כל אישה המחפשת זוגיות תציין תמיד שחשוב לה מאוד גבר עם חוש הומור, 'שידע להצחיק אותי', מגברים לא תשמעו דרישה כזאת, מדוע? 

ואם כבר מדברים על צחוק, למה ביהדות יש כל כך הרבה מצוות מצחיקות, אמנם התרגלנו לכך, אבל לראות קבוצת אנשים בוגרת ומשכילה מנענעת ברצינות תהומית זֵר ארבעת מינים, או חובטים בקרקע ערבות, או עטורים בפיאות מתנדנדות בצידי הראש, זה מצחיק, למה הקב"ה לא התספק במצוות שלא שעלולות לגרום לצחוק לצופה מהצד?

לא תופתעו לגלות שלשתי השאלות תשובה אחת

בואו לגלות את הסוד הכמוס על עולם היחסים שחשפה לעולם שרה אימנו, האישה שהצחוק שלה שינה עולמות

(השיעור מבוסס על כתבי 'סידור מהרי"ד', ספר 'ישמח משה' ועוד)

מי לא חולם על זוגיות מושלמת, מי לא היה רוצה להיות יהודי מושלם, ומי לא מבין שזו שאיפה לא ריאלית..

אבל מדוע? למה אלוקים מבקש שלימות מיהודי, ומדוע בבית אנחנו מרגישים שמצפים מאיתנו לשלימות, אם אלוקים קבע ששלימות אישית איננה ברת השגה?

בפרק י"ב בתניא נלמד מדוע יחסים מושלמים ניתן לקיים דווקא עם אלה שיודעים לוותר על שלימות אישית

לא פעם בעת משבר, בזוגיות או בעבודת השם, עולה בנו המחשבה שאולי איננו בנויים לנהל יחסים, אולי ההלכה מדברת אל אנשים גדולים שמסוגלים להכיל מערכה כה מורכבת, הרי לא ייתכן שבסוף כל המאמץ שלי מוביל לכך שאני רשע..

לפעמים אלו נערים ונערות צעירים שתוהים האם אין זה מוקדם מידי להכנס למחויבות כה גדולה רק כדי לחוות שוב ושוב את טעמו של כישלון

בדיוק בשביל השאלות הללו יש לנו את פרק יא בתניא, הפרק שמעניק לנו הצצה לעולמם של הרשעים, ומסביר לנו למה לא כדאי להתרגל להיות רשע, אבל מדוע זו גם מחמאה לא קטנה, ובעיקר, למה כל אחד חייב ומסוגל להיכנס לעולם של יחסים, כי הוא המקום היחיד בו רצף כשלונות הוא סימן להצלחה גדולה

פעם העולם היה מלא בצדיקים, כולנו קראנו עליהם, והיום כולם מכונים בשם צדיק, והסיכוי למצוא אחד אמיתי, הוא אפסי, למה?

ככל שהדורות הולכים ופוחתים צדיקים מזכירים לנו בעיקר מה איננו יכולים להיות, הדבר הזה בעיקר מייאש

לכן דווקא בדורות שלנו, בהם נחשפה תפיסת היחסים, התגלה מישהו שעצם נוכחותו היא כמו תמרור של תקווה: החסיד

החסיד גבוה מהצדיק, אך בגלל שהוא התגלמות עולם היחסים, הוא מזכיר לנו כל העת: ביחסים המדד הוא לא לאיזו רמה אישית הצלחנו להגיע, כיוון שעצם העבודה שיש לנו בן זוג, מאפשרת לנו בכל רגע להתמקד באושר שאנחנו יכולים להנחיל לו, מבלי הבט על הרמה הרוחנית שלנו, וזו המתנה הגדולה ביותר שאפשר לבקש.

אשרינו שחסידים אנחנו!

"הלוואי שאתחתן עם בעל צדיק" מתפללות נערות צעירות בעת רצון, או על קברי צדיקים "אבל שיהיה כזה צדיק נורמלי, לא צדיק צדיק.. כאילו שלא ישכח אותי, מרוב שהוא צדיק.."

איך יכול להיות שבתניא, הצדיק הוא האיש לכונן איתו יחסים, ובחיים שלנו צדיק יכול להיתפס כמי שעסוק בעצמו? אולי לא הבנו היטב את המושג?

פרק י' בתניא חושף לפנינו את עולמו המסתורי של הצדיק, ממנו נוכל ללמוד מי הוא ה"בעל צדיק" או "נשים צדקניות" אליהם אנחנו כה מיחלים

"האם בת ישראל יכולה לשאוף לפתח קריירה של רופאה\טייסת?" אני נשאל לא אחת בהרצאות

"מה יש לדתיים נגד הסכמי שלום, למה עצם התהליך מרתיע אותם?" כותבים לי אנשים בתגובה לסרטונים שאני מפרסם ברחבי הרשת

יישמע מפתיע, אבל לשתי השאלות תשובה זהה: רק כאשר מבינים שישנם דברים שאינם ברי חלוקה - החיים, המגדר, הזוגיות, והיהדות שלנו - התשובה ברורה

זקוקים לעוד קצת הסבר? מוזמנים לשיעור קצר בפרק ט' בתניא, שם נלמד ליישב את הסכסוך הפנימי העיקש שמתחולל בתוכנו, ומצית בנו את כל הדילמות בין קודש לחול, בין וויתור לעמידה על עקרונות

החלטת להיות בעל טוב, וכשתשוב מהעבודה תכנס למטבח לשטוף כלים כדי להראות אכפתיות, במקביל החלטת להיות יהודי טוב, ולהשתתף בשיעור תורה אחרי העבודה, השיעור מתחיל ממש כעת..

עבודת ה', כמו זוגיות, זה לא רק בחירה בין טוב לרע, מדובר על מציאות הרבה יותר מורכבת, בה האגו שלנו יודע להתחפש ליועץ זוגיות ומנסה לגרום לנו לקבל החלטות שגויות מתוך כוונה טובה ותחושת איכפתיות, ההוכחה לכך שיש כאן רע בתחפשות היא שיש לנו רק אופציה אחת לביצוע, לכן ברור שרק החלטה אחת תהיה נכונה, אבל איך אפשר לזהות אותה מבין כל היתר?

ספר התניא מספק לנו כלים כל כך מדוייקים לניהול זוגיות ועבודת ה', עד שגם כאשר האגו שלנו מתחפש לטוב מוחלט, נוכל לזהות אותו

בכך עוסק פרק ט', בו בעל התניא מכתיב לנו כלל אצבע חשוב כיצד לזהות מה היא החלטה זוגיות ומה היא החלטה אגואטיסטית, הסוד, כך נגלה, טמון בהבנת מיקום הנפשות

אם יחסים חשובים כל כך, למה פשוט לא ללמד נערים צעירים בישיבה את התורה הזאת? אני נשאל לא פעם

התשובה נמצאת בדף הייחודי ביותר בספר התניא - דף השער

הדף שלרוב אין בו שום בשורה מיוחדת מלבד שם המחבר, ועיצוב גרפי של בית הדפוס, בספר התניא בו כל מילה ושורה קודש קודשים רבי משמעות, זהו הספר היחיד שהמחבר כתב בעצמו את דף השער, הוא רצה ללמד אותנו משהו חשוב מאוד על יחסים, לפני שנצלול אל תוכן הספר והמתודה עצמה

בשורה קצרה מנסח אדמו״ר הזקן את הכלל החשוב כל כך שאנו נוטים לשכוח - ביחסים אין קיצורי דרך, ולכן לימוד תיאורטי הוא חסר ערך

עם הזמן זוגיות מרגישה כמו לחיות בצל מכונת רנטגן, מי שחי איתך יודע לחוש מה קורה בתוכך גם בלי שתאמר מילה

לאור זאת, לעיתים אנחנו חשים שלא משנה מה נגיד, ממילא ״קוראים את המחשבות שלי״ ואפילו דנים אותי על כך מראש, לכן עדיף כבר לומר את אשר על ליבי בצורה בוטה וגלויה

בחלקו השני של פרק ז׳, ובפרק ח׳, ילמד אותנו בעל התניא את משמעות הפער האדיר בין הדברים השליליים שהצלחנו לשמור בתוכנו, לבין מה שהוצאנו והטחנו ישירות בבן הזוג

בזוגיות, כך נלמד, הדרך לגהינום רצופה מעשים ולא כוונות.

הבשורה הטובה היא, שגם ממצב של גהינום אפשר להחלץ

רק בעולם היחסים, גם אם נעשה הכל לפי הספר, אנחנו עלולים להרגיש שהקשר חונק אותנו, שהאויר נגמר כשאנחנו חוזרים הביתה. למה זה קורה?

בפרק ז׳ בתניא, מחדש בעל התניא את אחד החידושים הגדולים של בעבודת השם, השפעתו על הנהגת החסידים במאות השנים הבאות תהיה ניכרת בבירור

החידוש מתמקד בהבנה מחודשת של המושגים ״אסור״ ו״מותר״, משם הדרך להבין מדוע בזוגיות אי אפשר להסתפק בלעשות את הדברים נכון, גם לכוונה מאחורי המעשים יש משקל אדיר שיקבע האם הזוגיות תחנוק אותנו, או שהיא תהפוך למרחב הבטוח בו נרצה לחיות