בדרך לעבודה

אוקיי "

סה"כ הגיוני שלא ירצו אותי

אני לא נראה טוב, המגדר/המגזר הוא שונה ממה שמחפשים

אני לא בגיל המתאים."

מכירים את המחשבות ה"מורידות" האלו? 

האם זה תמיד נכון?

אולי יש עוד דברים שנוכל לחשוב כך שלא ירסקו אותנו בדרך לראיון הבא?

הקשיבו ל2 הסיבות ההגיוניות לחלוטין האלו

ותחשבו שוב על הדברים.

,לעיתים זה קורה, המראיינים אינם חייכניים אליך כמו שחשבת שיהיו

הגעת עם כל הכוונות הטובות לראיון, באמת התכוננת טוב 

אבל, ברגע האמת את.ה מקבל מישהו/י שהוא לא נחמד אליך

יכולות להיות סיבות רבות לזה 

לקחת את זה אישית? זה הדבר האחרון שכדאי לכם לעשות

במיוחד אם את.ה רוצה לעבור את אותו הראיון.

מה עושים?

למה זה קורה?

פרטים בפרק של היום.

בדרך לתפקיד הבא וגם בתפקיד הנוכחי חשוב מאוד להיות נוכחים בצורה יעילה ברשתות החברתיות 

כדאי מאוד שמי שאתם ייצא גם שם ואפילו כדאי שתראו מעבר

לכל מי שמתנגד חשוב שתדעו, בשונה מהעבר, האישיות שלנו יוצאת היום גם דרך המסכים

מגייסים ובכלל קולגות שלנו ומנהלים נמצאים שם 

כל הזמן, בדיוק כמו חלק גדול מכם.

במקביל מה עוד כדאי לעשות בתוך הארגון שבו אתם עובדים מבחינת פעילות?

היום נדבר בקצרה בדיוק על החשיבות של הכל ומה כדאי לעשות . 

:) אפשר להתחיל ממש בקטן ולא חייבים להיסחף

האזנה נעימה !

הרבה אנשים שחוזרים כעת למעגל התעסוקה אחרי תקופה ארוכה

אבל גם אנשים שעדיין מועסקים עושים טעות ונכנסים למלכודת.

המלכודת נקראת "מלכודת ה-1"

יש אנשים שמאוד מעוניינים להתקדם לדבר הבא, הדבר הבא יכול להיות תפקיד מעניין

בחברה, יכול להיות ג'וב מעולה שיזניק להם את הקריירה, לא משנה מה.

הקושי מתחיל כשמתפתחת מערכת ציפיות הרסנית.

הכוונה היא לאנשים שמכוונים לראיון העבודה האחד בחברה האחת-אין כזה דבר, יש המון תפקידים בהמון חברות שיכולים לקדם אתכם.

כשאנחנו מתחילים לחשוב ולהתכוונן רק לתהליך 1 עם ראיונות אחדים באותה חברה, אנחנו למעשה הופכים לתלויים רגשית

בו.

אז הלחץ סביב אותו ראיון גדל, המתח והציפיה גם כן וזה מכשיל חלק גדול מהמתמודדים.

המטרה [במיוחד בתקופה הזו] היא להרחיב מה שיותר את כמות התהליכים והראיונות, כדי שלא יווצר לחץ על אותו תפקיד ספציפי.

מה זאת התלות הזו בדיוק?

איך ולמה כדאי ליצור תהליכים נוספים?

האם אנחנו חשופים יותר לכישלון בתהליך כולו אם סף הלחץ עולה ?

בדיוק על זה אני מדבר היום.

קודם כל עבור התקדמות דרושה מוטיבציה,

לרוב האנשים יש אותה.

איפה מתחילה הבעיה ?

יש אנשים שהמוטיבציה שלהם היא כפולה ומנוגדת הם רוצים ולא רוצים משהו במקביל.

כמו אדם רעב שרוצה לאכול אבל רוצה לשמור על המשקל אז לא אוכל.

בתחום ההתקדמות בקריירה, אנחנו רוצים לנהל אבל רוצים שיעזבו אותנו במנוחה.

רוצים להיות בכירים אבל לא רוצים את האחריות הרבה.

תתפלאו אבל זה משותף ללא מעט אנשים בלא מעט תחומים,

כמו הרצון להיות עשיר אבל שלא יהיה לך הרבה כסף כי כסף מבחינתך הוא .......... השלימו את החסר.

למי שתוהה האם אנשים חושבים כך, התשובה היא כן, יש אנשים שחושבים כך.

בחזרה לקריירה

מה לעשות במצבי מוטיבציה מנוגדת?

איך כדאי לפעול במקרי תקיעות?

האם רק הבנת עצמינו תספיק כדי להתקדם ?

בדיוק על זה אני מדבר היום.

מעמד הבחינה מלחיץ חלק גדול מהאנשים.

זאת עובדה.

קבלת אנשים לעבודה על ידי ראיון היא גם עובדה - כך זה מתבצע כבר לא מעט שנים.

יש אנשים שהם 'אנטי' לעניין הראיון וזה ניכר, אני חושב שכדאי לחדול מכך למי שרוצה להתקדם.

2

 הסיטואציות [הלחץ וה'אנטי'] מביאות לאי מעבר ראיונות או אפילו הימנעות מלהגיע.

במקום זאת למדו להרגיע את עצמכם אם אתם לחוצים ולדעת להתאמן על ניסוח התשובות מראש, בבית.

אז מהם 4 הטכניקות העיקריות ?

איך תוכלו עם אימון ותרגול [אפילו לבד] להצליח בהם וכמובן בראיון ?

בדיוק על זה אני מדבר היום.

קשרים הם אלמנט משמעותי שיעזור לכם להתקדם לתפקיד הבא,

הדבר הזה מודגש עוד יותר בתקופה הנוכחית.

אבל, אחדד שאני חושב שהיכולת להשתמש בקשרים היא הרבה יותר חשובה מעצם העובדה שיש קשרים.(טוב זה ברור לא?)

מסתבר שלא לכולם.

לאדם יכולים להיות קשרים בעשרות ארגונים שונים, השימוש בהם בזמן אמת כשהוא באמת צריך,

הוא מה שישפיע בסופו של דבר על הקרייירה שלו.

כדי להעזר בקשרים נדרש האומץ הראשוני לפנות ולבקש, כאן מגיע ה"לא נעים".

לא נעים עכשיו, לא נעים ממנו/ממנה, כל משפחת הלא נעים-ככה לצערנו רובנו בנויים.

אבל המחיר שאנחנו משלמים על חוסר הרצון לבקש עזרה הוא מאוד מאוד גבוה.

אנחנו בעצם נבלעים בהמון ששולח קורות חיים ושם אנשים "מסוננים" על ימין ושמאל בגלל הכמויות.

נניח שרק 10% מהאנשים שיצרנו איתם קשר יכוונו אותנו לראיון או ישימו את קורות חיינו על שולחן המגייס.

זה עדיין הרבה הרבה מעבר למה שהיינו מצליחים לבד.

תחשבו על זה .

אז איך יוצרים קשר ?

במי כדאי להתמקד?

בדיוק על זה אני מדבר היום.