הכי טוב שלנו

מקשקש כאן מלא על זה שכולם אמא שלנו, על זה שאני חשופית, על נרטיבים שחוקים שמגדירים אותנו, על הנדירות של עכשיו, על הפחד מלגלות, על ההתעקשות שלנו להשאר במקום ועוד ניסים ונפלאות. כל זה על רקע נוף שאתם לא רואים כי הפודקאסט הזה לא מצולם כי אני מסמן וי על כל מה שהוא שיווק גרוע. אבל התוכן הכי מהטופ עשר שקיימים בארץ בוודאות.

תודה לכל המעורבים ומוזמנים לקבוצת הווצפ למעט תוכן נוסף. ממש מעט.

https://chat.whatsapp.com/BANOzyLv4jVGWzndRCoJ58

אוסף רשמים ותובנות מעשרה ימי שתיקה במנזר, לימודי בודהיזם, התנתקות מוחלטת מהאייפון, כאבים בכתף ושנאה לשיער. מה עושים עם חמלה? מה עושים עם סבל? מה עושים עם קנאה? עוד לא הגעתי למה שבאמת רציתי לספר.

אהבתם? תכתבו לי, תשתפו, תעשו מה שעושים כשאוהבים.

להצטרפות לקבוצת הווצפ: https://chat.whatsapp.com/BANOzyLv4jVGWzndRCoJ58

כאבים פיזיים מחרידים בגן-עדן וכל מיני סרטים ואכילתם. סינקים יפהפיים של הגבוה או בשמם החדש - הודו. איזה גבר אלפא ששיקף אותי ורכב מכאן, עניינים חברתיים, ממה להתלהב וממה לא, עוד מלא מלא נושאים נו באמא אני סתם כותב כאן שיהיה איזה משהו לקרוא. ממש תודה לכל מי שמאזין ועוקב.

קבוצת ווצפ: https://chat.whatsapp.com/BANOzyLv4jVGWzndRCoJ58

תחושה באוויר של עונה הודית חדשה אבל מי יודע.

פרק מבולבל, מקוטע, חסר קוהרנטית וכרונולוגיות, עילג, מלא בפאוזות ומאוד לא אחראי, או במילים אחרות - פרק של הכי טוב שלנו.

על החוויה הראשונית של הודו - מהבחילה בניו דלהי, דרך העקיצות והדמעות ועד האורות הגבוהים של דראמסאלה.

שיר סיום: "לא מגניב" של הדס מהרבן

קבוצת ווצפ: https://chat.whatsapp.com/BANOzyLv4jVGWzndRCoJ58

תודה לכולםן

על תחושות שאין להן שם, יציאות למסעות, למה השעמום לא משעמם, למה האהבה היא התשובה להכל וידה ידה ידה. בסדר לכתוב את התוכן לפרק זה לא בדיוק הצד החזק שלי. אני יותר טוב בלדבר את הפרק ופחות לקדם אותו וגם כרגע בא לי לסיים כמה שיותר מהר את ההעלאה של הפרק ולהתקדם אז תסלחו לי שאני לא משקיע בתוכן החינמי לגמרי הזה שאתם מקבלים כאן.

תודה לכל המעורבים בעשייה (שחף הבר, לירן לין, ליאת לשם) ותודה לכל העוקבים והמאזינים ממש ממש ממש

לינק לקבוצת ווצפ של 'הכי טוב שלנו'

https://chat.whatsapp.com/BANOzyLv4jVGWzndRCoJ58

גברים רגישים בנוף הישראלי *אזהרת טריגר התאבדות* האם יש צורך בטריגרים, יותר מדי התייחסות בלתי נמנעת למצב שלנו, יש איזה סיפור על חלון שבור שאם הייתי עורך את הפרקים אז הייתי מוריד אותו, התפרקות כללית, סידורים לפני נסיעה להודו, האם הייתי מסתדר בשואה.

תודה לכל המעורבים

לינק לקבוצת ווצפ של הכי טוב שלנו

https://chat.whatsapp.com/BANOzyLv4jVGWzndRCoJ58

ישששש לנו כאן עניינים של למה אנחנו רבים אחד עם השני? מה היקום חושב על עצים? איך להנות יותר מהכל? יש לנו כל מיני שיטות ורעיונות, אני לא ממש זוכר מה היה כי זה היה כזה שטף ואני גם קצת רץ על התיאור כאן כי אני רוצה להתקלח ולצאת עוד מעט אז תסלחו לי.

מוזמנים לקבוצת הווצפ של הכי טוב שלנו כאן

https://chat.whatsapp.com/BANOzyLv4jVGWzndRCoJ58

תודה ללירן ולליאת ולשחף

נראה לי שהשם אומר הכל, לא? צריך להוסיף עוד מילים סתם שיהיה כתוב כאן משהו? לא

תודה לכל המאזינים והמאזינות ולכל חברי הקהילה והתמיכה

מוזמנים לכתוב לי ל-0528747962 ולהצטרף לקבוצת הווצפ

תודה לליאת והקול שלה

לירן והפוטושופ שלו

שחף והמצלמה שלו

פותחים את הפרק בשיטה מנצחת לקבלת פרופורציות בריאות על החרא שמטריד אותנו. יש כאן סיפור שכבר הרבה זמן חיכיתי לספר מצילומים של סדרה, פלוס הופעות אורח של דמויות מוכרות מהילדות שלי וחיבורים של הלמעלה ועוד דיבורים על הורים ועצבים על משלוחים ואיך הכל נסגר יפה כמו שהיקום אוהב לעשות.

בסוף אני מדבר על סדנא נסיונית בהנחייתי שאני פותח. בואו להתעניין.

בסוף אני נפרד מהקטנוע עם שיר שלא ברור לי אם בכלל מותר לי לשיר אותו אז לפחות אני אתן כאן קרדיטים ראויים ליוצרים:

"נוח"

מילים: ליאת ציון, דביר כהן לחן:ינון דרוויש

ותודה לליאת, לירן ושחף על הצילום העיצוב והקריינות

משהו עצוב על הקטנוע, ברית מילה במשרד, העלייה לתורה מלפני שלושים שנה והשלכותיה, טמטומים מטומטמים, אה אה אה ומשהו מאוד יפה וחדש שאני ממש מקווה שהצלחתי להעביר אותו במלוא הקסם שהוא: שער האכזבה.

הודיות הודיות הודיות לכל המעורבים ומעבר

לירן לין על העיצוב שממשיך לתת

ליאת לשם על קריינות משוחררת מזכויות שימוש

שחף הבר שאני ממשיך לגלות את הקסם שבו והוא גם צלם אש