בפרק הזה אני חוזרת אל הילדה שהייתי,

 זו שישבה והקשיבה בשקיקה לסיפורים של סבא וסבתאשלה

 ששרדו את השואה.
לא סתם הקשבתי

הכנסתי את הסיפורים אל תוך הגוף שלי.
לקחתי על עצמיאת העצב, את האבל, את הזיכרון

 כאילו אני זו שהייתי שם.

במשך שנים, כל יום שואה היה מכניסאותי למערבולת של עצב, דיכאון,

אפילו פחדים ממשיים.

בפרק הזה אני לא מספרת סיפור היסטורי

אני מספרת את הסיפור הרגשי, הפנימי,הלא מדובר.
הזיכרון שלאנמסר במילים, אבל חי עמוק בתוכי.

שתהיה לכן האזנה נעימה

וכמו תמיד אשמח לשמוע אתכן:

ניתן למצוא אותי באינסטגרם:

https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemesh

בקבוצת הפייסבוק שלי "החברות של לאה":

https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr

השאלות המנחות לפרק הזה:

1.    איך התייחסו ליום השואה בילדות שלי, אם בכלל?

2.    איך השפיעה עליי החשיפה לסיפורי השואה בילדות?

3.    איך מגיבה הנפש שלי ביום השואה ואיפה אני מרגישהאת זה בגוף?

4.    איזו אמונה על העולם ירשתי, בעקבות מה שאני סוחבתאיתי מילדות לגבי יום השואה ולא בטוח שהאמונה הזו משרתת אותי?

5.    האם גם אני לקחתי על עצמי כאב של אחרים, עוד לפנישידעתי להחזיק את שלי?
(לא חייב להתקשר ליום השואה)

6.    איך אני יכולה לכבד זיכרון מבלי לאבד את עצמי בתוכו?
(זה יכול להיות כל זיכרון משפחתי שאת סוחבת איתך)

פעם ניקיתי מתוך פחד.
עמדתי עם סכין בפינות של הפאנלים כדי שאמא לא תתאכזב.
ואז בא השבר -
שלה, שלי, של הבית.
מאז עברו הרבה שנים,
הניקיון הפך לבלאגן אבל, לא רק חיצוני,
גם פנימי.

בפרק הזה אני משתפת אתכן במסע שלי
מהניקיונות הכפייתיים בילדות, דרך האגרנות הכואבת
ועד החירות החדשה שלי:
לבחור מה לשחרר, מתי, ואיך.

פרק כשר לפסח לפניכן!

שתהיה לכן האזנה נעימה
בתחתית התיאור יחכו לכן השאלות המנחות של הפרק

אשמח לשמוע איך היה לכן

ניתן למצוא אותי באינסטגרם: https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemesh

בקבוצת הפייסבוק שלי "החברות של לאה": https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr

השאלות המנחות של הפרק:

1.   מה קורה לי בגוף כשאני חושבת על "סדר"?

2.   מאיזה חפץ הכי קשה לי להיפרד למרות שאני יודעת שאני צריכה
 לעשות זאת ולמה?

3.   האם אני מנקה/ מסדרת מתוך רצון או מתוך פחד, אשמה, או לחץ פנימי?

4.   מה אני מנקה מתוכי השנה?

בהצלחה

לאה הודיה ☀️

בפרק הזה אני לוקחת רגע לעצור ולהכיר לכן את מישמאחורי המיקרופון,

אני, לאה הודיה שמש.

בלי סיפורים גדולים - פשוט אני, החיים שלי, המסעשאני עוברת, ולמה הפודקאסט הזה קיים בכלל.

אז אם אתן כאן, כנראה שגם לכן יש בטן מלאה - במחשבות,ברגשות, בשאלות.

והאמת? אתן לא לבד.

בואו להקשיב, להתחבר ולהיות חלק מהמסע הזה יחדאיתי. 

האזנה נעימה

מוזמנות לבקר אותי באינסטגרם שלי:

https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemesh

ובקבוצת הפייסבוק "החברות של לאה:https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr

במשך יותר משנתיים וחצי פחדתי להקליט

את הפודקאסט הזה.

למה?

 כי אולי אין לי מה להגיד, כי אולי אף אחד לא יקשיב,

 כי אולי אני לא מספיק מעניינת.

 בפרק הזה אני משתפת אתכן במסע שלי מול הפחד הזה,

מאיפה הוא התחיל, איך הוא ליווה אותי מאז הילדות

ומה גרם לי סוף סוף לשבור את השתיקה ולהקליט.

נדבר על הפחד שמרחיק אותנו מהחלומות שלנו,

על הקול הפנימי שמספר לנו שאנחנו לא מספיק

ובסוף גם נעשה תרגול קטן שיעזור לנו לשבור אתהאמונה הזו יחד.

אז אם אי פעם עצרתן את עצמכן כי חשבתן שהקול שלכןלא מספיק חשוב,

הפרק הזה בשבילכן.

כי אני כאן, אני שומעת אתכן.

 ואתן?אתן שומעות אותי?

האזנה נעימה

וכמובן אשמח לשמוע את התובנות שלכן:

ניתן למצוא אותי באינסטגרם:

https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemesh

בקבוצת הפייסבוק שלי "החברות של לאה":

https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr

וואו!אני לא מאמינה שזה סוף סוף קורה

הפודקאסט שלי: "הבטן המלאה של לאה"

יוצא אל האור

היה לי ממש קשה לעשות את הצעד הראשון

ואולי נשמעתי רובוטית ופחות אותנטית

ואולי הפרק מאד קצר כי דיברתי מהר

אבל, עשיתי את זה!

מה בפרק?

משפט אחד שגננת אמרה לי בגיל 4

הפך לאמת שלי

כזו שנגזרה עליי כי האמנתי לה.

אז איך זה בכלל קשור לזה

שעדיין לא ראיתי שלג בגיל 39?

כל זאת ועוד תובנות נוספות

אשמח לשמוע את דעתכן על הפרק ובכלל

ניתן למצוא אותי באינסטגרם:

https://www.instagram.com/lea.hodaya.shemesh

בקבוצת הפייסבוק שלי "החברות של לאה":https://www.facebook.com/share/g/14cau973uE/?mibextid=wwXIfr