הדף היום מוקדש ע"י מרשה באום לע"נ אביה, סם באום.

כדי שחזקה תהיה יעילה להוכיח בעלות, המחזיק חייב להביא טענה כיצד הקרקע הגיעה לרשותו. מה ייחשב/לא ייחשב כטענה יעילה? מדוע בית הדין אינו מייעץ למחזיק טענה אפשרית שהוא יכול לטעון? בשני סיפורים, רבנים טענו שיש להם חזקה אך נפסק נגדם כיוון שהחזקה לא נוצרה כראוי. בסיפור שלישי הקשור לחזקה, יש מחלוקת בין חכמים האם זה היה יעיל או לא. אם שלושה אנשים שונים החזיקו בקרקע במשך שלוש שנות החזקה, כל אחד טען שקנה אותה מהבעלים הקודם, האם השלישי יכול לטעון שיש לו חזקה על הקרקע לאחר השנה השלישית?

אילו פעולות אחרות דורשות נוכחות של שני אנשים ואילו דורשות שלושה? בהקשר של דיון זה, הגמרא מרחיבה על דיני מודעה, הצהרה מקדימה. רב יהודה פסק שמסמך מתנה טמירתא (מוסתרת) אינו תקף. מדוע? האם ניתן להשתמש בו כמודעה?

אם בעל הקרקע מוחה על כך שמחזיק מרוויח מהקרקע, אך אומר לעדים לא לספר למחזיק, האם המחאה יעילה? הגמרא מביאה מספר וריאציות של מצב מסוג זה ואת הפסיקות של רבנים שונים בכל אחת מהן, בהתאם ללשון של המחאה. בפני כמה אנשים צריך למחות - שניים או שלושה? האם זה דומה לדיני לשון הרע? מה עומד בשורש המחלוקת? האם מספיק למחות פעם אחת בשנה הראשונה או שצריך למחות פעם אחת בכל שלוש שנים? אילו דברים אחרים דורשים נוכחות של שני אנשים ואילו דורשים שלושה?