רב יוסף מביא ברייתא כדי להבהיר האם אנו סוברים שעל יין שהחל להחמיץ יש לברך "בורא פרי הגפן" או "שהכל". אולם, לברייתא היו מספר פירושים ולכן לא היה ברור איזו דעה רב יוסף ניסה להוכיח מהברייתא.

אם אדם קונה יין והוא מתקלקל זמן קצר לאחר מכן, האם המוכר אחראי לתת לקונה יין חדש?

מה ההלכה לגבי יין שנעשה משאריות הענבים שכבר שימשו לעשיית יין (תמד) - האם הוא נחשב ליין או לא?

דף נלווה בבא בתרא צה

מובאים מקורות תנאיים נוספים כדי להוכיח את דעתו של רב הונא שאם החלקים הפגומים המעורבים בתוצרת הם מעבר לאחוז המותר, הקונה יכול לדרוש פיצוי על הכמות כולה. אולם, כל השוואה נדחית והגמרא מסבירה מדוע כל מקרה שונה מהמקרה אליו התייחס רב הונא.

המשנה מביאה מקרה של אדם שמכר יין ממרתף. מהו בדיוק המקרה ובאיזו לשון השתמשו לגבי התחייבות המוכר לספק את היין - האם היה זה "מרתף של יין", "מרתף זה של יין" או "מרתף זה"? מברייתא המפרטת את הדין בכל אחת משלוש האפשרויות הללו, נראה כי המשנה אינה יכולה להתייחס לאף אחת מהאפשרויות. הגמרא מציעה שתי תשובות שונות, השנייה מבוססת על גרסה אחרת של הברייתא שהביא רב זביד. תשובות אלו נדונות ומפורשות מחדש כדי להתאים למשנה ואחת לשנייה.

איזו ברכה מברכים על יין שנמכר בחנויות, כלומר יין שהחל להפוך לחומץ - יש אומרים "בורא פרי הגפן" ויש אומרים "שהכל".

כאשר אדם מוכר תוצרת, מהו אחוז התוצרת הפגומה שניתן להניח שתהיה מעורבת בה, ולכן לקונה אין זכות לתבוע פיצוי מהמוכר עבורה? לפי רב הונא, ברגע שעוברים את האחוז הזה, יש לפצות על כל התוצרת הפגומה - אפילו על האחוז שהיה מותר אילו המוכר לא היה חורג מעבר לו. מובאים מקורות שונים כדי לתמוך או לסתור את דעתו של רב הונא - אולם, כולם נדחים מכיוון שניתן להסתכל על המקרה בדרכים שונות.

הדף היום מוקדש ע"י ג'ייסון, אריקה ורקל לכבוד יום הולדת של אמם, פטי בלקין! "מאחלים יום הולדת נפלא לאמא המדהימה שלנו!"

הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי פלבר לע"נ אמה, יוכבד בת צבי ושרה.  

מובא מקור אחר לתמוך בעמדתו של שמואל שאם קונה שור ולא ציין באיזו כוונה הוא קנה את השור, אם הוא נמצא נגחן לא ניתן לבטל את המכירה. אך הוכחה זו נדחית. האם מחלוקת זו בין רב ושמואל מבוססת על מחלוקת תנאים? אף על פי שהגמרא הציעה כך, הצעה זו נדחית. המשנה שלנו מובאת כדי להוכיח את עמדת שמואל, אך הצעה זו נדחית גם כן, שכן ניתן להסביר את המשנה שלנו כעמדת רב, ובברייתא אחרת יש עמדה תנאית המקבילה לדעתו של שמואל.

אם המוכר צריך לפצות את הקונה עבור זרעים שלא צמחו, האם על המוכר להחזיר לקונה את ההוצאות הקונה בגין שתילת הזרעים?

המשנה קובעת שאם אדם מכר פירות/דגנים לאחר והקונה שתל אותם אך שום דבר לא צמח, המוכר צריך לפצות את הקונה. רבן שמעון בן גמליאל סובר שזה רק במקרה שהמכירה הייתה של זרעים שאינם ראויים למאכל, וכך היה ברור שמטרת הרכישה הייתה לשתילה ולא לאכילה.

הגמרא מביאה מחלוקת בין רב ושמואל לגבי אדם הקונה שור, שניתן למכור לשני שימושים שונים לשחיטה או לחרישה ואינו מציין לאיזו מטרה הוא קונה אותו, והתברר לאחר המכירה שהשור נגחן - האם הקונה יכול לטעון שהיה מקח טעות כי הוא רצה שור לחרישה? האם זה תלוי ברוב, כלומר אם רוב האנשים משתמשים בו לחרישה, האם ניתן להאמין לקונה? או שמא נאמר המוציא מחברו עליו הראיה, ובמקרה כזה הקונה תקוע עם הפריט אלא אם כן הקונה יכול להוכיח לאיזו מטרה קנה את השור. רב פוסק שניתן לבטל את המכירה ושמואל פוסק שלא ניתן. מועלה קושי על רב ממשנה, אך הוא מיושב. מובאת תוספתא לתמיכה בדעת רב, אך היא נדחית.

אסור להרוויח ממכירת מוצרי מזון בסיסיים בישראל. אם כך, כיצד רבי אלעזר בן עזריה הרוויח מיין ושמן בישראל?

ברייתא פסקה שאין להרוויח מביצים פעמיים. הגמרא מביאה שני הסברים למשמעות פסיקה זו.

באילו נסיבות של אתגרים כלכליים מותר לעזוב את ארץ ישראל? אסור לעזוב את הארץ, אפילו אם המחירים יקרים למוצרי מזון בסיסיים, אם יש לו את הכסף לקנותם במחיר הגבוה? דבר זה מוכח מספר רות כאשר אלימלך ובניו נענשו על כך. הגמרא מגיעה מזה לדרשות שונות על פסוקים מתחילת ספר רות וכן דרשות על הקשר בין בועז לאבצן - אחד השופטים הנזכרים בספר שופטים. לאחר ציטוט של אמירה של רב חנן בר רבא לגבי אלימלך, מצוטטות ארבע אמירות נוספות שלו.

הסבר חלופי לסיבה לענשו של אלימלך ומשפחתו הוא שהיה עליהם להישאר כדי לעזור להתפלל עבור כולם.

מצוטטים ארבעה משפטים של רבי יוחנן שכולם מתחילים במילה 'נהירנא', 'אני זוכר כאשר'.

בניו של אלימלך, מחלון וכליון, הוזכרו גם בתנ"ך בשמות אחרים - יואש ושרף. מה היה השם האמיתי ואיזה שם נועד לדרשה?

הדף היום מוקדש ע"י יהודית שפירא לע"נ אמה, דירה טייכמן.

אילו גדלים של כוסות מדידה אסור להשתמש בהם מכיוון שאיתם ניתן לרמות את הקונה? שמואל פסק שאסור לשנות מידה על ידי הגדלתה ביותר משישית. הגמרא מתלבטת בהבנת הסיבה לפסיקה זו ומציעה שלוש הצעות שונות שכולן נדחות. לבסוף, רב חסדא מסביר ששמואל למד הלכה זו מפסוק ביחזקאל מה:יב.

רב פפא הגדיל את גודל מידה ביותר משישית - כיצד יכול היה לעשות זאת לאור פסיקתו של שמואל?

ברייתא פוסקת שאין לאגור כמות גדולה של תוצרת למכירה מאוחרת יותר בעונה, ובכך לגרום למחסור בשוק ולעליית מחירים. אבל זה חל רק על מי שקנה בכדי למכור, אבל בעל השדה רשאי לאחסן אותם.

ברייתא אחרת מבחינה בין אחסון תוצרת שהיא פריט חיוני שכולם צריכים לבין פריט שאינו חיוני. אם אין זה חיוני, אז ניתן לאחסן אותו והבעיה הנזכרת לעיל אינה רלוונטית עוד מכיוון שאנשים שבשבילם המחיר יהיה גבוה מדי יכולים להסתדר בלעדיו.

ברייתא שלישית פוסקת שאין לייצא שמן, יין וקמח מישראל מכיוון שפריטים אלה חיוניים וייצואם יגרום למחסור בישראל ולעליית מחירים.

אחת עשרה ברייתות מצוטטות הדנות בחשיבות היושר בעסקים (משקלות ומידות) ושמירה על המנהגים המקומיים. מהן המידות לבניית קנה מאזניים? המידות תלויות בסוג הפריט שאותו מודדים. עיר צריכה למנות מפקחים לבדיקת דיוק המשקלות של אנשים, אך יש מחלוקת האם יש צורך במפקחים לפיקוח על מחירים. יש להימנע מפעולות עם משקלות ומידות שעלולות לגרום לאחרים לחשוד במוכר.

הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי פלבר לע"נ אביה, הרשל צבי שלמה חיים בן פסח ודינה שרה.

הגמרא מביאה שתי אפשרויות נוספות להבנת המשנה ומסיקה שהאחרונה היא הנכונה - המקרה הוא כאשר בעל החנות השתמש בכלים של האב למדידה עבור אחרים והפך לשואל שלא מדעת. המחלוקת במשנה היא - האם אנו רואים סוג זה של שואל כשואל (שאינו נושא באחריות ברגע שהחפץ מוחזר למקום ממנו נלקח) או כגזלן האחראי עד שהחפץ מוחזר לבעליו המקורי (או למקום בטוח).

הגמרא מסבירה ביתר פירוט את פסיקתו של שמואל שמי שמרים חפץ לקנייה אחראי לנזקי אונס.

באיזו תדירות צריך המוכר לנקות את כוסות המדידה? זה תלוי אם המוכר הוא סיטונאי, בעל בית, או בעל חנות. יש דין המבוסס על פסוק מהתורה שכאשר מוכר שוקל פריט למכירה, עליו להכביד מעט לטובת הקונה. כמה צריך להוסיף? עד כמה זה תלוי במנהג הרווח באותו אזור? יש דיון על חומרת חוקי המשקלות והמידות והוא מושווה לעריות.

מקור נוסף מובא כדי להקשות על פסיקתם של רב ושמואל לגבי רכישת פריטים באמצע המדידה אם ניסוח המכירה היה "כור לשלושים, סאה בסלע". אך קושי זה מיושב.

המשנה דנה בשלוש הלכות שונות. מאיזו נקודה במדידת יין ושמן אף צד אינו רשאי לחזור בו? אם שליח מוכר תוצרת של אדם אחר לקונה, האם השליח אחראי אם הכלי נשבר והסחורה אובדת? מה מעמדן של הטיפות שנשארות בכד לאחר שהיין/שמן נמדד ונשפך לכלי הקונה? פרטי מקרים אלה נדונים בגמרא.

המשנה מביאה תרחיש שבו אב שולח בנו לחנות לקנות שמן והכלי נשבר, השמן אבד, וגם העודף שהבן קיבל עבור קניית השמן. יש מחלוקת לגבי מי אחראי. הגמרא מביאה מספר הסברים להבין מהו בדיוק המקרה במשנה ומקור המחלוקת.