אשה לא נשואה שאביה נפטר יכולה לתבוע את נדונייתה מעד עשירית מנכסי האב. עם זאת, סכום זה יכול להיגבות רק מהקרקע של נכסי האב. רב נחמיה, בנו של רב יוסף, העניק לאישה עשירית מנכסי אביה עבור נדונייתה והתיר לכלול בערך הנכסים גם מיטלטלין שהיו מחוברים לקרקע מכיוון שהם נחשבים כמו הקרקע עצמה. רב אשי כלל בסכום זה גם הכנסות שכירות מנכסי האב. אם אדם מכר חצר או בית בד או בית מרחץ, אילו פריטים כלולים במכירה ואילו פריטים אינם כלולים במכירה? בכל המקרים, רבי אליעזר חולק על הדעה המקובלת.

דף נלווה בבא בתרא סו

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג' איילנד לכבוד אירוסין של דניאל, בנה של מרים אקשטיין-קואס.

הגמרא ממשיכה לנסות להבין איזו דעה של רבי אליעזר והחכמים אינה מתאימה על פניו לתוספתא מקוואות המבחינה בין צינור שנבנה ואז חובר לקרקע לבין כזה שנחצב מהקרקע או נחצב לאחר שחיברו לקרקע. לאחר דחיית שתי האפשרויות הראשונות (הברייתא הקשורה למשנתינו ומשנה במסכת שביעית על כוורת דבורים), הם מוצאים משנה בכלים טו:ב הדנה בדף של נחתומין המחובר לכותל, שבה נראה ששתי הדעות, גם של רבי אליעזר וגם של החכמים, חולקות על התוספתא מקוואות כי בדף של נחתומים אין הבחנה בין מה שהיה כלי ואז חיברו או מה שחקקו כשמחובר - ר' אליעזר בכל מקרה דן אותו כקרקע וחמכים בכל מקרה דן אותו ככלי. מכיוון שהתוספתא חייבת להתאים לאחת משתי הדעות, הגמרא מנסה לברר לאיזו מהן. תחילה, הם מנסים ליישב אותה עם דעת רבי אליעזר, בטענה שרבי אליעזר היה מיקל יותר במקרה של דף הנחתומין כיוון שהוא היה טמא רק מדרבנן (כלי עץ שטוח). אולם, זה נדחה משתי סיבות. ראשית, מים שאובים פוסלים מקווה מדרבנן ואם כן, גם התוספתא מדברת על מקרה של איסור דרבנן בלבד. שנית, רבי יוסי בר' חנינא הסביר שהמשנה בכלים מתייחסת לדף נחתומין ממתכת, מה שאומר שהמשנה מתייחסת לטומאה מדאורייתא. למסקנה, הגמרא קובעת שדעת החכמים מתאימה לתוספתא מקוואות, כיוון שעניין המים השאובים הוא רק מדרבנן. לכן החכמים מקילים יותר שם מאשר במקרה של דף הנחתומין ששם הטומאה דאורייתא ומחמירים.

אם יורד גשם על כלי שאינו מחובר לקרקע ובו זמנית על מזון שנמצא בתוך/על הכלי, אם הבעלים רוצה שהגשם ירד על הפריט, גם המזון נעשה מוכשר לקבל טומאה. מה אם הכלי היה מחובר לקרקע, האם הוא ייחשב כמו הקרקע והמזון שבתוכו לא יהיה מוכשר לקבל טומאה, או שמא ייחשב ככלי והמזון שבתוכו יהיה מוכשר לקבל טומאה? השאלה נשאלת רק לפי דעת החכמים (ואין תשובה), כיוון שלפי רבי אליעזר, ברור שהוא ייחשבו כקרקע והמזון לא יהיה מוכשר לקבל טומאה.

הדף היום מוקדש לכבוד יום הולדתה של אסתר "לאחותי הגדולה, תודה שהכרת לי את השיעור הזה. אני כל כך גאה בך."

בנוגע למחלוקת בין רבי עקיבא והחכמים האם מוכר מוכר בעין יפה (רבי עקיבא) או בעין רעה (חכמים), רב פסק כחכמים ושמואל כרבי עקיבא. חילוקי הדעות בין רב ושמואל בעניין זה מושווים למחלוקת אחרת של רב ושמואל בנוגע לחלוקת רכוש בירושה. עם זאת, ההשוואה נדחית כיוון שהנסיבות ייחודיות ולאו דווקא מתאימות למכירה רגילה. רב הונא החזיק כדעת רב, ורב נחמן כדעת שמואל, אך רב הונא נכנע לרב נחמן כיוון שהיה מומחה בדיני ממונות. אם אדם מוכר בית פנימי ובית חיצוני לשני אנשים שונים, גם רבי עקיבא וגם החכמים יסברו שהדייר הפנימי אינו יכול לעבור דרך ביתו של הדייר החיצוני כיוון שאין למוכר סיבה להעדיף אחד על פני השני. עם זאת, אם הפנימי קיבל את הבית במתנה, יש הנחה שמתנה ניתנת בעין יפה ולכן בעל הבית הפנימי יוכל לעבור דרך הבית החיצוני מבלי לרכוש דרך גישה. אם אדם מוכר בית מבלי לפרט אילו חלקים כלולים, האם זה כולל את הדלת, המפתח, המנעול, המכתש, הריחיים, התנור וכו'? המשנה מסבירה שפריטים המחוברים לקרקע נכללים, בעוד אלה המיטלטלים אינם נכללים. המשנה אינה בהתאם לדעת רבי מאיר שסבר שהמוכר כרם, כל החפצים המשמשים את הכרם נכללים במכירה, גם אם אינם מחוברים לקרקע. מובאת ברייתא הדומה למשנה, אך יש בה כמה הבדלים. בברייתא, רבי אליעזר וחכמים חולקים לגבי מכתשת שחובר לקרקע לאחר בנייתו. מובאת תוספתא מקוואות ד:א בנוגע לצינור שדרכו מובאים מים למקווה. אם הוא חלול (בנוי) ואז מחובר לקרקע, הוא נחשב לכלי ופוסל את המקווה כיוון שהמים נחשבים ל'מים שאובים', מים שנשאבו בכלי. הגמרא מסבירה שתוספתא זו אינה תואמת לא את דעת רבי אליעזר ולא את דעת החכמים. לאיזו דעה של רבי אליעזר והחכמים מתייחסת אמירה זו? בתחילה, הגמרא מציעה שהיא מתייחסת לרבי אליעזר בברייתא הקודמת, אך הצעה זו נדחית. לאחר מכן הם מציעים את דעתו של רבי אליעזר בנוגע לכוורת דבורים כפי שמופיע במשנה שביעית י:ד. גם זה יידחה.

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילנד לכבוד הולדת נכד לציפי וולקנפלד.

ניסיון נוסף נעשה מהמשנה שלנו לתמוך בעמדתו של רב דימי, שכאשר אדם מוכר בית, זה לא כולל את חלל האוויר מעליו או מתחתיו אלא אם כן צוין אחרת. עם זאת, ניסיון זה נדחה. הגמרא מבאיה אז את דעתו של רב פפא כדי להראות שהוא חולק על רב דימי, אך גם זה נדחה.

מכירת בית אינה כוללת בור או דות אם זה לא מצוין בהסכם. אבל האם אנחנו יכולים להניח שהמוכר שמר לעצמו דרך גישה לשם או שהמוכר צריך לקנות דרך גישה דרך הבית מהקונה? רבי עקיבא וחכמים חולקים בעניין זה.

מה ההבדל בין בור לדוח? בור נחפר באדמה קשה ולא צריך משהו נוסף, בעוד שדות נחפר באדמה רכה יותר ולכן צריך שכבה של אבן בנוי בתוכו כדי למנוע את התמוטטותו.

הגמרא מבינה את המחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים במשנה כמקור למחלוקת ידועה ביניהם שרבי עקיבא סובר שהמוכר מוכר ב"עין יפה" (בנדיבות) ולכן אינו שומר דרך גישה אלא מוכר את הבית לחלוטין. החכמים סוברים שהמוכר מוכר ב"עין רעה" (בקמצנות) ולכן שומר דרך גישה כדי להגיע לבור. עם זאת, הגמרא מציעה שאולי דעותיהם במשנה זו מבוססות על נימוקים אחרים. למקסנה, הגמרא לומדת מחלוקת מפורסת זו מהשילוב בין משנתינו ומשנה בבבא בתרא דף עא.

אם אדם אומר "יחלוק פלוני בנכסי", פלוני מקבל חצי, אבל מה הדין אם אדם אומר "תן חלק לפלוני"? רבינא בר קיסי מביא תשובה מברייתא הפוסקת במקרה דומה שאדם מקבל רבע כיוון שיש ספק האם הכוונה הייתה לחצי או למשהו, וסומכוס פוסק שכשישי ממון המוטל בספק, הכסף מתחלק בין שני הצדדים.

ברייתא מסבירה שלוי יכול למכור קרקעו ולהתנות שהקונה ייתן למוכר את המעשר מיבול השדה ממה שעתיד לצמוח בקרקע. כיצד ניתן לעשות זאת אם ידוע ההלכה שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (דבר שעדיין לא קיים)? ההנחה של ברייתא זו היא שהמוכר שומר לעצמו חלק קטן מהקרקע ועל בסיס זה יכול לקבל את המעשר. ריש לקיש מסיק מברייתא זו למקרה אחר כאשר המוכר אומר שהוא מוכר את הבית אך שומר את הקומה העליונה לעצמו, כשבשני המקרים אין משמעות אמיתית להצהרה ולכן היא מיושמת למשהו אחר. לגבי הלוי, אין דרך לשמור על יבול עתידי, ולכן המוכר כנראה התכוון לקרקע עצמה. עם הבית, מכיוון שאין צורך למוכר להגיד שהוא שמור את הקומה העליונה לעצמו (כי בכל אופן זה לא כלול במכר), זה חייב להתייחס למשהו אחר. רב זביד ורב פפא חולקים בדין של הבית שעליו התייחס ריש לקיש כלומר, מה נשמר על ידי המוכר לשיטתו. הגמרא מעלה קושי עם הסברו של רב פפא מכיוון שיותר אינטואיטיבי להסיק את דבריו מהמשנה הבאה (בבא בתרא סד) מאשר מהברייתא. רב דימי דן בהבדל בין מכירת בית סתם, למכירה שבה צוין שהקונה רוכש את העומק והגובה, ומכירה שבה הקונה רוכש מעומק הקרקע עד גובה השמים. אילו פריטים כלולים בכל מקרה? הגמרא מנסה להוכיח את דבריו מהמשנה הבאה, אך דוחה את ההוכחה.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י רוזי ג'פי לע"נ אביה, משה יעקב בן ר׳ דוד.

הדף היום מוקדש ע"י גיטה ודויד ניופלד לע"נ חיה בת אוסנה רחל ושמואל.

אם אדם מגדיר את גבול השדה אך צד אחד רחב יותר מהשני, מה גודל השדה שהקונה מקבל? רב פוסק שמותחים קו מהגבול הקצר יותר, אך רב כהנא ורב אסי אומרים שעושים כצורת טרפז מהגבול הקצר לארוך יותר. באיזה מקרה רב הסכים עם רב כהנא ורב אסי? נשאלת שאלה לגבי שלושה מקרים אחרים - כאשר הגבול המסומן הוא רק פינות השדה, או בצורת 'ך' או כשהיו שתי שדות בכל צד ובגבול שסימן במכירה, המוכר דילג על כל שדה שני. שאלות אלו נשארו ב'תיקו'. אם סימנו שלושה רצועות גבול אך לא את הרביעית, האם הקונה מקבל את השדה ואת רצועת הגבול הרביעית, את השדה ללא רצועת הגבול הרביעית, או רק רצועת אדמה לצד כל אחת משלוש רצועות הגבול? רב, שמואל ורב אסי מחזיקים כל אחד בעמדה שונה. רבא פוסק והגמרא מביאה שתי גרסאות שונות של פסיקת רבא. הגמרא אז מסכמת את שתי הגרסאות השונות של פסיקת רבא. הרמב"ן ואחרים מעירים שהסיכום הוא תוספת של רב יהודאי גאון ולא חלק מהגמרא המקורית. רבא מביא שתי פסיקות שבהן הוא מבדיל בין ניסוחים שונים בחלוקת קרקע וההבדל בדין בין הניסוחים השונים. אביי חולק על שתי ההבחנות וסובר שבכל מקרה, אין הבדל בחוק בין אם נעשה שימוש בניסוח אחד או אחר - המשמעות זהה.

כאשר אדם מוכר בית, המכירה אינה כוללת חלקים מסוימים של הבית, אלא אם כן המוכר ציין שהמכירה כוללת את כל מה שבבית. המשנה מפרטת את מה שאינו כלול במכירה – היציע  (שגביו הגמרא מביאה שתי הגדרות אפשריות), חדר פנימי המשמש לאחסון, וגג שיש לו מעקה בגובה עשרה טפחים. רב יוסף מצטט ברייתא האומרת שיש שתי מילים נרדפות למילה יציע - צלע ותא – והגמרא מביאה מקורות מהתורה ומקורות תנאיים המראים היכן משתמשים במילים אלה. מר זוטרא מגביל את החרגת היציע למקרה שבו היציע היה ארבע אמות. רבינא מקשה על כך, אך מר זוטרא מיישב את הקושי. מדוע המשנה הוסיפה את המקרה של החדר הפנימי אם ניתן היה להסיק את הדין לגבי חדר האחסון מהיציע? זה בא ללמד שאפילו אם המוכר הגדיר גבולות, וחדר האחסון נכלל בגבולות אלו, מכיוון שהמוכר אמר "בית", החדר אינו כלול. זה מתאים לשתי אמירות של רב נחמן שהגמרא ממשיכה לנתח ולקבוע את נסיבות המקרים. מדוע רב נחמן היה צריך ללמד על שני המקרים - מדוע לא יכולנו להסיק אחד מהשני? הגמרא מזכירה מונחים מסוימים ומסבירה מה היה נכלל במכירה אם נעשה שימוש במונח מסוים, כגון ארעא, ארעתא, זיהרא, ונכסי.

למה תושב חצר למחות על מרזב אבל לא על מזחילה? אם לבעל הבית יש חפץ (זיז) הבולט לתוך המרחב השטח של השכן/בעל החצר או חלון שפונה לשכן, האם בעל הבית יכול ליצור חזקה אם השכן לא התלונן? יצירת חזקה תלויה בשאלה האם זה משהו שהיינו מצפים שהשכן יתלונן עליו. אם סביר להניח שהם לא יתלוננו, עצם זה שלא התלוונו לא מאפשר לאחר ליצור חזקה. על אילו סוגי דברים אין לשכן אפילו זכות להתלונן/למחות?

למה תושב חצר למחות על מרזב אבל לא על מזחילה? אם לבעל הבית יש חפץ (זיז) הבולט לתוך המרחב השטח של השכן/בעל החצר או חלון שפונה לשכן, האם בעל הבית יכול ליצור חזקה אם השכן לא התלונן? יצירת חזקה תלויה בשאלה האם זה משהו שהיינו מצפים שהשכן יתלונן עליו. אם סביר להניח שהם לא יתלוננו, עצם זה שלא התלוונו לא מאפשר לאחר ליצור חזקה. על אילו סוגי דברים אין לשכן אפילו זכות להתלונן/למחות?

רבי בנאה מדד מערות קבורה כדי לסמן את מיקומי הקברים לענייני טומאה. מה קרה כשהגיע לקבריהם של אברהם ואדם? מה הורשה לראות ומה לא הורשה לראות? מסופר סיפור על אמגוש שנכנס לקברים של אחרים כדי לקחת דברים או להוציא גופות מהמערות. בסיפור אחר על רבי בנאה, הוא נכלא על ידי שלטונות לא-יהודיים אך שוחרר מאוחר יותר בזכות האינטליגנציה הגדולה שלו ומונה לשופט. כשופט, הוא ביקר כמה שלטים שנתלו בכניסה לעירם, והם הוסיפו את התקונים שלו לשלטים.

המשנה דנה בפריטים שונים שעשויים או לא עשויים ליצור חזקה (זכויות לבעל) בהתאם לגורמים שונים, כולל גדלים - כגון מרזב, מזחילה, סולם וחלונות.