הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קט. במשנה – קי. 10+)

א. כשמקריב קרבן פסול

תזכורת:

ראינו במשנה בדף קו – גם שחט בחוץ וגם הקריב בחוץ:

רבנן – חייב – שהרי בכל הקרבה בחוץ הקרבן כבר נפסל בהוצאה מהעזרה

ומה יענה לרבנן:

קרבן שיצא – אמנם פסול, אבל אם עלה לא ירד, ולכן כשמקריב בחוץ חייב

קרבן שנשחט בחוץ – זה פסול מהותי יותר שאם עלה ירד – אם מקריב בחוץ פטור

עכשיו במשנה נראה חלוקה דומה.

המשנה – אם שחט בחוץ קרבן פסול –

אם זה פסול בדיעבד זה לא פסול (אם עלה – לא ירד) – חייב על השחיטה בחוץ,

ומוסיפה הברייתא:

לן, יוצא, טמא, נשחט חוץ לזמנו חוץ למקומו,

ב. על איזה קורבנות או דברים שמקריבים חייבים?

בפסוק כתוב עולה, אבל הברייתא מרחיבה גם לכל שאר הקרבנות וכן קומץ, לבונה, הקטורת, מנחות, יין ומים.

המקור – הפסוק הנ"ל –

(קט. שליש תחתון)

תזכורת –

כדי להתחייב צריך דבר שלם:

א. צירוף שני דברים לכזית –

במשנה – חצי כזית בשר וחצי כזית אימורין מצטרפים.

גמרא וברייתא – זה דווקא בעולה, ששניהם קרבים,

(אגב, המשך הברייתא)

ב.  הבשר והאימורים של שלמים לא מצטרפים גם לאיסור אכילת פיגול נותר ו(כשהאדם) טמא.

למה לא – הרי גם בבשר וגם באימורים יש איסורים אלו?

ומה שאמרנו שלא מצטרפים זה לגבי משהו אחר –

פיגול – הכוונה לא שאוכל פיגול, אלא למחשבת פיגול – שחשב על חצי זית מהבשר וחצי מהאימורים – ולא מצטרף.

נותר – הכוונה לא לאיסור "נותר",

וממילא עכשיו, אם הבשר/אימורין יהיה גם נותר במובן הרגיל – ואכל אותו – פטור, כי אין חיוב על אכילת קרבן שגם כך לא זורקים את דמו.

(קט: במשנה)

ג. השיעור להתחייב בהקרבה בחוץ של – קומץ, לבונה הקטורת ומנחות

המשנה –

רבנן – כמו בכל קרבן (כזית)

סברא – אמנם בפנים צריך הכל וזה מעכב,

ר"א – כאן זה רק אם הקריב את כל מה שמקריבים על המזבח

רש"י –

גמרא – מתמקדת בקטורת

א. ברייתא עם סתירה –

תשובות:

וזה קשה – למה בחוץ חייב כבר בכזית, ובפנים רק בפרס?

ואז הרישא והסיפא מסתדרות:

(קט: באמצע)

ב. רב – כל זה נכון גם לר"א במשנתנו

שאמר שחייב רק אם הקריב את כל מה שמקריבים – כי כאמור בדיעבד מספיק להקטיר כזית.

ומקשה ר' זירא – הרי במשנה משמע שר"א חולק גם על הקטורת?

תשובות:

ובזה נחלקו במשנה – מה השיעור להתחייב בחוץ –

ולמה? הרי ביו"כ אי אפשר להקטיר בשלבים?

אביי – ודאי שצריך ("חוקת")

אביי – כמו גזירת הכתוב – לומדים מהקטורת של כל יום לקטורת של יו"כ שגם בה אם הקטירו בחוץ מספיק כזית.

מקשה רבא – לא סביר שלומדים מהקטרה בחוץ (של כל יום) להקטרה בפנים (של יו"כ)

עונה רב אשי –

ואילו רבנן – זה ששם בכלי "לאו מילתא היא".

ומוסיף רבא – זה שההכנסה לכלי לא משפיעה נכון גם לגבי היין, שאפילו אם שם בכלי 6 לוגים (לפר) אם הקטיר בחוץ 3 – בכ"ז חייב.

השיעור זבחים קט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(זבחים קז: שליש תחתון – קח: למטה).

א. עבודה בחוץ בזמן הזה

ב. צירוף לשיעור כזית

ג. חיוב על הקטרה בחוץ על שחוטי חוץ

[בדרך אגב – טמא שאכל בשר טמא –

ד. השוואה בין שחיטה להקטרה בחוץ –

מקורות

הבעיה היא שהנל מופיעים גם בשחיטה וגם בהקרבה, אלא ש:

ה. העלה וחזר והעלה

A. הקדמה:

B. המחלוקת במשנה

C. במה מדובר:

a. לפי כולם צריך שיעור שלם, והמחלוקת מה נחשב שיעור שלם

2. עולא (1) –

b. המחלוקת סביב רי"ש ור"ע (האם בשחוטי פנים צריך שלם).

מדובר שהעלה שיעור שלם אך בשלבים

(רי"ח – השיעור השלם הוא איבר. עולא (2) ואבוה דשמואל לא נכנסים לשאלה מה נחשב שיעור שלם. אבוה דשמואל מוסיף, שהסברא לחייב בפנים על חסר, היא שאם חלק קפץ מהמזבח צריך להחזירו).

ו. האם חייב דווקא במעלה על מזבח

רי"ס (מקל) – דווקא במזבח – "ויבן נוח מזבח לה'" (דחייה – כדי שיהיה גבוה ונוח).

[לרי"ס – שבבמה יש מזבח, האם צריך גם קרן, כבש, ריבוע ויסוד? תניא – צריך רק בבמה גדולה (גלגל (לפני שילה), נוב, גבעון (בין חורבן שילה למקדש)].

השיעור זבחים קח – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(זבחים קז. שורה 3 – קז: שליש תחתון)

המשך מקור לאיסורי עבודת הקרבנות בחוץ

א. העלאה במוקטרי חוץ (=שחוטי חוץ)

רב כהנא – ועליהם תאמר, תנא דבי רי"ש– ואליהם תאמר,

קושית רב ביבי – למה לא מוגדר ככרת נפרד (=37 כריתות). קשיא. להסביר

(א שליש) 

ב. זריקה ושחיטת עוף

סדר הסוגיא

המחלוקת הבסיסית,

טבלת הדינים

זריקה

לחלק

שאינו חייב על החסר

שחיטת עוף

שחיטה ולא מליקה

גזירה שווה לנדרים

רי"ש

דם יחשב… דם שפך.

או זבח

לא יביאנו + לעשות אותו

(מוקטרי פנים וחוץ)

"או אשר ישחט".

זה הדבר

ר"ע

"או זבח" (בהעלאה).

לא יביאנו.

לעשות אותו – פטור במוקטרי חוץ.

דם יחשב

"או אשר ישחט".

זה הדבר

טבלת הלימודים

דם יחשב

או זבח

לא יביאנו

לעשות אותו

או אשר ישחט

זה הדבר

רי"ש

זריקה

לחלק

שלא חייב על חסר –

במוקטרי חוץ

שלא חייב על חסר –

במוקטרי פנים

שחיטת עוף

שחיטה ולא מליקה

ר"ע

שחיטת עוף

זריקה

לחלק

שלא חייב על חסר –

במוקטרי חוץ.

שחיטה ולא מליקה

(א 3-)

ג. (משנה קיב) קמיצה וקבלת הדם – פטור.

A. מנלן? פשוט אין סיבה לחייב.

B. לכאורה יש סיבה לחייב

דחייה – לא ניתן לעשות בניין אב

(ב 6+) 

ד. כמה פעולות בהעלם אחד

a. שחט וזרק

b. זרק והעלה

c. שחט + זרק +העלה – חייב 2 לפי כולם

ה. מה נחשב "חוץ"?

A. בפסוקים (ויקרא יז)– "ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  ד וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ…".

B. אם היה רק "חוץ למחנה" – חוץ לג' מחנות, לכן כתוב במחנה.

C. שוחט על גג ההיכל

השיעור זבחים קז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(זבחים קו. במשנה – קז. שורה 3)

ג. מה מקור הלאו בשחיטה בחוץ?

2. גזירה שווה בין שחיטה להעלאה (רי"ח – בשניהם "הבאה" (בפסוקים בויקרא), רבא (ר' יונה) – בשניהם "שם" (בפסוקים בדברים – היקש בין ההעלאה לשאר העשיות).

השיעור זבחים קו – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת הסבתא מנוחה בת דוד ע"ה

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קד: באמצע עד קו. במשנה)

תזכורת – אתמול התחלנו לעסוק בחטאות הנשרפות.

את השריפה עושים בבית הדשן מחוץ לירושלים,

אם נפסלו בשלב א – נשרפים בבית הדשן בעזרה

ואז לא ישרפו בבית הדשן שמחוץ למחנה אלא בהר הבית/עזרה, כמו שראינו אתמול.

א. בעי ר' ירמיה – האם לינה פוסלת?

 ראיות:

דחייה – אולי צריך לחלק: מחשבת לינה לא פוסלת (כי צריך דבר הראוי לאכילה), אבל לינה בפועל פוסלת.

דחייה – שם הכוונה לא לבשר הנשרף אלא לאימורים.

(ואמנם בהמשך המשנה עוסקים בבשר (לגבי מעילה),

3.כן פוסלת –

דחייה – אולי נפסלו מדברים אחרים – כמו טומאה, או יציאה מהעזרה לפני זריקת הדם.

(קד: 11-)

ב. בעי ר' אלעזר – האם באמת יציאה לפני הזריקה פוסלת את החטאות הנשרפות?

ראיה שפוסל –

דחייה – אולי נפסלו מדברים אחרים – כמו טומאה או לינה (אם לינה פוסלת).

(לסיכום – טומאה פוסלת, אבל לגבי לינה ויציאה – נשארנו בלי תשובה).

(קד: 4-)

שאז הנושאים אותה ייטמאו (וגם שאם תיפסל – לפי לוי תישרף בהר הבית ולא בעזרה)

א. בעי ר"א – לגבי רוב ומיעוט – 3 גרסאות לשאלה –

תשובה (ודחייה) – ברור שמצטרף לרוב ונחשב בחוץ,

תיקו.

הבהמה עצמה ודאי נחשב שיצאה,

השאלה לגבי האנשים – האם ה2 בטלים לרוב ונחשבים שגם הם יצאו (וטמאים), או שרק ה3 נחשבים שיצאו?

תיקו.

(קה. 6+)

ב. בעי ר' אלעזר – אם יצאו מהעזרה וחזרו –

הבנות שונות בשאלה –

לגבי אלו שהוציאו את הפרה וחזרו – זה ברור שהם נטמאו ונשארים טמאים.

ועונה הגמרא שברור שהם לא טמאים כי צריך שגם הבהמה תצא וגם האנשים, והגמרא מביאה 2 הוכחות:

במקרה זה – הפרה היתה בחוץ (וכבר לא)

(קה. שליש עליון, ת"ר)

א. ת"ר –

חטאות הנשרפות – שמטמאות את המוציאם לשריפה ואת השורפם

פרה אדומה – מטמאת את האדם השורפה

שעיר המשתלח – מטמא את המשלחו

(ועוד מעט נראה – גם נבלת עוף טהור – שמטמאת אדם רק בבית הבליעה)

ר"מ – זה נכון בשלושתם.

וזה כתנא דבי רי"ש לגבי עוד תחום – נבלת עוף טהור:

אוכל אחר (זרעים) – שאין סופו לטמא טומאה חמורה (אין מצב שהוא אב הטומאה) – כדי לטמא אחרים צריך הכשר במשקה.

אבל נבלת עוף טהור – שסופה לטמא טומאה חמורה (מטמאת אדם בבית הבליעה) – כדי לטמא אוכלין ומשקין לא צריכה הכשר,

ולענייננו רואים שגם נבלת עוף טהור מטמאת אוכלין ומשקין במגע.

רבנן – כולם חוץ משעיר המשתלח, כי בעל חי מת לא מטמא.

ומקשים – הרי בברייתא של רי"ש משמע שאין חילוק, וכל עוד סופו לטמא טומאה חמורה – מטמא גם במגע, אז איך רבנן מחלקים?

תשובה – הם מבינים את הברייתא אחרת,

כלומר –

אבל (וכאן ההבדל העקרוני בין רבנן לר"מ) – אמנם לא צריך לקבל טומאה מבחוץ, אבל צריך להיות ראוי לטומאה, ולכן בעל חיים חי – לא.

לסיכום:

לר"מ – יש כאן דילוג על הגדרים הרגילים, והם תמיד מטמאים גם במגע.

(קה. רבע תחתון)

ב. בעי ר' אלעזר – האם חטאות הנשרפות מטמאות במגע עוד לפני שיצאו מהעזרה?

ועונה בעצמו – לא מטמאות,

(קה. 6-)

ג. שאלת ר' אבא בר שמואל – לגבי נבלת עוף טהור

בשאלה שלו יש בעצם שני חידושים/דיונים:

לפי רבנן – גם כאן זה יטמא רק בכביצה, כי הולכים לפי הגדרים הרגילים.

לפי ר"מ – מחדש ר' אבא ב"ש – מדלגים על הגדרים הרגילים ויטמא בכזית.

(נדלג קה: 2+)

תשובה – הרישא זה כרבנן, אפילו שהסיפא זה ר"מ.

(חזרה לסוף עמוד א)

במצב הרגיל (יש כביצה) – אין צורך שהנבלה תהיה בפיו, מספיק שהיא בידו

[והרי לעיל (סעיף ב) אמרנו שמחסור מעשה לא מטמא?

חטאות הנשרפות שעוד לא יצאו מהעזרה – לא מטמאות – כי זה מחוסר מעשה מהותי (עוד לא הגיע לשלב שבכלל יכול לטמא)

כאן לעומת זאת בנבלת עוף טהור – מפסיק שהיא בידו ומטמאות – כי זה מחוסר מעשה לא מהותי (ההכנסה לפה).

אבל – לפי ר"מ – במצב המחודש שיש רק כזית – שואל ר' אבא ב"ש ומכריע – כאן מקלים יותר וגם מחוסר מעשה לא מהותי (בידו) מונע את הטומאה, ולכן:

אם הנבלה על הריצפה או בידו – עוד לא מטמאת,

ומסביר הגרי"ז – שבמצב של כזית – זה לא שהנבלה עצמה נעשית ראשון לטומאה, אלא שיש לה דין שמטמאת כראשון, ולכן מקלים בה יותר.

(קה: שליש)

ד. שאלת רב המנונא – האם לר"מ הנבלה אב הטומאה או ראשון?

הסבר השאלה: כאמור – ר"מ מדלג על הגדרים הרגילים:

ולכן אז הוא שואל – האם לר"מ הנבלה מטמאת אוכל כאב, ואז האוכל ראשון, או כראשון – ואז האוכל שני?

ועונה ר' זירא – גם לר"מ, הנבלה אינה אב הטומאה אלא רק ראשון, והאוכלין ומשקין יהיו שני,

[והגמרא מביאה דיון דומה, שאולי התשובה של ר' זירא אולי מבוססת עליו:

הקדמה – אם יש משקה שמחבר בין שני חצאי זיתי נבלת בהמה – זה נחשב חיבור (ויש שיעור) לטמא אוכלי ומשקין, אבל לא אדם.

ושאל ר' זירא – האם זה מטמא את האוכלין ומשקין להיות ראשון או שני?

וענה לו ר' אמי בר חייא – רק שני, כי כאמור – יש לנו כלל: רק דבר שמטמא אדם במגע – נחשב אב].

(קה: שליש תחתון)

(קצת נהפוך את הסדר)

א. המקור לשריפה מחוץ ל-3 מחנות

ת"ר – בפר משיח ופר הציבור – מזה שמוזכר 3 פעמים מחוץ למחנה

תחילת הפסוק מיותר, שהרי בהמשך הפסוק כתוב שזה כמו פר המשיח, אלא שזה מוסיף עוד מחנה.

שגם זה מיותר, כי בפסוק של פר משיח כבר כתוב ששם נמצא הדשן, אלא שזה מוסיף עוד מחנה.

ב. המקור לרבנן שנטמא כשמוציא מהעזרה –

בפר ושעיר של יו"כ כתוב – "וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת  שְׂעִיר הַחַטָּאת… יוֹצִיא אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ" –

לכאורה משמע רק מחנה אחד,

(קה: 5-)

ג. ר"ש חולק על רבנן, ולדעתו נטמא רק כשיוצת האור ברובן.

לומד מזה גז"ש שגם פרה אדומה נשרפת מחוץ ל3 המחנות,

ואילו לרבנן – שהמקור של יו"כ כבר תפוס, אין להם גז"ש לפרה אדומה, ולכן –

(קו. 3+)

ד. הייתור של "עַל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן" –

כאמור כתוב בפר משיח – "וְהוֹצִיא אֶת־כׇּל־הַפָּר אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר אֶל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל־עֵצִים בָּאֵשׁ עַל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף" (ד, יב)

"עַל־שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף" לכאורה מיותר, אלא מלמד:

רי"ס הגלילי – על בית הדשן, כלומר שכבר יש שם דשן (צריכים להביא דשן מהמזבח)

ראב"י – שיהא מקומו משופך (מדרון)

רבא – רק משופך, ולא צריך שיהא שם כבר דשן.

(קו. 10+)

ה. ת"ר – ברייתא כר"ש שנטמא רק משיוצת האור ברובן –

רק השורף נטמא (ששם באש, או כשהבשר באש מהפך הבשר או מוסיף עצים)

ו. עד מתי נטמא

(כלומר שאם מישהו חדש אחרי שלב זה עזר לשריפה – כבר לא נטמא)

"וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת־בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם" (טז, כח) – רק כל עוד יש "אותם" –

ר"ש (במשנה ובברייתא) – עד שיותך הבשר

ת"ק בברייתא – יותר זמן – עד שיעשו אפר.

השיעור זבחים קה – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(זבחים קג: במשנה – קד: באמצע)

ד. נמצא טריפה – מחלוקת ר' חנינא סגן הכהנים ורבנן

חלק ב – מיקום שריפת החטאות הפנימיות שנפסלו

השיעור זבחים קד – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לעילוי נשמת ר' שמואל ב"ר בצלאל בזק ז"ל, שהיום, ו' טבת, הוא יום הזיכרון שלו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קג. במשנה – קג: במשנה)

חלק ב – ההגבלות של הברייתא

השיעור זבחים קג – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לעילוי נשמת אריה בן שלום ורות בת יפת כהן ז"ל,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(זבחים קא: 2 שורות לפני השורות הרחבות – סוף קב:)

ב. האם תמיד לחרון אף יש תוצאה מעשית?

השיעור זבחים קב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לעילוי נשמת אריה בן שלום ורות בת יפת כהן ז"ל,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קא. 2+ עד 3 שורות לפני השורות הרחבות בקא:)

תזכורות מאתמול:

אהרן אומר למשה ביחס לאפשרות לאכול את הקרבנות בלילה – "הן היום הקריבו" –

ר"י – דווקא היום מותר, אך לדורות אסור מהתורה,

רבי (ור"ש) – אנינות לילה דרבנן.

א. תזכורת על ימי המילואים –

סדר הזמנים:

כג אדר בשנה ה2 – התחילו שמונת ימי המילואים,

יוצא שליום השמיני היו שלושה כובעים, ולכל אחד קרבנות שונים, נזכיר את אלו שהכהנים אמורים לאכול:

שעיר לחטאת

שעיר ראש חודש

שעיר נחשון

אחרי שנדב ואביהוא מתים, ואהרן אלעזר ואיתמר נהיים אוננים –

לגבי המנחה והשלמים – משה אומר להם לאכול,

לגבי החטאת –

משה לא אומר להם,

ואח"כ מתברר שאת החטאת לא אכלו אלא שרפו – "ואת שעיר החטאת דרש דרש משה", ואהרן מסביר שזה בגלל מה שקרה – "ותקראנה אותי כאלה", ומשה מסכים.

הגמרא דורשת שהפסוק מתייחס ל3 השעירים (חנוכת המשכן, ראש חודש, שעיר נחשון)

ב. הבנת הדיון בין משה ואהרן

למה משה חשב שלא צריך לשרוף ולמה אהרן חשב שכן, ולמה דווקא את חטאת ראש חודש.

ונראה שתי תשובות:

שמואל – זאת מחלוקת תנאים בברייתא ג בין ר"י ור"ש מול ר' נחמיה –

ר"י ור"ש – כברייתא א

שלא שרפו בגלל האנינות (כי ה' ציווה לאכול)

ר' נחמיה – כברייתא ב

בניגוד לאיך שהסברנו לאורך השיעור,

ולמה שרפו רק את של ר"ח?

רבא –

ר"י ור"ש – כברייתא א

כנ"ל

ר' נחמיה – מסתדר עם שתי הברייתות (כפי שהסברנו לאורך השיעור)

כי אכן ה' ציווה לאכול באנינות (כברייתא א) אבל רק קודשי שעה

(קי. 7+)

ר' נחמיה – כי היו אוננים ואסורים באכילת הבשר (אבל רק בחטאת, כי לגבי השאר שמיוחדים לאותו יום – ה' ציווה לאכול)

(קי. שליש)

הרחבה: משה מעלה כל מיני אפשרויות:

אך אהרן עונה שזה לא קרה

אך אהרן עונה שזה לא קרה,

ועונה אהרן: נכון, אבל ההיתר הזה מוגבל:

ר' נחמיה – צריכים לאכול רק את הקרבנות המיוחדים ליום, כלומר חנוכת המשכן והנשיאים, אבל לא את של ראש חודש, ולכן שרפנו – בגלל האנינות

ר"י ור"ש – ה' אכן ציווה לאכול הכל, אבל לא ביום אלא בלילה (ר"ש – אנינות לילה דרבנן, ר"י – דאורייתא, אבל קל יותר מהיום), ולכן שמנו בצד ובטעות זה נטמא.

(קי: 4+)

"וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם" –

ר"י ור"ש – הכוונה שרק ביום אסור אבל בלילה מותר

ר' נחמיה – הכוונה שמותר רק קודשי שעה, אבל חטאת ראש חודש שבאה פשוט כי היום ראש חודש – אסור.

"הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת־חַטָּאתָם"

ר' נחמיה – אותו הסבר, שכיוון שזה קרבן של היום (ראש חודש) – לא אוכלים.

ר"י ור"ש – כאן א"א להסביר שהכוונה ליום ולא בלילה, כי כאן הנושא אינו האכילה אלא ההקרבה,

אלא הכוונה – שאהרן עונה שלא הבנים הקריבו אלא הוא – "הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ?!" לא הם הקריבו אלא אני (כה"ג).

(קא: 7+)

לר' נחמיה – למה את חטאת ראש חודש שרפתם ואת שאר החטאות אכלתם?

לר"י ור"ש – שאת שלושתם לא אכלו – שאל למה את של ר"ח שרפתם, ולמה את השאר אינכם אוכלים ביום?

(קא: באמצע)

ועונה (כאמור) ר' נחמיה – שרפו רק קודשי דורות (ר"ח) ולא קודשי שעה.

ועונה ר' נחמיה – לדעתו אנינות לילה דאורייתא

תשובה – פנחס עוד לא היה כהן אלא –

ר' אלעזר – רק מכשהרג את זמרי ("והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם")

ולמה לא כתוב "פנחס הכהן" עד ספר יהושע?

תשובה – אכן היו שני שלבים:

רב אשי – רק מספר יהושע כשבאו לבדוק את המזבח בעבר הירדן, ומנע מלחמת אחים ("וישמע פנחס הכהן")

ומה יעשה עם הפסוק בזמרי?

תשובה – שם זה רק הברכה, אבל זה עוד לא התחיל.

השיעור זבחים קא – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לעילוי נשמת אריה בן שלום ורות בת יפת כהן ז"ל,

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(זבחים צט: רבע עליון – קא. שורה 2)

ביום המיתה – דאורייתא

בלילה שאחרי המיתה – מחלוקת: ר"י – דאורייתא, ר"ש – בפשטות דרבנן.

אם נקבר למחרת – ביום הקבורה אנינות מדרבנן

בלילה שאחרי הקבורה – מחלוקת אם דרבנן או כלום.

יום שמועה, יום ליקוט עצמות – דרבנן, ורק ביום.

אונן מהתורה לא עובד ולא אוכל

כאמור – אונן אסור גם בלילה (ר"י – מהתורה, ר"ש – מדרבנן, וכן במשנה בפסחים (חוץ מפסח שמותר))

אז למה במשנתנו משמע שמותר? (כי כתוב שלא חולק, משמע שאם יקבל – מותר)

תשובות – עקרונית אסור,

(קט: אמצע)

במשנה בפסחים – דרבנן (שהרי בפסח מותר, כי זה דרבנן ולא גזרו מול עשה שיש בו כרת), וזה כר"ש, ולא כר"י (שאמר דאורייתא).

קושיא על ר"ש – שתי ברייתות שלר"ש אונן לא משלח קרבנותיו ביום (ומשמע – גם לא פסח).

וזה קשה משתי סיבות:

הרחבה: והרי כשר"ש אמר שלא משלח, יכולות להיות שתי סיבות:

הנחות היסוד של הקושיא:

(צט: 5-)

תשובות – מספיק לשלול אחת מההנחות:

1-2 – הנחה B לא נכונה

כלומר אנינות לילה דרבנן, ומותר לשלוח את הפסח

בברייתא הראשונה זה פשוט – כי לא כתב פסח

בברייתא השנייה שכתוב במפורש גם פסח –

רב חסדא – פסח "כדי נסבא"

רב ששת – הכוונה לשלמי פסח ולא לפסח עצמו

3 – הנחה A לא נכונה

רב מרי – אכן אסור לשלוח גם פסח, כי אנינות לילה דאורייתא

דוחה רב אשי – אם כן, לא מובן הויכוח בין ר"י לר"ש, הרי כל אחד דיבר על לילה אחר.

4-5 – הנחה C לא נכונה

אביי ורבא – אנינות לילה דרבנן,

אבל עדיין קשה בין הנחה A להנחה B –

תשובות:

אביי – הברייתות שאסרו – כשהאנינות קדמה לפסח (חצות),

(קי. באמצע)

ראיות להבדל בין לפני ואחרי חצות:

מת לו מת בערב פסח, לכאורה יש סתירה –

ההנחות של אביי לגבי שתי הברייתות:|

וההסבר לברייתות:

ניסיון לדחיית הראיה, הסבר אחר לברייתות –

וההבדל בין הברייתות:

דחיית הדחייה – מפורש בברייתא ב שהיא דברי ר"ע ולא רי"ש.

(קא: 1+)

רבא – לא מחלק, ובכל מקרה אסור להקריב קרבן אונן

מקשה רב אדא בר מתנא – והרי הכרת זה על ההקרבה אין כרת,

עונה רבינא – צריך לומר שגם על האכילה יש כרת.

(ק: 7+)

איפה אמר רבה בר רב הונא שאכילת הפסח מעכבת ויש בה כרת

ברישא –

בסיפא – "אחד זה ואחד זה" – אוכל בלילה (יום קבורה ויום ליקוט).

הא גופה קשיא!

תירוצים (נשים את רב חסדא בסוף) –

בסיפא – קבר לפני השקיעה – שכבר זרקו הדם ושמע אחרי השקיעה (ולכן אוכל, כי אכילת הקרבן מעכבת ודוחה אנינות דרבנן).

ברישא – קבר אחרי השקיעה ע"י גויים – נחשב כיום קבורה עצמו – ולכן לא אוכל (רש"י – כאן העמידו דבריהם במקום כרת, כדי שלא יבואו לאכול ביום מיתה).

והרי אמר זאת גם לגבי יום שמועה וליקוט – שקברו בלילה, והרי זה כמו יום הקבורה, אז למה מותר?

(ק: באמצע)

דחייה – היה צריך לכתוב "זה וזה", ולא "אחד זה ואחד זה".

ברישא – יש, ולכן לא אוכל (בהנחה שהאכילה לא מעכבת),

לאיזה מחלוקת התכוון – דתניא –

הבנה שנדחית – הכוונה לעד מתי יש אנינות ביום הקבורה:

דחייה – הרי לפי כולם יש אנינות לפחות מדרבנן בלילה, ושמהתורה כל היום ("ואחריתה כיום מר").

שאר ההבנות – הכוונה ליום הקבורה (דרבנן):

דוחה רב יוסף – והרי ראינו ברישא בברייתא שגם בליל קבורה לא אוכל – מי יסבור כשיטה זו או לא ת"ק ולא רבי?

דחיית ר' ירמיה – ברייתא –

קושיית רבא –

ר"י – דווקא היום מותר, אך לדורות אסור מהתורה,

ורבי – אנינות לילה דרבנן.

תשובה – אכן שם זה דרבנן, ובכל זאת עשו חיזוק לדבריהם ואסרו גם ליל קבורה.

השיעור זבחים ק – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.