אירי ונורית חוזרים לפרק נוסף וחזק מעצורים, והפעם על התדרדרות של יוון מערב התרבות המערבית וגאוני הדור למלכת דייגים מנומנמת. האם נשים בעצם רוצות לחזור לתפקיד מגדר מסורתיים או אולי גם וגם? נורית מספרת על הפעם שאביה התאהב במורה שלו, ומדברים על סערת המציצות.

נורית תוהה אם לבלוע זה חטא או ארוחה מלאה, אירי מספר על החוויה שלו עם פורנו VR ועל הפחד לאבד את היכולת לדמיין. הם מדברים על פטישים מיניים, על הדור הצעיר שמתפרק מלחץ וחרדה, ועל הטכנולוגיה שמחליפה יחסים אנושיים.

אירי ריקין ונורית גפן משוחחים על נושאים ברומו של עולם – מפלוצים ועד 72 בתולות. הם בוחנים את 'האח הגדול' כמעבדה ליחסי כוח ואהבה, חושפים את הדינמיקה שבין סאדו־מאזו לבין קשרים עם ההורים, ותוהים מה בעצם נחשב לנורמלי כשהכול אנושי כל כך.

אירי ריקין ונורית גפן צוללים להיסטוריה האישית, לטאבואים על אלוהות והמוות. אירי על השמחה שבלקבל ביקורת מהילדים וללמוד מהם. נורית על ההתמודדות עם השתיקות הרועמות של אמה – ואיך זה השפיע על הקשר עם הילדים והנכדים שלה. הם דנים בגבולותיהם של הטיפול הפסיכולוגי והצלילה אל התת-מודע – ואיך, דווקא כאשר מקבלים את החיים כפי שהם, אפשר למצוא חופש.

נורית גפן ואירי ריקין נפגשים לשיחה שמתחילה על אקטואליה, אבל מהר מאוד גולשת לשאלות עמוקות ואישיות: למה אנחנו מצלמים כל דבר במקום פשוט לחיות, איך הפכנו לאנשים שמפחדים להיות לבד עם עצמם, האם ניתוח פלסטי הוא שקר או חירות, ומה ההבדל בין חמלה לרחמים.

אירי ריקין ונורית גפן בשיחה כנה ואמיצה על הסוף שכולנו יודעים שיגיע, אבל משתדלים לשכוח. על מה זה אומר למות – ועל מה זה עושה לחיים. על למה הפחד מהמוות הוא בעצם פחד מהחיים שלא נחיה. ועל כמה חופש יש בזה, כשמפסיקים לפחד.

הם מדברים על קברים ועל קבלה, על דרקולה ועל קידוש, על נשים שחיות יותר מגברים (ואולי בצדק), על מכתבים סודיים, על ילדים שצריכים שההורים שלהם ימותו בזמן, ועל ההקלה המוזרה שיכולה לבוא אחרי פרידה.