שבת לו א-ב

שבת לז ב

בס"ד

הערות קצרות לתחילת פרק כירה

כירה – מש"כ רש"י "ונותנין קדירה לתוכה" לאו דוקא ומתני' איירי "על גבה" כדלהלן לז, ב. וכן מפו' בר"ן "ונותנין עליה קדירה". ועי' מהר"ם "וכתב רש"י כל זה שלא תבינו שכירה השנויה במתני' היא עשויה כעין כירות שלנו שאין להם שום תוך",

עד שיגרוף – רש"י מפרש דכל שלא גרף וקטם אסור משום "דמוסיף הבל", וכהא דאמרינן לעיל דאין טומנין בדבר המוסיף הבל, וכל שגרף וקטם סבירה ליה דאינו מוסיף הבל (ר"ן). והגם שאין טומנין הקדירה בתוך הגחלים אלא שמשהין הקדירה על גבי כירה, רש"י מדמה דין שהייה לדין הטמנה דטעם דמתני' נמי דכל שלא גרף וקטם הוא מוסיף הבל וגזרינן שמא יחתה (מהר"ם).

ורוב ראשונים חלקו ופי' דאסרו בשהייה משום שמא יחתה ואינו לדין הטמנה, וכל שגרוף וקטום איכא היכרא שמסלק דעתו מלחתות בגחלים ושרי.

אבל לא תבשיל – היינו דלב"ש גזרינן שמא יחתה אפילו בגו"ק דא"א שלא יישאר ניצוץ אחד. עוד פי' רש"י דאיה"נ לא חיישינן לשמא יחתה מכ"מ בתבשיל מועיל לו בישולו (כגון שלא נתבשל אלא כמאכל בן דרוסאי או במצטמק ויפה לו) ומיחזי כמבשל בשבת.

אבל לא מחזירין – דמיחזי לב"ש כמבשל אפילו בחמין.

לא יתן או לא יחזיר – היינו איבעיא לן אי בעינן גו"ק בחזרה כחנניה, או בעינן גו"ק בשהייה ודלא כחנניה.

וכי היכי דפליגי בלשהות – היינו לב"ש מותר שהייה בחמין ולב"ה מותר אף בתבשיל, פליגי לענין חזרה דלב"ש אסור חזרה בחמין (וכש"כ תבשיל – מהרש"א) ולב"ה מותר חזרה אפילו בתבשיל.

הא תו למה לי – הרי רישא איירי בחזרה ועל זה פי' בית שמאי דמותר דוקא חמין בבא א', ובבבא ב' פי' עוד הפעם לא מחזירין והיינו על כרחך תבשיל והא תנא ליה רישא.

ולהבנת הגמרא לההו"א לדעת חנניה שהייה מותר לכו"ע אפילו בלי גו"ק כל שהא כמאכל בן דורסאי, וחזרה מותר כל שגו"ק, לב"ש בחמין ולב"ה אפילו בתבשיל.

לעולם אימא לך – היינו דמוסיפים בבא במתני' לענין שהייה דלא בעינן גו"ק, ועל זה נחלקו ב"ש וב"ה דהא דלא בעינן גו"ק לב"ש היינו בחמין דוקא ולב"ה אפילו בתבשיל.

ולענין חזרה לב"ש לא מחזירין אפילו בגו"ק ולב"ה מחזירין בגו"ק.

שבת לה ב

שבת לה א

שבת לד ב

שבת לג א

אז די פרוי לעבט אן איבערגעטריבענע לייף סטייל, מוז דער מאן גנב'ען.

דארף א פרוי העלפן דער מאן מיט דער פרנסה?

זאג ליבערשט ניין, ווי איידער ארומשלעפן.

א שווערע שטוב אפעקטירט די קינדער.

ווען ס'פעלט נישט אויס צו רעדן, איז עס ניבול פה.

שבת לג-ב לד-א

מעשה דר' שמעון בר יוחאי במערה

שבת לב א-ב

שבת לא ב

שבת ל-ב, לא-א

שלמה המלך זאגט טוב כעס, דערשטיק נישט דיינע געפילן.

ענווה מיינט זען יענעמ'ס פאטענציאל.

אז ער פרעגט א נארישע קשיא, געב אים וועלידעישאן

נאר עמל התורה האט א ווערט, אלעס אנדערש איז לולא המשתגעים היתה העולם חורב.

שמחה של מצוה מיינט אז 'שמחה' איז די חפצא פון די מצוה.

אז דער אנהויב און סוף איז גוט, צייגט עס אויף גוטע אינטענשאנס.

רבי לערנט אונז אז אנשטאט זיך קריגן, דזשאסט דיסאינגעידזש.

אז איינער טשעפעט דיר, געב אים א גלאז וויין.

שבת ל א