"בסוכות היינו יושבים בסוכה שבחצר... וזקנו הלבן של סבי הוא זיכרון השלג בפסגות הרי האטלס".
על "סוכת נחלים" שהפכה לקיט להרכבה עצמית והחליפה את שלומית; על הסוכות התלויות בשכונות החרדיות; על ארעיות, על קביעות ועל הפליטים שמעבר לגדר. ויש גם סיפור על אתרוג שנשכח באמצע טיול ג'יפים בטורקיה.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל

See omnystudio.com/listener for privacy information.

"הָאָחוֹת אַמְפֶטָמִין, לִּמַּדְתְּ אוֹתִי לֵהָנוֹת מִתְּשׁוּקָה לְלֹא מִין" (עמוס נוי)
ירון ודניאלה בשיחה על סמים, תרופות, ושאר כימיקלים לתחזוקת הנפש. מי גנב למי סוליית חשיש, מי מתגעגע לפטרייה שכבר לא ניתן להשיג ואיזה כדורים חביבים על כל אחד מהם. ויש גם הסבר מדוע כדאי להפסיק לרדוף אחרי משתמשים ויצרנים ולהשקיע את הכסף בחינוך ובעזרה למכורים.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל

See omnystudio.com/listener for privacy information.

וכשאומרים אָנוּ שָנים… שָנים …קוֹל דְּמֵי הַזְּמַן צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מִן הָאֲדָמָה (נתן יונתן) איך חווים ירון ודניאלה את פרודות הזמן; מה עוזר להם לתת בו סימנים; מה מזכיר להם את שעון החול הניגר (ירון: החברים המתים. דניאלה: הילדים) ומדוע ראש השנה בכל זאת מוביל את שניהם להרהורים על מחזוריות וזיכרון.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל 

See omnystudio.com/listener for privacy information.

בְּכָל שׁוֹשַׁנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת צִפּוֹר סַפִּירִית שֶׁשְּׁמָהּ "וְכִתְּתוּ" (זלדה)
שתי כיפות שונות מפלגות את המגזר החרד״לי. זו העוברת דרך בית מדרשו של הרב טאו - המיוצג נאמנה על ידי ראש השב״כ המיועד - וזו המונחת על פדחתם של הזועקים ״נמות ולא נתגייס״. מדוע חושב ירון ששתי הכיפות עלולות לסכן את עתידה של ישראל, ולמה ההתאמות הנדרשות לקליטת החיילים החרדים מבהילות את דניאלה.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל

See omnystudio.com/listener for privacy information.

"אני כותב אל המעתיקים, אל החורטים את אהבתם על השולחנות, אל המאחרים, אל אלה שבוהים מבעד לחלונות" (אלי אליהו)
לכבוד תחילת שנת הלימודים, ירון ודניאלה משחקים אלף בית כיתה. מדוע בחר ירון באות נ' את הנחליאלי, באות ז' את הזיין ודניאלה בחרה באות ג' את הגירים ובאות צ' את הצלצול הגואל.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל 

See omnystudio.com/listener for privacy information.

"מי ישאר? מה ישאר?" (אברהם סוצקבר)
ירון אומר שהמצבה החשובה לו ביותר היא המצבה שאיננה. זו שלא מונחת מעל גופות משפחתו שנספו בשואה. מצד שני, לו עצמו, אין שום דרישות מיוחדות, אבל לדניאלה דווקא יש, והיא דורשת פרמידה וקבורה מצרית. שיחה משועשעת על משמעותן של מצבות ועל תפקידן בעיצוב הזיכרון. ויש גם המלצת השתטחות.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל 

See omnystudio.com/listener for privacy information.

"נוסעים במכונית הישנה, לתוך הלילה הרטוב" (אריק איינשטיין)
שניהם לא מבינים כלום במכוניות, משתעממים ממונחים כמו "אחיזת הגה" ו"הנעה אחורית" ובכל זאת מנהלים שיחה רגשית על קופסאות הפח המלוות את חייהם. "מה זה חשוב כמה ידיים המכונית שקניתי עברה?" שואלת דניאלה "ואם עברה הרבה בתים, זה אומר שקניתי מכונית עם פחד נטישה?"
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל

See omnystudio.com/listener for privacy information.

"לחברה שמביטה בילדים הרעבים ולא מרגישה כלום" (יעל סטטמן) דניאלה ביקשה שיחה דחופה על הרעב בעזה אבל ירון התעקש להתחיל כמה צעדים אחורה; דניאלה זועמת ירון נשאר רציונלי. גם את ההחלטה על הרחבת המלחמה וכיבוש עזה, משעין ירון על מחקריהם של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, המוכיחים שבמצבים של ייאוש גובר הצורך בניצחון. שיחה על המצב מזווית קצת שונה.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל

See omnystudio.com/listener for privacy information.

נִסְיוֹנוֹת הַהִתְאַבְּדוּת שֶׁל יְרוּשָלַיִם (יהודה עמיחי) תשעה באב, בניגוד לחגים ומועדים אחרים על פני לוח השנה היהודי, לא תפס בקרב הציבור החילוני. האם הסיבה נעוצה במסרים של התקרבנות ויללנות הזרים לרוח הציונית? האם סתם בשל התרשלות יצירתית במוסדות החינוך? "אולי אפשר לדבר על החורבן והגלות אחרת", תוהה דניאלה, "אולי אפשר למצוא גם כמה נקודות זכות לגלות?". "איפפ... את כל כך בנלית", עונה ירון.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל 

See omnystudio.com/listener for privacy information.

"מראה מפת ארץ ישראל בתקופת התנ"ך, המשורטטת בחובבנות על גבו של תינוקי, העביר בי צמרמורת של עדנה" (אורלי קסטל בלום).
למה ירון לא מצליח להתרגל לתופעת ההתקעקעות ואיך ההסתייגות שלו קשורה לזיכרון השואה ולמסורת היהודית. ״בסדר״ מבקשת דניאלה, ״אבל בכל זאת אתה מתבקש למחול על קעקוע אחד, השייך לאדם אחד, שהוא לכל הדעות הקעקוע המוצדק בעולם״. שיחה של שני בומרים על התופעה החברתית הרווחת.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון, עריכה: מאיה קוסובר, מיקס: אסף רפפורט, מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב, איור: דניאלה לונדון דקל 

See omnystudio.com/listener for privacy information.