A Kosher Hot Dog

ממשיכים במרכז, עוברים ליגה, ואמרתם נאשיונל סנטר, אמרתם אסף ינקו-בר וגל לוי, ואליהם מצטרף דב האמר, אוהד קאבס, מה שאומר המון ידע, פרוספקטס, סטאטס וכמובן הרבה עקיצות הדדיות, ובתווך ננסה להבין האם הברוורס עדיין הברוורס, האם הקאבס השתפרו, האם הרדס יתדרדרו, האם הפיירטס יפשלו והאם סנט לואיס, למרות הכל, יתעלו?

עונת 2026 ממשמשת ובאה, ובעוד טובי שחקנינו מתאספים להם מי בפלורידה, מי באריזונה (ומי בהכנות לאליפות העולם), התכנסנו אנו במטרה להתחיל את הפריוויוז לעונה, והפעם מצאנו אוהד לא מטאפורי של הדטרויט טייגרס, שבא לתת בראש כנציג הקבוצה המרתקת של השנתיים האחרונות והקבוצה המבאסת של העשרים שלפניהן (ועוד אי אילו עשורים). נדבר על הטייגרס, אהדה שעוברת במשפחה, וגם על הסיכויים של הקבוצה לחזור על ההישגים ואולי לשפר אותם, ובעיקר לשמור על הרוטציה המדהימה שהם בנו, ואז נעבור לדון בשאר הקבוצות בבית ועל הסיכוי שלהם לא לסיים אחרונים בבית.

פיטר קורץ, האיש שהגה, חזה, יזם וביצע את הפרוייקט הגדול שהביא את ישראל לאולימפיאדה ולWBC, החליט לספר את הסיפור שלו, ושל הבייסבול הישראלי בספר, וזו הזדמנות נהדרת לזמן אותו לאולפן שלנו ולדבר על בייסבול, ישראל, ובייסבול ישראלי. נדון על הסיפור שלו מארה״ב לישראל, על המסע שלו לקידום הבייסבול בישראל והבייסבול הישראלי בעולם, על הקשר של שחקנים אמריקניים-יהודים לישראל, ועל הקשר של ישראל אליהם.

פרוייקט הפגרה הנוכחי מגיע לסיומו, והפעם משחק מיתולוגי בין טורונטו בדרך לאליפות שניה וברציפות עם סגל נוצץ מכוכבים, ובין הפיליס עם סגל אפור שנלחם עד הסוף, ואיזה סוף, אבל האם גם הסוף הזה היה ידוע מראש, או שמא המחבט שחבט באינינג התשיעי הופיע כבר באינינג השלישי, ומה היה התפקיד ששחקו (תרתי משמע) כל אחד מאלה שעלו בסך, גם אם נפסלו. ואז נדרג את כל המשחקים שראינו ולקינוח, מה היינו לוקחים לבייסבול מהגלובטראטרס של המשחק, הסוואנה בננס?

המסע שלנו לקח אותנו כבר 40 שנה לעבר, אבל הפעם אנחנו נוסעים ״רק״ 10 שנים לאחור. רק 10 שנים? 10 שנים ועוד 108 ועוד 71 שנים שישבו על כתפי השיקגו קאבס (וגם יובל שנים שישבו על כתפי קליבלנד) וכמעט הכריעו אותם להמשיך לנדוד במדבר, אבל רק כמעט כי עוד טוויסט מדהים בעלילה והפסקת גשם של רבע שעה שינו את הכל. וכדי להבין את גודל ההיסטוריה וההיסטריה, הבאנו את עופר רימסקי, שעדיין בהלם ממה שקרה בלילה ההוא (כמעט בוקר בשבילו) כשאנתוני ריזו תפס כדור מהבסיס השלישי.

כל פגרה תמיד ישנו האחד שכשהוא חותם, טראח, שיירה של החתמות וטריידים משתחררת כי לכולם מתחוור שפתאום הוצאה גדולה נחסכה מהם. הפעם זה קייל טאקר, שעל ההחתמה שלו נדוש במשדר גדוש בשמות תאריכים וחוזים של עשרות מליונים, ונתהה האם למועדונים יש דרך אל האור בקצה המנהרה, או שמא זו רכבת? ובפינת המשימה, נתונים סטטיסטיים שלא תמצאו בשום אתר.

לפעמים נדמה שראינו הכל, וגם בסדרה שלנו, שכמעט כל משחק מתקמבק לו צד אחד באופן מופתי, אפשר להגיד, כבר ראינו הכל. אבל אז מגיע משחק כמו זה ששוחק בין הריינג׳רס לקארדינלס אי אז ב2011 במסגרת הוורלד סירייז, בשעה שהקבוצה מדאלאס כבר מובילים 3-2 בסדרה וטורף את כל הקלפים, מהלך רודף מהלך, מהפך רודף מהפך, עד שכבר הבנאדם מסרב להאמין למה שעיניו רואות. אז כדי לאשר לנו שאכן ראינו, בא אלינו גל לוי, אוהד קארדינלס ואחד שראה (אם כי בדיעבד) ויספר לנו ביציאת הסט. לואיס עד דלא ידע.

כמה אנשים אתם מכירים שמאמן שלם בליגת הבייסבול הטובה בעולם נחת אצלהם באולפן? אז זה לא בדיוק אנחנו, כי כשהוא היה פה חלקנו היו בארה״ב, אבל זה לא מה שימנע מאלון ליישמן, מאמן (!) פיצ׳ינג (!!) בקולורודו רוקיז (!!!) שישב אצלנו בסלון (שלו במיאמי) ויספר לנו על איך מתראיינים לתפקיד של אחד מ30 מאמני זורקים בביג ליגס האמריקנית, אם צריך מצגת או שסתם תגיע, ואצל אלון זה כמו סרט טוב, יש דרמה וטיסות ובלגן, אבל הסוף תמיד טוב. וגם כן ניסינו קצת לשאול איך הוא מתכוון לפצח את חידת האצטדיון בדנבר (1600 מ׳ מעל פני הים) או שמא זו בכלל לא השאלה שהוא רוצה לפתור, ואיך זה לקרוא פיצ׳ינג מהספסל, והכל בפתיחות של קיבוצניק שלא יעזור כלום, הוא לא ישתנה בשביל אף אחד.

בין שנות השמונים לאלפיים היו שנות התשעים, ובימים ההם אמרת רוטציה, אמרת מדוקס גלאווין סמולץ של האטלנטה ברייבס, שפגשו בוורלד סירייז של 95 את האינדיאנס שהציגו שורה מרשימה של כוחות התקפיים שכללו מספר תותחים, ספידסטרים ובכלל חבורה של חובטים אימתניים. איך הפיצ׳ינג של הברייבס, אולי הטוב בהיסטוריה, הצליח לשתק כך את קליבלנד? תשובה חלקית במשדר הזה שבו נסקר את הקונצרט שנתן מאסטרו גלאווין במשחק 6 בסדרה. וגם כמה החתמות, ליין אפ, ורשימה חלקית ביותר של הכינויים הטובים בהיסטוריה.

ועידת החורף הגיעה (וגם החורף עצמו נזכר לבוא) וערימת ההחתמות וההעברות הביאה אותנו, מצוננים ומשתעלים, לדיון קדחתני שכולו ניוז. נפתח בידיעה המסעירה על אלון ליישמן שרושם עוד שלב בקריירה, מאמן פיצ׳ינג בקולורדו רוקיז, נחגוג את החלק הראשון ונתהה על החלק השני, ואז ננסה להבין מי חתם איפה, ומה זה אומר על העונה הבאה, מה מאותתות לנו הקבוצות שטרחו להפעיל איתות, והאם השקט התעשייתי מצד אחרות אומר דרשני, ולקינוח, מיהם השחקנים הטובים בהיסטוריה, שלא לקחו אליפות?