פרק 13 (חלק ב') פותח את הסיום של המסע בעקבות "הסוד הישראלי", ונוגע בעצבים החשופים ביותר של המציאות הישראלית כיום.
בפרק זה אנחנו מבררים מדוע הסכסוך הפלסטיני אינו בעיה טריטוריאלית, אלא כלי שדרכו אומות העולם "מזכירות" לנו את התפקיד ההיסטורי שלנו. נבין כיצד ביטחון עצמי לאומי וחיבור לקודש מהווים כלים פרקטיים לניצחון, כפי שראינו במערכות האחרונות במזרח התיכון.
בנוסף, הפרק מנתח את הביקורת של השמאל הציוני על המדינה, ובוחן מדוע עולם התורה נדרש לפתח השכלה רחבה של המציאות כולה - לא לשם פרנסה, אלא כדי להנהיג.
הפרק מוקדש לזכר חברנו מלכיה גרוס הי"ד, שחיבורו לחוכמה, לשמחה ולאהבת החיים מהווה מודל לחזון שעליו מדובר בפרק.
נקודות מרכזיות מהפרק
- תפקיד הסכסוך: האתגר החיצוני נועד למנוע מאיתנו לקפוא על השמרים ולהכריח את עם ישראל לברר את זהותו.
- ביקורת השמאל: נובעת מאינטואיציה אמיתית שהציונות המעשית טרם מימשה את הגודל של חזון "שיבת ציון".
- מדע ואקדמיה: מטרת לימוד חוכמות העולם אינה רק הנדסה והכנסה כלכלית, אלא תפיסה עמוקה וכוללת של המציאות.
- חוד החנית: ההצלחה בשדה הקרב נשענת בסופו של דבר על עוצמת התודעה, שמתבררת ונבנית בתוך בית המדרש.