אמימר פוסק כיצד ניתן להעביר שטר חוב לאחר. ישנן שתי גרסאות שונות של הטקסט - כל אחת מובילה למסקנה הפוכה. אף על פי שאמימר מסביר שפסיקתו נלמדה במסורת, רב אשי מסביר את ההיגיון שמאחורי הפסיקה. הגמרא מעלה קושי על הטיעון ההגיוני של רב אשי, אך לאחר מכן מיישבת את הקושי.

המשנה ממשיכה עם רכישות אחרות הקשורות לעגלות ובעלי חיים ופוסקת אילו פריטים כלולים/לא כלולים במכירה. רבי יהודה וחכמים חולקים האם סכום הכסף שהוצא על הפריט יכול להיות גורם מכריע לגבי מה כלול/לא כלול ברכישה. הגמרא מצמצמת את מחלוקתם למקרה ספציפי יותר.

דף נלווה בבא בתרא עו

הלימוד השבוע מקודש על ידי אדם, קרוליין, מיכאל, ג'וש, בני, איזי, שים, זואי, ויהודה לע"נ פרד אפריים הוכססטר.

הדף היום מוקדש ע"י רחל חפץ לע"נ לני חפץ.

האם ניתן לומר שהמחלוקת בין רב ושמואל לגבי כמה צריך למשוך ספינה כדי לקנותה היא גם מחלוקת בין תנאים - רבי נתן ותנא קמא? הצעה זו עולה לאחר מספר ניסיונות לקרוא מחדש ברייתא הנוגעת לרבי נתן ומחלוקת החכמים לגבי קניית ספינה ושטר חוב. בסופו של דבר, ההצעה נדחית כיוון שהגמרא מניחה שהם מסכימים לגבי קניית הספינה וחולקים רק לגבי שטר החוב. הגמרא אז מציעה שהמחלוקת בין רבי נתן ותנא קמא לגבי שטר החוב היא גם אותה מחלוקת שיש בין רבי לחכמים. לאחר יישוב מספר קשיים בנוגע להצעה זו, הם מסיקים שאכן זו אותה מחלוקת. מה ההבדל בין קניית חפצים ברשות היחיד/רשות הרבים?

יש יותר סיפורים על גדולתו וכוחו של הלוויתן ועל כך שבסופו של דבר הוא יילכד בעתיד (בעזרת הקב"ה) וישמש את הצדיקים (יאכלו מבשרו ויעשו מעורו סוכה שתחתיו יישבו הצדיקים) ואת העיר ירושלים. הפסוקים המצוטטים לאורך קטע זה מתייחסים לפסוקים בנביאים ובאיוב שהם נגד גאווה ומזכירים לעם שהקב"ה הוא כל-יכול. ישנן אמירות שונות המתארות את גדולתה של ירושלים בעתיד.

כיצד עושים קניין עם ספינה? רב ושמואל חולקים. האם המחלוקת שלהם מקבילה למחלוקת תנאים על איך רוכשים בהמה? בהתחלה הגמרא מציעה שכן, אך הצעה זו נדחית.

הדף היום מוקדש ע"י ג'סיקה ג'ובנק והרולד קינגסברג לכבוד יום הולדת של בנם, שמואל מאיר.

רבה בר בר חנה מספר סיפורים על כך שסוחר ערבי הראה לו את האנשים שמתו במדבר (מתי מדבר), את הר סיני, ואת המקום שבו נבלעו עדת קורח. בכל מקום היו כוחות מיוחדות או משהו על-טבעי. סיפורים נוספים מסופרים על יצורים ייחודיים שנראו על ידי אנשים בעת מסעות בספינות. לאחר אזכור התנין בסיפור, הגמרא סוטה לדיון על הזהות של התנין. יש המזהים אותו כלווייתן. הם גם דנים בכוח יוצא הדופן ובמגבלות של אלה ושל יצורים ענקיים או ייחודיים אחרים.

הדף היום מוקדש ע"י סו טלנסקי לע"נ אמה, רות סטרומר.

הדף היום מוקדש ע"י דויד ומיצי גפן לע"נ אחיה של מיצי, יוחנן בן יעקב.

אילו חלקים כלולים/לא כלולים במכירת ספינה? מכיוון שהוזכרו ספינות, רבה ורבה בר בר חנה מביאים סיפורים רבים על דברים שראו בעת מסעותיהם בספינות או סיפורים שסופרו להם על ידי אלה שבאו מן הים. הסיפורים מוגזמים מאוד ומשמעותם אינה ברורה. רבים רואים בסיפורים אלה משלים.

דף נלווה בבא בתרא עב

הלימוד היום מוקדש ע"י משפחת הדרן בזום "באהבה ובשמחה לכבוד חברותינו הלומדות, ג'ולי מנדלסון ומרים טננבאום. מזל טוב לג'ולי על נישואי בנה רפי לבח"ל עדי ולמרים על נישואי בנה אברמי לבח"ל רחל. בתפילה שנדע הרבה ששון ושמחה."

לאחר יישוב פסיקתו של רב הונא (לגבי מי שמוכר שדה אך משאיר לעצמו שני עצים) עם עמדתו של רבי שמעון על ידי הסבר שרב הונא מתיישר עם דעת חכמים ורבי שמעון עם דעת רבי עקיבא, הגמרא מעלה קושי מברייתא. מהברייתא, שניתן להסבירה רק לפי רבי שמעון, ברור שרבי שמעון אינו סובר שאדם מוכר בעין יפה, כמו רבי עקיבא. לכן הגמרא מסבירה את עמדתו של רבי שמעון במשנתנו באופן שונה - כתגובה לחכמים לפי שיטתם ואינה משקפת את עמדתו של רבי שמעון עצמו. עם זאת, מועלית בעיה נוספת: השורה האחרונה בברייתא לא נראית תואמת את עמדתו של רבי שמעון, מה שמערער את המסקנה של החלק הקודם. בעיה זו נפתרת והברייתא יכולה להיות מוסברת בהתאם לשיטת רבי שמעון.

הדף היום מוקדש ע"י טרי קריבושה והרב חיים הרינג לע"נ אמה של טרי, חנה מנדל בת ירחמיאל הכהן ופייגה רבה.

אם אדם מוכר שדה, המכירה אינה כוללת בור, גת או שובך שבשדה. רבי עקיבא והחכמים חולקים שוב האם המוכר שומר על דרך גישה או צריך לקנות אחת. אולם, אם השדה ניתן כמתנה או לאחד האחים בחלוקת ירושה, או מי שרוכש שדה הפקר (כמו מנכסי גר שמת), הרוכש את השדה יקבל את כל מה שבתוכו, כולל הבור, הגת והשובך. אם אדם הקדיש את השדה, החכמים ורבי שמעון חולקים האם הכל הוקדש או שגם הפריטים הרגילים מוחרגים, למעט חרוב מורכב או שקמה.

מקרה אירע שבו אדם גוסס הבטיח בית בגודל מסוים כמתנה למישהו, אך הוא היה בעלים של בית גדול יותר מאותו גודל. מר זוטרא ורב אשי פסקו כל אחד אחרת כיצד למלא את הבטחתו. רב אשי העניק למקבל את כל הבית על בסיס העיקרון שמי שנותן מתנה תמיד נותן ביד רחבה, והכוונה בוודאי הייתה לכל הבית.

רב הונא אמר שמי שמכר את שדהו אך שמר לעצמו שני עצים התכוון לשמור את הקרקע סביב העצים. בתחילה, מניחים שניתן להבין אמירה זו אפילו לפי רבי עקיבא הסובר שמי שמוכר, מוכר בעין יפה, במקרה זה, כיוון שהעצים יונקים מהקרקע ואם המוכר לא ישמור זכויות בקרקע, זה היה מוביל לבעיות בעתיד עם הקונה שיתעקש שהמוכר יעקור את העצים כי הם מחלישים את אדמתו. אולם, הם מעלים קושי על כך מהסבר שניתן לדעת רבי שמעון במשנתנו לגבי מי שהקדיש שדה, החרוב המורכב והשקמה מוקדשים גם כן כיוון שהם יונקים מהקרקע. משתמע מכך שמי שהקדיש התכוון לא להקדיש את העצים אך לא שמר זכויות באדמה סביבם ובגלל זה הם מוקדשים. לכן, יש להניח שרבי שמעון ורב הונא אינם מסכימים, כיוון שרבי שמעון סובר כרבי עקיבא שמי שמוכר/מקדיש עושה זאת בעין יפה, ואמירתו של רב הונא מתאימה רק לשיטת החכמים. אם כן, מה המחדש רב הונא שלא היינו יכולים להסיק מדברי חכמים?

הדף היום מוקדש ע"י לורה וורשבסקי לע"נ אמה, חיה גיטל בת אברהם יצחק ורות.

רב אחא בר רב הונא שאל את רב ששת: אם משהו שבדרך כלל לא נכלל במכירת שדה - כמו עצי חרוב מורכבים או סדן השקמה - מוחרג על ידי המוכר, האם זה אומר שכל שאר עצי החרוב נכללים, או שאף אחד מהעצים אינו חלק מהמכירה? רב ששת ענה: מכיוון שללא אמירה, העץ לא היה נמכר, הוספת מילים אינה מחלישה את עמדת המוכר. בגירסה חלופית של השאלה המוכר הצהיר, "אני מוכר לך שדה זה, למעט חצי מעץ חרוב זה." האם הקונה רוכש את החצי השני של אותו עץ? כמו קודם, רב ששת פסק שהמוכר שומר על זכויות מלאות לעץ, גם אם לשון המוכר נראית עמומה.

רב עמרם שאל את רב חסדא: אם אדם נותן חפץ לשומר ויש מסמך המוכיח את ההסדר, האם השומר יכול לטעון שהוא הוחזר, גם אם המסמך נשאר בידי הבעלים, תוך שימוש במיגו? השומר יכול לטעון שהחפץ נאנס ולהיפטר, אז האם עלינו להאמין לטענה שהוא החזירו? או, מכיוון שהמסמך עדיין בידי הבעלים, האם עלינו להניח שהוא לא הוחזר? רב חסדא השיב שנאמן השומר במיגו, בתנאי שהוא נשבע. רב עמרם לא הסכים.

מוצע שוויכוח זה מקביל למחלוקת תנאים בנוגע למשקיע המבקש לתבוע כספים מיורשי שותף עסקי. הוויכוח נוגע לשאלה האם המשקיע יכול לתבוע חצי או את כל הכספים לאחר שבועה שהכסף לא הוחזר. מכיוון שעיסקאות מסוג זה נחשבים כחצי הלוואה, חצי פיקדון (כדי להימנע מבעיות ריבית), המחלוקת מתמקדת בחצי של הפקדון - השאלה היא האם היורשים יכולים לטעון שהכסף הוחזר על בסיס מיגו, או אם המשקיע נאמן כי הוא מחזיק במסמך. הסבר זה נדחה, ומוצע הסבר חלופי: האם המנוח היה מודיע ליורשיו אם היה מחזיר את ההשקעה לפני מותו, או שאנו חוששים שהוא מת לפני שהספיק לספר להם.

רב הונא בר אבין פסק כמו רב חסדא במקרה של השומר (השומר נאמן במיגו) ונגד היתומים במקרה של ההשקעה (המשקיע יכול לתבוע את כל הכספים). למרות שזה נראה סותר, הגמרא מיישבת את הסוגיה על ידי הסבר שהפסיקה נגד היתומים מניחה שהאב היה מודיע להם אם הכסף היה מוחזר.

הדף היום מוקדש לזכרם של החטופים הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלמוג סרוסי, כרמל גת, ואלקס לובנוב, שנרצחו על קידוש השם. תפילותינו עם המשפחות ועם יתר החטופים שעדיין מוחזקים בעזה.

כאשר אדם מוכר שדה, לפי המשנה, האבנים שהן לצרכה כלולות במכירה. מהו השימוש באבנים בשדה ובאילו נסיבות הן נכללות בעסקה? ישנן פרשנויות שונות לכך. ישנה דעה של רבי מאיר המובאת בברייתא בבבא בתרא דף עח עמוד ב, שכל הפריטים המשמשים לכרם נכללים במכירת אותו כרם. החכמים חולקים על כך. רוב הפריטים המובאים במשנה בנוגע לפריטים שנכללים או לא נכללים במכירת שדה מוסברים הן לפי דעת רבי מאיר והן לפי דעת החכמים.

נשאלות כמה שאלות לגבי פריטים המחוברים בעזרת יתדות, כמו מסגרת דלת או מסגרת חלון – האם הם ייכללו במכירת בית? האם מעמד לרגל של מיטה ייכלל במכירת מיטה (או אולי במכירת בית)? שאלות אלו נותרות ללא מענה.

עץ חרוב או עץ שקמה נכללים במכירת שדה רק אם החרוב מורכב, ואם השקמה גדולה דיה כדי לחתוך ממנה עצים. מקור הדין הזה נלמד מפסוק בבראשית כג:יז, בהקשר של רכישת מערת המכפלה על ידי אברהם מאת עפרון החיתי.

אילו עצים נכללים במכירה עשויים להשתנות בהתאם לשילוב בין השפה שנעשה בה שימוש בהסכם המכירה לבין העצים שבבעלות המוכר בפועל. מובאים כמה דוגמאות על מנת להמחיש מה ייכלל במצבים שונים.

הדף היום מוקדש ע"י ריקי ואלן זיביט לע"נ שבח בן אברהם.

הדף היום מוקדש להצלחת כל המורים/ות ותלמידים/ות ביום הראשון ללימודים!

האם מכירת בית הבד כוללת חנויות שמוכרות פריטים אחרים ומשמשות גם לייבוש זרעי שומשום לפני הכנת שמן שומשום? במה זה תלוי? מה כלול במכירת עיר בבעלות פרטית? האם עבדים כנעניים נחשבים כמו קרקע או כמטלטלים? האם אפשר להסיק תשובה לשאלה זו מהמשנה? רבן שמעון בן גמליאל כלל 'סנטר' במכירת עיר. יש שתי הגדרות אפשריות ל'סנטר' - או רשם שעוקב אחר גבולות הנכסים או השדות מחוץ לעיר. הגמרא מנסה לפתור איזו הגדרה נכונה מהמושג 'בית השלחין' המוזכר במשנה. עם זאת, הצעה זו נדחית מכיוון שיש שתי דרכים שונות לפרש את המונח 'בית השלחין'. מקור נוסף מובא כדי לקבוע את ההגדרה הנכונה ל'סנטר', אך גם ניסיון זה נדחה. אילו סוגי מכלאות לבעלי חיים נכללים במכירת עיר ואילו לא? מה כלול/לא כלול במכירת שדה?