למה התרבות מתעקשת לספר לנו את הסיפור מנקודת מבטם של הרשעים הגדולים ביותר? ואיך זה קשור לפוליטיקה ליברלית? וגם: מה עב"מים בתרבות יכולים ללמד אותנו על חרדות, מהם "פרקי בקבוק" ולמה תסריטאים אוהבים אותם כל כך, ואיך זה שאין ממש פופ קווירי במיינסטרים הישראלי?

עורך ומגיש: אלעד בר-נוי, מפיקה: אירה וקסלר, ביצוע טכני: אלון מקלר, עריכת "הגנום התרבותי": טל וניג

See omnystudio.com/listener for privacy information.