Endless Discovery

how to light

chanukah and kibud av v'em

A little background to Chanukah

Intro to the fascinating and important obligation to respect one's father and mother

Brief intro to the customs and laws of Chanukah

תורת חובות הלבבות, המוכר גם בשם חובת הלבבות (במקור, בערבית יהודית: כתאב אל הדאיה אלי פראיץ' אלקלוב [בחלק מהנוסחאות נוסף: ואלתנביה עלי לואזם אלצ'מאיר]; كتاب الهدايه الي فرائض القلوب [والتنبيه علي لوازم الضماير]), הוא ספר פילוסופיה פרי עטו של רבי בחיי בן יוסף אבן פקודה. החיבור, המהווה ניסוח של "תורת המוסר" היהודית, נכתב בשנת 1080 ותורגם לעברית בידי רבי יהודה אבן תיבון בשנת 1161. לספר הייתה השפעה על המוסר היהודי והלא-יהודי. הוא תורגם מחדש לשפות רבות.

אבן פקודה מדגיש ב"חובות הלבבות" את האתיקה המוסרית שבדת, שאותה ראה כעיקר, בשונה מהרמב"ם, שראה את הבחינה השכלית כעיקר. ספרו נחשב לאחד מספרי האמונה העיקריים ביהדות לצד הכוזרי, מורה נבוכים, אמונות ודעות ואחרים.

הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח[א] (נקראת גם, בפי יהודי תימן, אגדתא דפסחא) היא קובץ מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חז"ל, ברכות, תפילות ופיוטים, שנוצר כדי לאומרו בליל הסדר - הלילה הראשון של חג הפסח מסביב לסעודת החג, ולקיים את מצוות "והגדת לבנך" וסיפור יציאת מצרים. הקובץ נקרא "הגדה" על פי לשון הפסוק "והגדת לבנך".

ההגדה כוללת את מצוות ליל הסדר - כגון קידוש ושתיית ארבע כוסות יין, אכילת מצה, מרור, כרפס, חרוסת ואפיקומן כזכר לקרבן פסח. נוהל עריכת הסדר מופיע במשנה, במסכת פסחים, בפרק העשירי.

קריאת ההגדה במשולב עם הסעודה ברבים בערב חג הפסח הוא טקס מרכזי ביהדות לכל המשפחה, למבוגרים ולילדים.

במשך הדורות ההגדה התפתחה בשני ממדים: הלמדני-פרשני, והאמנותי חזותי. תלמידי חכמים ומלומדים חיברו עליה ביאורים ונתנו לה הסברים; אמנים יצרו להגדה עיטורים, הוסיפו לעותקיה ציורים ואף כתבו אותה על קלף.[2]

ההגדה של פסח נאמרת בקהילות רבות בשירה עם מנגינות מסורתיות וחדשות.[3]

מַסֶּכֶת יְבָמוֹת היא המסכת הראשונה בסדר נשים, שהוא הסדר השלישי במשנה ובתלמוד. במסכת זו שישה עשר פרקים אשר עוסקים ברובם בדיני ייבום וחליצה ואיסורי עריות. סוף המסכת עוסק בדיני עגונות. מסכת זו נכללת במסכתות הידועות בכינוי ענ"י שהן: עירובין, נידה, ויבמות, הנחשבות למסכתות הקשות ללימוד ולהבנה שבתלמוד הבבלי. הסיבה שמסכת זו נחשבת קשה היא מפני שכדי להבינה יש צורך לתפוש מבנים מורכבים של שושלות משפחתיות.

Halakha (/hɑːˈlɔːxə/;[1] Hebrew: הֲלָכָה‎, Sephardic: [halaˈχa]; also transliterated as halacha, halakhah, halachah, or halocho; Ashkenazic: [haˈloχo]) is the collective body of Jewish religious laws derived from the written and Oral Torah. Halakha is based on biblical commandments (mitzvot), subsequent Talmudic and rabbinic law, and the customs and traditions compiled in the many books such as the Shulchan Aruch. Halakha is often translated as "Jewish law", although a more literal translation might be "the way to behave" or "the way of walking". The word derives from the root that means "to behave" (also "to go" or "to walk"). Halakha guides not only religious practices and beliefs, but also numerous aspects of day-to-day life.[2]

In Jewish religious law (halakha), the laws of yichud (Hebrew: איסור ייחוד‎ issur yichud, prohibition of seclusion) prohibit seclusion in a private area of a man and a woman who are not married to each other. Such seclusion is prohibited in order to prevent the two from being tempted or having the opportunity to commit adulterous or promiscuous acts. A person who is present in order to prevent yichud is called a shomer.

The laws of yichud are typically followed in Orthodox Judaism. Adherents of Conservative and Reform Judaism do not generally abide by the laws of yichud.

The term "yichud" also refers to a ritual during an Ashkenazi Jewish wedding in which the newly married couple spends a period secluded in a room by themselves. In earlier historical periods, as early as the talmudic era,[1] the marriage would be consummated at this time, but that practice is no longer current.