראל לשבת לבטח בארצם.

נבואות פורענות על עמי הסביבה. בני עמון, מואב ואדום – על שמחתם לאיד ישראל ועל נקמתם בהם; פלשתים – על נקמתם הישנה. ה' מנבא להשחיתם ולתתם ביד עמים, ולהשיב גמולם בראשם.

נבואת פורענות על צור. על שמחתה בחורבן ירושלים – “האח נשברה דלתות העמים” – יבואו עליה גויים רבים כגלי הים. נבוכדנצר מלך בבל יעלה עליה, יחריב חומותיה ומגדליה ויהפכה לצחיח סלע, משטח לרשתות דייגים, ולא תיבנה עוד.

קובץ נבואות החרב. נבוא משל על השריפה בארץ הנגב. נבואה שניה שמסבירה את הנמשל - תיאור החרב המושחזת והמלוטשת להכות צדיק ורשע כאחד, קריאה לזעקה ומחיאת כף על בוא הרעה. הנביא מצווה לעשות לו שתי דרכים לבוא חרב מלך בבל – אל ירושלים ואל בני עמון – ומלך בבל עומד על אם הדרך לקסום קסמים ולהכריע דרכו. נבואה על נשיא ישראל ועל סילוק העטרה והכתר. נבואת חורבן על עמון.

שלוש נבואות תוכחה על ירושלים – “עיר הדמים”. פירוט חטאיה: שפיכות דמים, גילוי עריות, עושק וחמס, זלזול בקודש ובשבת. העונש - גלות. ירושלים כולה סיגים וה' יקבץ את בית ישראל לתוכה ויתיך אותה. תוכחה על השרים, הכהנים והנביאים המשחיתים דרכם. עונש הפורענות - ה' ישפוך חמתו על העיר.

קינה על נשיאי ישראל. משל הכפירים – מלכי יהודה הנמשלים לאריות שנלכדו והוגלו. משל הגפן שנעקרה וניטעה במדבר, ויצאה ממנה אש שאכלה את פריה – קינה על חורבן המלכות.

סקירת תולדות מרי ישראל מימי מצרים, דרך המדבר ועד ארץ ישראל. למרות חסדי ה' – העם שב ומורד ואוחז בגילולים. נבואת פורענות על הדור הסורר לצד הבטחה לקיבוץ מן הגויים. ה' יקבץ את ישראל מארצות פזוריהם, יביאם אל “מדבר העמים” וישפטם שם, יצרוף את המורדים ויברור מתוכם את העוברים בברית. לבסוף – הבטחה להביא את העם אל הר קדשו לעבוד אותו שם, לרצותם ולהתקדש בהם לעיני הגויים.

משל הנשר והגפן. נבוכדנצר מלך בבל לוקח מזרע המלוכה ושותל בארץ, והגפן פונה אל נשר אחר – מצרים – לבקש עזרה. נבואה על הפרת הברית של צדקיהו ועל עונשו ביד מלך בבל. בסיום – הבטחה לנטיעת “רך וענף” בהר ישראל שיגדל לעץ אדיר.

עקרון האחריות האישית. “הנפש החוטאת היא תמות” – אין הבן נושא בעוון האב ואין האב בעוון הבן. קריאה לשוב בתשובה ולהחיות את הנפש. ה' אינו חפץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה.