:

כולנו, יהודים וערבים, מצויים בתקופה אפלה וממושכת של מלחמה עם כל מה שהיא מביאה - כאב, כעס, שנאה וחרדה עמוקה לעתיד לבוא. ועדיין, נראה שגם בקרב המחנה הדמוקרטי ליברלי, שמבקש להוביל אג׳נדה של זכויות אדם, חירות ושוויון, קיים קושי בימים האלה לתת לאזרחי ישראל הערבים את הלגיטימציה להביע את כאבם על בני עמם ובני משפחותיהם בעזה.

מה הסיבות לכך? איך הפסיכולוגיה החברתית ומחקרי אקורד יכולים לעזור לנו להבין ולתקן את המציאות הזו? ואיך שותפות יהודית ערבית קשורה בכלל להצלחת המחנה הדמוקרטי ליברלי כולו במאבקו בממשלת הימין על מלא?

כאן פרק 5 של ״אקורד פתיחה״ - מיה בנגל מארחת את דוקטור רנא עבאס, מנהלת המחקר החברתי באקורד, ואת רון גרליץ, מנכ״ל אקורד, לשיחת עומק על רגשות, פוליטיקה, תודעה ושותפות בין יהודים וערבים בישראל.

מאז ה7 באוקטובר אנחנו רואים את משפחות החטופים ביסוריהן והלב נכמר. מאז השבת השחורה גבולות האמפתיה התרחבו, אבל שורטטו בצורה חדה חד משמעית יותר. אנחנו לא מסוגלים לחוש אמפתיה כלפיי הסבל בצד השני.

בפרק היום פרופ׳ עירן הלפרין ומיה בנגל משוחחים עם פרופ׳ ענת פרי, מומחית לאמפתיה, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית על הקשר בין אמפתיה לחמלה, התשובה השגורה ״אין לי משאבים מנטליים״ בהקשר של צער כלפיי מה שקורה בצד השני, דמוניזציה ודה-הומניזציה.

פודקסט מבית מרכז אקורד באוניברסיטה העברית.

בפרק השלישי של הפודקסט של מרכז אקורד פרופ׳ עירן הלפרין ומיה בנגל מארחים את ד״ר נעם גדרון מהאוניברסיטה העברית. ביחד הם מנסחים עבורנו את ההגדרה לשנאה ״אנשים מרגישים שנאה כלפיי אדם או קבוצה או אובייקט שהם חושבים שפוגע בהם כי ככה הוא״ וגם מדייקים את ההבדלים: למה קיטוב אידיאולוגי זה דבר חשוב?

בפרק הקודם פרופ׳ עירן הלפרין ומיה בנגל ממרכז אקורד, שוחחו על הפחד. אם עדיין לא האזנתם, זה הזמן. בפרק השני התקווה היא הכוכבת. מהי תקווה? מה מעורר תקווה ומה היא מעוררת בנו?

פרופ׳ עירן הלפרין ומיה בנגל, מרכז אקורד באוניברסיטה העברית, מפרקים בפרק הראשון את הרגש העוצמתי ביותר שחווינו ב7.10. הפחד.