דף מה עמוד ב משנה "מי שישן", קניין שביתה לחפצי הפקר.

מחלוקת רבי יוחנן בן נורי וחכמים האם ישן קונה שביתה, ובעי רבא האם מחלוקת היא גם בחפצי הפקר או רק באדם ישן.

תחום של חפץ נקבע לפי תחום בעליו. לפי מה נקבע תחום של חפץ הפקר, שאין לו בעלים?

האם מודעות היא הדרך היחידה לקנות שביתה, או שמא יש כאן משהו עליון יותר. ומה זה אומר על השבת שלנו, בכל שבוע?

הפרק הזה התחדשנו ברבנים חדשים, הרב ינון כהן בשיעור הפשט, והרב אלעזר אהרונסון בשיעור הסיום. האזנה נעימה!

דף מה

משנה "מי שישב", מחלוקת ר"מ ור"י עם מעשה דר"ט.

המסכן נתקע מחוץ לעיר, היה לו פנצ'ר. האם זו בעיה ביכולת או ברצון? מהי הבעיה שבאמצעותה נלחם השטן העומד לנו על דרך החיים האיתנים (ביכולת) והטהורים (ברצון)?

לדעת רבינו חננאל הבעיה היא ביכולת. לדעת רבי אחא משבחא הבעיה היא ברצון.

רבי יהודה, בניגוד לרבי מאיר, מנסה בכל דרך להמציא פתרון, רק שיכנס לעיר, שיהיה כאנשי העיר.

רבי טרפון נכנס רק לבית המדרש, אבל האם זה אומר שהוא עדיין בתחומו הפרטי ולא כאנשי העיר? הרי מה נותן את הכח והאחדות לאנשי העיר אם לא בית המדרש?

עַל־מָה֙ אֲנַ֣חְנוּ יֹֽשְׁבִ֔ים הֵאָֽסְפ֗וּ וְנָב֛וֹא אֶל־עָרֵ֥י הַמִּבְצָ֖ר!

הדרן עלך בכל מערבין

סוגיה אחת לפני אחרונה בפרק שלישי

דעת, גאולה, מנוחה.

רבה ורבי זירא, רב נחמן בר יצחק ורב אשי

"מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח.

אם היה בתוך התחום כאלו לא יצא"

מאיפה הגיעו האלפים אמה החדשים? זו בדיוק מחלוקת האמוראים, בשאלה מה פירוש "כאילו לא יצא": מביתו, או מתחומו. האם יש הבלעת תחומין או לא.

"כל היוצאים להציל חוזרין למקומן"

האמנם?

האם יש הבדל בין יוצאים להציל לבין יוצא ברשות, ומהו?

וגם, על איזו מלחמה מותר לחלל שבת?

מסופר כיצד רבן גמליאל היה מודד אלפים אמה בתוך הים, ועוד שיטות מדידה שונות. הרב הסביר מה המשמעות של שיעור ההנדסה הזה כאן בתלמוד.

למדנו על ההיתר המופלג לעשות מחיצה של בני אדם בשבת להביא את נחמיה בריה דרב חנילאי מחוץ לתחום, והרב הסביר את המשמעות שלו, ואת ההקשר.

רק שיעור העיון האדיר, לא הצלחתי להעלות את שיעור הבקיאות ותחילת שיעור העיון.

הסוגיה היא בעירובין דף מג, מהנקודתים בעמוד א ועד הנקודתים בעמוד ב, כולה עוסקת ב"בעי רב חנניא: יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה?"

הגמרא מביאה ארבעה מקורות להוכיח מהם וכולם נדחים והיא נשארת בספק:

1. מעשה שבאו מפלנדרסין ור"ע ור"י רצו להחמיר על עצמן (במשנה. הוכחה שיש)

2. פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה וחשבו שאסור לרדת (במשנה. הוכחה שיש)

3. שב שמעתא (הוכחה שאין)

4. בן דוד לא בא בשבת (הוכחה שיש)

בשיעור הרב הראה שהסוגיה גם מאוד אגדית, ואיך רש"י ולעומתו הרמב״ם מתייחסים אליה, וגם מאוד הלכתית, ואיך מנחם בגין התייחס אליה. אחר כך הרב לימד את פירוש האר"י לסוגיה, שהסביר למה אין תחומין למעלה מעשרה (שכך הלכה כי הוא ספק דרבנן), וגם הסביר למה בן דוד לא בא בשבתות וימים טובים (ומתי כן!).

ב. היה מהלך ואינו יודע תחום שבת - מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזו היא תחום שבת. ג. שבת בבקעה והקיפוה נכרים מחיצה בשבת - מהלך אלפים אמה ומטלטל בכולה על ידי זריקה. על זה יש מחלוקת עם רב הונא, על הקשר בין טלטול להילוך. רב נחמן בשלושת המימרות שלו מסביר את ההבדלים בין טלטול להילוך. טלטול זה הוצאה של חפץ, הילוך זה הוצאה של אדם. במימרה הראשונה הוא אומר שאדם יכול לרדת ממדרגת הילוך למדרגת טלטול, שיהיה לו רק ארבע אמות, כמו חפץ. במימרה השניה הוא אומר שהילוך לא בהכרח נובע מטלטול בידים, באמצעות מדידת אמות - יד פשוטה, אלא הוא יכול גם להיעשות ברגלים, שזו מודעות גבוהה מאוד, והיא בחינת זכור לעומת בחינת המדידה הרגילה מערב שבת שהיא בחינת שמור. במימרה השלישית הוא טוען שבאמת הטלטול וההילוך לא קשורים, ההילוך נשאר כמו שהוא מערב שבת והטלטול יכול להשתנות לפי המחיצות. שנזכה שתהיה בנו דעת ושיבנה בית המקדש בימינו באמת.