בספטמבר המורות והמורים איימו בשביתה, וזה קורה כמעט בכל שנה.
אז מדוע עובדות ההוראה, אלו שאחראיות בצורה ישירה על עתיד ילדינו, צריכות להיאבק על שכרן?
המתמחות והמתמחים ברפואה, גם הן, מתפטרות בהמוניהן במחאה על התנאים הקשים.
כמוהן, גם צוותי העבודה הסוציאלית, האחיות, עובדות מעונות היום, ובכלל - נדמה שכל עובדי ועובדות מקצועות הבריאות, החינוך והרווחה במלחמת קיום כלכלי כבר שנים רבות.
מדוע המקצועות האלו סובלים מחוסר הכרה שמתבטא בשכר נמוך ובתנאי העסקה קשים?
מדוע המיומנות שנדרשת למקצועות אלו נחשבת לפחותה ביחס למקצועות הטכנולוגיים, או כלל לא קיימת?
התשובה שאנחנו נציע, כמו תמיד, טמונה בהיסטוריה הנשית של המקצועות האלו.
בפרק הקרוב פרופ' אורלי בנימין תפרק את המנגנונים שהביאו לחוסר ההכרה במקצועות הנשיים, ותציע "כלכלת טיפול מיטיבה" כפתרון לכך.