הדף היום מוקדש ע"י אליסה הרטסטיין לכבוד בתה שסיימה את הצבא היום. ובהכרת תודה לכל החיילים וחיילות שמגינים על ארצינו.
הדף היום מוקדש ע"י מונה ודויד שוורץ לעילוי נשמת מרים אטל בת אהרון הלוי ומירל מלצר.
הדף היום מוקדש ע"י מדינה קורן לעילוי נשמת סבתה וסבה ביילה טויבה בת אברהם אריה וצירל דבורה ויעקב בן מאיר זב ומלכה רשא.
במקרה שבו הילד נולד ספק בן תשעה לבעל הראשון וספק בן שבעה ליבם, באילו מקרים הילד יכול לרשת מהבעל הראשון או היבם, בני היבם או הסבא? ברוב המקרים טענותיו אינן מבוססות (ספק), אולם במקרים בהם יש לו טענת ודאי, הוא יכול לגבות. כאשר אישה ממתינה לייבום (שומרת יבם), מה מצב רכושה שנופלת לה בירושה או מתנה? בית שמאי ובית הלל מסכימים שהיא יכולה למכור את רכושה לפי רצונה מאחר שליבם הפוטנציאלי אין זכויות בנכסיה. אבל אם היא מתה, חלוקים בדעתם מי יורש את רכושה - האם זה חוזר למשפחתה או זה הולך ליבם? מובאים ארבעה הסברים שונים להסביר דברי המשנה וההבדל בין שני חלקי המשנה – מדוע שניהם מסכימים לגבי המקרה הראשון שיש לאישה זכויות ברורות ברכוש, אך חלוקים לגבי השני? לדברי עולא, כל אחד מהם מתייחס למצב אחר - בחלק הראשון האישה הייתה רק מאורסת לבעלה הראשון שנפטר והחלק השני מתייחס לנשואה. יחסיה עם היבם בחלק הראשון נחשבים לספק מאורסת ובחלק השני, ספק נשואה. לדברי רבה, בשני המקרים היא הייתה נשואה; ההבדל הוא שבחלק הראשון היא עדיין הייתה בחיים, ובמקרה זה תביעתה לנכס חזקה יותר מאשר בחלק השני כאשר היא כבר לא בחיים ולאנשים שטוענים זכויות עליו אין לאף אחד טענה ברורה ברכוש, למרות שהיבם מוחזק ברכוש. לפיכך, בחלק השני, פוסקים בית שמאי שחולקים את הרכוש. אביי מקשה על רבה - האם באמת בית שמאי סבור שבמקרה שבו יש לאחד תביעת ודאי (היבם שמוחזק ברכוש) ותביעת האחר ספק, ספק מוציא מידי ודאי ומשפחת האישה יכולה לקבל חצי מהרכוש? שאלה זו מתחזקת במשנה בבבא בתרא קנז בעניין בית שנפל והורג אדם ואביו, ולא ברור מי נפטר ראשון ומתחוללת מחלוקת בין יורשי הבן לבין בעל חוב של האדם. בית שמאי פוסק שמחלקים את הנכסים. מדוע לא אומרים שהיורשים מוחזקים ברכוש ולכן יש להם טענת ודאי ואילו לבעל חוב אין? בית שמאי נותן לבעל חוב זכויות לגבות מסיבה אחרת, המוכחת מהלכות סוטה - אם בעלה נפטר לפני שתיית מי הסוטה, בית שמאי קובעים כי היא יכולה לגבות כתובתה למרות שאין לה תביעת ודאי. נראה שניתן להסיק כי שטר העומד לגבות כגבוי דמי. מדוע אביי לא הקשה על רבה ממקרה הסוטה? אולי הכתובה שונה שכן היא הוקמה כדי להגן על הנשים על מנת לעודד אותן להתחתן ולכן ניתן לגבות אותה גם ללא תביעת ודאי. מדוע לא הקשה אביי על רבה מהכתובה במשנתנו שבה אין למשפחת האישה תביעת ודאי על רכושה בעוד שליבם יש תביעת ודאי (שהרכוש מוחזק ברשותו) ובכל זאת הם מחלקים את הרכוש לפי בית שמאי? כדי לענות על השאלה, הם מבינים את המשנה בצורה אחרת וטוענים שדין בית שמאי של יחלוקו לא מתייחס למקרה של הרכוש שהיה מוחזק בידי היבם. אביי מביא הסבר שלישי לשני חלקי המשנה בהבחנה בין מתי הגיע הרכוש לאישה. החלק הראשון מתייחס לרכוש שניתן לה כשהמתינה לייבום, ולכן אין ליבם טענה ברכוש. השני היה רכוש שניתן לה כשהייתה נשואה לבעל הראשון, שאז יעבור ליבם עם מות הבעל.
