לא כל דבר שמודבקים עליו סמלי המדינה יכול להיחשב ממלכתי. השרה רגב והממשלה יכולים לקבוע שהנושא של טקס הדלקת המשואות השנה הוא "גשרים של תקווה", אבל זה חסר משמעות כשהממשלה הזו שורפת את כל הגשרים || מגיש: תני פרנק

מרגישים שמשהו חסר לכם? זה בטח סגן השר אבי מעוז שהתפטר לאחרונה מתפקידו, אחרי שהאשים את ה"דיפ סטייט" (אלא את מי...) בכך שלא קיבל תקציבים קואליציוניים ליצירת "מלשינון" על תוכניות חינוכיות שאינן לרוחו. לדבריו, הוא רק מחפש שקיפות - אבל שקוף שזה לא הסיפור האמיתי

בין מאות האזרחים שהפגינו באחרונה בעד גיוס חרדים ונגד מדיניות הממשלה היה גם אופיר סופר. הוא צעד לצד מחזיקי השלטים ומחה נגד השרים שמצביעים בעד תקציב שכולו הטבות שמעודדות אי-גיוס. אגב, אחד השרים האלה הוא, אופס, שר העלייה והקליטה אופיר סופר בעצמו

חוק המזונות לילדים קטנים, שנועד לתת עוד כוח לבתי הדין הרבניים, עקף בדרך לחקיקה עשרות חוקים אחרים שתקועים בצינורות הכנסת. איך זה קרה? קבלו תשובה בשתי מילים - המהפכה המשפטית

במפלגות החרדיות יש תחושה של ניצחון בעקבות תקציבים שהם הצליחו להשיג דווקא בעידן של גזירות כלכליות, אבל בעוד שהשר גולדקנופף מפזז לצלילי שיר נגד שלטון הכופרים שמממן את כל זה - במגרש הפוליטי קורים מהלכים שעלולים להפוך את ההישגים הללו לבומרנג

היי, תסתכלו לשם: הנה אילון מאסק מקצץ באגרסיביות משרדים, משרות, אגפים ומחלקות בארצות הברית. אבל מי שחושב לייבא את הרעיון של ממונה התייעלות ממשלתי לישראל ייתקל בבעיה חריפה, שיהיה לו קשה מאוד לעקור: פיזור כספים ותקציבים לפי מגזרים. רוצים דוגמאות? תלחצו פליי

איך זה שדווקא הממשלה הזאת, שחברות בה כל המפלגות החרדיות, מגדילה את הפגיעה ברוח השבת?

כשבליכוד אומרים "משילות" מתכוונים בעצם לאינטרסים הרבה יותר פשוטים.

בעוד הדיון הציבורי על שירות צבאי לחרדים בעיצומו, המנהיגים שלהם עסוקים בדיוק אחר לגמרי: עצם הלגיטימציה של מדינת ישראל

הקשב הציבורי המועט שעוד נשאר לנושא המשפטי אחרי 7.10, מופנה אל הארועים הדרמטיים כמו מינוי נשיא העליון או הרכב הוועדה לבחירת שופטים. אבל כדאי לשים לב שמתחת לאף, בצעדים קטנים, נבנית כאן מערכת משפט אלטרנטיבית שקובעת לעצמה את הכללים. תני פרנק מסביר