קודם כל נאחל לכולם חג פסח שמח ושקט בתקופה הכל כך מאתגרת שאנחנו חווים! שהאדון יברך את הימים הקרובים כאשר אנחנו זוכרים את הקורבן המושלם של האדון ישוע, שהוקרב עבור כל אחד ואחת מאיתנו. 

הבוקר נחשוב על ישוע הקדוש, הטהור, הצדיק וגם הסולח, הטוב והנאמן. מהי המשמעות שהוא כל הדברים האלה גם יחד? האם יש חלקים מהבשורה הטובה שאני פחות מתייחס אליהם בחיי? 

שהאדון יעזור לנו לקבל את ישוע השלם והמושלם בחיינו.

ביהושע כג׳ 3 יש פסוק שמדבר על המציאות שבה אנחנו חיים כמאמינים באדון ישוע. אנחנו נקראים לעשות ולפעול ולהילחם, אבל אנחנו גם יודעים שאלוהים הוא זה שנלחם את המלחמה.

יש פה הבנה בריאה של המציאות- אנחנו נקראים לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים, אבל בהבנה העמוקה שיש אחד ששולט בכל ונלחם בעבורנו. לכן הוא גם זה שמגיע לו כל הכבוד.

תודה לאל על הזכות לשרת את האדון ועל הזכות לדעת שאלוהים הוא זה שנלחם ועושה.

בתהילים ל״ז 3-5 מופיעים הפסוקים האלה שמזכירים לנו את סדר העדיפות הנכון בחיים. 

הפסוקים האלה מתארים ביטחון באדון ופשוט רצון להיות בנוכחות הטובה שלו.

האם זה מאפיין אותי? 

שהאדון יעזור לנו להיות קרובים אליו בכל דבר שאנו עושים!

הבוקר נחשוב על הסיפור שבו ישוע פוגש את האישה השומרונית בבאר. 

מתפתח ביניהם דיאלוג ובשלב מסוים האישה אומרת לישוע: ״אפילו דלי אין לך והבאר עמוקה״ (יוחנן ד׳ 11). האישה השומרונית עדיין לא ידעה בשלב הזה עם מי בדיוק היא מדברת.

אבל מה לגבינו? אם אנחנו מכירים את האדון ישוע, האם גם אנחנו אומרים לו משפט כזה לפעמים? אתה לא מסוגל לעזור לי כי הבאר עמוקה ואין לך דלי?

בואו לא נגביל את אלוהים במה שהוא מסוגל לעשות בחיים שלנו. הוא רוצה ויכול לפעול בחיים שלנו בחסדו ובאהבתו, תודה לאל! 

״הלבישני בגדי ישע״. הפסוק הזה מישעיהו סא׳ מתאר את האמת עלינו ועל אלוהים. אנחנו חוטאים, ואלוהים קדוש. 

למרות זאת, כשאנחנו באים אליו בידיים ריקות, הוא מושיע, מציל ומלביש אותנו בבגדי ישע.

אלוהים הוא טוב ונאמן, הללויה!

היום נחשוב על המשך הסיפור שדיברנו עליו בשני הפרקים הקודמים. 

כיפא יורד מהסירה ומתחיל ללכת על פני המים. איזה נס! איזה רגע מדהים בחייו.

אבל ברגע שהוא מתחיל להסתכל על הגלים ועל הסערה הוא מתחיל לשקוע. הוא מאבד את הפוקוס הנכון. 

איך הוא ניצל? הוא קורא לאדון ישוע שמיד אוחז בו ומוציא אותו מהמים.

 האם אני מרגיש שאני שוקע בגלים ובסערה? בואו נישא מבטנו אל אדונינו ישוע המשיח!

הבוקר נמשיך את המחשבות מהפרק הקודם, שבו דיברנו על התלמידים בסירה שרואים את ישוע ומפחדים. בפרק הקודם חשבנו על התגובה של ישוע שמיד מגיב עם עידוד וחיזוק.

הבוקר נמשיך את הקטע ונחשוב על התגובה של כיפא.

כיפא אמר לישוע- אם תקרא לי, אני אבוא. אם תקרא לי, אני אצא מהמקום הבטוח ואצא אל הגלים והרוחות, כי אתה זה שקורא לי. וזה מה שהוא עשה.

ומה לגבינו? האם גם אנחנו מוכנים להגיב לקריאה של ישוע ולבוא אליו?

בפרק הזה נחשוב על הקטע שבו ישוע האדון הולך על פני המים. נחשוב על התלמידים ועל התגובה שלהם כשהם רואים מראה שמפחיד אותם עד כדי כך שהם צורחים מבהלה ופחד.

אבל בעיקר נחשוב על התגובה של ישוע לפחד של התלמידים- הוא מיד מדבר אליהם במילים האלה: ״חזקו, אני הוא. אל תפחדו״ (מתי י״ד 27).

תודה לאל שגם אנחנו יכולים לשמוע הבוקר את קולו של הרועה הטוב שאומר לנו את המילים היקרות האלה!

הבוקר נחשוב על דבר שכולנו כל כך זקוקים לו, במיוחד בימים האלה שאנחנו עוברים וכנראה עוד נעבור. הדבר שנדבר עליו הוא ״שלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע״ (פיליפים ד׳ 7).

בין כל הרעשים, הלחצים והקולות שנשמע בימים הקרובים, בואו ניתן לקול שלו לדבר אלינו. בואו ניתן לשלום אלוהים לפעול בנו.

תודה לאל על אדון השלום שרוצה לתת לנו את השלום שלו.

״מה רבו מעשיך יהוה, כולם בחכמה עשית״ (תהילים קד׳ 24). 

הפסוק הזה מסכם את המחשבה של הפרק הזה- אלוהים ברא את העולם שלו בחוכמה וביצירתיות, ולנו יש את הזכות ליהנות ממנו. 

מעבר להנאה, לנו, כבני אדם שנבראו בצלם אלוהים, יש גם אפשרות להיות יצירתיים, כי הבורא שלנו יצירתי. 

תודה לאל על העולם היפה, היצירתי והמגוון שהוא ברא!