הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת ר' יצחק בן יוסף דוד גולדשטיין ז"ל מוינה,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

(סט. רבע עליון – ע. שליש תחתון)

א. תזכורת מהמשנה:

מה ההבדל? יש שתי חלוקות:

פסול שפסולו בקודש (ואז אם עלה – לא ירד) – לא מטמא,

– מלק בשמאל, בלילה.

פסול שאין פסולו בקודש (ואז אם עלה – ירד) – מטמא.

– בני יונה מבוגרים, יבשה גפה, מלק קודשים בחוץ.

שחט חולין בפנים או קודשים בחוץ – אמנם אין פסולם בקודש, אבל סוף סוף נשחטו – לא טמאים.

מלק בסכין, מלק חולין – אפילו שפסולם בקודש, אינו כלום (כמו לתת לה מכה בראש) – טמאים.

ב. מה המקור?

שתי הברייתות לומדות מהיקש בין נבלה לטריפה – "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" (ויקרא יז, טו) –

ברייתא א – מקור לחלוקה הראשונה –

ברייתא ב – מקור לחלוקה השנייה –

לגבי מליקה (טמא):                                         

לגבי מלק חולין – זה שווה בפנים ובחוץ (בשניהם פסול), ולכן זה נבלה.

לגבי מלק קודשים בחוץ – לכאורה הם שונים (בחוץ כשר, בפנים פסול), אז למה בחוץ זה נבלה?

תשובה: הסברה רק עובדת כשמשווים בין שני דברים פסולים (כמו שחיטת קודשים בפנים ובחוץ).

לגבי שחיטה (טהור):                                       

לגבי שחיטת חולין בפנים –

תחילה הגמרא מבינה שזה אכן שונה בפנים ובחוץ (בחוץ כשירה בפנים פסולה) – ולכן לא טמאה.

ולכן רש"י (בכת"י) מביא הסבר שני:

לגבי שחיטת קודשים –

תחילה הגמרא מניחה שאין הבדל בין בפנים לבחוץ (שהרי שניהם פסולים), ולכן מביאה סברה אחרת לשחיטה בחוץ:

אך זה עונה רק על שחיטת קודשים בחוץ. מה עם בפנים?

אחר כך אומרת הגמרא (לפי ההסברים על הגמרא) – בעצם גם כאן לא שווה בפנים ובחוץ – שהרי בחוץ יש כרת ובפנים אין.

שאלה על עצם הסברא שלא להשוות בין כשר לפסול:

הברייתא למדה שפסול יוצא "אם עלה לא ירד" שכן מצינו בבמה שיוצא מותר לכתחילה.

תשובה: המקור בברייתא זה רק אסמכתא, ואילו המקור האמיתי ל"אם עלו לא ירדו" הוא מזאת תורת העולה, ומהסברא שכל שפסולו בקודש – לא ירד.

(סט. במשנה)

משנה:

שחט בהמה ונמצאת טריפה: לא מטמאת (כי הרי השחיטה עצמה הייתה כשירה),

מקור: "וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב" (ויקרא יז, לט). "מן הבהמה" ולא כל הבהמה, לאפוקי נשחטה ונמצאה טריפה – שטהורה.

מלק/שחט עוף (קודשים או חולין בהתאמה) ונמצאת טריפה:

ר"מ – לא מטמאת (לא נבילה)

מקורות לעוף:

ר"מ –

אבל מקשה הגמרא – הרי דיו לבא מן הדין להיות כנידון, אז אפשר ללמוד לשחיטה אבל לא למליקה!

ר"י –

כתוב לגבי נבלת עוף טהור: "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" (ויקרא יז, טו).

הנושא הוא נבלה, כלומר בעל חי שמת. למה נכתב גם טריפה (בעל חי שחי ועומד למות)? אלא בא ללמד: בהמה שנשחטה ונמצאה טריפה, שנחשבת נבילה וטמאה.

(סט: שליש תחתון)

אבל מקשה רב שיזבי – "טריפה" כבר נצרך כדי ללמד משהו אחר – את עצם הדין שנבלת עוף מטמאת רק בעוף טהור:

בעוף טהור (שיש במינו טריפה) – יש טומאת נבלה,

תשובה – ר"י לומד שאין טומאת בית הבליעה בעוף טמא ממקור אחר: "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה" (ויקרא כב, ח) – "לטמאה בה" לכאורה מיותר, שהרי כבר למדנו טומאת נבלת עוף בויקרא יז. אלא בא ללמד:

רק מי שאסור רק מצד שהוא נבלה – יש טומאה,

(ע. שליש תחתון, 11 שורות)

ג. המשך הדיון בין ר"מ ור"י

תזכורת:

ראינו שני פסוקים על נבלת עוף טהור:

ויקרא יז, טו: "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר".

ויקרא כב, ח: "נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי ה'".

ולמדנו כמה דינים, לגבי נבלת עוף טהור. האחרון היה המחלוקת במלק/שחט עוף ונמצא טריפה:

סימנו בקו תחתון בטולה את מה שכבר ידוע לנו מהחלקים הקודמים.

לומד מ"טריפה" בפרק כב – רק עוף שיש במינו טריפה

"נבילה… לא יאכל" – שגם הטומאה תלויה בכזית כמו האכילה.

ולמה לא למד מהפסוק בפרק יז?

ר"ילומד מ"טריפה" בפרק כבנבילה.

(ועל זה רב שיזבי הקשה שזה נצרך ל-ג', וענינו שלומדים מפרק כב).לומד מאותו פסוק של ר"מ, אבל לא מ"טריפה" אלא מ"נבילה… לא יאכל" – שדווקא בדבר שהאיסור היחיד שלו הוא נבילה, ולא עוף טמא (כפי שענינו לרב שיזבי אתמול בדעת ר"י)[1].אולי ילמד את זה מהפסוק בפרק יז, ולא צריך שני פסוקים לכזית ובכדי אכילת פרס.

[1] ר"מ לא לומד כך כי לדעתו איסור חל על איסור, לכן אין סיבה שהנבילה תהיה האיסור היחיד.

השיעור זבחים סט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמצ ר' יצחק בן יוסף דוד גולדשטיין ז"ל מוינה,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סח. במשנה – סט. רבע עליון)

טומאת נבלה של קרבן עוף פסול

א. משנה

A. לא מטמא (נחשב מליקה) –

B. מטמא

ומסיימים בכלל – כל שפסולו בחוץ (B1) – לא מליקה ומטמא, פסולו בפנים (A1) – מליקה.

ב. האם זר שמלק נחשב מליקה?

A. הדעות

שיטת רב – בכלל לא מליקה, וטמא

למה אינה מליקה? הרי כמו ששמאל (החזקת הקטורת) ולילה (אימורים) מחשיבים כמליקה כי יש הזדמנויות בהם זה מותר, גם זר:

1. שחיטה כשירה בזר!

2. עבודה בזר כשירה בבמה!

[ב רבע תחון] 

B. שיטת רי"ח – נחשב מליקה, ולא מטמא.

ראיות לרי"ח:

1. ממשנתנו – כל הפסולים שמלקו" – לא מטמא.

2. ממשנתנו – "כל שהיה פסולו בקודש אינו מטמא" –

3. ברייתא – מפורש שזר שמלק – לא מטמא (וכן פיגול, נותר וטמא – שהם ודאי פסולים שבקודש).

C. ר' יצחק –

השיעור זבחים סח – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סו: במשנה – סח. במשנה)

א. בשיעור הקודם –

אם שינה בעבודת הקרבן: 1. במעשה (הדם: שבחטאת מיצה ובעולה היזה) או במיקום (של הדם – שעשה חטאת למעלה ועולה למטה) – פסול.

משנתנו – בכל המקרים האלו של הפסול – זה עדיין קדוש ומועלים בו (גם בקרבן פסול יש מעילה).

אבל – אם עשה עולת עוף לגמרי כמו חטאת (למטה, ולא הבדיל, והיזה) –

ב. למה לר' יהושע אין מעילה, והדיון ביניהם: 

יש שני שלבים בהבנת ר' יהושע –

(1. עצם העשייה כקרבן אחר – מבטלת את המעילה. 2. העולה הופכת לחטאת.)

A. הבנה ראשונה – העשייה והמחשבה קרבן אחר – מבטלת את המעילה.

טענות ר"א ותשובות ר' יהושע (ומתוך זה – מיקוד הסברא):

במשנה:

1. קל וחומר מחטאת שעשה כעולה.

2. קדשי קדשים שעשה לשם שלמים ובדרום – יש מעילה.

בברייתא:

3. אשם ששחט לשם שלמים –

b. בדרום –

תשובה – שינוי מקום זה לא מספיק, צריך שינוי מעשה.

c. רבא – ר"א יכל להקשות – בשינוי בעלים (=שינוי עשה)

מכך שלא ענה לו כך, מכאן שהבין שבאמת סברת ר' יהושע היא אחרת:

B. הבנה שנייה – רב אדא ב"א – העולה הופכת לחטאת

ג. דיונים בהבנה השנייה (שהעולה הופכת לחטאת)

A. למה לא אומרים גם הפוך? (שהחטאת תהפוך לעולה).

1. אכן אומרים גם הפוך.

2. רב אשי – לא אומרים הפוך, כי יש הבדל:

B. קושיות ממסכת קינים

1. שתי נשים, אחת עולה ואחת חטאת, ועשה אחת למעלה ואחת למטה – הכל פסול.

2. כנ"ל, אך בקרבן שלה – שתי נשים שהביאו שלושה קינים:

(C. ראיה שהמשניות שם כר' יהושע:

מין 1

הסבר

2 מינים

הסבר (יש גם ספק מה המין ה-1 שהיה למעלה)

לא פרשה

1

חסר רק העולה שנעשתה למטה

2

לא יודעים איזה מין נעשה למעלה כדי שתשלים מאותו מין

פרשה

3

מספק צריכה סה"כ 4 לנדבה, ורק 1 בסדר.

4

(גם ה-1 שהביאה לא טוב, כי אולי מהמין הלא נכון)

פרשה וקבעה

5

גם ה-1 לא טוב, כי בא לבד, וגם החובה באה לבד,

לכן 4 + 1 חובה

6

4 + 2

4 כ"נל, ועוד אחד לחובה אך כיוון שלא יודעת מאיזה מין – צריכה 2.

פרשה וקבעה, ולא זוכרת אם הביאה 2 מינים,

והכהן לא זוכר מה עשה

7,

בן עזאי -8

לפי התחלת המקרה – 6,

בן עזאי – החטאת חייבת לבוא ממין העולה (ולחכמים – החטאת יכולה להיות ממין אחר, ויביא עולה מאותו מין).

השיעור זבחים סז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סב. שורה 2 ברחבות – סג. במשנה)

(זבחים סו. תחילת פרק חטאת העוף – המשנה בעמוד ב)

א. תזכורת

חטאת העוף

עולת העוף

המליקה

הבדלת הראש, ומספר סימנים

לא מבדיל, סימן אחד

(ולר"א בר"ש לא מעכב)

מבדיל, שני סימנים

מקום

בכל מקום בעזרה

(עדיף ליד קרן דרומית-מערבית)

על המזבח

(עדיף – על הסובב ליד קרן דרומית-מזרחית, אם אין מקום – על גג המזבח ליד דרומית-מערבית).

הדם

הוצאת הדם

הזאה + מיצוי

(מח' אם המיצוי מעכב)

רק מיצוי

מיקום

למטה

למעלה

 ב. המשנה – בחטאת העוף ובעולת העוף –

A. עשה מעשה טוב, אך לשם השני – פסול/לא עלה לבעלים

B. שינוי במעשה – פסול:

ג. גמרא

מהו אותו שינוי מעשה שפוסל?

(אפשרויות: במליקה – הבדלה/חוסר הבדלה, מיקום. בדם – הזאה/מיצוי, למעלה/למטה – זה כנראה לא אפשרות כי כתוב במפורש).

A. בחטאת העוף

1. שינה במליקה (שהבדיל).

2. שינה בדם (שרק מיצה ולא היזה).

B. עולת העוף

1. שינה במליקה (שלא הבדיל) – שפסול.

2. במיצוי

השיעור זבחים סו – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

מבוא והמשנה

א. הפסוקים (ויקרא א)

יד וְאִם מִן-הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה'  וְהִקְרִיב מִן-הַתֹּרִים אוֹ מִן-בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת-קָרְבָּנוֹ.  טו וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל-הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת-רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.  טז וְהֵסִיר אֶת-מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל-מְקוֹם הַדָּשֶׁן.  יז וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל-הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל-הָאֵשׁ,  עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.

סיכום ההבדלים בין חטאת העוף (סד:) לעולת העוף (סה.).

חטאת העוף

עולת העוף

המליקה

הבדלת הראש, ומספר סימנים

לא מבדיל, סימן אחד

(ונראה פירושים שונים אם מעכב)

מבדיל, שני סימנים

מקום

בכל מקום בעזרה

(עדיף ליד קרן דרומית-מערבית)

על המזבח

(עדיף – על הסובב ליד קרן דרומית-מזרחית, אם אין מקום – על גג המזבח ליד דרומית-מערבית).

הדם

הוצאת הדם

הזאה + מיצוי

(מח' אם המיצוי מעכב)

רק מיצוי

מיקום

למטה

למעלה

הבשר

למי הולך

הכל לכהן

הכל למזבח

מה מסירים?

לא מסירים

מסירים מוראה ונוצה.

כללי

שלא לשמה

פסול

כשר, ולא עלה לבעלים

ב. תיאור הקרבת עולת העוף, בשילוב הגמרא

A. המליקה– על הסובב + מבדיל – ""ומלק – והקטיר" (ההקטרה למעלה, וגוף וראש בנפרד). לפי המשנה ההבדלה מעכבת.

B. המיצוי – ממצה מהגוף, ואח"כ מהראש.

C. ההקטרה – קודם ראש (וממצה לפני כן ושם במלח), ואח"כ הגוף (ומסיר המוראה ונוצה, ומשסע, ושם במלח).

כאן לא מעכב (עצם ההקטרה לא מעכבת, וגם לא המליחה והסרת המוראה וכו').

גמרא – חלק א – דינים ומקורות בעולת העוף

א. ברייתא – דרשות על פרשיית עולת העוף – עד הקטרת הראש

(יש דינים מיוחדים לעולת העוף ויש שנכונים גם לחטאת העוף).

1. והקריבו – גם אחד ולא שניים.

2. הכהן… ומלק –

ת"ק – שדווקא כהן מולק (ולא עושים קל וחומר מקרבן בהמה שלא צריך כהן מזה שלא צריך צפון).

ר"ע – הכהן מולק בגופו (ולא עושים קל וחומר מקרבן בהמה שצריך כלי, שגם כאן נצריך כלי כי צריך כהן). (ר"ע – הכהן מיותר, שהרי ברור שזה רק כהן, לכן בא ללמד כנ"ל, וצריך עיון מהשורה הקודמת).

3. ומלק – ממול ערפו (נלמד ממליקת חטאת העוף, שם מפורש "ממול ערפו ולא יבדיל". ואולי גם לא יבדיל? ראה שורה בהאה.

4. ומלק… והקטיר – שימלוק כמו שמקטיר: 1. מליקה בראש המזבח (בעולת העוף). 2. שמבדיל.

5. ונמצה דמו על קיר המזבח – כולו, ולא כבש/היכל. ומניין שעל חצי עליון? היקש מיצוי להקטרה ומלק והקטיר ונמצה דמו (מכתיבת המיצוי אחרי ההקטרה).

ב. לגבי מיצוי הדם – ברייתא (סו. בסוף)  – "עולה הוא" – עולה גם בלי מיצוי (הראש), "הוא" – המיצוי מעכב (בגוף, שם רוב הדמים).

ג. הכנת גוף העוף

A. הסרת המוראה והנוצה

B. שיסוע – ביד (כמו בשמשון).

חלק ב – האם אי ההבדלה בחטאת העוף מעכבת?

בעולת העוף – חייב להבדיל, ומעכב לפי כולם.

בחטאת העוף – לא מבדיל. ואם הבדיל?

משנתנו – פסולה.  ר"א בר"ש – "שמעתי שמבדילים".

ביאור המחלוקת:

(לפי ה-3 הראשונות אין בעיה בעצם ההבדלה, אלא הבעיה היא בעשיית "מעשה עולה" בקרבן חטאת, והמחלוקת היא האם מה שעשה דומה למעשה הכשר בעולת העוף):

1. רב חסדא – מדובר שהבדיל ועוד לא מיצה, והמחלוקת אם חייב למצות,

ת"ק – חייב למצות, ויוצא שמבדיל + מיצה,  שזה כמו מעשה העולה ופסול.

(שני ההסברים הבאים – כדי להכשיר צריך לומר: 1. בעולה אסור לשהות. 2. מדובר שבחטאת שהה. המחלוקת היא, רבא: 1. האם אכן בעולה אסור לשהות. 2. אביי – האם שהה בעולה).

2. רבא – מדובר שבחטאת העוף הבדיל ושהה בין סימן לסימן (רש"י – אין אפשרות בלי לשהות), ואז מיצה, ומחלוקת אם מעכב בעולת העוף:

3. אביי – (שהייה בעולה מעכבת) והמחלוקת אם חייב לשהות בחטאת (אם חייב לחתוך רוב בשר – חייב לשהות) – וממילא – האם שהה?

בניגוד ל-3 ההסברים, להסבר הבא המחלוקת האם יש בעיה בעצם השהייה:

4. ר' ירמיה – האם אכן יש איסור הבדלה? (מה פירוש "ולא יבדיל"?)

השיעור זבחים סה – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סד. שורה 3 – סד: במשנה השנייה)

ב. עבודת עולת העוף (נמשיך נושא זה מחר)

ג. (במשנה) – לשלושת העבודות שבקרן דרומית-מערבית – עולה מצד ימין.

חלק ב – משנה – תהליך הקרבת חטאת העוף

ב. המליקה

השיעור זבחים סד – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סב. שורה 2 ברחבות – סג. במשנה)

אגב- (מתחת לאמצע)

חלק ב – חטאת העוף

ב. A. הסיוג במשנה (לפי רב אשי) – את המליקה בדיעבד אפשר בפינה אחרת.

השיעור זבחים סג – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_62.mp3

Download

 להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(סב. שורה 2 ברחבות – סג. במשנה)

עוד על מבנה המזבח.

הקדמה: ראינו בדפים האחרונים אפשרויות שונות לגודל המזבח של משה ושבבית ראשון ובבית שני גודל המזבח שונה (מ28 ל32). כנראה נראה ברייתא שאומרת שאכן הגודל לא מעכב:

ברייתא – הקרן, כבש, יסוד, ריבוע – מעכבים, הגודל והגובה לא מעכבים.

          מקור: במה שמעכב כתוב "המזבח", בגודל לא כתוב.

הערות:

א. הכרכוב

שאלה: הרי גם לגבי הכרכוב כתוב "המזבח", אז אולי גם זה מעכב?

("ונתת אותה (את מכבר הנחושת) תחת כרכוב המזבח")

תשובה: זה אכן מעכב.

ומה זה הכרכוב?

ברייתא א –

רבי – כיוּר (עיטורים של פרחים וכד')

ר' יוסי בר"י – הסובב.

(לשניהם מדובר בבליטה שמתחילה בגובה 6, בגובה אמה. לרבי היא מעוטרת, לרי"ס בר"י לא. הכהנים לא היו הולכים עליה).

ברייתא ב –

הכרכוב זה 2 האמות שמקיפות את מקום המערכה, שזה שגג המזבח שקוע, שהכהנים לא יחליקו.

ומקשים – הרי את המכבר שמו תחת כרכוב המזבח, משמע שהכרכוב הוא על קיר המזבח.

תשובה – היו שני כרכובים – התורה התכוונה למה שנאמר בברייתא א, וחכמים הוסיפו גם את ברייתא ב.

(סב. 5-)

ב. הגודל המינימלי

רבי מני – הגודל המינמלי כמו מה שעשה משה.

          וכמה? רב יוסף – אמה על אמה.

חכמים ששמעו את זה צחקו (הרי בתורה כתוב 5 לעל 5!),

ואמר אביי לרב יוסף – אולי התכוונת למקום המערכה? ורב יוסף העריך את זה,

ועל אלו שצחקו עליו קרא "בני קטורה" (שהם בני אברהם אך לא בני יצחק ויעקב,

ואגב זה מקרה נוסף שקראו לחכמים בני קטורה.

(סב: 6+)

ואגב זה שמקום המערכה של משה היה אמה על אמה:

ג. אביי – גזירי העץ שעשה משה היו אמה על אמה

          ר' ירמיה – באמה גדומה (שלא יבלטו כלל ויפריעו למקום הילוך הכהנים).

רב יוסף כך גם בברייתא[1]: "וערכו בני אהרן את הנתחים… על העצים אשר על האש…" – מכאן שהעצים צריכים להיות בדיוק על האש ולא לבלוט החוצה.

(סב: שליש עליון)

א. משנה במידות – הכבש בדרום.

מניין שבדרום?

1.      רב הונא – למזבח יש פנים ("וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו, ז), הפנים הם הכבש (כי משם נכנסים, כמו שמזרח אוהל מועד (הפתח) נקרא "פני אוהל מועד").

וכפי שלמזבח יש פנים, יש לו גם רגליים "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה",

וכיוון הרגליים בצפון, הפנים הם בדרום (כאדם ששוכב).

ואולי הכוונה לאדם שיושב זקוף?

תשובה: כתוב "רבוע יהיה המזבח", ורבוע בארמית זה רבוץ.

(ומכך שכתוב "רבוע" ולא מרובע" ניתן ללמוד שהכוונה גם לצורה וגם לרבוץ).

2.      ר"י בברייתא – "וּמַעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִים" (יחזקאל מג, יז)

כלומר שכשעולים מזבח פונים מזרחה.

ואם נצרף לזה את הכלל ש"כל פניות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין" – חייבים לומר שהכבש בדרום.

ומניין שכל פניות פונים דרך ימין?

כי הפסוק תאר את הפרים שהחזיקו את הים של שלמה מצפון נגד כיוון השעון, שזה בעצם ימינה (כשאדם עם הפנים למרכז המעגל והולך נגד כיוון השעון, הוא הולך ימינה).

וכיוון שכתב שוב ושוב "פונים" בא ללמד משהו מעבר לפשט של עמידת הפרים.

(סב: שליש תחתון)

ב. הרווח בין הכבש למזבח

רשב"י – יש אוויר בין הכבש למזבח.

מקור –

ר' יוסי – "ועשית עולותיך הבשר והדם", מקיש את הבשר לדם, כפי שאת הדם זורקים, כך את השר יש לזרוק.

מכאן שיש רווח, ועומד על הכבש וזורק.

שואל ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא – יכול גם לעמוד על גג המזבח ולזרוק…

תשובות:

1.      ר' יוסי – שביל זה לא צריך היקש. הרי ממילא יזרוק קצת כדי לא להישרף. אלא ההיקש בא ללמד על הרווח.

2.      רב פפא – ההיקש מלמד שכפי ש הדם עף באוויר מעל קרקע המקדש, כך צריך גם הבשר, לכן הכוונה לרווח הנ"ל.

(סב: 6-)

ג. הכבשים הקטנים

רב יהודה – מימין ומשמאל לכבש המרכזי יש שני כבשים קטנים שיוצאים מאמצעו, הימני פונה לסובב, השמאלי יורד ליסוד[2].

וגם כבשים אלו מובדלים כמלוא נימה מהמזבח.

          מקור:

1.      רב יהודה – "וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב" (ויקרא ג, ב) – שניתן להקיף את המזבח עצמו סביב (לפחות ברוחב כלשהו, בעזרת חוט).

2.      ר' אבהו – "רבוע יהיה המזבח", ואם הכבש מחובר, זה כבר לא ריבוע.

[ובאמת צריך את שני המקורות (לגבי צורת המזבח):

1.      אם לא היה כתוב רבוע – יכולנו לחשוב שהוא עגול.

2.      אם לא היה כתוב סביב – יכולנו לחשוב שהוא מלבן].

(סב: 2-)

ד. משנה במידות – אורך הכבש והמזבח – 62.

          והרי אמור להיות 64 (32+32)?

          אלא שהכבש היה מחובר ישירות לגג המזבח ומרחף מעל היסוד והסובב.

(סג. 1+)

ה. שיפוע הכבשים

רמי בר חמא – כל הכבשים שבמקדש (הקטנים, וכבשים אחרים שהיו) – 3 ל1 (כל אמה זה עולה ב0.33, יוצא זוית של 18.4 מעלות)

חוץ מהכבש הגדול שהיה בשיפוע מתון יותר – שגודלו 32 וגובהו 9, שזה 0.28 (יוצא זוית של 15.7)

          כי עולים בו עם איברים כבדים, שלא יהיה קשה לעלות.

(אגב, בתקן היום השיפוע הוא הרבה יותר מתון, בין 8ל10 אחוז (כלומר על כל מטר עולה 6-8 ס"מ, שזה יוצא הכי הרבה 4.5 מעלות).

[1] אנחנו מפרשים לפי הצאן קדושים שמובא בשוטנשטיין, שרב יוסף לא התכוון לחלוק אלא להביא סיוע.

[2] לפי זה כשהכהן מסיים עם נתינת דם החטאת בקרו מערבית דרומית, הוא חוזר חזרה עם כיוון השעון על המסלול שעשה, חוצה את הכבש הגדול, ויורד בכבש השמאלי כדי לשפוך את הדם.

ויש ציורים שבהם יש כבש שמאלי שגם כן מגיע לסובב, כך שהכהן פשוט יורד מהפינה הדרום מערבית של הסובב יש בכבש זה, ואכן תוספות סד. אומרים שגם בצד שמאל היה כבש לסובב, כך שלא היה צריך לחזור על המסלול ההפוך.

השיעור זבחים סב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סא: 4+ עד סב. שורה 2 ברחבות)

הקדמה (משנה קיב:) היו 5 שלבים של המשכן/מקדש:

1.      במדבר (40) – עם ארון

2.      בגלגל (14) – ללא ארון (במה גדולה).

3.      שילה (369) – עם ארון.

4.      נב וגבעון (57) – ללא ארון (במה גדולה).

5.      המקדש בירושלים – עם ארון.

המזבח של משה היה עץ מצופה נחושת וחלול, ומילאו אותו באדמה. בגלגל עדיין השתמשו במזבח של משה, במקדש ברור שבנו מזבח חדש (כמו שראינו בדף נט). מה לגבי המשכנות?

רב הונא-רב: המזבח במשכנות היו מזבח אבנים.

מקור בברייתא: שלושה פסוקים שמוזכר בהם "אבנים" ביחס למזבח – שילה, נב וגבעון והמקדש.

וקשה – ברייתא: האש שירדה משמיים לזבח של משה לא ירדה משם עד שעברה למזבח של שלמה, משמע שעדיין השתמשו בשל משה!

תשובות:

1.      כר' נתן – אכן השתמשו במזבח של משה, אלא שמילאוהו באבנים במקום באדמה (שפת אמת).

2.      רב נחמן בי"צ – היו שתי מזבחות במשכן, שם אדמה של משה וגם חדש,

והאש משמיים: או שהייתה על של משה ושלחה גיצים לחדש, או שלפעמים הייתה בשל משה ולעמים בחדש.

(סא: שליש תחתון)

A. גודל המזבח

ר' יוסי במסכת מידות: בבית ראשון היה 28 (ביסוד), בבית שני 32 (את ההוספה עשו בצד דרום ומערב).

למה הוסיפו?

1.      רב יוסף בהתחלה – כי לא היה מקום.

איך לא היה מקום? הרי בבית ראשון היו יותר אנשים מבבית שני?

a.       בבית ראשון האש משמיים סייעה לשרוף, ולכן היה צריך פחות אש ופחות מקום.

b.      (סב. 1+) גם בבית שני לא היה מקום, אבל לא ידעו עד כמה ניתן להרחיב.

איך ידעו יותר מבית ראשון?

                            i. נבואה.

וקשה – הרי גם דוד התנבא על בית ראשון ומסר לשלמה (דברי הימים – הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל").

(אמנם בסעיף הבא הגמרא מביאה דעות ששוב חוזרות על זה שהיו להם נביאים שיגלו להם גם את המידות).

                            ii. דרשה
על פסוק בדברי הימים – "ויאמר דוד זה הוא בית ה'… וזה מזבח לעולה" – ודרשו: כמו שההיכל הוא 60 אמה, כך גם המזבח יכול להיות 60 אמה (בבית ראשון לא דרשו כך את הפסוק).

2.      רבין – ר"ש בן פזי: בשביל שהקרן הדרום מערבית תהיה בדיוק מעל השיתים (בור באדמה), וכך היין/מים לא יזלו על קיר המזבח ויכנסו לשיתים, אלא יעברו בתוך המזבח עצמו ישירות לשיתים.

מקור:

בבית ראשון: "מזבח אדמה" – שיהיה אטום באדמה.

בבית שני: ש"שתיית" המזבח צריכה להיות כמו "האכילה" שלו – בתוכו ולא על הצד.

ואת מזבח אדמה" הם דרשו שהכוונה שיבנו אותו ישירות על האדמה ולא מעל קשתות או מחילות.

B. מיקום המזבח

איך ידעו את מיקום המזבח? בנס/נבואה:

1.      ר' אלעזר – ראו ברוח הקודש מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול מקריב עליו.

2.      רי"צ נפחא – ראו את אפרו של (האיל של) עקידת יצחק.

3.      רבי שמאול בר נחמני – באותו מקום לא היה ריח של קטורת אלא של איברים

(מהרש"א – היה נס שהריחו, כאילו הבית בנוי. ואולי יש לפרש שהריח פשוט נשאר?).

4.      רבה בב"ח-רי"ח – שלושה נביאים (חגי זכריה ומלאכי) עלו וגילו להם: מיקום המזבח, גודלו, ושמקריבים אף על פי שאין בית, כלומר מספיק שיבנו מזבח ויתחילו להקריב.

(הברייתא מוסיפה עדות נוספת שהתורה תיכתב אשורית).

השיעור זבחים סא – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ס. 7- עד סא: 4+)

כלומר גם אם כבר שחטו וזרקו את הדם והקטירו את האימורים/קומץ, אם אחר כך נפגם – לא אוכלים.

מקור:

במנחה – "קחו את המנחה… ואיכלוה אצל המזבח, כי קודש קודשים היא" (ויקרא י, יב).

בשאר קודשי קודשים – "קודש קודשים" – מכאן גזירה שווה לשאר קודשי קודשים.

בקדשים קלים? (דילוג לאמצע ס:) – אביי: אפשר ללמוד את זה מר' יוסי:

בסוגיית אכילת מעשר שני בירושלים (נרחיב על זה בחלק ב), אומר ר' יוסי בשם ר' ישמעאל לפי ההסבר של רבינא:

כתוב בפרשת מתנות כהונה: "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר… לֹא תִפְדֶּה, קֹדֶשׁ הֵם. אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר… וּבְשָׂרָם, יִהְיֶה-לָּךְ…" (במדבר יז-יח) – מקיש את הבשר לדם, כמו שהדם חייב מזבח, כך גם הבשר.

(דילוג ס: 9-)

ר' ירמיה – בבלאי טיפשאי, הרי יש שתי ברייתות סותרות לגבי אכילה כשאין מזבח:

1. בשעת סילוק מסעות קודשים נפסלים (לא ניתן לאוכלם).

2. "בשני מקומות הקודשים נאכלים" – משמע שנאכלים גם בסילוק מסעות.

ויש לתרץ את הסתירה שבקודשי קודשים צריך מזבח, ובקודשים קלים לא צריך מזבח.

תירוץ:

1.      אכן זו מחלוקת תנאים, ואביי אמר כרי"ש שלמד בבכור שצריך מזבח.

2.      הברייתא השנייה התכוונה שאוכלים אם רק סילקו את הקלעים, אך עוד לא הזיזו את המזבח עצמו, ואז אכן אוכלים גם בקודשים קלים וגם בקודשי קודשים

("ונסע אוהל מועד" – אף על פי שנסע (באופן חלקי) הוא עדיין אוהל מועד).

(דילוג חזרה לס. 1-)

חלק ב – סוגיית ר' יוסי ברי"ש: האם אוכלים מעשר שני בירושלים בזמן הזה?

א. ההתלבטות (גמרא בהמשך):

          אם המקדש עדיין קדוש (קדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבוא) – יכול לאכול.

אם המקדש לא קדוש (קדושה ראשונה קידשה רק לשעתה) – יש להתלבט האם ירושלים עדיין קדושה בקדושת ירושלים (האם עדיין נחשבת "לפני ה'").

ב. בברייתא:

מע"ש צריך הבאה לירושלים, וכן בכור וביכורים, ואותם אי אפשר לעשות כשאין מקדש.

תחילה רי"ש מנסה ללמוד מהם למע"ש בבניין אב

(רי"ש מנסה מכל אחד בנפרד, הגמרא מציעה ללמוד משניהם ביחד (ה"הצד השווה"),

אבל דוחה כי ניתן לפרוך: הם צריכים את המזבח

(בכור זה קרבן, זורקים את הדם ומקטירים אימורים), ביכורים צריך להניח ליד המזבח לפני שנותנים לכהן), אבל מע"ש לא צריך כלל מזבח, אז אולי אפשר.

לכן בסוף הוא לומד מהיקש לבכור.

ג. בגמרא – למה בבכור ברור לו שצריך מזבח ובמע"ש הוא מתלבט?

אמנם בדרך כלל בכור חייב מזבח (הוא קרבן), ואז ברור שבלי מזבח הוא פסול,

אבל ייתכן מצב שבו הוא כבר לא חייב מזבח אלא רק את ירושלים, ואז יש מקום להתלבט גם לגביו.

כאן מגיע רבינא הנ"ל – ולומד היקש מהדם לבשר שאכילת הבשר של בכור חייבת מזבח ולא מספיק ירושלים.

[אם זה היקש, איך לומדים עוד היקש מכור למע"ש, הרי לא עושים היקש מהיקש בקודשים?

1.      מע"ש זה חולין, וכיון שהדבר הלמד הוא חולין – אפשר לעשות היקש מהיקש.

2.      ההיקש מהדם לבשר לא נחשב כי זה רק החרבה של הדין בתוך אותו קרבן. לכן יש רק היקש אחד מהבכור למע"ש.

השיעור זבחים ס – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.