הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • מנחות י – הדף היומי

    לרפואת שלמה בן נתן שעבר ניתוח חירום בראשו

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_10.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, מנחות דף י
    הקדמה – טהרת המצורע (ויקרא יד)

    ביום הראשון שתי ציפורים גילוח וטבילה

    ביום השביעי מגלח וטובל
    ביום השמיני מביא קרבנות (אשם חטאת ועולה, מנחה לוג שמן) –
    שוחט את האשם, את הדם שמים על המצורע (על תנוך אוזנו הימנית, בוהן יד ימין, בוהן רגל ימין),
    אח"כ כהן א' יוצק שמן לתוך כף ידו השמאלית של כהן ב', ואז כהן א טובל אצבעו בשמן שביד כהן ב', ומזה 7 פעמים כנגד קה"ק ואז נותן על המצורע במקומות בהם לפני כן שמו את הדם, ואת השאר על ראשו.
    אח"כ מקריבים את שאר קרבנות המצורע (חטאת ועולה).

    הדם:

    (יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל־בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל־בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית׃

    השמן:

    במצורע עשיר –

    (טו) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן, וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית.

    (טז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה'.
    (יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם.

    במצורע עני (מביא שני תורים כחטאת ועולה)

    (כו) וּמִן הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן, עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית.

    (כז) וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית, שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה'.
    (כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם.

     

    קמץ בשמאל פסולה – המקור

    לומדים מפסוקי טהרת המצורע (ויקרא יד) –

    1. ר' זירא – פסוק טו ועוד – במצורע כתוב "כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית" (טו), משמע שבשאר התורה סתם כף זה ימין, ובקמיצה כתוב "כף" – "וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה וַיְמַלֵּא כַפּוֹ מִמֶּנָּה" (ט, ז).

      2. הגמרא מקשה על הלימוד,

      ומסכמת שבאמת כתוב במצורע 4 פעמים שמאל, וצריך את כולם:

      1. טו – יכולנו ללמוד שבמצורע זה שמאל ובשאר או שמאל או ימין.
        2. 2. טז – בשאר זה דווקא ימין.

        וצריך עוד פעמיים בשביל לשלול לימודים אחרים:

        1. כו – שאכן תלמד כמו שאמרנו, ולא תאמר אין מיעוט אחא מיעוט אלא לרבות.
          2. 4. כז – שאכן תלמד עמו שאמרנו, להבדיל בין מצורע לשאר, ולא תלמד להפך – שכמו שמצורע זה שמאל גם השאר שמאל.

          דוחה רבא – למה כתוב "הַיְמָנִית" בפסוק יז?

          "וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם" – הרי כבר כתוב שזה על דם האשם, שהיה באותם מקומות!
          אלא אומר רבא – זה בדיוק המקור לימין!

          (דילוג ט: 2- עד י. 8+)

          1. רבא – פסוק יז – "וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם" – "הַיְמָנִית" כאמור מיותר 3 פעמים, אלא בא ללמד גז"ש לתחומים אחרים שצריך ימין:

            2. יד יד – לקמיצה בימין (מש"ל)

            רגל רגל – לחליצה בימין (וחלצה נעלו מעל רגלו)
            אוזן אוזן – לרציעה בימין (ורצע אדוניו את אזנו במרצע).

            ומה רבא לומד מ-4 "הַשְּׂמָאלִית" של ר' זירא –

            טו + טז (מצורע עשיר) – שאפשר בשמאל, ושזה דווקא שמאל, ולא ימין.

            כו+כז (מצורע עני) – לא דורש כלל, כתנא דבי רי"ש שכל פרשה שנאמרה (מצורע עשיר) ונשנית (מצורע עני) לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה (שהעני מביא עופות ולא בהמות), ולא צריך לדרוש את כל שאר החזרות.

             

            (י. באמצע)

            1. רבה בב"ח-ר"ל – פסוק טז – "וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית…" – ולומד עיקרון כללי: כל מקום שנאמרה אצבע וכהן, זה דווקא ימין

              2. ואם נבין שהכוונה או אצבע או כהן – נוכל ללמוד לקמיצה (כהן) – "וְקָמַץ הַכֹּהֵן  מִמֶּנָּה" (ה, יב).

              ועכשיו נפרט –

              א. האם צריך אצבע וכהן או או אצבע או כהן –

              יש כמה אפשרויות של אצבע וכהן –

              1. a. אצבע + כהן – בדם חטאת – "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ" (ד, כו)
                2. b. רק כהן (כאמור) – בקמיצה – "וְקָמַץ הַכֹּהֵן  מִמֶּנָּה" (ה, יב))
                c. רק אצבע – בהזאת הדם ביו"כ – "ולקח מדם הפר, והזה באצבעו" (טז, יד)
              2. A. בהתחלה הבינו שצריך אצבע+כהן,

                3. אבל אז הקשו – אם כן מה המקור לקמיצה בימין?[1]

                1. B. אלא מסביר רבא (כאמור) – מספיק או אצבע או כהן

                  2. קושיות

                  מדינים שכתוב בהם כהן ובכ"ז אפשר בשמאל:

                  1. בהולכת האיברים לכבש כתוב "הכהן" ומותר בשמאל?

                    2. תשובה – ר"ל התכוון רק לעבודות של כפרה שצריכות ימין.

                    1. בקבלת הדם כתוב רק "הכהנים" ("וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם" (ויקרא א, ה), חכמים פוסלים בשמאל אבל ר"ש מכשיר?

                      2. תשובה – ר"ש אכן דורש יותר:

                      בהתחלה הציעו כהן+אצבע,
                      אבל אח"כ רואים שר"ש אמר בפירוש או אצבע או יד, אבל כהן לא משנה.

                      (י. 4-)

                      ב. שלוש שאלות על ר"ש (שמספיק אצבע/יד, ו"כהן" לא משנה)

                      1. a. על הפסוק של קבלה – למה לר"ש הפסוק של קבלה ("וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת־הַדָּם") מזכיר את הכהנים, הרי כבר כתוב "בני אהרן"?
                        2. (מילא לרבנן זה מלמד שצריך ימין, אבל לר"ש לא צריך ימין!)

                        תשובה – שצריך לקבל את הדם ב"בכיהונו" (כשלבוש בבגדי כהונה).

                        1. b. לגבי זריקה בעולה, שלמים ואשם – גם כאן כתוב רק כהונה,
                          2. ורבנן פוסלים בשמאל ור"ש לכאורה לא חולק ופוסל.
                          מה המקור שלו לפסול?

                          עונה אביי – ר"ש אכן מכשיר גם זריקה בשמאל (בברייתא).

                          (דילוג י: 5+ לאמצע העמוד)

                          1. c. המקור של ימין לפי ר"ש

                            2. ר"י בריה דר' חייא – היקש מחטאת – "קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם" (ו, י)

                            כמו שבחטאת צריך ימין (כי כתוב אצבע – "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ" (ד, כו)),
                            כך גם בקמיצה צריך ימין.

                            נפרט:

                            כתוב במשנה כו. – "שלא בכלי שרת פסול, ור"ש מכשיר".
                            ויש מחלוקת שם מה כוונתו –
                            לר' ינאי לא צריך קידוש הקומץ בכלי,
                            לרנבי"צ צריך קידוש בכלי (ואפשר בשמאל), אבל יכול להעלותו אח"כ למזבח ביד.

                            ומהגז"ש לומד כך –

                            אם עושה עם כלי (כי חייב או כי בחר) – אז כמו אשם – שלר"ש אפשר גם בשמאל,

                            אך אם עושה ביד (כי חייב או כי בחר) – אז כמו חטאת – דווקא ימין,

                            וממילא קמיצה – שתמיד עושים ביד – זה דווקא בימין.

                             

                            (חזרה מ-י: 5- ל- י: 5+)

                            ג. אם המקור לימין זה "כהונה", מה נלמד מהמקור הקודם של רבא (גז"ש יד יד)?

                            לרבנן – ללמד שלא רק הקמיצה בימין, אלא גם הכנסת הקומץ לכלי שרת בימין.

                            אבל לר"ש – שלא צריך להכניס לכלי/צריך אבל אפשר בשמאל – מה הוא ילמד?

                            (י: באמצע)

                            1. את עצם זה שצריך קמיצה בימין –
                              2. (שהרי לדעתו לא מספיק שכתוב כהונה, אז צריך מקור אחר)

                              דחייה – יש לזה מקור אחר, כדלעיל.

                              1. שצריך קמיצה בימין אפילו במנחת חוטא,

                                2. כי היינו חושבים שכיוון שר"ש אמר שמנחת חוטא לא צריכה לבונה כדי שלא יהא קרבנו מהודר, אז אולי גם נקמוץ בשמאל,

                                קמ"ל שגם בזה קומצים בימין.

                                 

                                סיכומים

                                במנחה –

                                קמיצה בימין,

                                הכנסת הקומץ לכלי וההקטרה – לרבנן בימין,

                                לר"ש:

                                ר' ינאי – לא צריך כלי

                                רנבי"צ – צריך להכניס לכלי, אבל לא צריך כלי כשמקטיר.

                                במה שצריך כלי – אפשר בשמאל כמו בשלמים וכו'

                                במה שלא צריך כלי – אם עושה ביד – צריך ימין כמו בחטאת.

                                בזבחים –

                                קבלה וזריקת הדם בעולה שלמים ואשם (כתוב רק כהונה): רבנן בימין, ר"ש כשר בשמאל

                                זריקת הדם בחטאת (כתוב אצבע+כהן): לפי כולם ימין.

                                העלאת האיברים – אפשר בשמאל

                                 

                                (חזרה מ-י: 1- ל- ט: 2- עד י. 8+)

                                אגב – עוד שאלות על פסוקי השמן של מצורע (יז + כח)
                                1. A. אם כבר כתוב "עַל דַּם הָאָשָׁם" ו"עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם", למה צריך לפרט "וְעַל בֹּהֶן",[2] הרי זה פורט כבר בדם (פסוק יד)?

                                  2. תשובה:

                                  פסוק אחד מרבה על צידי הבוהן ("על" – סמוך).
                                  פסוק שני ממעט את תחתית הבוהן (-צידי צדדים) ("על" – ולא מתחת).

                                  1. B. למה בפסוק יז כתוב "עַל דַּם הָאָשָׁם" ובפסוק כח "עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם"? (ע"פ תוס')

                                    2. צריך את שניהם –

                                    עם מקום – ללמד שגם אם הדם כבר נתקנח זה בסדר.
                                    בלי מקום – ללמד שגם אם הדם לא נתקנח זה בסדר (זה לא חציצה).

                                    1. C. קושיית רבא (שכבר ראינו) – עדיין לא ברור למה כתוב "ימין" שוב ושוב אם כבר כתוב שזה איפה ששמו את הדם,

                                      2. רבא כאמור ענה על זה שזה בעצם המקור לקמיצה בימין (גז"ש יד יד ממצורע).

                                       

                                      [1] אנחנו מפרשים את הסוגייה כך שקטע זה (מרבה בב"ח-ר"ל) בעצם מביא עוד מקור לימין (ומתעלם מהמקורות הקודמים), וכך משמע גם בהמשך ששואלים – אם כהונה זה ימין, אז למה צריך את המקור הקודם של רבא.

                                      [2] לכאורה השאלה נכונה גם לגבי התנוך

                                      השיעור מנחות י – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      0 min
                                    2. מנחות ט – הדף היומי

                                      לעילוי נשמת דינה חנה בת אברהם ז"ל

                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_09.mp3

                                      Download

                                       

                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף ט

                                      (ט. שורה 7 – ט: 9 שורות לפני סוף עמוד ב)

                                      א. מיקום הבלילה והיציקה

                                      (אגב הדיבור על מקום הקמיצה)
                                      אם בלל חוץ לעזרה –
                                      ר"ל – כשר (העבודה מתחילה בקמיצה, שהרי היציקה והבלילה נעשים בזר),
                                      רי"ח – פסול (העבודה מתחילה בבלילה, שהרי צריך כלי שרת)

                                      ב. מנחה שחסרה (הזכרנו בדף ח)

                                      A. חסרה לפני הקמיצה –
                                      לפי כולם כרגע א"א לקמוץ,
                                      אך האם ניתן להשלים? ר"ל – לא, רי"ח – כן.
                                      ראיה לרי"ח – בלוג שמן של מצורע שחסר – ניתן להשלים. תיובתא לר"ל.

                                      B. השיריים חסרו אחרי הקמיצה
                                      a. האם ניתן להקטיר הקומץ?
                                      אם אבדו לגמרי – (משנה בדף כו.) –
                                      ר"א – כשרה,
                                      ר' יהושע – פסולה
                                      (במקביל למחלוקתם לגבי זריקת הדם כשאין בשר בזבחים קד.).
                                      אם רק חסרו –
                                      לר"א – ודאי כשירה.
                                      לר' יהושע – ר"ל – פסול, רי"ח – כשר (כי מודה ר' יהושע כשנשאר קצת).

                                      b. ראיות מברייתות
                                      ראיות לרי"ח –
                                      1. ברייתא שבה ר' יהושע מודה בנשאר כזית בשר.
                                      תשובה לר"ל- במנחה יש לימוד מיוחד שצריך הכל – "והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה" (ורי"ח – הכוונה שהמנחה היתה שלימה).
                                      2. ברייתא לגבי שולחן לחם הפנים (ראינו גם אתמול) –
                                      אחרי פירוק הבזיכין (="קמיצה") – אם הלחם חסר עדיין מקטיר את הבזיכין.
                                      תשובות:
                                      1. תשובת ר"ל – זה כר"א שמכשיר.
                                      דוחה רי"ח – אם  הברייתא כר"T – למה דיברה על נפרס ולא נשרפה לגמרי?! אישתיק.
                                      2. גמרא (ולימא ליה-) – ציבור שאני (כיון שהותרה בטומאה, הותרה גם בחיסרון).
                                      דחייה – רב אדא ב"א – חיסרון זה כמו מום, שלא הותר בציבור, וכן רב יוסף בר שמעיה – ר"ל דיבר במנחה סתם – גם מנחת ציבור.

                                      רב מלכיו – ראיה לר"ל –

                                      שתי ברייתות שלומדות משני מקורות שצריך מנחה שלימה "מסלתה" + "והנותרת מן המנחה יאכלו…" – בא ללמד שפסול בין אם חסרה לפני הקמיצה ובין אם חסרה אחרי.
                                      דחייה – לפני הקמיצה – פסול אך רק עד שישלימו. אחרי הקמיצה – השיריים פסולים, אך הקמיצה כשירה.

                                      b. איבעיא להו – האם לפי רי"ח הקטרת הקומץ מתירה השיריים?

                                      זעירי – לא – "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" – נותרת, ולא נותרת מנותרת.
                                      ר' ינאי – כן – "מן המנחה" – מנחה שהיתה כבר – אוכלים ממנחה שחסרה פעם אחת (בקמיצה) ולא ממנחה שחסרה שוב מאז חיסרון הקמיצה.

                                      השיעור מנחות ט – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      14 min
                                    3. מנחות ח – הדף היומי

                                      לעילוי נשמות אברהם בן אהרן בלום ז"ל, וחוה דבורה בת שבתאי גליק ז"ל

                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_08.mp3

                                      Download

                                       

                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף ח

                                      (ז: שליש עלייון – ט. שורה 7)

                                      חלק א – עיקר הסוגיא – פיצול השיעור לשני כלים
                                      א. קבלת כל שיעור הדם בכלי אחד
                                      מפורש בברייתא לגבי מי חטאת, ור"א מרחיב זאת לדם, והמקור "בדם" (רבא – וכן מפורש בברייתא).
                                      ב. קידוש המנחות
                                      A. במנחת חביתין – האם מתקדש בשני כלים – רי"ח – לא, ר"א – כן.
                                      קשה – ר"א סותר עצמו מדם? תשובה – לא לומד מנחות מדם.
                                      B. ראיות לרי"ח מברייתות. דחיה: 1. הברייתות רק לכתחילה. 2. מה שמעכב זה שיביא כל השיעור מביתו ("חק")
                                      C. במנחות רגילות – שקידש חצי עישרון ומתכוון להוסיף, האם קדוש? רי"ח – כן, רב – לא.
                                      למה כאן מודה רי"ח – כי דעתו להוסיף.
                                      רב – סובר כרי"ח במנחת חביתין (וצ"ע למה, הרי ר"א אמר שניתן לפצל רק במנחת חביתין).

                                      חלק ב – המקרים מהם רואים ש"לומדים דבר מדבר" + גופא

                                      א. ר"א –
                                      אפשר לקמוץ בהיכל – כיון שאפשר לקמוץ בעזרה.
                                      קושיות:
                                      1. קושיא על הדין – ר' ירמיה – "וקמץ משם" – ממקורם של הזר (עזרה). תשובה – הברייתא באה הרחיב – שלא צריך דווקא צפון.
                                      [למה שנצריך צפון: 1. בניין אב משאר ק"ק. דחייה – אפשר לפרוך שהם חמורים יותר. 2. היקש להגשה].
                                      2. קושיא על העיקרון של לימוד דבר מדבר –
                                      כדי להיחשב כ"חסרה אחרי הקמיצה" – במנחה רגילה צריך קמיצה בפועל, בלחם הפנים מספיק שהגיע זמן ה"קמיצה" (הסרת הבזיכין).
                                      תשובה – בלחה"פ זה שונה כי הקומץ כבר מבורר.

                                      ב. רי"ח –

                                      שחיטה בהיכל כשירה – נלמד משחיטה בעזרה.
                                      (וקצת קשה – 1. כאן זה מקום ממקום. 2. רי"ח נתן סיבה – שלא יהא טפל (עזרה) חמור מן העיקר (היכל)).
                                      קושיא על סברת "שלא יהא טפל" – למה לגבי איכלת קודשי קודשים בהיכל לא השתמשו בסברא זו? תשובה – כי זה דבר שהוא גם לטובתנו.

                                      ג. רב

                                      A. אפשר לקדש חלקי מנחה בפנ"ע (סולת, שמן, לבונה) – נלמד מדברים בהם קרבים בפנ"ע.
                                      B. ר' חנינא – צריך לקדש את כל חלקי המנחה.
                                      C. גם שמואל כרב – מכך שאמר שכלי מדידת לח מקדשים יבש, והוכיח מקרבנות הנשיאים, ומכאן שהכלי מקדש גם יבש בפנ"ע.

                                      חלק ג – השלמת הברייתא של דם

                                      א. וטבל – שלא יספג.
                                      ב. מן הדם – כל הזאה יקח דם חדש, והדם שנשאר נפסל.
                                      קושיות:
                                      1. אם הדם נטף על בגד – מצריך כיבוס, אך רק לפני ההזאות. ומשמע – גם בין ההזאות (לפני הסיום) – מצריך כיבוס. תשובה – הכוונה לפני תחילת ההזאות.
                                      2. בהזאת דם פרה אדומה – מקנח בגוף הפרה. ואיך יקנח בין הזאה להזאה, הרי הוא במקום אחר בהר? תשובה – מקנח על שפת המזרק.

                                      השיעור מנחות ח – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      27 min
                                    4. מנחות ז – הדף היומי

                                      לעילוי נשמת ר' שלמה צבי בן נפתלי הרץ ז"ל בכ"ט טבת

                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_07.mp3

                                      Download

                                      (ו. במשנה – ז: שליש עליון)

                                      משנה – פסולים שקמצו – פסול

                                      A. בניגוד לשחיטה.
                                      B. סוגי המנחות – מנחת חוטא + שאר המנחות.
                                      C. סוגי הפסולים –
                                      אונן, טמא טבו"י ומחס"כ,
                                      זר, מחוסר בגדים ולא רחוץ, ערל
                                      יושב, עמוד ע"ג כלים, שמאל.
                                      D. בן בתירא (בפשטות לגבי קמץ בשמאל) – יחזיר ויקמוץ שוב.

                                      גמרא

                                      א. למה מנחת חוטא בנפרד?

                                      לר"ש (שסובר את סברת "שלא יהא קורבנו מהודר", ושלכן במנחת חוטא אין שמן ולבונה) היתה הו"א שגם אפשר במנחת חוטא ע"י פסול. קמ"ל.
                                      [קשה – למה לא הפרידו כך גם בזבחים? (במשנה טו:). תשובה – שם המשנה כרבנן וכוללת גם חטאת גם לר"ש, אך אצלנו – כיון שהעמדנו את המשנה (הראשונה) לא כר"ש, היינו חושבים שלר"ש במנחת חוטא לא פוסל – לכן מדגישים שגם במנחת חוטא (גם לר"ש)].

                                      (ו: 11+)

                                      ב. מחלוקת רבנן ובן בתירא האם אפשר לתקן.

                                      בפשטות – רבנן – לא, בן בתירא – כן (ביחס לשמאל).

                                      A. רב – אפשר לתקן בכל הפסולים (גם זר)

                                      למי רב התייחס?
                                      1. לרבנן –
                                      אם הקומץ כאן – יחזיר לפי כולם (רב), אם הקומץ אבד – בן בתירא – ישלים מקמח חדש, רבנן – לא ישלים.
                                      קשה – צריך לכתוב – יביא מביתו וימלא ויחזור ויקמוץ.

                                      2. לבן בתירא

                                      המחלוקת גם כשהקומץ כאן – לרבנן לא יחזיר, לבן בתירא יחזיר.

                                      ומחדש רב – שבן בתירא דיבר גם על זר, ולא רק על שמאל.

                                      B. מה החידוש שגם בזר יחזיר?

                                      שמאל<זר: הכהן אוחז את הקטורת בשמאל ביו"כ.
                                      (קשה – גם בזר מצינו מצבים שמותר:
                                      1. בשחיטה (תשובה – שחיטה לאו עבודה (ואמנם בפרה אדומה דווקא כהן שוחט, אך פרה אדומה היא רק בדק הבית ולא קרבן רגיל (כמו שגם ראיית מראות נגעים צריך כהן ואינה עבודה)).
                                      2. בבמות (דחייה – לא לומדים מבמות (וזה שלמדנו (זבחים פד.) באילו פסולים אומרים "אם עלו לא ירדו" ממה שהיה כשר בבמה – זה לא המקור אלא רק אסמכתא).

                                      (ו: שליש תתחון) 

                                      C. הרי דברי רב כבר נאמרו בברייתות –

                                      1. רי"ס בר"י ור"א בר"ש – שבן בתירא מאפשר לתקן גם בשאר הפסולים.
                                      2. ברייתא עם מקור לדין של בם בתירא "וקמץ משם" – שקומץ שוב ממקום שקמץ כבר (ואין סיבה לחלק בפסוק בין שמאל לפסולים אחרים).

                                      החידוש של רב – לגבי קידוש הקומץ בכלי

                                      לפי ת"ק – גם בקידש, לפי ר' יוסי בן יאסיין ור' יהודה הנחתום – בן בתירא – ניתן לתקן רק לפני שקידש.
                                      ובא רב –
                                      1. שאפילו שכבר קידש – יכול לתקן [כת"ק].
                                      2. שרק אם לא קידש יכול לתקן [וכתנאים הנ"ל].

                                      D. דיון בשיטת ר' יוסי בן יאסיין ור' יהודה הנחתום – שלבן בתירא – ניתן לתקן רק לפני שקידש.

                                      a. ר"נ – סברא – למה לחלק בין לפני לאחרי קידוש? הרי זה תלוי אם הקמיצה על ידי הפסול נחשבת עבודה לפסול.
                                      תשובה – הקמיצה נחשבת עבודה, אך נגמרת רק בהכנסה לכלי.

                                      b. הרי גם אם לא קידש, כשמחזיר לכלי המקורי – קידש ופסל?

                                      1.  רי"ח – כי צריך כוונה.
                                      (אמנם גם כשיש כוונה, לא ניתן להקריב, אלא זה רק "קידש" לעניין זה שנפסל).

                                      2. רב עמרם – החזיר בצורה שלא מקדשת – שלא נכנס לאויר הכלי כי הכלי גדוש (ומקדש גם בלי כוונה).

                                      [בירור טכני – הרי צריך לקמוץ מתוך הכלי, וכשקמץ יש גומא, ועכשיו מחזיר לגומא? אלא שמחזיר לצד הגומא. אבל אז זה לא החזרה? מנענע את הכלי עד שמתיישר לגומא, ונחשב כמעשה קוף].

                                      [3. ר' ירמיה – תירוץ שיכלו לומר – שהחזיר לכלי על הקרקע. אלא מכאן שגם כלי על הקרקע מקדש].

                                      ג. קמיצה/קידוש הקומץ מ/בכלי שאינו מוחזק באויר

                                      A. רב ירמיה כאמור – לא צריך להגביהו (בקמיצה ובקידוש),

                                      B. ר' זירא – אבימי – צריך להגביהו (בקמיצה וקידוש)

                                      (אבימי הדגים לר"נ קמיצה +קידוש בכלי שעל הקרקע, אך הסביר שהכוונה שהכהן מגביהו (ורצה ללמדו דין אחר ביחס לכלי (שאפשר של עץ (תוס')). (וממילא צריך 3 כהנים (כי הכל בימין)).

                                      הקשה ר"נ ממשנה (יב.) – המשנה מפרטת את עבודות המנחה לגבי מחשבת פיגול, ולא הזכירה את החזקת הכלי?

                                      תשובה – אכן צריך להרים, אך זאת לא "עבודה" ומחשבת פסול לא פוסלת בה (ר' גרשום בשטמ"ק).

                                      C. רב ששת (לשואלים אותו) – לא צריך (לגבי קמיצה)

                                      הראיה – כשלקחו את בזיכי הלבונה מלחם הפנים – לא הגביהו את השולחן.
                                      [מניין שלא הגביהו – במשנה (צט:) מתואר ששני כהנים לקחו את הבזיכין ושניים את הלחם, ולא מוזכר עוד כהנים שהגביהו (וכאן א"א לומר כמו במשנה בדף יב. שהמשנה פשוט לא פרטה את כל המעשים, כי כאן היא לא מפרטת את העבודות אלא את כל מה שהכנים עושים)].
                                      וכן מסכים רבא, אך זה רק לגבי ההכנסה לביסה והקמיצה.
                                      (ז: 6+)

                                      D. רבא – אבל מה לגבי קידוש הקומץ? האם ללמוד מהקמיצה שלא צריך, או מקבלת הדם שצריך? ובסוף מכריע ללמוד מהדם שצריך.

                                      [וקשה – לגבי קומץ שקידשו בשני כלים – ר"נ פסל (כמו בקבלת הדם) ורבא התיר? תשובה – אכן גם רבא חזר בו ופסל].

                                      (ומניין שבדם צריך בכלי אחד – נראה מחר…).

                                      השיעור מנחות ז – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      25 min
                                    5. מנחות ו – הדף היומי

                                      לעילוי נשמת הוריו של אחד הלומדים, משולם בן איתמר זאב הלוי (המכונה: מקס) ז"ל, וסימי לייזה בת משה ואוגוסטה (המכונה: סוזן) ז"ל, שלהם יארזייט בכ"ו וכ"ט טבת

                                      להבדיל,
                                      השיעור מוקדש לרפואת מרדכי בן משה הי"ו בתוך שאר חולי ישראל.

                                      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_06.mp3

                                      Download

                                       

                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף ו

                                      (זבחים ה:  – ו. במשנה)

                                      מקורות לפסול טריפה בקרבנות: "מן הבקר", "ממשקה ישראל", "כל אשר יעבור תחת השבט".

                                      א. צריכותא – גם כשהיתה לו שעת הכושר, וגם כשנטרף אחרי שהוקדש – פסול.


                                      ב. למה צריך מקור, הרי יש קל וחומר מבעל מום (שבהדיוט מותר ולגבוה אסור – מכאן שגבוה>הדיוט).
                                      דחייית הקל וחומר:
                                      A. דינים בהם לכאורה הדיוט חמור מגבוה:
                                      a. בברייתא
                                      1. דם וחלב. דחייה – לא ניתן ללמוד משם להקל כי זה רק חלק מהבהמה.
                                      2. מליקה. דחייה – לא ניתן ללמוד משם כי זה לא קולא אלא חומרא (שלא שוחטים).
                                      b. בגמרא:
                                      1. מנחת העומר (מקריבים חדש). דחייה: שם יש לו תפקיד להתיר (דחיית הדחייה – גם בטריפה ניתן לומר שמתיר את איסור הטריפה שבו).
                                      2. פיטום הקטורת.
                                      3-4. שבת וכלאיים (שמותרים במקדש). דחייה: גם בהדיוט מותר שבת (מילה) וכלאיים (ציצית). דחיית הדחייה – מילה וציצית הם גבוה לא הדיוט.
                                      דחייה כללית לכולם – מצוות בכך.
                                      5. שילוב דם וחלב עם מליקה. דחייה – מצוותן בכך.
                                      B. לא ניתן ללמוד מבע"מ – כי חמור מוריפה.
                                      [במה חמור – a. ששייך גם בככהנים. דחייה – יוצא דופן יוכיח. b. גם יוצא דופן חמור שבכור לא מתקדש. c. נלמד משניהם יחד. דחייה: 1. טריפה הותרה (בקרבנות העוף). דחייה – גם מום לא פוסל בקרבנות העוף. 2. מומם ניכר, בניגוד לטריפה שאינו ניכר].
                                      ממילא – כיוון שדחינו את הקל וחומר – צריך את הפסוקים הנ"ל.

                                      השיעור מנחות ו – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      18 min
                                    6. מנחות ה – הדף היומי

                                      לעילוי נשמת הוריו של אחד הלומדים, משולם בן איתמר זאב הלוי (המכונה: מקס) ז"ל, וסימי לייזה בת משה ואוגוסטה (המכונה: סוזן) ז"ל, שלהם יארזייט בכ"ו וכ"ט טבת

                                      להבדיל,
                                      השיעור מוקדש לרפואת מרדכי בן משה הי"ו בתוך שאר חולי ישראל.

                                      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_05.mp3

                                      Download

                                       

                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף ה

                                      (ה. שורה 5 – ה: שליש עליון)

                                      המשך סוגיית העומר שנקמץ שלא לשמה

                                      תזכורת – רב – פסולה לגמרי. ר"ל – כשירה אך צריך עוד אחת (ולא אוכלים שייריה עד שיביאו עוד אחת). רבא – כשירה לגמאי.

                                      א. שיטת ר"ל – המנחה כשירה (מקריבים הקומץ) אך מביאים עוד מנחה ורק אז אוכלים השיריים
                                      ההבנה הפשוטה – לא אוכלים השיריים כי החדש עוד לא הותר, ובכל זאת מקריבים הקומץ.
                                      וקשה – איך מקריבים הקומץ מאיסור חדש? (הרי צריך "ממשקה ישראל")
                                      תשובות:
                                      A. רב אדא בר אהבה – למרות שהתבואה אסורה (חדש), אפשר להקריב העומר, כי זה מחוסר זמן לבו ביום.
                                      קושיות – ראיות שיש מחוסר זמן לבו לביום:
                                      1. ברייתא שמשווה בין מנחות לעופות, ואומרת שבעופות יש היתר בקודש שאין בחולין (מליקה). ואם נאמר שמנחת העומר שנקמצה שלא לשמה קריבה אפילו שהיא מהחדש – אז גם במנחות יש היתר שאין בחולין!
                                      תשובה – זה לא נחשב "היתר", כיוון שזה כאילו שקרבה אחרי שהחדש כבר הותר.
                                      2 – 3. סדר הטהרה של מצורע מעכב. ואם אין מחוסר זמן לבו ביום – שלא יעכב (כאילו שנעשה בזמן)
                                      רב פפא – מההזאות לא קשה, כי שם יש לימוד "תהיה", אך מהשחיטות כן קשה.
                                      B. רב פפא – אין איסור חדש כלל, ולכן יכול להקטיר
                                      הסבר – לר"ל – החדש מותר כבר מהבוקר גם לפני העומר, אלא שיש מצווה לא לאכול החדש עד הקרבת העומר. וכן מצינו שר"ל התיר בדיעבד מנחות שקרבו בבוקר ט"ז ניסן לפני העומר.

                                      ב. שיטת רבא – אין פסולי מחשבה כלל במנחת עומר

                                      כי אינה מנחה רגילה, שהרי באה מהשעורים.

                                      השיעור מנחות ה – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      14 min
                                    7. מנחות ד – הדף היומי

                                      לרפואה שלמה עבור רחל בת אסתר-שושנה הי"ו בתוך שאר חולי עמו ישראל והצלחה לעם ישראל

                                      להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_04.mp3

                                      Download

                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן

                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף ד – השיעור היום הוכן והועבר על ידי הרב דובי שחור

                                      דיני "שלא לשמם"

                                      1. הדין הכללי במשנה
                                        • הכלל: כל המנחות שנקמצו "שלא לשמן" (לשם מנחה אחרת) – כשרות, אך לא עלו לבעלים לשם חובה.
                                        • העבודות המושפעות: קמיצה, נתינה בכלי, הולכה והקטרה.
                                        • החריגים (פסולות לגמרי):
                                          • מנחת חוטא.
                                          • מנחת קנאות (סוטה).

                                            •  

                                            1. חיפוש המקור לפסול (מנחת חוטא וסוטה)
                                              • ניסיון א': לימוד מחטאת בהמה
                                                • הצעה: גזירה שווה מהמילה "עוון" המופיעה בחטאת ובמנחת סוטה ("מזכרת עוון").
                                                • פירכא (דחייה): גם באשם כתוב "עוונו", ואשם כשר שלא לשמו.
                                                • תירוץ: יש הבדל בין "עוון" ל"עוונו", אך הגמרא דוחה זאת כי אין גזירה שווה למחצה.
                                                • ניסיון ב' (המסקנה): לימוד מהמילה "היא"
                                                  • במנחת חוטא ובמנחת סוטה כתוב "היא", בדומה לקורבן חטאת ("חטאת היא").
                                                  • הדרשה: דווקא כשהיא נעשית "לשמה" היא כשרה, ושלא לשמה – פסולה.

                                                    •  

                                                    1. הדיון בדין "אשם"
                                                      • שאלה: מדוע המילה "הוא" באשם ("אשם הוא") לא פוסלת אותו שלא לשמו?
                                                      • תשובה: הפסוק נאמר לאחר הקטרת אימורים, שאינה מעכבת את הכפרה.
                                                      • שימוש חלופי למילה "הוא" (לפי רב): אשם שנדחה (אבד ונמצא אחר שהתכפרו באחר) – חייב לרעות עד שיסתאב. אם הוקרב לפני שמסרוהו לרועה, הוא פסול כי הוא עדיין "בהווייתו" כאשם.

                                                        •  

                                                        1. חידושי רב (סוף עמוד א')
                                                          • חידוש א': מנחת העומר
                                                            • הדין: פסולה שלא לשמה.
                                                            • הסבר: מטרתה "להתיר" (את החדש), ואם נעשתה שלא לשמה לא השיגה את מטרתה.
                                                            • מדוע לא הוזכרה במשנה? כי היא מנחת ציבור, או כי היא מגיעה עם כבש, או כי יש לה זמן קבוע.
                                                            • חידוש ב': אשם נזיר ואשם מצורע
                                                              • הדין: פסולים שלא לשמם.
                                                              • הסבר: הם קורבנות "מכשירים" (הנזיר לספור ימים והמצורע להיכנס למחנה), ודינם חמור יותר מקורבנות "מכפרים".

                                                                •  

                                                                1. 5. ההבחנה בין "מכשירים" ל"מכפרים"
                                                                  • קורבן מכשיר: אשם נזיר, אשם מצורע, חטאת יולדת.
                                                                    • חומרה: אינו מובא לאחר מיתת הבעלים.
                                                                    • קורבן מכפר: אשם גזילות, אשם מעילות, עולת יולדת.
                                                                      • קולה: מובא גם לאחר מיתת הבעלים (על ידי היורשים).
                                                                      • דחיית דברי רב: הגמרא מביאה ברייתא המציינת בפירוש שאשם נזיר ומצורע שעלו שלא לשמם – כשרים (אך לא עלו לבעלים), מה שסותר את חידושו של רב.

                                                                        •  

                                                                        סיכום הסוגיה: המקור העיקרי לפסול במנחות חוטא וסוטה הוא המילה "היא", והדיון המרכזי הוא סביב ניסיונו של רב להרחיב את הפסול גם לקורבנות "מכשירים" כמו מנחת העומר ואשמות מסוימים.

                                                                        השיעור מנחות ד – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                        19 min
                                                                      • מנחות ג – הדף היומי

                                                                        לרפואה שלמה עבור רחל בת אסתר-שושנה הי"ו בתוך שאר חולי עמו ישראל והצלחה לעם ישראל

                                                                        להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_03.mp3

                                                                        Download

                                                                         

                                                                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                        להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                        להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                        סיכום הדף היומי, מנחות דף ג

                                                                        (מנחות ב: באמצע – ד. שורה 9)

                                                                        חלק א – סקירה כללית

                                                                        א. סתירה בדעת ר"ש 

                                                                        ברייתא א – במנחות שלא לשמה לא משפיע (כי ניכר לעין שהמחשבה לא נכונה)

                                                                        ברייתא ב – שלא לשמה משפיע.(היקש לחטאת ואשם).

                                                                        ב. השיטות השונות בקצרה

                                                                        רבה – אם ניכר שהמחשבה לא נכונה – המחשבה לא משפיעה.
                                                                        רבא – וזאת תורת המנחה – שכל המנחות יחד ואין בעיית לשמה ביניהם.
                                                                        רב אשי – אין דין מיוחד במנחות, אך אם אמר "לשם מרחשת" לא אמר כלום, כי מרחשת זה כלי.

                                                                        רבה

                                                                        רבא

                                                                        רב אשי

                                                                        הסברא של "ניכר שזה מחשבה שלא לשמה" זה סיבה ל

                                                                        להתעלם מהמחשבה

                                                                        כפשט ברייתא א

                                                                        להתייחס למחשבה

                                                                        לימוד "וזאת תורת המנחה"

                                                                        אין

                                                                        יש

                                                                        אין

                                                                        כדי שהמחשבה תקלקל צריך לומר מנחה

                                                                        לא צריך

                                                                        (שהרי ב"בלולה" – כן ברור שהכוונה למנחה)

                                                                        צריך

                                                                        חלק ב – היאור מפורט

                                                                        א. ביאור שיטת רבא

                                                                        הרי גם בחטאת כתוב "וזאת תורת החטאת"? נכון! גם שם לר"ש לא יפסול.

                                                                        ב.  ביאור שיטת רב אשי

                                                                        1. האם נאמר כך גם בחריבה לשם בלולה? כן (צריך לומר "מנחה בלולה").

                                                                        2. בזבחים לעומת זאת, כשאומר "שלמים" הכוונה ל"קרבן שלמים" (כי גם בתורה כתוב "שלמים").

                                                                        ג. ביאור שיטת  רבה

                                                                        A. אביי – אים אפשר לחלק בין שינוי קודש לשינוי בעלים, הרי למד מהיקש ש"שלא לשמה" משפיע? תשובה – ר"ש דורש טעמא דקרא, וההיקש רק כשלא ניכר שאינו לשמה.

                                                                        B. מקרים בקרבנות העוף וזבחים שגם בהם ניכר שאינו לשמה.

                                                                        [סוגי התשובות שנראה: 1. אינו ניכר שאינו לשמה. 2. עבריין. 3. כניעה – אכן ר"ש מודה גם בזה].

                                                                        a.       בקרבנות העוף – עשה עולת עוף למעלה (מליקה/הזאה) ואומר שזה לשם חטאת העוף. תשובה – אינו ניכר, כי גם חטאת העוף אפשר למעלה (1).

                                                                        להפך – חטאת העוף למטה לשם עולת העוף? תשובה – אכן ר"ש מודה גם בזה (3).

                                                                        b.      בזבחים –

                                                                        1.      שוחט ק"ק בצפון ואומר שזה קק"ל – תשובה – לא ניכר, כי גם קק"ל אפשר בצפון.

                                                                        ולהפך – שוחט קק"ל בדרום ואומר שזה ק"ק – כאן ודאי ניכר!
                                                                        תשובה – לא ניכר, כי הרואה אותו יאמר שזה באמת ק"ק והוא עבריין שעושה בדרום.
                                                                        [ובמנחות לא אומרים כך (שעושה מחבת ואומר מרחשת – שאולי זה באמת מרחשת – כיון שבפועל זה במחבת – אז זה באמת מחבת (גם אם בהתחלה נדר מרחשת, ולר"ש – אפילו שנדר על קמח מסוים (בניגוד לרבנן שאז זה נשאר מרחשת גם במחבת – ונפסל).

                                                                        2.      זכר-נקבה, שנה-שנתיים, שעיר/פר – כבש.

                                                                        תשובות – 1. חטאת באה גם מזכר. 2. אנשים לא שמים לב להבדלים אלו.

                                                                        אבל הרי פר– כבש ודאי שמים לב! לכן כאן הגמרא נכנעת – שגם כאן ר"A סובר שהמחשבה לא משפיעה.

                                                                        השיעור מנחות ג – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                        27 min
                                                                      • מנחות ב – הדף היומי

                                                                        לרפואה שלמה עבור רחל בת אסתר-שושנה הי"ו בתוך שאר חולי עמו ישראל והצלחה לעם ישראל

                                                                        להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_02.mp3

                                                                        Download

                                                                         

                                                                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                        להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                        להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                        סיכום הדף היומי, מנחות דף ב

                                                                        (מנחות ב. – ב: באמצע)

                                                                        הצורך ב"לשמה"
                                                                        א. הקדמות
                                                                        A. לשמה
                                                                        בזבחים למדנו – לשם הקודש, לשם הבעלים,
                                                                        ואח"כ – מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו.
                                                                        בכך נעסוק בשלושת הפרקים הראשונים של מנחות.
                                                                        B. סוגי המנחות
                                                                        בניגוד לזבחים, שם יש עולה, חטאת, אשם ושלמים,
                                                                        במנחות יש – של יחיד –  מנחת חוטא ומנחת נדבה, של ציבור –
                                                                        ממילא – "שלא לשמה" במנחה – או ממנחת חוטא לנדבה ולהפך, או בין סוגי מנחות נדבה (מרחשת-מחבת וכו').
                                                                        C. ארבע עבודות המנחה (ובמקביל – 4 עבודות הזבח)
                                                                        קמיצה – הכנסה לכלי – הולכת הקומץ – הקטרה
                                                                        שחיטה – קבלת הדם – הולכת הדם – זריקת הדם.
                                                                        את 4 העבודות צריך לעשות לשמה (לשם הקודש, לשם הבעלים).

                                                                        א. המשנה –

                                                                        A. כמו בזבחים – שלא לשמה כשר, אך לא עלה לבעלים לשם חובה,
                                                                        מלבד מנחת חוטא ומנחת קנאות  – שפסולים.
                                                                        B. גם שילוב (לשמה ושלא לשמה ולהפך) – נחשב שלא לשמה.
                                                                        C. הדגומא לשלא לשמה בסיפא – ממנחת חוטא לנדבה ולהפך.

                                                                        גמרא

                                                                        ב. "אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה" –
                                                                        ללוי ה"אלא" – ניתן להבין שכשר, אך כיון שכבר נשעה שלא לשמה ניתן להמשיך שלא לשמה,
                                                                        "אלא" – בא ללמד שצריך להמשיך לשמה.
                                                                        וכן רבא, משתי סיבות:
                                                                        1. סברא – אם קלקל קצת ימשיך ויקלקל?!
                                                                        2. פסוק – אם לשמה – נדר, אם לא לשמה – נדבה – וגם בנדבה צריך לשמה.

                                                                        ג. דעת ר"ש

                                                                        סתירה בדעת ר"ש – האם יש בעיית מחשבה במנחות? ברייתא א – אין, ברייתא ב – יש.
                                                                        תירוצים בקצרה:
                                                                        1. רב אשי – מחבת לשם מרחשת – כשר, מחבת לשם מנחת מרשחת – פסול (וכך ר"ש יסתדר עם משנתנו).
                                                                        2. רבה – שינוי קודש – כשר, שינוי בעלים – פסול.
                                                                        3. רבא – שלם מנחה אחרת – כשר, לשם זבח – פשול.
                                                                        לרבה ורבא חייבים לומר שר"ש לא כמשנתנו.

                                                                        השיעור מנחות ב – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                        13 min
                                                                      • זבחים קכ – שיעור דף יומי – סיום מסכת זבחים!

                                                                        לרפואה שלמה עבור רחל בת אסתר-שושנה הי"ו בתוך שאר חולי עמו ישראל והצלחה לעם ישראל

                                                                        להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_120.mp3

                                                                        Download

                                                                         

                                                                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                        להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
                                                                        להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                                        סיכום הדף היומי, זבחים קכ

                                                                        (קיט: 11- עד סיום המסכת בעמוד ב)

                                                                        חלק א – התחיל את התהליך לבמה קטנה, אבל בסוף הקריב בבמה גדולה – האם דינו כקטנה או גדולה?

                                                                        (לגבי הדינים השונים, למשל שבבמה קטנה אין חיצוי למעלה ולמטה, אין חזה ושוק, ועוד)

                                                                        א. רמי בר חמא – שחט לבמה קטנה, ואז הכניס לבמה הגדולה (לגבי חיצוי – זריקת הדם בעולה ושלמים דווקא למטה))[1]

                                                                        גירסא א – הולכים לפי מקום ההקרבה (גדולה), ויש חיצוי.

                                                                        וכן ר' אלעזר – שאם הקדיש ושחט לבמת יחיד ואז הכניס – מחיצות הבמה הגדולה קלטו את הקרבן לכל הדינים.

                                                                        גירסא ב – הולכים לפי ההקדשה (קטנה), ואין חיצוי.

                                                                        ראית רבה: בקודשי במה קטנה אין חזה ושוק, אפילו שהקריב בבמה גדולה, כלומר לפי ההקדשה (לגירסא א זאת קושיה, לגירסה ב זאת ראיה).

                                                                        אך דוחה הגמרא – אפשר לגרוס שבבמה קטנה אין חזה ושוק, אבל לקודשי במה קטנה הקריב בגדולה יש – כלומר לפי מקום ההקרבה.

                                                                        (קיט: 1-)

                                                                        ב. בהנחה שהולכים לפי מקום ההקרבה (הבמה קולטת) – מה אם הכניס ואז הוציא?

                                                                        מקרים בהם התשובה ברורה:

                                                                        1. מצד אחד – אם עשו את העיקר בחוץ (שחטו וזרקו את הדם), ואז הכניסו – לא נקלטה.
                                                                        2. מצד שני – אם עשו את העיקר בפנים (שחטו/זרקו את הדם) – נקלטה, ואסור להוציאה.

                                                                          3. השאלות הן במצבי הביניים –

                                                                          1. A. שאלת ר' זירא – אם שחטו בחוץ, ורק הכניסו בלי לעשות עוד עבודה, ואז הוציאו, האם זה הפך לשל במה גדולה וצריך להחזיר ולנהוג כדיני במה גדולה (למשל, שאם זה שלמים – האם צריך להחזיר פנימה, ולתת חזה ושוק לכהן).

                                                                            2. תשובה – זה כמו כששחט עולה בדרום (פסול) ואז העלה למזבח –

                                                                            רבה – גם אם עלו – ירדו (לא נקלט) (ויש מעילה רק מדרבנן)

                                                                            זה לא נחשב פסולו בקודש, כי שחיטה בדרום נחשבת כמו סתם חניקה.

                                                                            רב יוסף – כיוון שעלו – לא ירדו (נקלט) (ויש מעילה מדאורייתא).

                                                                            זה כן פסולו בקודש (שהרי בקודשים קלים כן שוחטים גם בדרום).

                                                                            דחייה – זה לא דומה (ולכן נשאר בתיקו) –

                                                                            לרבה – אולי בצפון לא נקלט כי לא ראוי למזבח, אבל בבמה הגדולה נקלט כי ראוי.

                                                                            לרב יוסף – אולי בצפון נקלט כי דרום וצפון הם באותו מקום, אבל  בחוץ ובתוך הבמה הגדולה זה שני מקומות ולא נקלט.

                                                                             

                                                                            1. B. שאלת ר' ינאי – שחט וזרק בחוץ (שאמרנו שאפילו נכנס לא נקלט), ואז הכניסו וכבר העלו על המזבח – ר' ינאי מתלבט האם ירדו או לא.

                                                                              2. [הגמרא אומרת שזאת מחלוקת רבה (ירדו) ורב יוסף (לא ירדו), ושבכ"ז ר' ינאי מתלבט בזה,

                                                                              אבל קשה – הרי גם כאן ניתן להסביר שזה לא תלוי במחלוקת רבה ורב יוסף כמו שהסברנו לגבי שאלת ר' זירא].

                                                                               

                                                                              (קכ. באמצע)

                                                                              חלק ב – עוד דינים שיש או אין בבמה קטנה

                                                                              א. בתהליך ההקרבה – דינים במחלוקת:

                                                                              1. A. פסול שחיטה בלילה –

                                                                                2. רב – כשר בלילה, שמואל – פסול

                                                                                והמחלוקת היא סביב סתירה שהעלה ר' אלעזר בפסוקים בשמ"א יד, שאחרי הקרב עם פלשתים שאול אמר לעם לא לאכול את השלל על הדם (עם הדם בפנים/לשחוט לקודשים בלי לזרוק את הדם על המזבח) אלא לעשות במה ולהקריב:

                                                                                מצד אחד בפסוק לג – "וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ־אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה"

                                                                                מצד שני בפסוק לד – "וַיַּגִּשׁוּ כׇל־הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ־שָׁם"

                                                                                שמואל שאוסר בלילה בבמה קטנה –

                                                                                הפסוק של היום – קודשים בבמה קטנה

                                                                                הפסוק של הלילה – חולין.

                                                                                רב שמתיר בלילה בבמה קטנה –

                                                                                הפסוק של הלילה – בבמה קטנה.

                                                                                הפסוק של היום – בקודשים שהקדישו לשם במה גדולה

                                                                                [הבהרה –

                                                                                לעיל – כשהתחיל בקטנה וסיים בגדולה – הולכים לפי מקום ההקרבה (הגדולה),
                                                                                אבל כאן – כיוון שנדר לשם גדולה, לא יכול לעשות כקטנה (אבל אם עושה בקטנה כדיני הגדולה אז יכול)].

                                                                                 

                                                                                (קכ. שליש תחתון)

                                                                                1. B. הפשט וניתוח בעולה

                                                                                  2. רב – לא צריך, רי"ח – צריך

                                                                                  1. A. נחלקו בהבנת רי"ס הגלילי – שצריך הפשט וניתוח רק מאוהל מעוד והלאה (ולא בקרבן בהר סיני)

                                                                                    2. רב – הכוונה רק לבמה גדולה, (ולכן בהר סיני לא היה – כי זה היה במה קטנה)

                                                                                    רי"ח – הכוונה גם לקטנה (ובהר סיני לא היה צריך כי זה לפני פירוט דיני הפשט וניתוח (כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד – קטו: למטה)).

                                                                                    1. B. תניא כרי"ח – רשימת השוואה בין במה קטנה לגדולה – ואחד מהם הוא שגם בבמה קטנה יש הפשט וניתוח.

                                                                                      2. (כיוון שזאת ברייתא חשובה – נציין אותה כסעיף נפרד).

                                                                                       

                                                                                      ב. הברייתא כרי"ח – מה צריך או לא צריך בבמה קטנה

                                                                                      לא צריך:

                                                                                      1. מבנה המזבח – לא צריך קרן, יסוד, כבש, ריבוע (אפילו לרי"ס שמצריך מזבח).

                                                                                        2. (תזכורת – יש מחלוקת במשנה בדף קח. האם בכלל צריך "מזבח" בחוץ (לגבי שחיטה בחוץ ולגבי במות קטנות) – רי"ס צריך, ר"ש – לא צריך)

                                                                                        1. כיור וכנו (אולי כי גם לא צריך רחיצה, כאמור במשנה)
                                                                                        2. הנפת חזה ושוק ונתינתם לכהן (כמו שראינו במשנה)

                                                                                          3. צריך:

                                                                                          1. שחיטה
                                                                                          2. הפשט וניתוח
                                                                                          3. דם – צריך לזרוק כדי להתיר, ואם חשב מחשבת פיגול פוסל.
                                                                                          4. מומים פוסלים את האדם והבהמה.
                                                                                          5. זמן – שצריך לאכול כל קרבן בזמן שלו (וכאמור – מחשבת פיגול של חוץ לזמנו פוסלת).

                                                                                            6.  

                                                                                            (קכ. 4-)

                                                                                            ג. המשך המשנה – דברים שיש בבמה קטנה: זמן (חשב לאכול אחרי הזמן), נותר (אכל בפועל אחרי הזמן), טמא

                                                                                            ת"ר – מקורות –

                                                                                            לכאורה לן (נותר) לא פסול בבמה –

                                                                                            כי גם נותר וגם יוצא בשריפה, אז אולי כמו שאין פסול יוצא בבמה, גם אין פסול לן.

                                                                                            מקורות שפסול –

                                                                                            1. קל וחומר מעופות –
                                                                                              2. שאם עוף – שמום לא פוסל בו, זמן (נותר ופיגול) פוסל,
                                                                                              אז קרבנות בבמה קטנה – שמום פוסל, גם זמן פוסל.

                                                                                              דחייה – מה לעוף שהזר פסול בהם,[2]

                                                                                              אבל בבמה זר מותר, אז אולי גם לינה לא פוסלת.

                                                                                              1. ויקרא ז, יא והלאה – מקור לפיגול וטמא
                                                                                                2. "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה'… בְּיוֹם קׇרְבָּנוֹ יֵאָכֵל… לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה… וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה…" – תורה אחת לכל השלמים – גם אלו של במה קטנה.

                                                                                                ומכאן גם לומדים לנותר (גז"ש לפיגול)

                                                                                                הדרן עלך פרת חטאת, וסליקא לה מסכת זבחים

                                                                                                 

                                                                                                [1] נלך לפי גרסתנו, ולא לפי רש"י והשטמ"ק שהופכים פה הכל.

                                                                                                [2] לכאורה אפשר גם לדחות: אמנם בבמה הקטנה יש פסול של מום, אבל גם שם זה דווקא בבהמות ולא בעופות (אם בכלל יש עופות בבמה קטנה – זאת כאמור מחלוקת), אז זה שיש שם פסול של מומים לא מראה על שום חומרא ביחס לבמה הגדולה.

                                                                                                השיעור זבחים קכ – שיעור דף יומי – סיום מסכת זבחים! הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                0 min

                                                                                              About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                              From the publisher's feed

                                                                                              הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.