ריש לקיש הציע שניתן להסביר את המשנה שציטט רבי יוחנן כדעת רבי עקיבא. אבל זה נדחה שכן רבי עקיבא סובר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם והמשנה התבססה על העיקרון שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. יש הסוברים שרבי עקיבא סובר כך אבל אחרים חולקים. רב נחמן הביא רשימה של רבנים, כולל רבי עקיבא, שכולם סוברים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. לאחר מכן מפרטת הגמרא את כל המקורות שבהם אנו רואים את דעתו של כל אחד. מובאות שתי גרסאות לשאלה שנשאלה מרב ששת. או שהשאלה הייתה - האם ניתן לקבל עד אחד להתיר לאישה להינשא לייבם. או האם ניתן לקבל עד אחד להתיר לאישה להינשא לאדם אחר מלבד היבם (שהבן מת לאחר האב)?

אם אישה מתחתנת על סמך עד אחד שהעיד על פטירת בעלה, ונשמע שמועה שהוא חי, אין אנו פועלים על סמך השמועה, שכן היא כבר נשואה. אם בית הדין פסק שהבעל מת על סמך עדות של עד אחד ואז הבעל חי, האם זה נחשב לטעות בהוראת בית הדין והאשה פטורה מהבאת קרבן חטאת, או שזה נחשב טעות, ואז האשה צריכה להביא קרבן חטאת? המשנה קבעה שאישה שהרשו לה להתחתן על ידי בית הדין, אבל אז היא קלקלה,חייב ת קרבן. שני הסברים מובאים כדי להסביר למה מתייחסת המשנה במילה "קלקלה". אם האשה קיבלה מידע שבעלה ובנה נפטרו, אך סדר פטירתם היה שגוי ויש השלכות להלכות יבום, מה הדין? מה אם הוא מת, אבל עדים מעידים שהוא עדיין היה בחיים בזמן שהיא נישאה בשנית? מה מעמדם של ילדים שנולדו מהבעל השני לפני ואחרי שגילתה. אם היא קיבלה עדות שבעלה נפטר אבל היה רק מאורסת לשני, היא יכולה לחזור לבעלה המקורי וגם אם קיבלה גט מהבעל השני, זה גט פסול והיא עדיין יכולה להינשא לכהן. המשנה מיוחסת לרבי עקיבא שאומר שאם אישה עוברת על חייבי לאוים (להתחתן עם אחר במקום יבם). הולד ממזר. רב ושמואל חולקים בנושא – האם קידושין תופסים ביבמה שהתחתנה עם מישהו אחר ולא היבם, ולכן האם היא חייבת גט ממנו. רב אשי מסביר כי לאחר קבלת הגט מהבעל השני, היא יכולה לחזור ולבצע ייבום, כל עוד האח אינו כהן. רב קבע כי קידושין אינם תופסים, אבל נישואים כן. הגמרא מביאה שלושה הסברים שונים לאותה אמירה לא ברורה. רבי ינאי אומר שפסקו כמו שמואל שאין קידושין תופסים ביבמה שנישאה למישהו אחר. רבי יוחנן טוען שאפשר היה לדרוש זאת ממשנה. האם זה נכון?

דף נלווה יבמות צא

המצגת בפורמט pdf

המשנה מנה כמה דעות שונות לגבי הקנסות לאישה שנישאה בשנית על סמך עדות של עד אחד. האם כל אחד מהם בונה על זה שלפניו או על זה שאחריו? מובאות שתי גישות שונות לכך. רב הונא אומר בשם רב שבמקרה של שני עדים שמעידים שהוא מת ובית הדין לא היה מעורב, ההלכה היא לפי המשנה שהיא יכולה להישאר נשואה לבעל הראשון. רב נחמן מוטרד מהאמירה הזו שכן היה צריך לומר "ההלכה כרבי שמעון" כיוון שהוא מניח שהמשנה משקפת את העמדה הזו והחכמים חולקים על כך. רב ששת מקשה את רב מאחר שלדעתו אין ויכוח כלל בנושא זה ולכן אינו מבין מדוע הרב אומר "ההלכה היא כך". הוא מביא ברייתא לתמוך בטענתו שאין ויכוח, אולם הגמרא מביאה ארבע קריאות חלופיות של אותה ברייתא. עולא גם מעלה שאלה לגבי ההיגיון מאחורי עמדתו של רב ששת (האישה בבירור לא אשמה) משש משניות שונות שבהן קונסים את האישה. אולם לכל אחד מובאות הסברים שכן בכל מקור הייתה סיבה למה האשה אשמה.

רב חסדא ממשיך להביא שישה ניסיונות נוספים להוכיח שרבנים יכולים לעקור דבר מן התורה. בכל פעם רבא דוחה את טענתו. הראשון הוא מדין תרומה. השני דם טמא שנזרק על המזבח. בשלישי מובא רשימת הלכות שחכמים גזרו גזירה שמנעה קיום מצווה. המקרים הללו והקודמים נדחו על ידי רבא כיוון שאינם מקרים שבהם הותר איסור אלא הוא רק מונע קיום מצוה - "שב ואל תעשה". ההוכחה הבאה - אם מבטלים גט באופן שתיקן רבן גמליאל שאין לבטל גט בצורה כזאת, רבן שמעון בן גמליאל אומר שהגט אינו בטל - ובכך מוכיח שוב את כוחם של בתי הדין לעקור דין תורה. רבא דוחה זאת כי במקרה זה, החכמים מפקיעים את הקידושין ולא עוקרים דין תורה. המקור האחרון הוא כמה מקרים שבהם חכמים גזרו עונש מוות או מלקות למי שעבר נגד חוק דרבנן. רבא דחה זאת כיוון שכל מקרה יש בו נסיבות ייחודיות. לאחר מכן, הגמרא ממשיכה ברשימת הדינים שבמשנה (שבמקרה שאשה שמעה שבעלה מת והלכה ונישאה לאחר) המושפעים מכך שהיא לא נחשבת אשתו של אחד מהם ומסבירה כל אחד מהם ומדוע הדין כך.

אישה שנאמר לה על ידי עד אחד, כי בעלה מת והיא נישאה בשנית, ומאוחר יותר גילתה שבעלה הראשון עדיין בחיים, צריכה לקבל מכל אחד מהם. הגט מהשני לא ממש נחוץ אבל הרבנים היו מודאגים שאנשים יראו ויחשבו שאפשר לצאת מהנישואין בלי גט. אם כן, אם היא הייתה מקודשת רק לבעל השני, קיימת חשש זו. לפיכך, הם מציעים שלמרות שהמשנה לא אמרה זאת, יש צורך בגט גם מקידושין. אולם בסופו של דבר, הגמרא דוחה זאת ומסבירה מדוע צריך גט רק אם הייתה נשואה, אך לא אם הייתה מקודשת רק לבעל השני. מדוע אין לאישה זכויות בכתובה של הבעל הראשון או פירות או מזונות או בלאות? הגמרא מביאה משנה בתרומות ב:ב שמסבירה מה קורה במקרה שבו מישהו הפריש תרומה טמאה על פירות טהורים. רב חסדא ורבי אושעיא חלוקים ביניהם בהבנתם מה קורה אם זה נעשה בכוונה. בברייתא כתוב "לא עשה כלום." האם זה אומר שזה לא תרומה (רב חסדא) או שזה נחשב תרומה אבל הוא צריך לקחת שוב תרומה על הפירות הטהורות (ר' אושעיא). רב חסדא מסביר את דעתו שחכמים החליטו שזה לא יהיה תרומה מכיוון שהם היו מודאגים שאם הם יקבעו שזה תרומה (כפי שזה בעצם דין תורה), סביר להניח שהאדם לא יפריש תרומה גם מהפירות הטהורות. מספר מקורות מובאים להטיל קושי נגד עמדותיו של רב חסדא ושל רבי אושעיא, והם נפתרים על ידי הבחנה בין המקרים השונים. רבא מטיל ספק ברב חסדא על ידי העלאת שאלה מאוד בסיסית - כיצד יכולים חכמים לעקור דין תורה ובעצם לאפשר למי שאינו כהן לאכול תרומה (כפי שהכריזו על דבר שהוא בעצם תרומה לפי דין תורה שלא ייחשב כתרומה). רב חסדא לא מוטרד מהשאלות ומתחיל להביא מקורות שבהם אנו רואים שהחכמים יכולים לעקור דין תורה. המקור הראשון הוא ממשנתנו שכן הם קובעים שהילדים מבעלה הראשון והשני כולם ממזרים למרות שלפי דין תורה היא נשואה לבעל הראשון. בהוצאת העונש הזה הם מתירים למי שהוא ישראלי רגיל לפי דין תורה (הילד) להתחתן עם ממזר! רבא דוחה זאת בציטוט מאלו שאומרים שאינו יכול להינשא לממזרת. המקור השני מתייחס לקטינה המאורסת רק לפי הדין דרבנן ובכל זאת היא נחשבת נשואה לדינים מסוימים. רבא דוחה ההוכחה מכל דין במקור הזה מסיבה שונה.

מניין לנו שעד אחד נאמן להתיר אשה להתחתן במקרה שבא ואומר מת בעלה? הגמרא מנסה להביא מקורות מהתורה ובסוף לאחר שלוש ניסיונות, מסיקים שזה הלכה דרבנן והתירו לה להינשא משום עגונות. ודווקא בגלל שהתירו היתר גדול, החמירו אליה בסופו של דבר אם מתברר שהוא חי. מובאים מאמרים של רב ושמואל בנושא בקשר למקרים שדין המשנה לא תקפה והגמרא מנסה לברר את דעותיהם. הגמרא אז מנסה לברר למה שהיא צריכה לקבל גט משני הבעלים אם באמת היא לא נשואה בכל לבעל השני.

דף נלווה יבמות פז

המצגת בפורמט pdf

לימוד השבוע מוקדש ע"י שירה דניאל לזכר נשמת אביה, שלמה יוסף בן חיים שמואל, אשר נפטר ג' בסיון. "לימוד התורה היה נר לרגליו, והוא הנחילה לי להאיר את דרכי."

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הדרן לכבוד יום הולדתה ה-18 של שירה פוטורניק. את לומדת איתנו כל בוקר ומהווה מקור השראה שכולם. המשיכי ליהנות מהלימוד.

מניין לומדים שיכולה אישה שנישאה לכהן ולאחר מכן נישאה למישהו אחר, לחזור לאכול תרומה בבית בעלה לאחר מות בעלה השני (וכל בנים שהיו לה איתו), בתנאי שיישאר לה ילד מהנישואים עם הכהן? הלכות אלו נלמדות מדיני בת כהן שיכולה לחזור לבית אביה לאכול תרומה. בת כהן אינה יכולה לחזור לאכול את החזה והירך מהקרבן עם שובה לבית אביה. מובאים חמש דרשות שונות המלמדות הלכה זו. אולם אשה שחוזרת לבית בעלה יכולה לאכול את החזה והירך. אמנם יש ויכוח לגבי נקודה זו כי דין זה נלמד מדין של הבת כהן אז איך אפשר שהדין רחב יותר? בת כהן מעוברת עם מי שאינו כהן או מחכה לייבום אינה יכולה לחזור לבית אביה לאכול תרומה. הלכות אלו נלמדות מפסוקים. מדוע דין אשה הרה אינו מובן מאליו מקל וחומר שנלמד מתוך הלכות ייבום? הקל וחומר נדחה וזה מסביר מדוע היה צורך בפסוק. למה יש פסוק ללמד שבת כהן לא יכולה לחזור אם יש לה ילדים ועוד אחד אם היא בהריון? הגמרא מצעה אפשרויות של קל וחומר שהיו יכולים ללמוד מתרומה לייבום או להיפך - ואז מוכיח מפסוקים למה הדינים אינו שווים ולא נלמד מקל וחומר. אשה שהלך בעלה במדינת היום ומגיעה לה עדות (|מסוגים שונים של עדויות) שהוא מת והתחתנה והולידה ילדים - מה הדין אם מתברר שהוא באמת היה בחיים?

המצגת בפורמט pdf

הדף היום מוקדש ע"י דון ניידל לזכר נשמת אמו, זיסה ריסה בת אליה הכהן.

המשנה מבוססת על כך שמי שאינו לוי אינו יכול לאכול מעשר. זה תואם דעתו של רבי מאיר כפי שנמצא בברייתא. מאיפה הוא דורש את זה? מה מפיקים חכמים, החולקים עליו, מאותו פסוק? אולם הגמרא מפקפקת בהבנה שהמשנה מבוססת על רבי מאיר שכן הדבר אינו מסתדר עם המקרה האחרון במשנה בו אישה לויה מאורסת לכהן או להיפך והאשה אינה יכולה לאכול לא תרומה ולא מעשר. יש לאפשר לכהנת לאכול מעשר שכן כל הכהנים הם גם לויים. רב ששת מסביר את המשפט האחרון במשנה בדרך אחרת - שהיא לא יכולה לתת רשות לשליח להפריש תרומה מהמעשר. מר בריה דרבנא הסביר בדרך אחרת - שהיא לא יכולה לאסוף את המעשר באסם - איפה שמחלקים ללויים. האם זה מתיישב עם שני ההסברים לסוגיה זו בכלל - חששות לייחוד באסם או משום חשש שהיא תמשיך לגבות גם לאחר שתתגרש? יש ויכוח בין רבי עקיבא לרבי אלעזר בן עזריה למי מביאים את התרומה והמעשר - האם המעשר ניתן רק ללוי או שניתן לתת גם לכהן. הם חלוקים בדעתם כיצד לקרוא את הפסוק המתייחס ללויים - האם זה כולל כהנים או לא? מובא סיפור על רבי עקיבא שחסם את רבי אלעזר בן עזריה (שהיה כהן) מלקיחת מעשר בשדה מסוים על ידי הזזת הכניסה לצד בו היה בית קברות. יש ויכוח בין האמוראים מדוע קנסו את הלויים ואיבדו את זכותם לאכול מעשר בתקופת עזרא. מה הייתה הסיבה לכך? ולמי במקומו ניתן המעשר? איך זה מסתדר עם הסיפור המסופר על רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה? המשנה עוברת על מצב שבו אישה נישאה לכמה גברים (כל אחד לאחר מוות של בעלה הקודם) - כל אחד עם מעמד שונה - וילדה עם כל אחד מהם ילדים - האם בכל נקודה נתונה בסיפור היא יכולה לאכול תרומה, מעשר או לא? מה קורה כשכל אחד מהילדים מת? מה המצב אם היא הייתה בת של כהן?

לימוד החודש מוקדש ע"י מישל וביל פוטורניק לכבוד בתם שירה על יום הולדה ה18 ועל סיום לימודיה בתיכון. "את עוסקת תמיד בתורה וחסד - אנו גאים בך!"

הדף היום מוקדש ע"י מישל ולורנס ברקוביץ לזכר נשמת ג'וי רוכווגר בלסם שהיתה חלוצה בקידום לימוד תורה לנשים.

מהיכן נדרש שנשים מצוות כשם שגברים מצווים על יחסים אסורים עם כהנים? האם יש לו צורך בפסוק ייחודי משלו כיוון שהנושא מיועד לאוכלוסיה מצומצמת או שמא ניתן ללמוד אותו מהפסוק בבמדבר ה:ו "איש או אשה כי יעשו בכל חטאות האדם" שממנו נדרש שגברים ונשים שווים לכל איסורים שבתורה? התקיים דיון בין רב פפא לרב הונא בריה דרב יהושע בסוגיה האם בת כהן יכולה להינשא לחלל. רב פפא ניסה להוכיח ממשנה בקידושין על עשרה יוחסין שעלו מבבל שבה רשום מי מותר להתחתן עם מי. שם כתוב חללים עם ישראלים ולווים אך לא כהנים. רב הונא דוחה טענה זו שכן המשנה מתייחסת רק למקרים החלים באופן שווה על גברים ונשים. כוהנים זכר אינם יכולים להתחתן עם חללה, אבל כהנת יכולה להינשא לחלל. שאלו את רב ששת האם אישה יכולה לקבל כתובה מהיבם שלה אם היא נשואה לאיש אסור לה מדין שניות (דרבנן), אבל אחיו (היבם) מותר לה? הוא ענה שמאחר שהכתובה מהיבם היא מהבעל הראשון, במקרה זה, היא לא תוכל לקבל את הכתובה שלה, שכן מי שנישאת למי שאסור לה מדרבנן, לא מקבלת כתובתה. שאל רבי אלעזר את רבי יוחנן אם האסורים להתחתן עם כהן שנישאים לכהן, למרות שהם יכולים לקבל את הכתובה שלהם, האם הם יכולים לקבל מזונות? הגמרא מבהירה בדיוק באיזה מקרה נשאלת השאלה. ואז הם עונים שהיא לא מקבלת מזונות. תשובה זו אינה תואמת ברייתא, אלא מובא הסבר לברייתא. מדוע באיסור דרבנן האשה מפקיעה את הכתובה אבל בנישואין האסורים עם כהן היא מקבלת כתובתה? מובאות שתי תשובות שונות. מהן הנפקא מינות בין שתי הדעות? הגמרא מביאה חמש נפקא מינות שונים, אך מול ארבעת הראשונים מתעוררים קשיים. המשנה דנה בקשרים שונים בין אשה לכהן או לוי או ישראל שלא יזכו אותה באכילת תרומה או מעשר, או אם הייתה כהנת, לא יתיר לה לאכול תרומה או מעשר בבית אביה. הגמרא שואלת מדוע אי אפשר לאכול מעשר – האם לא מותר למי שאינו לוי לאכול מעשר?!

דף נלווה יבמות פד

המצגת בפורמט pdf

הדף היום מוקדש ע"י דויד וונר לכבוד יפה וונר.

רב נחמן בר יצחק מביא עוד מקור לחזק מה שנאמר לגבי ר' אליעזר - שלמרות שהוא פוסק שאנדרוגינוס נחשב זכר לתרומה, לגבי בהמות לקורבנות, הוא רואה אותם כספק ולא ניתן להקדישם. ברייתא מספרת על רבי, רבי יהודה הנשיא, שכשהלך לרבי אליעזר בן ערך, התלמידים עשו הרבה מהומה כדי למנוע ממנו ללמוד וכל מה שהוא הספיק ללמוד זה המשפט במשנתנו של רבי אליעזר בענין אנדרוגינוס שייענש בסקילה על משכב זכר. הפרק התשיעי מתחיל בסיכום של מקרים שנלמדו קודם לכן אבל במבנה אחר. המשנה מלמדת שיש מקרים שבהם אשה מותרת לבעלה אך אסורה ליבמה, אסורה לבעלה אך מותרת ליבמה, מותרת לשניהם ואסורה לשניהם. בעוד שהמשנה מונה מקרים ספציפיים, הגמרא שואלת מדוע דווקא מקרים מסוימים נכתבו באופן מסוים, כאשר ניתן היה לתאר אותם בדרכים אחרות. יתרה מכך, הם מציעים שאולי המשנה אינה סוברת כדעה מסויימת לגבי בניו של גר מצרי (שהיא הולכת לפי האם), שאם כן, היא הייתה מפרטת מקרה כזה במשנה. אולם בסופו של דבר הם מסיקים שזה לא חד משמעי שכן המשנה גם לא הזכירה מקרים אחרים. מה עוד לא הכניסו למשנה? רב סבור שבת כהן יכולה להינשא לחלל. האם ניתן להוכיח זאת ממשנתנו? מתעורר קושי נגד הלכה זו של רב מברייתא, אך רבא מפרש את הברייתא אחרת.