הבריקדה The Barricade

כשלוש שנים לאחר רצח יצחק רבין, פרסם ספי רכלבסקי מסמך מדיר שינה על ההדרדרות הצפויה של מדינת ישראל והקנוניה הזדונית של הכוחות הדתיים והמשיחיים נגד ישראל הציונית ואזרחיה הליברלים והחילונים. השנים חלפו - ואם ישנתם עד עכשיו, אז הגיע הזמן להתעורר. כי הקנוניה בעיצומה - והחורבניסטים לא מתכוונים לעצור. שיחה מטלטלת עם האיש שהתריע בקולי קולות, וחוזר כדי להשמיע קול חזק וברור מפני הסכנות של הכוחנות הימנו שמרנית שהשתלטה על המדינה ומנסה לחרב אותה עד היסוד. אגב, בסופו של דבר, רכלבסקי דווקא אופטימי, והוא מסביר למה

תא"ל אמיר אביבי שימש כראש לשכת הרמכט"ל ושירת במגוון תפקידים מרכזיים נוספים לאורך השנים. כשפרש, הקים את תנועת הביטחוניסטים, בה חברים קצינים רבים במילואים. הם מופיעים בתקשורת, מנתחים את המצב המדיני והביטחוני, ונותנים קונטרה לראשים המדברים שטופחו במכוני המחקר הוותיקים. בספרו החדש, "לא נשוב אחור - כיצד נבטיח את ביטחון ישראל לדורות" (הוצאת סלע מאיר), מציע תא"ל (במיל') אביבי לפתוח בדיאלוג חדש עם ארה"ב, לא להתלעם מהמעצמות האחרות, להלחם בדלגיטימציה נגד ישראל ולהבטיח את ביטחונה על ידי קביעת גבולותיה המזרחיים

כשהערים המעורבות בערו במבצע שומר החומות, הפרופ' יוסף משהראוי מאוניברסיטת תל אביב ארגן קבוצות של הדברות יהודית-ערבית. כשהאזרחים הערבים סירבו ללכת להצביע, הוא קרא להם להשתתף בבחירות ולהשפיע. בתום עוד סבב אלים בעזה, הפרופ' משהראוי מתוסכל ופסימי, וסבור שהישראלים מוציאים בעזה את כל התסכולים שלהם: פוליטיים, צבאיים, מדיניים, כלכליים. בכל פעם שרע ליהודים, הם חובטים בעזה ושופכים דם. לא נעים לשמוע, אבל צריך

במשך שנים, רונן צור נחשב לאחד היועצים האסטרטגיים הלוחמניים בשוק. הוא עבד עם מועמדים לראשות ממשלה (בני גנץ), ניהל מאבקים ציבוריים מתוחכמים ולעתים מלוכלכים, הכניס את הידיים לבוץ עבור לקוחותיו ונחשב באופן כללי ליועץ שלא רואה בעיניים. כעת, הוא מסיר את הכפפות בפומבי, מקים תנועה ציבורית (לא מפלגה, הוא מדגיש) כדי לתת קונטרה למכונת השקרים שמשרתת את בנימין נתניהו, מכנה את השיטות של תומכי נתניהו "טרור", ומוכן לקצת מכות ברחובות. על הדרך, הוא מודיע שהוא לא מתכוון לייעץ יותר לפוליטיקאים, וגם לא לעזור להם. דמוקרט ליברל, איש שמאל - אבל לא לפלף

אחרי חזרתו ללשכת ראש הממשלה, וחודשים ספורים לאחר השבעתו של ברק אובמה לנשיא ארה"ב, הציג בנימין נתניהו בפני הציבור הישראלי והעולם את קווי המדיניות שבהם הוא האמין בסוגיה הפלסטינית. בנאום באוניברסיטה השמרנית, בר אילן, אמר יושב ראש הליכוד כי הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית. עם הנאום הזה, הוא ניסה לבנות גשר לבית הלבן ואל ליבו של ברק אובמה. הגשר אומנם הונח, אולם ככל שעבר הזמן, אובמה נאטם והבין כי נתניהו מורח זמן ובעיקר משחק משחקים פוליטיים שמטרתם קפאון מדיני. ובכל זאת, נאום בר אילן היה אחד הרגעים הפוליטיים המרתקים בשנותיו הארוכות של נתניהו בלשכת ראש הממשלה. הארכיון מדבר

לפני שבע שנים בדיוק, סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, עלה לנאום בטקס יום השואה, כשבידו דף נייר ועליו השוואה מטלטלת בין גרמניה הנאצית ומדינת ישראל. מדינת ישראל סערה, הקריירה הצבאית של גולן נקטעה, וישראל, כפי שחזה, דהרה לשנים של סחרחורת פנימית, ערכית ומוסרית שהובילה, בסופו של דבר, לניסיון ההפיכה המשטרית של נתניהו-לוין-רוטמן. חזרתי עם גולן, כעת גם ח"כ וסגן שרה בדימוס, אל הימים שהובילו לנאומו, ואל הטעויות של השמאל הישראלי לאורך השנים וביקשתי ממנו להביט שבע שנים קדימה