בחירות בקטנה

בימים שבהם היו כאן ערוץ אחד ומפלגת שלטון אחת, ממשלת ימין נראתה כמו חלום רחוק. מפלגת הליכוד הצליחה לשנות את זה, במהפך היסטורי שהדיו מורגשים עד ימינו. האם אחרי עשרות שנות שלטון המהפך הזה הושלם, או שעדיין האליטות הן ששולטות? ועד כמה הפלונטר הפוליטי יפגע במעמדו של מנהיגה הכמעט בלתי מעורער?

אחד המחוללים של הפלונטר הנוכחי הוא בין השחקנים הכי חידתיים ולא צפויים על המגרש הפוליטי – יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. העמדות של המפלגה שהוא מנהיג ייחודיות בנוף הישראלי – ימין מדיני מצד אחד, לצד תמיכה בהפרדת דת ומדינה מצד שני. כיצד השילוב הזה עשוי לשנות את המפה הפוליטית?

העבודה היתה למפלגת שלטון במשך עשרות שנים, אך מאז רצח רבין היא מתקשה לשחזר את מעמדה. כיום עומדת בראשה מרב מיכאלי, שמניפה את דגלי הפמיניזם, זכויות העובדים והשוויון ללהט"ב, בעוד שבפן המדיני נראה שמפלגת השמאל הוותיקה פונה יותר ויותר מרכזה. האם הפעם כוחה יישחק או ייתחזק?

מעט אחרי שפשט את מדי הרמטכ"ל, הקים בני גנץ את "חוסן לישראל" – מפלגת מרכז שביקשה למצוא מכנה משותף רחב ולפנות לקהל מצביעים כלל-ישראלי. אחרי ארבע מערכות בחירות ואינספור תהפוכות פוליטיות, מבקש גנץ להשיג מטרה דומה, הפעם לצד גדעון סער וגדי אייזנקוט, שחברו להקמת "המחנה הממלכתי". כמה רחוק הם יגיעו בקרב על קולות המרכז?

שמרנית אבל פורצת דרך, מתנגדת לכיבוש אבל רוקמת בריתות עם מפלגות ימין – רע"מ בראשות מנסור עבאס היא הכול חוץ מצפויה. המפלגה שמייצגת את התנועה האסלמית הפכה בבחירות האחרונות ללשון המאזניים, ולמובילת הגישה הפרגמטית בפוליטיקה הערבית בישראל: שלום אחר כך, זכויות עכשיו.

מפלגת מרצ פונה למצביעים שהלב שלהם בשמאל, בזמן שהיא עצמה בסיכון לדום לב. המפלגה החברתית שמבקשת "לשים סוף לכיבוש" מתנדנדת שוב סביב אחוז החסימה, וניצבת מול השאלה הטעונה – האם קיים עדיין שמאל בישראל?