הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • זבחים פט – שיעור דף יומי

    לזכות נשואי הבן החתן ישראל צבי בן מרים עם הכלה בת שבע בת כתריאלה שיהיה לבניין עדי עד

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_89.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הגמרא, דף יומי זבחים פח
    קדימות בקרבנות

    (פט. בתחילת הפרק – פט: 9 שורות מלמטה)

    שני סוגי קדימויות: 1. תדירות. 2. קדושה. 

    חלק א – כל התדיר קודם

    א. משנה
    הכלל – כל התדיר קודם – תמידין>מוספי שבת>מוספי ר"ח>מוספי חגים
    מקור במשנה –  (במדבר כח, כג-כד) – "כג מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת-אֵלֶּה.  כד כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' עַל-עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ." (תמיד>פסח).
    ב. גמרא
    במשנה יש מקור לתמיד>פסח (תדיר>לא תדיר),
    אבל מניין שגם ר"ח>פסח (לא תדיר>עוד יותר לא תדיר)?
    1. ר' אילעא – "כאלה תעשו ליום" – שמוספי כל הפסח כמו של היום הראשון, כולל בשבת חוה"מ – שמוסף שבת>מוסף פסח.
    דחייה – הפסוק נצרך לגופו.
    [ניסיון הצלה – היה ניתן להיכתב "אלה תעשו…".
    דחייה – 1. א"כ היה מובן שאחד בכל יום כבש אחד. דחיית הדחייה – כתוב "ליום". 2. אלה תעשו – הכוונה ליום הראשון (לנאמר בפסוק הקודם), לכן כתוב "כאלה…". וממילא הפסוק נצרך לגופו].
    2. כאלה תעשו – שכל העשיות שוות.
    3. אביי – מהפסוק הראשון – מהתוספת של "אשר לעולת התמיד" – ללמד שהעיקרון הוא שהיא תדירה יותר.

    חלק ב – כל המקודש קודם

    משנה
    העיקרון – כל המקודש מחברו קודם.
    דוגמאות:
    בזבחים:
    חלקים שונים:
    1. דם חטאת > דם עולה (חטאת מכפרת)
    (גם לפני השחיטה – חטאת>עולה (ר" קורקוס)).
    2. אימורי עולה>אימורי חטאת (עולה כליל).
    קדימות כללית בזבחים:
    3. חטאת>אשם (4 מתנות + יסוד מפורש. בגמרא נבאר שהכוונה לאימורי חטאת>אימורי אשם).
    4. אשם>תודה, נזיר (קודש קדשים)
    5. תודה ואיל נזיר>שלמים (נאכלים ליום אחד ולא יומיים, + לחם)
    6. שלמים>בכור (2 שהם ארבע (בכור רק אחד), נסכים חזה ושוק).
    7. בכור>מעשר בהמה (קדושתו מהרחםפ, נאכל לכהנים).
    סוגי קרבנות שונים
    8. מעשר>עופות (זבח, אפילו שהן עולה וחטאת + יש בו דם ואימורים (לחטאת העוף – רק הדם למזבח)).
    9. עופות>מנחות (מיני דמים).
    בתוך המנחות והעופות
    10. מנחת חוטא>מנחת נדבה (באה לכפר)
    11. חטאת העוף>עולת העוף (כנ"ל).

    עמוד ב

    גמרא
    א. מקור
    A. (אחרונים – עצם הכלל שהקדוש קודם – מסברא. כאן הגמרא שואלת על החלוקה הפנימית לדם ואיברים).
    ת"ר –
    במדבר ח – ו קַח אֶת-הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם. ח וְלָקְחוּ פַּר בֶּן-בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת.   יב וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת-יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה לה' לְכַפֵּר עַל-הַלְוִיִּם.
    מצד אחד – וַעֲשֵׂה אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה – חטאת>עולה – בדם (ובעשייה הכללית).
    אך מצד שני – וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת – עולה>חטאת – באימורים.
    B. ולמה לא מסתפקים בחטאת רגילה בזריקה הראשונה (הרי השאר לא מעכבות (לח.)).
    תשובות –
    1. הרי חטאת הלויים כלל לא באה על חטא, ובכ"ז קודמת, אז גם בשאר הזריקות של חטאות רגילות.
    2. במערבא – הואיל והתחיל גומר.

    ב. שאלות שונות על שילובים שונים של המקרים במשנה

    1. שני החזקים בעולה וחטאת: דם חטאת (מרצה) – איברי עולה (כליל)?
    2. שני החלשים בעולה וחטאת: אימורי חטאת (לא כליל) – דם עולה (לא מכפר)?
    3. דם עולה – דם אשם?
    אמנם דם האשם מכפר, אך חלש מדם החטאת (1. לא על כרת. 2. שתיים שהן ארבע).
    ראיות:
    a. דם עולה>דם אשם: במשנה כתוב דם חטאת>דם עולה, ואם גם דם אשם, היו כותבים דם אשם.
    דחיית הראיה – המשנה רצתה לדבר על עולה וחטאת גם לגבי אימורים (ולא רצתה לחדש לגבי אימורי אשם, כי אז לא היינו יודעי לגבי אימורי חטאת).
    b. דם אשם>דם עולה: כתוב במשנה – חטאת>אשם. משמע – עולה לא קודמת לאשם. ולכאורה הכוונה לדם.
    דחיית הראיה – הכוונה לאימורים (אימורי חטאת>אימורי אשם, וכל שכן שאימורי עולה>אימורי אשם).
    ולגבי דם, מן הסתם – דם חטאת>דם אשם, אך זה לא כתוב במשנה.
    4. תודה – איל נזיר? (תודה – 4 סוגי לחמים ובאיל נזיר 2, איל נזיר בא עם עולה וחטאת)
    תשובה – ברייתא – תודה קודמת.

    ג. שאלות על הסברות במשנה

    חטאת 1

    עולה 2

    3

    4

    5

    6

    7

    8

    9 (צ.)

    10

    11

    דם

    אימורים

    דם

    אימורים

    אשם

    תודה ואיל נזיר

    שלמים

    בכור

    מעשר

    עופות

    מנחות

    מנחת חוטא

    מנחת נדבה

    חוזק ביחס למי שאחריו

    מכפר,

    4 נתינות

    כליל

    קדש קודשים

    נאכלים ליום 1 + לחם

    2 שהן 4 + נסכים חזה ושוק

    קדשו מרחם + לכהנים

    זבח + דם ואימורים למזבח

    מיני דמים

    מכפרת

    חוזק ביחס למי שלפניו

    קיצבה

    לחם

    בציבור (כבשי עצרת)

    קדושתו מרחם

    מקדש 9 ו-11.

    קדשי קדשים

    גם בציבור

    שמן ולבונה

    השיעור זבחים פט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    19 min
  • זבחים פח – שיעור דף יומי

    לזכות נשואי הבן החתן ישראל צבי בן מרים עם הכלה בת שבע בת כתריאלה שיהיה לבניין עדי עד

    להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_88.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הגמרא, דף יומי זבחים פח

    (פח. במשנה – פח: סוף הפרק)

    הכלים מקדשים את מה שבתוכם

    א. הקדמה –

    1. A. מקור הקידוש
    2. (פז.) – שמות ל, כט – "וקידשת אותם והיו קודש קודשים, כל הנוגע בהם יקדש".
    3. (פח.) – במדבר ז – "קערת כסף… מזרק כסף… שניהם מלאים סולת", משמע שהכלים קידשו את הסולת.
    4. B. שלוש רמות של קידוש
    5. מקדשים כמו שהמזבח מקדש – שאם הכניסו אליהם פסול, ניתן יהיה להקריבו לכתחילה –

      6. הוה אמינא של ר"ל בדף פז., אך נדחה.

      1. מקדשים שיהיו ראויים להקרבה –

        2. דווקא בכלי שראוי לתוכן.

        1. מקדשים שיהיו קדושים בקדושת הגוף

          2. נפק"מ:

          1. a. שלא ניתן לפדותם.
          2. b. שיהיה ראוי להיפסל (בטומאות גבוליות – טבול יום ומחוסר כיפורים),

            3. גם בכלי שאינו ראוי לתוכן.

             

            ב. המשנה – הגבלות ליכולת הקידוש של הכלים:

            1. A. כל כלי מקדש את הראוי לו –

              2. כלי מדידת לח – רק לח, (שמואל בגמרא – כלי אחסנת לח – לח ויבש (כי ניתן לאחסן גם יבש), כלי מדידת יבש – רק יבש.

              (כלי מדידת לח – כלי מדידת היין והשמן, כלי אחסנת לח – כלים לדם ולשמן, כלי מדידת היבש – עישרון וחצי עישרון).

              1. B. כלי שניקב – מקדש רק אם עדיין ראוי לעבודתו.
              2. C. מקדש רק בעזרה.

                3.  

                גמרא

                ג. הכלי מקדש את הראוי לו

                1. A. לח-יבש – הגבלת ההגבלה של המשנה (הרחבת יכולת הקידוש) –
                2. שמואל – המשנה בכלי מדידה, אבל כלי איחסון לח – מקדש גם יבש.

                  3. ראיה – "קערת כסף… מזרק כסף… שניהם מלאים סולת" – ומן הסתם יש סולת שלא נבלל לגמרי בשמן ונשאר יבש, ובכ"ז מתקדש.

                  1. רב/רב אסי (שליש תחתון) – המשנה לגבי הרמה ה1, אבל לגבי הרמה ה2 (לעניין הכשרה להיפסל בטומאה) – מספיק גם כלי שאינו ראוי.

                    2. [איכא דמתני לה אהכי –

                    לא מביאים מנחות, נסכים וביכורים מדבר שאינו ראוי לאכילה לחלק (מדומע) ולכולם (ערלה, כלאיים), ואם הביא לא קידש.

                    ומגביל רב/רב אסי – שקידש לעניין שעכשיו פסול ולא ניתן להיפדות].

                    (מעל אמצע ע"א)

                    1. B. שמואל מגביל את יכולת הקידוש
                    2. כלי שלם (ללא נקב, כבשמשנה).
                    3. מלאים (כל הכמות שאמורה להיות נמצאת)

                      4. מקור – "שניהם מלאים סולת"

                      הגבלה – אם מתכוון להוסיף, מקדש כבר בהתחלה.

                      1. שתי גרסאות – הכלים מקדשים רק: a. מתוכן (בתוך הכלי). b. בפנים (בתוך העזרה – כבמשנה).

                        2. (שתי הגרסאות ודאי מסכימות שמקדש רק בעזרה (משנה) ורק בתוך הכלי (אחרת אינו ראוי)),

                        אך יש הבדל – האם מקדש "בירוצי מידות" (הגודש) – לa – לא, לb – כן.

                        ולסיכום – ברייתא שדורשת את שתי הגרסאות.

                         

                        כיון שהזכרנו כלי מנוקב –

                        ד. תיקוני בגדים וכלים – אין עניות במקום עשירות

                        1. A. תיקון כלי קודש

                          2. לא מתקנים חור, פגימה, קת, אלא –

                          בכלים מתיכים ועושים חדש,

                          בסכין – גונזים.

                          ואכן מעשה שגנזו

                          (רש"י – כל הבעיה רק בתיקון ניכר, ושם לא היה ניכר וגנזו מחשש שתנבל).

                          1. B. בגדי כהונה

                            2. נתלכלכו –

                            דעה אחת בברייתא – לפי אביי)- תלוי ברמת הלכלוך –

                            לכלוך קל שמספיק מים – מותר גם בנתר,

                            לכלוך חזק שצריך נתר – לא מכבסים כלל.

                            (משמע – הלכלוך החזק הוא ה"עניות", לא עצם הכביסה

                            (וצ"ע שבהתחלה משמע ברש"י שעצם הכביסה)).

                            דעה שנייה – לא מכבסים כלל.

                            (הערות:

                            1. מה שלא מכבסים – הולך לפתילות.
                            2. זבח תודה – הכוונה ללכלוך בשטח נרחב, אחרת כל יום יזרקו בגד…).

                              3.  

                              ה. אודות בגדי הכהונה (תיאור ואגדתא)

                              1. A. מבנה המעיל – הוא עצמו תכלת, הרימונים מתכלת ארגמן ותולעת שני, ובתוכם/ביניהם 72 (36*2) או 36 (18*2) זגים וענבלים.

                                2. [ר' ענייני בר ששון – גם במספר מראות הנגעים (גוונים) מצינו מחלוקת דומה בין 72 ל36. (נגעים והמעיל באים על לה"ר)].

                                1. B. ר' ענייני בר ששון – כפרת בגדי הכהונה:[1]

                                  2. פרשת קרבנות סמוכה לבגדי כהונה (בפרשת תצוה או צו) – ששניהם מכפרים:

                                  כתנת – שפ"ד (כפרה לציבור),

                                  מכנסיים – גל"ע,
                                  מצנפת – גסות רוח,
                                  אבנט – הרהור הלב,
                                  חושן – עיוות הדין,
                                  אפוד – עבודת כוכבים,
                                  מעיל – לשון הרע,
                                  ציץ – עזות פנים.

                                  שאלה – והרי לשפכ"ד וללה"ר מצינו כפרה אחרת?

                                  תשובה:

                                  שפיכות דמים:

                                  כשהרוצח לא יודע – עגלה ערופה, כשידוע – כתונת,

                                  לה"ר: בגלוי – מעיל (עושה רעש), בסתר – קטרת (שבאה בסתר (בהיכל, בלי שאף אחד מלבד הכה"ג רואה).

                                   

                                  [1] (מובא כאן – גם כי הובא לעיל, וגם כי קשור למה שאמר לעיל על הקשר בין המעיל לנגעים – ששניהם על לה"ר)

                                  השיעור זבחים פח – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                  18 min
                                2. זבחים פז – שיעור דף יומי

                                  השיעור מוקדש לעילוי נשמת נחום פניגשטין הי"ד, בן אברהם ושרה

                                  שנהרג בגולן לפני חמישים שנה בי"ז כסליו תשל"ו

                                  להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_87.mp3

                                  Download

                                  להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

                                  להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                  סיכום הגמרא, זבחים פז

                                  (פז. באמצע – פח. במשנה)

                                  חלק א (אגב) – שואל רבא – האם יש לינה בראש המזבח

                                  אם לנו ולא ירדו – ודאי שמקטירים לעולה (הרי אפילו אם לן למטה, ואז העלה – לא ירדו ומקטירים)

                                  אם ירדו – האם מחזירים?

                                  רבה – מקטירים,

                                  מדמה לשולחן – שאם הלחם היה עליו יותר משבוע גם לא נפסל (אולם ראה תוס' שמגביל את זה ומקשה).

                                  אך רבא לא הסכים – לא מקטירים

                                  כמו כשלן על גבי הקרקע.

                                   

                                  (פז.

                                  חלק ב – גם הכבש והכלים מקדשים

                                  במשנה – כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו, כך הכבש מקדש… כך הכלים מקדשין.

                                  א. מקור – ת"ר –

                                  במזבח – "כל הנוגע במזבח יקדש" (שמות כט, לז)

                                  כבש  – "ומשחת בו… ואת מזבח העולה" (שמות ל, כו-כח)

                                  כלים – "כל הנוגע בהם יקדש" (שמות ל, כט)

                                   

                                  ב. מה הכוונה שהכלים מקדשים

                                  הקדמה:

                                  כשמקדישים סולת למנחה – בהתחלה אם נפסלה (למשל נטמאה) – יכולה להיפדות.
                                  אם ניתנה בכלי שרת – אז גם אם נטמאה – לא נפדית.

                                  ושואל ר"ל – כשהמשנה אמרה שכלי שרת מקדשים – האם מקדשים גם פסולים?

                                  1. A. רי"ח הבין – ששואל אם הסולת קודם נטמאה, ורק אח"כ שם בכלי, האם גם זה מקדש ומונע פדיון?
                                    2. ועונה רי"ח – כן, זה פשט המשנה שהכלים מקדשים.
                                  2. B. אך ר"ל – השאלה שלי יותר מזה – האם גם אפשר להקטיר את זה על המזבח?
                                    3. ועונה רי"ח – כן, שהרי במשנה פד. כתוב אחד הפסולים שלא יורדים הוא – "ושקבלו פסולין וזרקו את דמו" – אם עלו לא ירדו (בדיעבד).
                                    משמע שאם קיבלו פסולים, וזרקו כשרים – זה לכתחילה.

                                    דוחה ר"ל – אולי הכוונה – קיבלו פסולים או זרקו פסולים,

                                    כלומר שבשני המצבים זה בדיעבד.

                                     

                                    (פז: 3+)

                                    ג.  האם אויר המזבח מקדש?

                                    ראינו שהמקור הוא "כל הנוגע במזבח יקדש" (שמות כט, לז) – לכאורה מכאן שהקרבן צריך ממש לגעת במזבח, אך אם כהן עומד ומחזיק אותו – לא מקדש.

                                    ראיות לכאן ולכאן:

                                    1. האוויר כן כמזבח –
                                      2. המשנה אמרה שגם הכבש מקדש. אבל הרי אם שם את הקרבן על הכבש, ואח"כ מעלה אותו למזבח – הוא מרים אותו לאוויר, ואם אוויר לא מקדש – זה נחשב כאילו הוריד אותו, ואז שוב אסור להעלותו.

                                      תשובה – אכן מקדש רק אם גרר אותו על רצפת הכבש והמזבח.

                                      והרי יש רווח בין הכבש למזבח (ואז הקרבן מעל אוויר הסובב)?

                                      תשובה – הרווח קטן, וכל הזמן רוב הקרבן על הכבש/מזבח (ומכאן נפשוט את שאלת רמי בר חמא שהרוב זה מספיק ("יש חיבור").

                                      (פז: באמצע)

                                      1. האוויר לא כמזבח – רבא בר רב חנן – מעולת העוף:
                                        2. את עולת העוף מולקים על חציו העליון של המזבח (על הסובב), ואז ממצה את דמה על חציו העליון של קיר המזבח, ואח"כ מקטיר את הגוף.

                                        אם בזמן המליקה חשב להקטיר שלא בזמן  – זה פיגול (משנה סד:).

                                        כעת, אם האוויר נחשב – הרי הקרבן כל הזמן היה באוויר המזבח, כך שגם אם באמת יחכה למחר עם ההקטרה – עדיין יוכל להקריב (אם עלו לא ירדו), וכיוון שחשב על דבר שממילא לא היה פוסל – זה לא פיגול!

                                        עונה רב שימי בר אשי – נעמיד שחשב שהוא יורידה מהמזבח ואז יחזירה, וכך יהיה פסול לינה, וזה תלוי בחלק א:

                                        לרבה – דווקא אם יחשב להוריד לפני עלות השחר,

                                        לרבא – גם אם חשב להוריד אחרי עלות השחר.

                                         

                                        (פז: 2-)

                                        1. האוויר כן כמזבח – מדם שניתן על המזבח
                                          2. ר"ג אמר במשנה בדף פג. שהמזבח מקדש גם את הדם.

                                          במה מדובר:

                                          בחטאת העוף[1] – אמורים למלוק בעזרה ולא על המזבח, אך אם מלק על המזבח ואז הניח על המזבח – המזבח מקדש את הדם,
                                          ובקרבן רגיל – הכוונה שמשום מה שם את כוס הדם על המזבח

                                          ומה זה אומר שהמזבח מקדש:

                                          אם מלק/שחט שלא לשמה כך שהקרבן נפסל ולא אמורים למצות/לזרוק את הדם, אך בכל זאת כן שם את הדם על המזבח – המזבח מקדש וישתמשו בו.

                                          והרי אם האוויר לא כמזבח – כשמרים שוב כדי למצות/לזרוק[2] – זה נחשב שהוריד מהמזבח, אז איך זורק?

                                          תשובות:

                                          1. A. הוא לא מרים, אלא העוף/כוס כל הזמן נוגע במזבח ומשם מזה/זורק.

                                            2. דחייה – הרי זה לא הזאה/זריקה אלא מיצוי/שפיכה?

                                            וזה גם לא דרך הזאה/זריקה.

                                            1. B. רב אשי – משנה את כל התפיסה: אם הכהן עומד על המזבח ומרים דם/קרבן – ודאי שנחשב על המזבח ומקדש.

                                              2. ולכן גם אם ירים את הדם – לא נחשב שירד,

                                              וכן לגבי הראיה ה1 – אם מרים מהכבש למזבח – עדיין נחשב על המזבח ולא ירד ולכן מקטיר).

                                              אלא כל השאלה היתה אם עומד על רצפת העזרה ומחזיק את הקרבן/דם מעל אוויר המזבח, ובזה נשארים בתיקו.

                                               

                                              [1] למה לא הקשו גם מעולת העוף? אולי כי שם ברור שאפשר לתרץ כפי שתרצו שממצה בלי להגביה, כי שם אכן צריך רק מיצוי ללא הזאה).

                                              [2] לכאורה בשלב הקושיא מזים מדם החטאת הזאת רק אם הניחו אותה פיזית על המזבח (כי אחרת – זה רק באוויר ולא מקדש). ומזה מקשים – ברגע שירים כדי להזות – הרי נחשב כאילו ירד, אז איך מזים?

                                               

                                              השיעור זבחים פז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                              27 min
                                            2. זבחים פו – שיעור דף יומי

                                              השיעור מוקדש לעילוי נשמת נחום פניגשטין הי"ד, בן אברהם ושרה

                                              שנהרג בגולן לפני חמישים שנה בי"ז כסליו תשל"ו

                                              להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_86.mp3

                                              Download

                                              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

                                              להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                              סיכום הגמרא, זבחים פו

                                              (פה: במשנה – פז. באמצע)

                                              חלק א – משנה – עוד דברים שאם עלו ירדו – דברים כשרים שפשוט לא שייכים למזבח –

                                              א. חלקי הקרבן שנאכלים –

                                              נאכלים לכהנים וישראל – בשר קודשים קלים

                                              נאכלים לכהנים – בשר קודשי קודשים, מותר העומר, שתי הלחם, לחם הפנים, שיירי מנחות.

                                              ב. קטורת – מוקטר על המזבח הפנימי ולא על מזבח העולה

                                              ג. חלקי קרבן עולה שאינם דם ובשר – צמר שבראש, שיער שבזקן, עצמות, גידים, קרניים, טלפיים.

                                              כל עוד מחובר – מוקרבים.

                                              אם פרשו – לא מוקרבים, ואם עלו ירדו,
                                              ובגמרא נראה שזו דעת רבי, ורבנן חולקים.

                                              גמרא – לגבי העצמות והגידים של עולה

                                              א. מחלוקת ומקורות:

                                              מצד אחד – ויקרא א, ט – "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת־הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה"
                                              מצד שני – דברים יב, כז – "וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל־מִזְבַּח ה' אלוקיך", ולא העצמות וכו'.

                                              אלא שלפעמים מקריבים ולפעמים לא:

                                              רבי (משנתנו, ברייתא א, רבי בברייתא ב) –

                                              כל עוד מחובר – מקריבים,

                                              אבל אם פרשו – לא מקריבים, ואם עלו ירדו.

                                              רבנן בברייתא ב –

                                              בין אם מחובר ובין אם פרש – מקריבים.

                                              אבל עיכולי גידין ועצמות (שקפצו מהאש) – לא מחזירים.

                                               

                                              (פו. שליש)

                                              ב. דיון בדעת רבי לגבי אם העצמות פירשו (שלא מקריבים) –

                                              ר' זירא מחלק, ויש שתי גרסאות מה החלוקה:

                                              1. פירשו כלפי מטה (התרחקו מהמזבח) – אכן לא מקריבים,
                                                2. אבל אם התקרבו למזבח – מקריבים.

                                                דחייה – סוף סוף הרי פירשו, ולא מקריבים.

                                                1. החלוקה היא אם פירשו לפני או אחרי זריקת הדם:

                                                  2. רבה ור' זירא –

                                                  פירשו לאחר זריקה – לא מקריבים ויש מעילה (הזריקה עשתה אותם ראויים למזבח, וכיוון שפרשו הם כמו קודשים פסולים וצריכים שריפה)

                                                  פירשו לפני זריקה – הזריקה מתירה אותם לכהנים לכל שימוש, אפילו להכין ידית של סכין (כמו העור).

                                                  וכרי"ח-רי"ש שלמדו גז"ש (מופנה) "לו יהיה" מאשם לעולה, שהעצמות של הכהנים.

                                                  ר' אלעזר להפך –

                                                  פירשו לאחר זריקה – מהתורה אין מעילה, כי הזריקה התירה אותם (ומרבנן אסורים)

                                                  פירשו לפני הזריקה – הזריקה לא כוללת אותם, ויש בהם מעילה והם קודשים פסולים וצריכים שריפה.

                                                  ורב אדא בר אהבה מביא ברייתא שבעצמות עולה מועלים לעולם, משמע בין לפני בין אחרי

                                                  אך רבה יתרץ – משנים קצת את הגירסה, והכוונה שם רק אחרי זריקה.

                                                  (פו. משנה למטה)

                                                  חלק ב – משנה – פקעו דברים מעל המזבח

                                                  משנה –

                                                  בקרבנות פסולים, גם אלו שאמרנו שאם עלו לא ירדו – לא יחזיר (וכן גחלת שפקעה)

                                                  בקרבנות כשרים – קודם חצות יחזיר (ויש מעילה), אחרי חצות לא יחזיר (ואין מעילה).

                                                  גמרא –

                                                  א. לגבי איברים – מה זה משנה חצות?

                                                  אם הם כבר פחם/אפר – לא יחזיר גם לפני חצות, אם לא אז יחזיר גם אחרי חצות.

                                                  תשובה –

                                                  אם לא שרופים עדיין – יחזיר גם אם פקעו אחרי חצות (עד שיתקשו, חזו"א).

                                                  אם כבר פחם/אפר – לא יחזיר גם עם פקעו לפני חצות
                                                  אלא המשנה במצב בינייים (שרירי – נתקשו כעץ, אך לא פחם) – שלזה חצות מספיק.

                                                  ב. מקור שבהתקשו – חצות מספיק:

                                                  כשמעלים את הקרבנות למזבח יש שני שלבים (ויקרא ו, ב-ג)

                                                  העלאת הקרבן והשריפה

                                                  ב – צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כׇּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃

                                                  בסיום השריפה יש תרומת הדשן –

                                                  ג – וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃

                                                  (ואח"כ יש עוד שלב של הוצאת שאר הדשן מחוץ למחנה).

                                                  והגמרא מבינה ש"כׇּל־הַלַּיְלָה" מתייחס לשני השלבים. איך ייתכן שהלילה הוא גם לזה וגם לזה? אלא חלקהו (לגבי איברים שהתקשו) חציו להקטרה חציו להרמה.

                                                  (פו: 3+)

                                                  מתיב רב כהנא – והרי זמן תרומת הדשן מתחיל עוד קודם חצות (ברגלים היו תורמים כבר באשמורת הראשונה של הלילה, כי פינוי הדשן לקח הרבה זמן ושיספיקו עד עלות השחר)?

                                                  תשובה – אכן אפשר לתרום עוד לפני כן (רי"ח – לומדים מ"כׇּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר" – לתת לו בוקר נוסף מוקדם יותר),

                                                  אבל עדיין, לגבי איברים שהתקשו יש את הדרשה הנ"ל לגבי חצות.

                                                  (פו: 2-)

                                                  ג. מה אם פקעו לפני חצות והחזיר אחרי חצות (כלומר בחצות לא היו על המזבח)

                                                  הבנה א – השאלה לגבי שרירי, ועקרונית צריכים להיות על המזבח בחצות, ולכן:

                                                  רבה – בין אם החזיר ב2 בלילה ובין אם ב7 בבוקר – לא נחשב, אלא צריכים את חצות הבא כדי להיחשב שעוכלו (כאמור – כל עוד עדיין לא נעשו פחם).

                                                  רב חסדא – חצות הבא לא מועיל, אלא:

                                                  החזיר ב2 בלילה – כשיגיע עלות השחר נחשב שעוכלו (עלות השחר חזק יותר מחצות בקל וחומר מפסול לינה).
                                                  החזיר ב7 בבוקר – לא יחשבו שעוכלו לעולם (חצות הבא לא מועיל), עד שיהפכו לפחם.

                                                  הבנה ב – לא נחלקו בשרירי (רב יוסף) אלא בשמנים (אביי), כלומר:

                                                  בשרירי (התקשו לפני חצות) – מתקיף רב יוסף: מספיק שיעבור עליהם חצות גם אם אינם על המזבח

                                                  (וכן: שלחו מארץ ישראל, ר' חייא בר אבא (אך מדרבנן אין נהנהנים מהם), תנא בר קפרא)

                                                  בשמנים (לא התקשו) –

                                                  היו על המזבח בחצות – בין אם קפצו לפני ובין אחרי, יחזיר ומותרים כשהתקשו + אחרי חצות.

                                                  אבל קפצו לפני חצות והחזיר אחרי חצות – אביי לרב פפא: כאן אמרו רבה ורב יוסף שלא מספיק שיתקשו, אלא:

                                                  רבה – צריך חצות הבא

                                                  רב חסדא – אם החזיר ב2 בלילה – עלות השחר מספיק, אם החזיר ב7 בבוקר – לא יעוכלו לעולם (אלא רק כשיהיו פחם).

                                                  השיעור זבחים פו – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                  27 min
                                                2. זבחים פה – שיעור דף יומי

                                                  השיעור מוקדש לעילוי נשמת נחום פניגשטין הי"ד, בן אברהם ושרה

                                                  שנהרג בגולן לפני חמישים שנה בי"ז כסליו תשל"ו

                                                  להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_85.mp3

                                                  Download

                                                  להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

                                                  להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                  סיכום הגמרא, זבחים פה

                                                  (פד: 3- עד פה: במשנה)

                                                  הקדמות:

                                                  1. A. יש איסור לשחוט בחוץ ולהקריב בחוץ.

                                                    2. האיסור להקריב בחוץ זה דווקא על קרבן שיכול היה להקריב בפנים (קט.).

                                                    1. B. ובכל זאת: משנה קו. – מי ששוחט בחוץ + מקריב בחוץ – חייב שתיים (נלמד מדרשה).
                                                    2. C. במקדש מולקים עופות ולא שוחטים.
                                                      3. ובכל זאת – מי ששחט עוף קודשים בחוץ – חייב.
                                                      ומי ששחט בחו והעלה בחוץ – חייב 2.

                                                      תזכורות:

                                                      נשחט בלילה:

                                                      ר"ש – כלול בדין (לא ירדו), כי הפסול קרה כחלק מתהליך ההקרבה.

                                                      ר"י – לא כלול (ירדו), כי אין נסיבות בהם שחיטה בלילה כשרה.

                                                      נשחט בחוץ – לפי כולם אם עלו ירדו (אין פסולו בקודש)[1].

                                                       

                                                      חלק א – ר' יוחנן –

                                                      שחט בלילה, ואז העלה בחוץ – חייב על ההעלאה בחוץ

                                                      אפילו שהקרבן פסול (רש"י – לא רק לר"ש אלא אפילו לר"י)
                                                      כי קל וחומר משחט בחוץ והעלה בחוץ שחייב שתיים (שחיטה + העלאה).

                                                      מקשה רב חייא בר אבין (משנה קיא) –

                                                      סיפא – שחט עוף קודשים בחוץ והקריב בחוץ – חייב 2,
                                                      אך רישא – שחט בפנים והקריב בחוץ – פטור על ההקרבה בחוץ, כי פסול.

                                                      למה כאן לא אומרים כרי"ח שכל שכן שחייב?

                                                      תשובות:

                                                      1. אכן תיובתא.
                                                      2. יש הבדל:

                                                        3. שחט בלילה – זה פסול אבל מוגדר כשחיטה

                                                        שחט עוף בפנים במקום למלוק – זה כלל לא שליטה אלא כמו סתם מכה בראש, ולכן פטור על ההקרבה בחוץ.

                                                         

                                                        (פה. 6+)

                                                        חלק ב – עולא: העלו את האימורין לפני זריקת הדם – אם עלו לא ירדו

                                                        והחידוש הוא שזה נכון לא רק בקודשי קודשים, אלא אפילו בקודשים קלים

                                                        (עוד רגע נראה למה זה חידוש).

                                                        א. ניסיונות לראיה:

                                                        1. ר' זירא מהברייתא אתמול (ובדומה לזה גם במשנה) –
                                                          2. "שנשפך דמה ושיצא חוץ לקלעים" – לר"ש לא ירדו, לר"י ירדו.
                                                          אז כל שכן שאם הדם קיים ועוד אפשר להקטירו – לר"ש לא ירדו.
                                                          (ושטמ"ק – במקרה כזה שהדם לא נשפך, גם לר"י לא ירדו)

                                                          דחייה – אולי זה דווקא בקודשי קודשים.

                                                          והרי בסוף הברייתא מוזכר גם פסח? (קודשים קלים)

                                                          תשובה – אולי פסח מוזכר רק לגבי בשלא לשמן (אפילו שפוסל את הפסח, שלא ירדו), אבל לא לגבי נשפך הדם.[2]

                                                           

                                                          (מעל האמצע)

                                                          1. תנן (משנתנו) – "וכולן שעלו חיין לגבי מזבח – ירדו"

                                                            2. ולכאורה זה פשיטא, הרי אפשר להוריד, לשחוט ולהעלות שוב, אז למה לא?

                                                            אלא זה בא כדי שנדייק: אם עלו שחוטים עוד לפני זריקת הדם (שזה השלב הבא אחרי חיים) לא ירדו.

                                                            דחיות:

                                                            1. A. גם כאן נדייק רק לקודשי קודשים.

                                                              2. תשובה – כתוב "וכולן" – גם קודשים קלים.

                                                              דחייה – זה מתייחס לחיים, אבל הדיוק הוא רק לקודשי קודשים.

                                                              תשובה – לא יכול להיות שעיקר החידוש לחיים, כי כאמור זה פשיטא, אלא הדיוק גם לקודשים קלים.

                                                              1. B. המשפט לא נאמר בשביל הדיוק, אלא בשביל הדין עצמו, וזה לא פשיטא כי נעמיד בפסולים:

                                                                2. באיזה פסולים –

                                                                לא מדובר בפסול שמגיע רק אחרי השחיטה (כמו לינה, קיבלו פסולים), שהרי אז כאמור שפשיטא שירידו, כי כרגע שהיא עוד חיה וכשרה.

                                                                ולא מדובר בפסול שלפני שחיטה שבו "אם עלו ירדו" (למשל רובע ונרבע) – כי גם פשיטא שנוריד.

                                                                אלא זה פסול לפני שחיטה + אם אלו לא ירדו – שזה בעל מום לפי ר"ע (נראה בחלק הבא באיזה מומים) –

                                                                והחידוש: היינו חושבים שלא נוריד, כי כיוון שאם יש מום – אם נוריד לשחוט כבר לא נוכל להעלות שוב, קמ"ל שבכ"ז מורידים.

                                                                (פה. שליש תחתון)

                                                                אך קשה מהמקרה הבא במשנה – עולה שעלתה חיה לראש המזבח – תרד, אך אם כבר שחטה שם – יפשיט וינתח במקומה.

                                                                והרי אם מדובר בפסולים (בעלי מום) יש בזה שני קשיים:

                                                                1. a. לא עושים הפשט וניתוח לעולה פסולה אלא מקטירים כמות שהיא.

                                                                  2. תשובות:

                                                                  1. בסיפא מדובר דווקא בכשירה. והחידוש שאפילו שהיא כשרה (כך שאפשר להוריד, להפשיט ולהעלות), בכ"ז אפשר גם להפשיט למעלה על המזבח.

                                                                    2. דחייה – והרי יש דעה שבכשרה לא מפשיטים למעלה!

                                                                    אלא ודאי שמדובר בפסולה.

                                                                    (כלומר בעצם יש שתי סיבות שבסיפא פסולה: 1. כי במשפט הקודם העמדנו בפסולים (מום). 2. כי אם אינה פסולה – לא מפסיט למעלה).

                                                                    1. אכן מדובר בעולה פסולה,
                                                                      2. אבל לא בפסול בעל מום, אלא בפסול שבא אליה אחרי זריקת הדם (למשל זרקו את הדם, ואז לנה על המזבח עד למחרת).

                                                                      ומה שאמרנו שבעולה פסולה לא מפשיטים, המשנה כר' אלעזר בר"ש שזה דווקא כשלא היתה לה שעת הכושר,

                                                                      אבל כאן שזרקו את הדם, ורק אח"כ נפסלה (למשל בלינה, כאמור), היתה לה שעת הכושר – וכן מפשיטים.

                                                                      (פה. 3-)

                                                                      1. b. ברייתא על המשנה – כששוחט את העולה למעלה, אז מוריד את הקרביים ומדיחם שם.

                                                                        2. והרי אם מדובר בפסולה – אם יוריד לא יוכל אח"כ להעלותם שוב! ואמנם להקריב בלי לשטוף ודאי שאי אפשר ("הקריבהו נא לפחתך"), אלא יוריד כדי להדיח, אך אם כן – למה להדיח, הרי ממילא זה יישרף!

                                                                        תשובות –

                                                                        1. 1. כך אם יבוא כהן שלא יודע שנפסלה -יקריב על המזבח.

                                                                          2. דחייה – אנחנו רוצים לגרום לכהן אחר לטעות?!

                                                                          1. שלא יהיו קודשי שמיים מוטלים כנבלה (לא מכובד).

                                                                            2. ואפילו שזה יכול לגרום לאיזה כהן אחר שלא יודע שהם פסולים לטעות ולהקריבם על המזבח – עדיין זה חשוב.[3]

                                                                            (פה: 3+)

                                                                            ב. דיון מקביל – ר' יוחנן – לגבי אימורי קודשים קלים לפני זריקת הדם:

                                                                            גירסא א –

                                                                            לגבי מעילה  – ברור שאין מעילה (כמו שהנחנו לעיל).

                                                                            לגבי אם עלו – הסתפק, ופשט שלא ירדו (כמו עולא).

                                                                            גירסא ב – להפך –

                                                                            לגבי אם עלו – ברור לו שלא ירדו (כמו עולא)

                                                                            לגבי מעילה, בזה הסתפק, ובסוף פשט שאין מעילה כנ"ל.

                                                                             

                                                                            (פה: נקודותיים מעל האמצע)

                                                                            חלק ג – המקרים במשנה שאם עלו ירדו (שאין פסולם בקודש)

                                                                            הרובע והנרבע, והמוקצה (כתקרובת לע"ז) והנעבד (כע"ז), אתנן ומחיר כלב, כלאיים (שנולדה מזיווג כלאיים) ,טריפה ויוצא דופן, ובעלי מומין, ור"ע מכשיר בבעלי מומין.

                                                                            א. לגבי ר"ע שמכשיר בבעלי מומין (שאם עלו אל ירדו)

                                                                            רי"ח – הגבלות לקולא של ר"ע:

                                                                            1. הסבר – שכיוון שלא פוסלים בעוף, אז גם בבהמה בדיעבד לא ירדו.
                                                                              2. וזה דווקא במום הלכתי, כמו דוקין שבעין, אבל אם חסר איבר – פוסל גם בעוף.
                                                                            2. דווקא כשקדם הקדשן את מומן
                                                                              3. אבל אם קודם היה לה מום ואז הוקדשה – הבהמה כלל לא קדושה קדושת הגוף, והמזבח לא מקדש ואם עלו ירדו.

                                                                              ולכן – גם אם הקדיש נקבה לעולה – אם עלו ירדו

                                                                              כי גם זה כמו "קדם מומן", שהרי נקבה כלל לא קרבה כעולה.

                                                                              ב. בעי ר' ירמיה – האם יש פסול נרבע בעופות?

                                                                              מצד אחד לא – שכיוון שאין בו פסול רובע (שהרי אין לו איבר בולט), אין לו פסול נרבע.

                                                                              מצד שני כן – כי נעשתה בו עבירה,

                                                                              ראיות שיש פסול:

                                                                              1. אם לא היה פסול נרבע, ר"ע היה מכשיר (שלא ירד) גם בבהמה שנרבעה (כמו שהכשיר מום כי אין מום בעופות).
                                                                              2. ברייתא – כהן שמלק עופות שפסולים מראש (נרבע, מוקצה, נעבד וכו') – המליקה אינה כלום והעוף נבלה.

                                                                                3. מכאן שלעוף יש גם פסול נרבע.

                                                                                ג. ר' חנינא סגן הכהנים – כמו רבנן (ולא כר"ע) לגבי מומין – "דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח"

                                                                                מה בא להוסיף?

                                                                                1. לומר שכך נהגו גם למעשה.
                                                                                2. שכשמורידים מהמזבח מורידים ב"דוחה" – כלאחר יד ולא בביזיון.

                                                                                  3.  

                                                                                  (פה: 6- לפני המשנה)

                                                                                  חלק ד – עולא – אם כבר משלה בהן האור, ואז הורידו, יעלו חזרה

                                                                                  על מה מדובר –

                                                                                  1. רב מרי – לגבי משנתנו – שבמקרים ש"לא ירדו" (כמו פסול לינה), שאם בכ"ז ירדו לא יעלו,

                                                                                    2. ועל זה אמר עולא – אם כבר משלה בהן האור, ואז הורידו, יעלו חזרה,

                                                                                    אך במקרים של רב חנינא לא, כי הם לא בני הקטרה כלל.

                                                                                    1. רב חנינא מסורא – על המשנה הבאה (בסוף העמוד) – שעצמות וגידין קרנים וטלפים , אם כבר לא מחוברים לא יעלו ומוסיפה הברייתא – אם עלו ירדו,

                                                                                      2. ועל זה אמר עולא שאם כבר משלה בהן האור ירדו,

                                                                                      וכל שכן שבמקרים של רב מרי (משנתנו).

                                                                                       

                                                                                      [1] זה מובן לר"ש, שהפסול קרה לפני שנכנס למקדש, אבל לפי ר"י שזה תלוי בשאלה האם יש נסיבות בהן זה לא פוסל – לכאורה אם עלו לא ירדו, כי בזמן הבמות גם שחטו בחוץ. ואולי ר"י רק מוסיף תנאי, אבל גם לדעתו צריך שפסולו בקודש.

                                                                                      [2] אפילו שזאת זריקה פסולה (כי הקרבן נשחט שלא לשמה), והיא לא גורמת שלפסח יהיה דין מעילה – בכל זאת היא יוצרת מעילה. שזה חידוש, כי הרי כאמור הסברא שלנו בקודשים קלים שכן ירדו זה כי עד זריקת הדם אין מעילה, אז גם בפסח שלא לשמה במקרה זה אין, אבל כנראה שהמעילה זה לא סיבה אלא סימן לזה שבקודשים קלים זריקת הדם היא שלב משמעותי שמחבר את הקרבן יותר למזבח, ולכן גם בפסח – כיוון שנזרק הדם, אפילו שבפועל זה לא יוצר מעילה (כי היה שלא לשמה) – בכל זאת זה עושה שאם עלו לא ירדו.

                                                                                      [3] וקשה – בזמן הזה שמדיחים יכולים פשוט לשרוף? ואולי לקוח זמן עד ששורפים כמה קורבנות שנפסלו יחד.

                                                                                      השיעור זבחים פה – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                      40 min
                                                                                    2. זבחים פד – שיעור דף יומי

                                                                                      השיעור מוקדש לעילוי נשמת נחום פניגשטין הי"ד, בן אברהם ושרה

                                                                                      שנהרג בגולן לפני חמישים שנה בי"ז כסליו תשל"ו

                                                                                      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_84.mp3

                                                                                      Download

                                                                                       

                                                                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                      סיכום הגמרא, זבחים פד

                                                                                      (פד. במשנה – פד: 3 שורות מלמטה)

                                                                                      המשך – אם עלו לא ירדו – באיזו פסולים הדין שייך?
                                                                                      א. המשנה – באלו פסולים הדין שייך?
                                                                                      קבוצה א – לפי כולם כן שייכים בדין – 1. לינה. 2. יוצא (אימורים) .3. נטמא. 4. מחשבת פיגול וחוץ למקומו בשחיטה. 5. כהן פסול שקיבל/זרק.
                                                                                      קבוצה ג – שלפי כולם לא שייכים בדין – רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר כלב, כלאיים, טריפה ויוצא דופן.
                                                                                      קבוצה ב – מחלוקת: A. נשחט בלילה, דם שיצא/נשפך – ר"י – לא בדין, ר"ש – כן. B. מום – ת"ק – לא, ר"ע כן (במומים מסוימים).

                                                                                      ב. מקור וסברות מחלוקות ר"ש ור"י

                                                                                      A. שלב ראשון – הפסוקים –
                                                                                      ריבוי לכל הפסולים – "זאת תורת העולה".
                                                                                      מיעוט לפסולים מסוימים – ר"ש – זאת, ר"י – זאת, היא, העולה.
                                                                                      B. סברות (מה כלול בריבוי ומה במיעוט)
                                                                                      ר"ש – כל שפסולו בקודש – כלול בדין (שהפסול חייב לקרות בעזרה, כחלק מתהליך העבודה) – קבוצה א ו-ב.
                                                                                      ר"י – כל פסול שיש נסיבות אחרות בהם אינו פסול – כלול בדין – רק קבוצה א, ולא ב-ג.
                                                                                      [פירוט: 1. לינה – בשר קדשים קלים ביום השני. 2. יוצא (אימורים) – בבמה (וראה תוס' למה דם לא כלול)..3. נטמא – קרבן ציבור. 4. מחשבת פיגול וחוץ למקומו בשחיטה – הזריקה כשנשחט במחשבת פיגול. 5. כהן פסול שקיבל/זרק – קרבן ציבור].

                                                                                      השיעור זבחים פד – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                      15 min
                                                                                    3. זבחים פג – שיעור דף יומי

                                                                                      לעילוי נשמת שרה גנץ בת מרדכי ומרים ז"ל

                                                                                      ניצולת שואה שהשקיעה רבות בהקמת משפחה ובחינוך לתורה ומעורבות בבניין הארץ

                                                                                      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_83.mp3

                                                                                      Download

                                                                                       

                                                                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                      סיכום הדף היומי, זבחים פג
                                                                                      פרק המזבח מקדש

                                                                                      (פג. במשנה – פד. במשנה)

                                                                                      אם עלו לא ירדו – היקף הדין ומקורות

                                                                                      א. סוג וחלק הקרבן – 5 הדעות והמקורות

                                                                                      במשנה

                                                                                      בברייתא

                                                                                      הדעות

                                                                                      ר"ג

                                                                                      "על המזבח"

                                                                                      ר"ש

                                                                                      ר' יהושע

                                                                                      "על מוקדה"

                                                                                      רי"ס הגלילי

                                                                                      ר"ע

                                                                                      מנחות

                                                                                      כן

                                                                                      רק עצמאיות

                                                                                      כן

                                                                                      לא

                                                                                      נסכים

                                                                                      כן

                                                                                      רק עצמאיים

                                                                                      לא

                                                                                      דם

                                                                                      כן

                                                                                      כן

                                                                                      לא

                                                                                      כן

                                                                                      אימורים

                                                                                      כן

                                                                                      כן

                                                                                      עוף

                                                                                      כן

                                                                                      כן

                                                                                      לא

                                                                                      המקורות

                                                                                      הלימוד הבסיסי

                                                                                      "על המזבח"

                                                                                      "העולה" – עצמאית

                                                                                      "על מוקדה"

                                                                                      עולה

                                                                                      כבשים

                                                                                      מה עושים עם הלימוד של השני

                                                                                      על מוקדה – שמחזירים איברים שקפצו.

                                                                                      ואשר תאכל האש" – שלא מחזירים קטורת שקפצה.

                                                                                      נלמד מ"אשר תאכל האש" – איברים (ולא קטורת).

                                                                                      כבשים – שלא מנחה

                                                                                      עולה – שלא עלתה בחיים

                                                                                      נלמד מ"כל הנוגע במזבח יקדש", לשני סוגי הפסולים.

                                                                                      על המזבח – שהמזבח מקדש.

                                                                                      + "כל הנוגע" – 2 פסוקים – אחד לפסול עם שעת הכושר ואחד בלי.

                                                                                      ב. טבלה נוספת למקורות – מזוית ראייה של הפסוקים

                                                                                      ר"ג

                                                                                      ר' יהושע

                                                                                      ויקרא ו, ב – "היא העולה

                                                                                      על מוקדה

                                                                                      להחזיר איברים שקפצו

                                                                                      דווקא הראוי לאש

                                                                                      על המזבח"

                                                                                      הראוי לכל המזבח

                                                                                      שהמזבח מקדש

                                                                                      שמות כט – "כל הנוגע במזבח יקדש"

                                                                                      שהמזבח מקדש

                                                                                      שהמזבח מקדש

                                                                                      ויקרא ו,ג – "אשר תאכל האש"

                                                                                      לא להחזיר  קטורת שקפצה

                                                                                      להחזיר איברים שקפצו,

                                                                                      ולא קטורת

                                                                                      ג. מה ר"ל חידש בסידור שלו?

                                                                                      1. שיש מנחת נדבה שעולה כליל (כרבא). דחייה – שיאמר זאת!

                                                                                      2. שגם אם הביא את הנסכים של הקרבן למחרת, עדיין לר"ש לא כלול בדין.

                                                                                      ד. מה לימדה המשנה ב"הראוי למזבח"?

                                                                                      רב פפא – שראוי כבר עכשיו, ולא מחוסר מעשה (לאפוקי מקומץ שלא הושם בכלי),

                                                                                      אך אם מחוסר מעשה בדבר אחר – כן כלול בדין (למשל קדשים קלים  שהעלו את אימורים לפני זריקת הדם).

                                                                                      השיעור זבחים פג – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                      17 min
                                                                                    4. זבחים פב – שיעור דף יומי

                                                                                      לעילוי נשמת שרה גנץ בת מרדכי ומרים ז"ל

                                                                                      ניצולת שואה שהשקיעה רבות בהקמת משפחה ובחינוך לתורה ומעורבות בבניין הארץ

                                                                                      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_82.mp3

                                                                                      Download

                                                                                       

                                                                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                      סיכום הדף היומי, זבחים פב

                                                                                      (פא: במשנה – פג. בסיום פרק כל הזבחים)

                                                                                      הקדמות ותזכורות
                                                                                      1. A. במשנה הקודמת –
                                                                                        2. דמים הניתנים למעלה התערבו עם הניתנים למטה

                                                                                        ר"א – יזרוק למעלה ואז למטה

                                                                                        רבנן – יישפכו לאמת המים.

                                                                                        1. B. רוב החטאות והקרבנות נעשים בחוץ (על מזבח העולה)

                                                                                          2. אבל יש כמה חטאות שנעשים בפנים – כלומר שדמם נזרק על מבח הנחושת שבהיכל – קרבנות יו"כ, פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור.

                                                                                          1. C. דם של קרבן חיצוני שהוכנס פנימה

                                                                                            2. בחטאת הקרבן נפסל לפי כולם,

                                                                                            בשאר הקרבנות –

                                                                                            רבנן – לא נפסלים

                                                                                            ר"א – גם באשם ("כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם" (ויקרא ז,ז)

                                                                                            ר"ע – בכל הקרבנות.

                                                                                             

                                                                                            חלק א – במשנה: נתערבו דם הפנימיים עם דם החיצוניים –

                                                                                            א. לכתחילה – ישפכו לאמה

                                                                                            ולמה כאן ר"א לא חולק?

                                                                                            תשובה – הוא אכן חולק, אבל באופן מצומצם, לכן לא הוזכר, כי:

                                                                                            לתת קודם בחוץ ואז בפנים – אי אפשר, כי בפנים קודם לבחוץ.

                                                                                            לתת קודם בפנים ואז בחוץ –

                                                                                            בחטאת או אשם – כשיתן בפנים הוא פוסל בידיים את דם החטאת החיצונית, ולכן עדיף שיחכה לערב וייפסלו וישפוך לאמה.

                                                                                            בשאר הקרבנות – אכן כך צריך (כי לדעתו הם לא נפסלים בפנים).

                                                                                            ב. בדיעבד –

                                                                                            נתן בחוץ ואז בפנים – שניהם כשרים

                                                                                            נתן בפנים ואז בחוץ – הפנימי כשר,

                                                                                            לגבי החיצוני, זה תלוי במחלוקת על דם חיצוני שנכנס פנימה:

                                                                                            חכמים – פסול בחטאת

                                                                                            ר"א – פסול בחטאת ואשם.

                                                                                            ר"ע – פסול בכולם.

                                                                                             

                                                                                            (פב. 3+)

                                                                                            חלק ב – הסבר המחלוקת לגבי דם קרבנות שנכנס פנימה

                                                                                            הדעות, כאמור –

                                                                                            חכמים – דווקא בחטאת,

                                                                                            ר"ע – בכל הקרבנות.

                                                                                            המקור לפסול בחטאת –

                                                                                            1. ויקרא ו, כג – וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

                                                                                              2. דוחה רי"ס הגלילי – מזה לומדים דין אחר:

                                                                                              שהחטאות הפנימיות לא נאכלות אלא נשפרות מחוץ למחנה,

                                                                                              ושאם נפסלו – לא נשרפים מחוץ לירושלים אלא בקודש.

                                                                                              1. אלא המקור – מנדב ואביהוא – "הֵן לֹא־הוּבָא אֶת־דָּמָהּ אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי" (ויקרא י, יח) – משמע שהאם הדם היה נכנס אז מובן למה נשרף.

                                                                                                2.  

                                                                                                המקור של ר"ע –

                                                                                                (ברור שאת הפסול בחטאת לומד מויקרא ו ( והשאלה איך מרבה לשאר הקרבנות)

                                                                                                1. ר"י-שמואל –
                                                                                                  2. כל הפרשייה של מדברת על חטאת, למה בפסוק כג כתוב שוב חטאת?
                                                                                                  אלא זה בא לומר – כאן הדין נכון גם בחטאת, וגם בשאר.

                                                                                                  הפסוקים (ויקרא ו) –

                                                                                                  יח – דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת… יט – הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל… כ – כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ… כא – וּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל־בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם־בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם… כג – הפסוק שלנו: וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

                                                                                                  (והוא ממחיש עם משל – תלמיד שמוזג לרבו בחמין, ואז רבו אומר לי מזוג לי בחמין – זה מיותר, הרי הוא כבר מוזג חמין, אלא התכוון לומר "גם בחמין", כלומר או צונן או חמין).

                                                                                                  מתקיף רב הונא בריה דרב יהושע –

                                                                                                  הרי כבר שני פסוקים לפני כן (כא) מדובר כבר על כל הקרבנות (שכלי שבושל בו קרבן צריך מירוק ושטיפה) (דף צו:)
                                                                                                  ולכן כשבפסוק כג שוב כתוב חטאת – אולי זה דווקא חטאת.

                                                                                                  (ולגבי המשל – זה כמו תלמיד שמוזג חמין וצונן, ואז רבו אומר חמין – שזה דווקא חמין).

                                                                                                  1. ברייתא מפורשת – "וְכׇל־חַטָּאת"

                                                                                                    2. חטאת – דווקא חטאת,

                                                                                                    כל חטאת – כל קודשי קודשים
                                                                                                    וכל חטאת – גם קודשים קלים.

                                                                                                    [אך ר' יוסי הגלילי (רבנן) שתי תגובות:

                                                                                                    1. A. מצד האמת – רי"ס הגלילי עצמו לומד מהפסוק רק דין אחר (כמו שהקדמנו לעיל), ואת דם שנכנס לומד מנדב ואביהוא, וממילא אין מקור לריבוי שאר הקרבנות.
                                                                                                    2. B. גם לשיטתך ר"ע שאתה לומד דם שנכנס מפסוק זה, עדיין א"א לרבות שאר קרבנות כי נלמד אחרת:

                                                                                                      3. חטאת – חטאת יחיד נקבה

                                                                                                      כל חטאת – גם חטאת יחיד זכר (כמו שעיר נשיא)
                                                                                                      וכל חטאת – גם חטאת ציבור (פר העלם דבר וכו').

                                                                                                       

                                                                                                      (פב. במשנה)

                                                                                                      חלק ג – אגב – משנה: הרחבה לגבי פסול דם חטאת שנכנס

                                                                                                      המשנה –

                                                                                                      א. גם דם שיצא פסול.

                                                                                                      ב. נכנס או יצא רק חלק מהדם (קיבל ב2 כוסות, ואחד נשאר ואחד יצא או נכנס):

                                                                                                      יצא – כשר,

                                                                                                      בנכנס – חכמים פוסלים, רי"ס הגלילי מכשיר.

                                                                                                      ג. הפסול דווקא בנכנס לכפר.

                                                                                                      אם נכנס לכפר ובסוף לא כיפר: ר"א – פסול, ר"ש – כשר.
                                                                                                      ור"י – נכנס בשוגג כשר.

                                                                                                      ד. אם לאחר שנכנס ונפסל, בכל זאת השתמש בדם – פסול גם בדיעבד (הציץ לא מרצה, בניגוד לדם שנטמא שהציץ מרצה בדיעבד).

                                                                                                       

                                                                                                      תזכורת למקורות הפסול בדם חטאת שנכנס:

                                                                                                      1. ויקרא ו, כג – וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.
                                                                                                      2. רי"ס הגלילי – ויקרא י, יח (מנדב ואביהוא) – "הֵן לֹא־הוּבָא אֶת־דָּמָהּ אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי" (ויקרא י, יח) – משמע שהאם הדם היה נכנס אז מובן למה נשרף.

                                                                                                        3.  

                                                                                                        א. אם רק חלק מהדם נכנס או יצא –

                                                                                                        הדעות:

                                                                                                        רי"ס הגלילי – בין ביצא ובין בנכנס – המיעוט שנשאר במקום כשר.

                                                                                                        חכמים – ביצא – המיעוט כשר, בנכנס – המיעוט פסול.

                                                                                                        שאלות על חכמים:

                                                                                                        (במשנה מופיעה שאלה 1, בברייתא גם תשובת חכמים, ובגמרא שאלה 2)

                                                                                                        העיקרון מאחורי השאלות:

                                                                                                        לפי חכמים לגבי מיעוט דם – הפנים חמור מהחוץ
                                                                                                        לעומת זאת בתחום אחר – מחשבת פסול – הבחוץ חמור מבפנים.

                                                                                                        1. מקשה רי"ס הגלילי ממחשבת פסול (בחוץ>בפנים) על מיעוט דם:
                                                                                                          2. או שתעשו קל וחומר להקל: אם בחוץ מיעוט כשר, קל וחומר שבפנים,
                                                                                                          או להפך – אם בפנים מיעוט פסול, גם בחוץ פסול!

                                                                                                          עונים חכמים – לגבי מיעוט הדם יש לימוד שזה דווקא בפנים:

                                                                                                          "וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ" (ויקרא ו) –

                                                                                                          מִדָּמָהּ – ולא כל דמה,

                                                                                                          אֲשֶׁר יוּבָא – החומרא של מיעוט הדם הוא רק ב"יוּבָא" (נכנס) ולא ביוצא.

                                                                                                          1. מקשה הגמרא להפך – ממיעוט דם (בפנים>בחוץ) על מחשבת פסול:
                                                                                                            2. או שנלמד קל וחומר להחמיר: אם מחשבת חוץ פוסלת, קל וחומר שמחשבת פנים לא פוסלת,
                                                                                                            או קל וחומר להקל: אם מחשבת פנים לא פוסלת, קל וחומר שמחשבת חוץ לא פוסלת!

                                                                                                            עונים חכמים – גם כאן לגבי מחשבה יש לימוד שזה דווקא החוצה:

                                                                                                            ויקרא יט, ז – "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה", מכאן דורשים את פסול מחשבה –

                                                                                                            בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – מחשבה חוץ לזמנו (כרת)

                                                                                                            פִּגּוּל – מחשבה חוץ למקומו (אין כרת)

                                                                                                            בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – דווקא במחשבת חוץ ולא פנים, כי זה דווקא למקום שיש בו שלושה דברים: דם, בשר ואימורין (שבזמן היתר הבמות 3 אלו מותרים בחוץ, אך בפנים אין בשר ואימורין).

                                                                                                             

                                                                                                            (פב: 7+)

                                                                                                            ב. אגב – דין בשר שיצא או נכנס: יצא פסול, נכנס כשר

                                                                                                            ולכאורה קשה – הרי לגבי מיעוט דם אמרנו שבפנים חמור מבחוץ,

                                                                                                            אז איך כאן בחוץ חמור מבפנים?
                                                                                                            (או שנלמד קל וחומר שאם בחוץ פסול – קל וחומר שבפנים,
                                                                                                            או להפך – אם בפנים כשר, קל וחומר שבחוץ!)

                                                                                                            תשובה – גם כאן יש לימודים:

                                                                                                            בחוץ פסול – שמות כב, ל – "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" – "בשדה" מיותר, ומלמד שבשר קדוש שיצא חוץ למחיצתו פסול.

                                                                                                            בפנים כשר – ויקרא ו, כג – "וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד" – "מִדָּמָהּ" ולא בשרה.

                                                                                                             

                                                                                                            (פב: באמצע)

                                                                                                            ג. ת"ר – הפסול בין אם נכנס לקודש (ההיכל) ובין אם נכנס לקודש הקודשים

                                                                                                            מקור – מהפסוק של רי"ס הגלילי (ויקרא י, יח) – "הֵן לֹא־הוּבָא אֶת־דָּמָהּ אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה": הַקֹּדֶשׁ – ההיכל, פְּנִימָה – קודש הקודשים.

                                                                                                            מקשה הגמרא – שיאמר רק קודש (ההיכל) ולא יאמר פנימה (קה"ק)?[1]

                                                                                                            ויש שתי הבנות בהבנת הקושיא –

                                                                                                            1. A. רבא – זה מיותר כי יש קל וחומר (שיאמר שקודש פוסל, וקל וחומר שקה"ק פוסל?)
                                                                                                              2. ועונה – בא זה ולימד על זה, כלומר אם היה כתוב רק אחד מהם, היינו חושבים שהכוונה רק לקה"ק.

                                                                                                              כפי שלגבי האיסור של עבד עברי של כהן לאכול תרומה:

                                                                                                              תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ (ויקרא כב, י)

                                                                                                              שאם היה כתוב רק אחד מהם היינו חושבים שהכוונה לקניין 6 שנים, ולא לנרצע (עבד עולם),

                                                                                                              כיוון שכתוב את שניהם בא זה ולימד על זה

                                                                                                              שכיר – קניין שנים, תושב – גם עבד עולם.

                                                                                                              אך דוחה אביי – זה שהמילה מיותרת לא מפריע לי (מילתא דאתייה בקל וחומר טרח וכתב לה קרא),

                                                                                                              שהרי אפילו להסבר של רבא עדיין זה מיותר, כי התורה יכלה פשוט לכתוב נרצע במפורש.

                                                                                                              1. B. אביי – קה"ק מיותר כי מציאותית א"א להכניס לקה"ק בלי קודם לעבור בקודש ולהיפסל שם?

                                                                                                                2. תשובות:

                                                                                                                1. אביי – אם נכנס בדרך משופש (משובשת) – כלומר מהגג.

                                                                                                                  2. דוחה רבא – זה לא פוסל, כי רק הבא בדרך ההבאה הרגילה פוסל.

                                                                                                                  1. רבא – אם נכנס כדי לכפר בקה"ק, אז הכניסה קודם לקודש לא פוסלת (כי כאמור במשנה – פוסל רק כשנכנס כדי לכפר) (על פי קרן אורה).

                                                                                                                    2. (פב: רבע תחתון)

                                                                                                                    ד. שאלות רבא – לגבי זה שגם הכנסת הדם לקה"ק פוסלת (תיקו) –

                                                                                                                    1. האם גם בחטאות הפנימיות ההכנסה לקה"ק פוסלת?

                                                                                                                      2. מצד אחד אולי לא פסול – כי הרי המקור לקה"ק זה – "אֶל־הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה": הַקֹּדֶשׁ – ההיכל, פְּנִימָה – קודש הקודשים.

                                                                                                                      אז אולי יש תלות – וכיון שבחטאות פנימיות הכנסה לקודש לא פוסלת, אז אולי הכנסה לקה"ק גם לא?

                                                                                                                      מצד שני אולי פסול – כי סוף סוף הכניסו את הדם מעבר למה שצריך.

                                                                                                                      1. אם קה"ק כן פוסל חטאות הפנימיות,
                                                                                                                        2. מה לגבי הקרבנות של יו"כ שצריכים להיות גם בקה"ק,
                                                                                                                        כלומר – אם הכניס וזרק, הוציא, ואז הכניס שוב?

                                                                                                                        מצד אחד פסול – כי עכשיו דם כבר לא אמור להיות שם

                                                                                                                        מצד שני אולי לא פסול – כי הדם כן שייך עקרונית גם לקה"ק.

                                                                                                                        1. אם בשאלה הקודמת זה כן פוסל,
                                                                                                                          2. מה אם עשה דבר דומה בקודש –
                                                                                                                          היזה בקה"ק, היזה על הפרוכת, הלך למזבח הזהב (מזרחה) ואז פתאום חזר מערבה?

                                                                                                                          מצד אחד פסול – כי חזר לאיפה שכבר היה

                                                                                                                          מצד שני לא פסול – כי הוא עדיין באותו מקום (קודש) ורק זז שם מערבה.

                                                                                                                          (פג. 3+)

                                                                                                                          ה. במשנה – הפסול דווקא בנכנס לכפר (וְכׇל־חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ)

                                                                                                                          A. אם נכנס לכפר ובסוף לא כיפר – הדעות והמקורות:
                                                                                                                          שניהם לומדים גז"ש "לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ" מעבודת מיום כיפור (ויקרא טז) –

                                                                                                                          ר"א – פסול,

                                                                                                                          גזירה שווה –"וְכׇל־אָדָם לֹא־יִהְיֶה  בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד־צֵאתוֹ" (פסוק יז) – כמו ששם זה נכון גם לפני שכיפר, גם כאן.

                                                                                                                          מעדיף את הלימוד הזה כי לומד חוץ מחוץ (שני מקרים שבהם אדם/דם צריך להישאר בחוץ), ולא חוץ מפנים (קרבנות יו"כ אמורים להיות בפנים).

                                                                                                                          ר"ש – כשר,

                                                                                                                          גזירה שווה – "וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת  שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת־דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (פסוק כז).

                                                                                                                          מעדיף את הלימוד הזה כי לומד בהמה מבהמה (דם חטאת מבשר הפר והשעיר), ולא בהמה מאדם.

                                                                                                                           

                                                                                                                          1. B. במשנה – ר"י – דווקא בנכנס במזיד פוסל

                                                                                                                            2. הגמרא לא עוסקת בעצם הדין, אלא רק בשאלה – האם ר"י כר"א או כר"ש?

                                                                                                                            עונה ר' ירמיה – ר"י כר"ש – שלומד גז"ש מפסוק כז ("וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת  שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת־דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה").

                                                                                                                            מניין לו –

                                                                                                                            כי לגבי הפסוק של ר"ש של הפר ושעיר של יו"כ כתוב פסוק אח"כ שהשורף אותם נטמא, ולומדים מפסוק כז שזה כך גם בשאר החטאות הפנימיות, איך לומדים:

                                                                                                                            ר"מ – "לְכַפֵּר" מיותר, ובא ללמד שהדין כך גם בשאר המכפרים בפנים.

                                                                                                                            ר"י – מהכפלות של "וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת  שְׂעִיר הַחַטָּאת…".

                                                                                                                            ולמה לא למד כר"מ שזה מ"לכפר"?

                                                                                                                            כי "לכפר" תפוס לו ללימוד של ר"ש, שזה מה שהיה צריך להוכיח.

                                                                                                                            הדרן עלך כל הזבחים שנתערבו

                                                                                                                             

                                                                                                                            [1] פירשנו לפי הבנתנו

                                                                                                                            השיעור זבחים פב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                            49 min
                                                                                                                          2. זבחים פא – שיעור דף יומי

                                                                                                                            לעילוי נשמת שרה גנץ בת מרדכי ומרים ז"ל

                                                                                                                            ניצולת שואה שהשקיעה רבות בהקמת משפחה ובחינוך לתורה ומעורבות בבניין הארץ

                                                                                                                            להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_81.mp3

                                                                                                                            Download

                                                                                                                             

                                                                                                                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                            להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                            להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                                                                            להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                            סיכום הדף היומי, זבחים פא

                                                                                                                            (פא. באמצע עד פא: במשנה למטה)

                                                                                                                            המשך – נתערבו הדמים העליונים והתחתונים

                                                                                                                            א. תזכורות –

                                                                                                                            לגבי הדם יש שלושה מקומות על המזבח –

                                                                                                                            קיר המזבח בחצי העליון (למעלה) – דם החטאת.

                                                                                                                            קיר המזבח בחצי התחתון (למטה) – דם עולה, אשם, שלמים
                                                                                                                            יסוד המזבח – שופכים את שיירי דם החטאת (ובהמשך הסוגיה משמע שגם שיירי העולה).

                                                                                                                            התערבבו הניתנים למטה (עולה, שלמים, אשם) בניתנים למעלה (חטאת):

                                                                                                                            ר"א – אין בעיה לזרוק על המזבח,

                                                                                                                            אפילו שבתערובת יש גם דם שלא אמור להיזרק לשם, ולכן:

                                                                                                                            יתן למעלה (מתעלם מהתחתונים, כאילו הם מים)

                                                                                                                            ואז יתן למטה – וזה נחשב לשני דברים:

                                                                                                                            1. לתחתונים (העולה) – שצריכים למטה,
                                                                                                                              2. 2. לשפיכת שיירי דם העליונים (החטאת) – שצריכים שפיכה ליסוד, אבל הלמטה בדיעבד גם מספיק.

                                                                                                                              חכמים – אסור לזרוק על המזבח (א"א להתחייס כאילו השאר זה מים), אלא ישפוך הכל לאמה.

                                                                                                                              אבל בדיעבד אם בכל זאת זרק למעלה, ימשיך כר"א,

                                                                                                                              שהרי עכשיו כל הדם שנשאר לו אמור להיזרק למטה, כר"א.

                                                                                                                               

                                                                                                                              (פא. באמצע)

                                                                                                                              ב. הנושא – מה אם כבר זרק את דם החטאת למעלה, ואז נתערבו הדמים? (=סוף חטאת נתערב עם עולה)

                                                                                                                              אביי ור"ל – מודים חכמים שיזרוק את השאר למטה

                                                                                                                              (כמו שראינו במשנה במקרה שכבר זרק למעלה שמודים חכמים שאת כל השאר יזרוק למטה: חלק כדם העולה שמקומו למטה, וחלק כשיירי החטאת שאמור להינתן על היסוד).

                                                                                                                              רב יוסף ורי"ח – חכמים עדיין חולקים, וישפוך לאמה

                                                                                                                              כי א"א לזרוק את שיירי החטאת על קיר המזבח למטה, אלא לכתחילה צריך דווקא ליסוד (שעשוי כאיצטבא, ולא כקיר).

                                                                                                                               

                                                                                                                              ג. קושיות על רב יוסף ורי"ח:

                                                                                                                              (אל דאגה, יקשו גם מהמשנה בקושייה 3)

                                                                                                                              שני מקורות מהם לומדים שמקריבים דמים שנתערבו:

                                                                                                                              (פא. 10-)

                                                                                                                              1. רב הונא בר יהודה – "אַךְ בְּכוֹר־שׁוֹר אוֹ־בְכוֹר… קֹדֶשׁ הֵם" (במדבר יח, יז) – להרחיב: שגם אם נתערבו בדם אחר (עולה) בכ"ז יזרקו על המזבח.

                                                                                                                                2. (פא. 2-)

                                                                                                                                1. רבא – לגבי עולה – "וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת־הַדָּם עַל־הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב" (ויקרא א, ה) –
                                                                                                                                  2. הכפלות באה להרחיב – שגם אם דם העולה התערב עם דם בכור – יזרקו את הדם.

                                                                                                                                  ובשניהם מציעים – במה מדובר כאן –

                                                                                                                                  אם בשניהם עוד לא זרקו – אז מה החידוש? הרי שניהם באותו מקום למטה!
                                                                                                                                  אלא לכאורה מדובר בבכור (למטה) שנתערב עם סוף עולה (יסוד), והדין שיזרקו את הדם למטה – כלומר מכאן שהלמטה טוב גם ללמטה וגם ליסוד[1]

                                                                                                                                  ובשניהם דוחים – מדובר בתחילת עולה (4 למטה), ותחילת בכור (1 למטה), וזה לא קשור ליסוד,

                                                                                                                                  והחידוש: שגם אם נתערבו לא מבטלים זה את זה.[2]

                                                                                                                                  ושואלת הגמרא – למה צריך שני מקורות לזה, ועוד יותר – הרי יש גם מקור שלישי לזה:

                                                                                                                                  בעבודת יו"כ – "וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב…" (ויקרא טז) – בהנחה שמערב אותם ואז שם על המזבח.

                                                                                                                                  תשובה – אכן יש מחלוקת עם 3 דעות מה המקור, והגמרא מסבירה מה רע בכל דעה:

                                                                                                                                  (פא: שליש)

                                                                                                                                  1. יום כיפור (דם הפר והשעיר) –

                                                                                                                                    2. דחייה – כי סוברים כדעה ששם אותם בנפרד בלי לערבב.

                                                                                                                                    1. "דם… דם"

                                                                                                                                      2. דחייה – זו לא כפלות שחייבים לדרוש.

                                                                                                                                      1. "קודש הם" –

                                                                                                                                        2. דחייה – מלמד משהו אחר – שהבכור קודש ותמורתו אינו קודש (דין מיוחד בבכור),

                                                                                                                                        (והדעה האחרת – לומדים מפסוק אחר – "אִם־שׁוֹר אִם־שֶׂה לַה' הוּא" (ויקרא כז) – הוא ולא תמורתו.

                                                                                                                                        (פא: באמצע)

                                                                                                                                        קושיה 3 – הברייתא שלנו (ומשנתנו) – הרי מפורש שמודים חכמים שאם כבר נתן למעלה יתן אח"כ למטה ויוצא ידי שניהם (שיירי החטאת + העולה)!

                                                                                                                                        תשובות:

                                                                                                                                        1. רי"צ בר יוסף –
                                                                                                                                          2. נעמיד שלא מדובר שהתערבו דמים של עולה וחטאת, אלא של חטאת חיצונית (-למעלה) ושיירי חטאת פנימית (-יסוד), והברייתא אמרה כך:

                                                                                                                                          ר"א – יתן למעלה, ואז ישפוך ליסוד (וזה אכן משמש לשיירי שתי החטאות)

                                                                                                                                          וחכמים אוסרים לכתחילה,
                                                                                                                                          אבל מודים שאם כבר זרק למעלה אז ישפוך את השאר ליסוד – כי עכשיו היסוד הוא אכן המקום  של שני הדמים.

                                                                                                                                          וממילא אין מכאן ראיה לנושא שלנו של "למטה=יסוד", כי כאמור לא מדובר כאן על עולה ולכן אף דם לא צריך למטה.

                                                                                                                                          [ולמה הברייתא עוסקת בשיירי חטאת פנימית ולא בשיירי חטאת רגילה (שגם צריכים יסוד)?

                                                                                                                                          תשובה: לחדש דבר נוסף – שגם לדעה ששפיכת שיירי הפנימית מעכבת, זה שקצת חסר כי זרקו למעלה – זה לא מעכב]

                                                                                                                                          1. רבא תוספאה – הקושיא כלל לא מתחילה,
                                                                                                                                            2. הרי העמדנו אתמול (לרב אשי – שסובר שאין בילה) שאכן לא יוצא ידי העולה אלא רק שיירי החטאת (וממילא – יכול לזרוק ישירות על היסוד).

                                                                                                                                            דוחה רבינא – זה לא נכון, בסוף הרי העמדנו בערבוב של כוסות, ולפי זה כן יוצא ידי שניהם בלמטה.

                                                                                                                                             

                                                                                                                                             

                                                                                                                                            [1] מההווה אמינא משמע שגם את שיירי העולה חובה לשפוך ליסוד המזבח, וזו מחלוקת ראשונים.

                                                                                                                                            [2] תוס' – לכאורה החידוש זה גם שיטות ר"א ור' יהושע שיתן 4 או 1, אבל אומרים התוס' – לזה לא צריך את הפסוק.

                                                                                                                                            השיעור זבחים פא – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                            24 min
                                                                                                                                          2. זבחים פ – שיעור דף יומי

                                                                                                                                            לעילוי נשמת שרה גנץ בת מרדכי ומרים ז"ל

                                                                                                                                            ניצולת שואה שהשקיעה רבות בהקמת משפחה ובחינוך לתורה ומעורבות בבניין הארץ

                                                                                                                                            להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                                                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_80.mp3

                                                                                                                                            Download

                                                                                                                                             

                                                                                                                                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                            להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                                                            להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                                                                                            להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                                                                                            סיכום הדף היומי, זבחים פ

                                                                                                                                            (עט: במשנה – פא. באמצע)

                                                                                                                                            הקדמה – תזכורת מהדפים האחרונים –

                                                                                                                                            א. בתערובת של איברים כשרים עם בעלי מום (עז: במשנה הראשונה (בשונה מגירסת הברייתא)) –

                                                                                                                                            ר"א – מהתורה מותר ("מום בם"), מדרבנן אסור, אך מותר ע"י "תולין" (אם כבר העלה אחד + שיעלה את השאר זוגות זוגות).

                                                                                                                                            רבנן – אסור,

                                                                                                                                            תוס' –

                                                                                                                                            או – מהתורה (לא דורשים "מום בם"),
                                                                                                                                            או – מדרבנן, ולא הקלו ב"תולין".

                                                                                                                                            ב. בתערובת של דמים –

                                                                                                                                            בנוזלים המצב קל יותר: בכל התערובות שראינו – כל עוד הדם הכשר ניכר (רואין כאילו נתערב במים) מהתורה כשר (אפילו שמעורב איתו גם דם לא טוב). השאלה רק אם בכל זאת גזרו שאסור:

                                                                                                                                            התערב בדם חולין – אכן "רואין" והדם לא בטל, וכשר.

                                                                                                                                            (כאן לא גוזרים, כי זה לא מקרה שכיח).

                                                                                                                                            התערב עם דם פסולין (כמו רובע ונרבע) –

                                                                                                                                            רבנן – יישפך לאמה – גוזרים אטו מקרים בהם לא ניכר (כאן גוזרים כי דם פסולים זה שכיח).

                                                                                                                                            ר"א – כשר,

                                                                                                                                            ר' זירא – כי תמיד לא גוזר במקדש

                                                                                                                                            רב פפא – רק בדם התמצית לא גוזר כי לא שכי, אבל בדם פסולים גוזר.

                                                                                                                                             

                                                                                                                                            חלק א – במשנה: דם של תמימים בדם של בעלי מומים – יישפך לאמה

                                                                                                                                            כמו בדם שהתערב עם פסולים –

                                                                                                                                            מהתורה מותר, אבל גזרו אטו מקרה שבו הדם בטל.

                                                                                                                                            (וכאן ר"א מסכים שגוזרים, כרב פפא – שבמקרה שכיח גם ר"א גוזר).

                                                                                                                                             

                                                                                                                                            (המשך המשנה ותחילת הגמרא)

                                                                                                                                            חלק ב –  המשך המשנה: כוס דם כשר התערב בכוסות של בעלי מום

                                                                                                                                            הדין זהה לאיברים שהתערבבו (עז: במשנה ולעיל בהקדמה) –

                                                                                                                                            ר"א – מהתורה מותר, מדרבנן אסור, אך מותר ע"י "תולין" (אם כבר העלה אחד).

                                                                                                                                            רבנן – אסור.

                                                                                                                                            הערות:

                                                                                                                                            א. ר' אלעזר (בדיוק כמו לגבי האיברים שם בעז:) –

                                                                                                                                            ר"א גם דורש לזרוק את הדם בזוגות (כדי להוסיף עוד מימד של ספק בכל כוס שאולי השני הוא הפסול).

                                                                                                                                            ב. למה צריך להשמיע את המח' גם באיברים וגם בכוסות –

                                                                                                                                            באיברים יותר סביר להכשיר כר"א – כי לפחות הדם נזרק כמו שצריך,

                                                                                                                                            ובדם יותר סביר לפסול כרבנן –  מאותה סיבה,
                                                                                                                                            ולכן צריך להשמיע שנחלקו בשניהם.

                                                                                                                                             

                                                                                                                                            (המשך המשנה ובגמרא באמצע פ.)

                                                                                                                                             חלק ג – המשך המשנה: דמים כשרים של קרבנות שונים שהתערבו

                                                                                                                                            המשנה –

                                                                                                                                            1. A. למטה ולמעלה –
                                                                                                                                              2. הניתנים למטה (עולה, שלמים, אשם) שנתערבו בניתנים למעלה (חטאת)

                                                                                                                                              ר"א – אין בעיה לזרוק על המזבח, אפילו שבתערובת יש גם דם שלא אמור להיזרק לשם, ולכן:

                                                                                                                                              יתן למעלה, ואני מתעלם מהתחתונים (כאילו הם מים),

                                                                                                                                              ואז יתן למטה – וזה נחשב גם לתחתונים וגם לשפיכת שיירי דם העליונים (החטאת) על היסוד.

                                                                                                                                              חכמים – אסור לזרוק על המזבח (א"א להתחייס כאילו השאר זה מים), אלא ישפוך הכל לאמה.

                                                                                                                                              אבל בדיעבד אם בכל זאת זרק למעלה, ימשיך כר"א,

                                                                                                                                              שהרי עכשיו כל הדם שנשאר לו אמור להיזרק למטה, כר"א.

                                                                                                                                              1. B. באותו מספר ואותו מקום אין בעיה –

                                                                                                                                                2. הניתנים ב1 בניתנים ב1 (בכור במעשר) – יינתנו ב1,

                                                                                                                                                הניתנים ב4 (עולה, שלמים, אשם) בניתנים ב4 – יינתנו ב4.

                                                                                                                                                1. C. מספרים שונים – הניתנים ב4 עם הניתנים ב1 –

                                                                                                                                                  2. ר"א – יינתנו ב4

                                                                                                                                                  שלא לעבור על בל תגרע (ואילו בל תוסיף זה רק כשהוא לעצמו)

                                                                                                                                                  ר' יהושע – יינתנו ב1

                                                                                                                                                  שלא לעבור על בל תוסיף (שזורק יותר דם ממה שצריך (לא בזה שזורק על 4 אלא בזה שמוסיף כמות של דם), ואילו בל תגרע זה רק כשהוא לעצמו).

                                                                                                                                                  וזה עדיף – כי שב ואל תעשה עדיף.

                                                                                                                                                   

                                                                                                                                                  הגמרא

                                                                                                                                                  א. משנה בפרה – צלוחית עם מי חטאת, שנפלו לתוכה מים סתם –

                                                                                                                                                  רבנן – פסול, ולא יעזור לזרוק פעמיים.

                                                                                                                                                  ר"א – יזה שתי הזאות,

                                                                                                                                                  הסברים:

                                                                                                                                                  (כל ההסברים מניחים שהזאה שיש בה חלק כשר וחלק פסול – כשר).

                                                                                                                                                  1. A. ר"ל –

                                                                                                                                                    2. הנחות:

                                                                                                                                                    1. יש בילה – ובכל הזאה יש גם מי חטאת וגם סתם מים (לאו דווקא בשיעורים שווים).

                                                                                                                                                    וזה מספיק כדי לאפשר להזות,

                                                                                                                                                    אז למה צריך 2? בשביל זה נצרף את שאר ההנחות:

                                                                                                                                                    1. יש שיעור להזאה,
                                                                                                                                                      2. 3. מצטרפים להזאות – וכך הקצת שבהזאה א' מצטרפת לקצת שבהזאה ב' וכך יש שיעור.

                                                                                                                                                      והרי אולי עדיין אין שיעור?

                                                                                                                                                      עונה ר"ל – מדובר שנפלו מים רגילים בלא יותר משיעור הזאה,

                                                                                                                                                      למשל: נניח ששיעור ההזאה הוא 10 מ"ל, אז אם בהזאה א' יש 4 מ"ל מים פסולים (ו6 כשרים), אז בהזאה ב' יש מקסימום 6 מ"ל פסולים (ו4 כשרים), הכשרים מצטרפים לכשרים לשיעור 10.

                                                                                                                                                      1. B. רבא:
                                                                                                                                                      2. יש בילה.
                                                                                                                                                        3. 2. אין שיעור.

                                                                                                                                                        ולכן עקרונית מספיקה הזאה אחת, כי בטוח יש חלק כשר, אלא שקנסו אותו להזות פעמיים.

                                                                                                                                                        1. C. רב אשי –
                                                                                                                                                          2. אין בילה
                                                                                                                                                          2. ואין שיעור, אלא מספיק כלשהו
                                                                                                                                                          3. המים הרגילים הם בכמות כלשהו

                                                                                                                                                          ולכן (בדומה לר"ל) – אם יזרוק רק 1, אולי הכל מהמים הרגילים,

                                                                                                                                                          אבל אם יזרוק 2 – הכלשהו הפסול או רק באחד מהם או מתחלק ביניהם, אבל נשאר עוד בכל הזאה כלשהו של מים כשרים.

                                                                                                                                                          (פ. 3-)

                                                                                                                                                          ב. קושיות:

                                                                                                                                                          1. A. קושיא על ר"ל (שאמר שיש שיעור) –
                                                                                                                                                            2. ברייתא על המשנה שם – אומר רבי: לדברי ר"א להזאה אין שיעור.

                                                                                                                                                             

                                                                                                                                                            (פ: 1+)

                                                                                                                                                            1. B. קושיות על רב אשי (שאמר שאין בילה) מהנושא שלנו:
                                                                                                                                                            2. ברייתא לגבי הניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה[1] (שלוש קושיות דומות עם תירוץ זהה)
                                                                                                                                                            3. a. ר"א – יתן למעלה (ונחשב), ואח"כ למטה, והתחתונים עלו לו

                                                                                                                                                              4. למה העליונים נחשב – הרי אם אין בילה אולי מה שנתן למעלה זה רק מהתחתונים?

                                                                                                                                                              תשובה – שהרוב מהעליונים, ונתן "מהתחתונים ועוד".

                                                                                                                                                              למשל: יש 100 עליונים ו80 תחתונים, ונתן למעלה 90, כך שודאי יש לו לפחות 10 מהעלונים.

                                                                                                                                                              למה התחתונים נחשב ("והתחתונים עלו לו"), הרי אולי שם את כל התחתונים למעלה?

                                                                                                                                                              תשובה – התחתונים אכן לא נחשב, והכוונה שעלו לשם השיריים של העליונים (שיתן אח"כ את השיריים למטה), שהרי ודאי נשארו לפחות עוד 10 מהעליונים.

                                                                                                                                                              1. b. נתן קודם למטה, ר"א – יחזור ויתן למעלה, והתחתונים עלו

                                                                                                                                                                2. והרי שוב – אולי מה שנתן למעלה זה רק מהתחתונים,

                                                                                                                                                                תשובה כנ"ל, למשל –

                                                                                                                                                                זרק 5 למטה – לא יצא (כי אולי זה מהעליונים),

                                                                                                                                                                זרק 90 למעלה – יצא ידי העליונים (לפחות 10),
                                                                                                                                                                זרק למטה – יצא ידי שיירי העליונים (לפחות 5),
                                                                                                                                                                וידי התחתונים לא יצא.

                                                                                                                                                                1. c. נתן למעלה, כולם מודים שהלמעלה נחשב, ויתן גם למטה

                                                                                                                                                                  2. ושואלים ועונים כנ"ל.

                                                                                                                                                                  אבל עדיין קשה – כתוב "אלו ואלו עלו לו" – גם הלמטה!

                                                                                                                                                                  תשובה – זאת מחלוקת תנאים:

                                                                                                                                                                  לחכמים אכן יש בילה, ויצא ידי שניהם,
                                                                                                                                                                  אבל לר"א אין בילה, ויוצא רק בעליונים כנ"ל.

                                                                                                                                                                  (פ: 7-)

                                                                                                                                                                  1. קושיות ממשנתנו לגבי ערבוב של מספרים –
                                                                                                                                                                  2. A. הניתנים ב1 שהתערבו בניתנים ב1 – יתן 1

                                                                                                                                                                    3. והרי אם אין בילה – אולי נותן הכל רק מאחד מהם, איך נחשב לשניהם?

                                                                                                                                                                    תשובה – מדובר שהוא נותן את כל הדם המעורב ב2 זריקות, כך שודאי שם את שניהם.

                                                                                                                                                                    1. B. ארבע בארבע – כנ"ל.
                                                                                                                                                                    2. C. ארבע באחד – לכאורה כנ"ל,

                                                                                                                                                                      3. אבל קשה – אם מדובר שיש לו רק את השיעור שצריך ונותן את כולו – למה ר' יהושע אמר לר"א שזה בל תוסיף?

                                                                                                                                                                      אלא עונה רבא (או רב אשי) תשובה מהפכנית – משנתנו כלל לא עוסקת בבלול, ולכן זה לא קשור לסוגיית בלול,

                                                                                                                                                                      אלא היא עוסקת בערבוב בין הכוסות (שיש כוס מקרבן זה וכוס מקרבן זה) –

                                                                                                                                                                      ולפי זה הסבר המשנה משתנה:

                                                                                                                                                                      בלמעלה ולמטה –

                                                                                                                                                                      לר"א יתן משתי הכוסות למעלה ואז למטה, ונחשב לו ללמעלה וללמטה.

                                                                                                                                                                      ולרבנן יישפך לאמה,

                                                                                                                                                                      אא"כ כבר נתן למעלה אז יתן למטה, ונחשב לשניהם, ואין צורך לומר שיש מחלוקת תנאים אלא לכולם אין בילה.

                                                                                                                                                                      בארבע ואחד –

                                                                                                                                                                      לר"א יתן משתי הכוסות 4,

                                                                                                                                                                      לר' יהושע – משתי הכוסות 1.

                                                                                                                                                                      (פא. 5+)

                                                                                                                                                                      קשה – יש ברייתא שבה ר"י משנה הרבה מהמחלוקות שראינו בדפים האחרונים (במה נחלקו ובמה לא), ובמקרים שנחלקו אומר שזה בין בבלול בין בכוסות.

                                                                                                                                                                      תשובה – זה רק לפי ר"י,

                                                                                                                                                                      אבל להבנת התנא של משנתנו במחלוקות – נחלקו בכוסות ולא בבלול.

                                                                                                                                                                       

                                                                                                                                                                      [1] חלק כמו משנתנו אלב יש כאן תוספות ולכן הקשו מהברייתא.

                                                                                                                                                                      השיעור זבחים פ – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                                      0 min

                                                                                                                                                                    About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                                                                                                    From the publisher's feed

                                                                                                                                                                    הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.