הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת שמחה ב"ר חיים יצחק ז"ל ואשתו טובה בת שלמה ז"ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לח: 3- עד לט: 1-)

גדיל – החלק בציצית שקרוב לבגד ובו כורכים חלק מהחוטים

הענפים – הציציות שמתפזרות כל אחת לעצמה אחרי הגדיל

חוליות – בגדיל כורכים כמה כריכות ואז קושרים, ושוב כורכים ושוב קושרים וכו' – כל חלק כזה בין שתי קשירות הוא חוליה.

תזכורת – בני ר' חייא – "גרדומי תכלת (או לבן) – כשרים".

א. רבא – יוצא מכאן שחייבים לקשור כשר כפול על כל חוליא וחוליא בגדיל (מדרבנן)

כי אם נקרע, ונשאר רק כדי עניבה, זה כל כך קצר שעם הזמן זה יפרום את הקשר העליון (הכי רחוק מהבגד). ואם נאמר שאין באמצע הגדיל קשר נוסף – כל הגדיל ייפרם.

אלא מכאן שיש עוד קשר באמצע הגדיל, והוא לא ייפרם כי עד אליו החוט כבר מספיק ארוך.

דחייה – אולי לא חייבים עוד קשר,

(לט. 1+)

ב. אגב – רבא גם מוכיח שצריכים קשר כפול (לפחות אחד) מדאורייתא

מזה שצריך לימוד מיוחד להתיר בציצית צמר עם פשתן (דברים כב – לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…").

(לט. 5+)

ג. רב – נפסק החוט מעיקרו פסול

איתיביה – ממה שכבר אמרנו –

ולכאורה הכוונה –

דחייה – הכוונה כמו שתמיד הבנו –

(לט. שליש)

(שימו לב שהרבה פעמים כשכתוב כאן בגמרא תכלת – הכוונה פשוט לציצית (לבן ותכלת))

א. רבה בשם רב – החוט של כרך עולה מן המניין ולא צריך לזה חוט תשיעי/חמישי.

(רב יוסף – זה לא רב אלא שמואל).

ב. מה אורך הגדיל (הכרוך) –

(זה בניגוד לרבא לעיל שאמר שצריך לפחות עוד קשר באמצע הגדיל, כלומר 2 חוליות).

(נדלג לט. רבע תחתון ל3-)

רב – לא יאה,

בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, וצריך את שניהם:

(ואגב, מ"גדילים" לומדים גם שצריך 4 חוטים, כי כל גדיל הוא קליעה של 2, וכתוב שני גדילים – סה"כ 4).

רבה בב"ח – יאה

בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, ומכאן שאפשר או זה או זה:

(חזרה מלט: 8+ ל – לט. רבע תחתון)

ג. כמה חוליות –

נזכיר – בדיעבד –

רבה בב"ח – לא צריך בכלל גדיל!

אך כמה לכתחילה – בין 7 ל13 (כנגד שבעה רקיעים עם 6 הרווחים ביניהם).

(כפי שאכן נהוג היום למי שעושה תכלת לפי הרמב"ם – 7 או 13 חוליות)

(ויש מסבירים שהכוונה למספר הכריכות בכל חולייה וכפי שאנחנו (אשכנזים) אכן עושים בלי תכלת – 7,8,11,13)

(לט. 6-)

ד. סדר הכריכה –

מתחיל בלבן (כמו שראינו אתמול – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת)

וגם מסיים בלבן (כי הלבן קדוש יותר (שהרי מתחילין בו), ומעלין בקודש ואין מורידין).

(דילוג על מה שראינו לט. 3- עד לט: 8+)

(נקדים – זה שהבגד יכול להיות צמר או פשתן – זה ברור לגמרא).

א. הציצית –

התכלת – זה ודאי חוטי צמר צבועים בתכלת.

אך הלבן –

לאותו מין (צמר לצמר ופשתן לפשתן) –

זה ודאי טוב (כמו שראינו אתמול לגבי הצבע – "וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת").

אך האם אפשר גם לא מאותו מין –

צמר לבגד פשתן – שמואל מכשיר (כפי שהתכלת הוא מצמר).

פשתן לבגד צמר – איבעיא להו –

מצד אחד אסור – כי אולי שמואל התיר דווקא בצמר, שהותר גם בתכלת.

מצד שני מותר – שהרי בלימוד של כלאיים בציצית (לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…" (דברים כב)) – לכאורה הכוונה לשני הכיוונים (או צמר לפשתן או פשתן לצמר)

ת"ש – שכך אמר רחבה בשם רב יהודה.

(לט: מעל האמצע)

ב. שיראין (משי)

לגבי בגד משי –

רחבה-ר"י (כאמור), ובהמשך גם רבא – חייב בציצית,

(אמר זאת לגבי שחוטי צמר ופשתן פוטרים בבגד שיראין (אפילו שהם כלאיים))

אך ר"נ – פטור מציצית

תשובה – מדרבנן.

והרי בהמשך כתוב "וכולן – חוטי צמר ופשתים פוטרים בהם",

תשובה – הכוונה או צמר או פשתים.

(לט: שליש תחתון)

דחיית הראיה – כמו רבא:

חוטי צמר/פשתן – פוטרים כל בגד, גם משי

(בדברים – בפסוקים של שעטנז וציצית מוזכרים רק צמר ופשתן)

חוטי משי – פוטרים רק במשי

(בבמדבר – "ציצית הכנף" – שיהיה ממין הכנף, וכל סוג של חומר).

(לט:

אביי – יש ברייתא אחרת של תנא דבי רי"ש שחולקת –

(מחר נראה שבעצם גם החיוב בבגד פשתן לא מובן מאליו – ב"ש אומרים שפטור)

[1] לא מובן לי – אם גם כשנפסק אחרי הגדיל ולא נשאר כדי עניבה – פסול, למה רב לא הזכיר את זה אלא רק הזכיר שאם נפסק מעיקר (סמוך לבגד) פסול?

השיעור מנחות מ – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת שמחה ב"ר חיים יצחק ז"ל ואשתו טובה בת שלמה ז"ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לח: 3- עד לט: 1-)

גדיל – החלק בציצית שקרוב לבגד ובו כורכים חלק מהחוטים

הענפים – הציציות שמתפזרות כל אחת לעצמה אחרי הגדיל

חוליות – בגדיל כורכים כמה כריכות ואז קושרים, ושוב כורכים ושוב קושרים וכו' – כל חלק כזה בין שתי קשירות הוא חוליה.

תזכורת – בני ר' חייא – "גרדומי תכלת (או לבן) – כשרים".

א. רבא – יוצא מכאן שחייבים לקשור כשר כפול על כל חוליא וחוליא בגדיל (מדרבנן)

כי אם נקרע, ונשאר רק כדי עניבה, זה כל כך קצר שעם הזמן זה יפרום את הקשר העליון (הכי רחוק מהבגד). ואם נאמר שאין באמצע הגדיל קשר נוסף – כל הגדיל ייפרם.

אלא מכאן שיש עוד קשר באמצע הגדיל, והוא לא ייפרם כי עד אליו החוט כבר מספיק ארוך.

דחייה – אולי לא חייבים עוד קשר,

(לט. 1+)

ב. אגב – רבא גם מוכיח שצריכים קשר כפול (לפחות אחד) מדאורייתא

מזה שצריך לימוד מיוחד להתיר בציצית צמר עם פשתן (דברים כב – לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…").

(לט. 5+)

ג. רב – נפסק החוט מעיקרו פסול

איתיביה – ממה שכבר אמרנו –

ולכאורה הכוונה –

דחייה – הכוונה כמו שתמיד הבנו –

(לט. שליש)

(שימו לב שהרבה פעמים כשכתוב כאן בגמרא תכלת – הכוונה פשוט לציצית (לבן ותכלת))

א. רבה בשם רב – החוט של כרך עולה מן המניין ולא צריך לזה חוט תשיעי/חמישי.

(רב יוסף – זה לא רב אלא שמואל).

ב. מה אורך הגדיל (הכרוך) –

(זה בניגוד לרבא לעיל שאמר שצריך לפחות עוד קשר באמצע הגדיל, כלומר 2 חוליות).

(נדלג לט. רבע תחתון ל3-)

רב – לא יאה,

בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, וצריך את שניהם:

(ואגב, מ"גדילים" לומדים גם שצריך 4 חוטים, כי כל גדיל הוא קליעה של 2, וכתוב שני גדילים – סה"כ 4).

רבה בב"ח – יאה

בתורה כתוב גם פתיל וגם גדיל, ומכאן שאפשר או זה או זה:

(חזרה מלט: 8+ ל – לט. רבע תחתון)

ג. כמה חוליות –

נזכיר – בדיעבד –

רבה בב"ח – לא צריך בכלל גדיל!

אך כמה לכתחילה – בין 7 ל13 (כנגד שבעה רקיעים עם 6 הרווחים ביניהם).

(כפי שאכן נהוג היום למי שעושה תכלת לפי הרמב"ם – 7 או 13 חוליות)

(ויש מסבירים שהכוונה למספר הכריכות בכל חולייה וכפי שאנחנו (אשכנזים) אכן עושים בלי תכלת – 7,8,11,13)

(לט. 6-)

ד. סדר הכריכה –

מתחיל בלבן (כמו שראינו אתמול – וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת)

וגם מסיים בלבן (כי הלבן קדוש יותר (שהרי מתחילין בו), ומעלין בקודש ואין מורידין).

(דילוג על מה שראינו לט. 3- עד לט: 8+)

(נקדים – זה שהבגד יכול להיות צמר או פשתן – זה ברור לגמרא).

א. הציצית –

התכלת – זה ודאי חוטי צמר צבועים בתכלת.

אך הלבן –

לאותו מין (צמר לצמר ופשתן לפשתן) –

זה ודאי טוב (כמו שראינו אתמול לגבי הצבע – "וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת").

אך האם אפשר גם לא מאותו מין –

צמר לבגד פשתן – שמואל מכשיר (כפי שהתכלת הוא מצמר).

פשתן לבגד צמר – איבעיא להו –

מצד אחד אסור – כי אולי שמואל התיר דווקא בצמר, שהותר גם בתכלת.

מצד שני מותר – שהרי בלימוד של כלאיים בציצית (לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ…" (דברים כב)) – לכאורה הכוונה לשני הכיוונים (או צמר לפשתן או פשתן לצמר)

ת"ש – שכך אמר רחבה בשם רב יהודה.

(לט: מעל האמצע)

ב. שיראין (משי)

לגבי בגד משי –

רחבה-ר"י (כאמור), ובהמשך גם רבא – חייב בציצית,

(אמר זאת לגבי שחוטי צמר ופשתן פוטרים בבגד שיראין (אפילו שהם כלאיים))

אך ר"נ – פטור מציצית

תשובה – מדרבנן.

והרי בהמשך כתוב "וכולן – חוטי צמר ופשתים פוטרים בהם",

תשובה – הכוונה או צמר או פשתים.

(לט: שליש תחתון)

דחיית הראיה – כמו רבא:

חוטי צמר/פשתן – פוטרים כל בגד, גם משי

(בדברים – בפסוקים של שעטנז וציצית מוזכרים רק צמר ופשתן)

חוטי משי – פוטרים רק במשי

(בבמדבר – "ציצית הכנף" – שיהיה ממין הכנף, וכל סוג של חומר).

(לט:

אביי – יש ברייתא אחרת של תנא דבי רי"ש שחולקת –

(מחר נראה שבעצם גם החיוב בבגד פשתן לא מובן מאליו – ב"ש אומרים שפטור)

[1] לא מובן לי – אם גם כשנפסק אחרי הגדיל ולא נשאר כדי עניבה – פסול, למה רב לא הזכיר את זה אלא רק הזכיר שאם נפסק מעיקר (סמוך לבגד) פסול?

השיעור מנחות לט – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(תחילת פרק התכלת – לח: 3-)

א. מקור שצריכים תכלת ולבן –

במדבר טז – "…וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ…" –

הַכָּנָף – לבן,

ב. האם מעכבים – ברייתא –

רבי – מעכבים,

רבנן – לא מעכבים

לכאורה משנתנו שאמרה שמעכבים לא כרבי?

תשובות – המשנה כרבי שמעכבים,

אך עדיין לא מובן –

עונה רמי בר חמא – בטלית שכולה תכלת,

(לח: באמצע)

דוחה רבא – גם בטלית תכלת צריך להקדים את הלבן!

ג. דיני הגרדומין

(לח: רבע תחתון)

תשובה – ודאי שזה טוב (כל המטרה כדי שיהיה מספיק יפה ובולט).

השיעור מנחות לח – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לא: שליש – לב: 7-)

מיתיבי – עשה את מה שאמור להיות רגיל כמו שירה (או להפך) פסולה?

תשובה – זה בספר תורה.

"לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ"

רב חסדא – המילים האחרונות "על הארץ" בשורה לבד,

יש אומרים – בסוף השורה

כדי שיצא מתחת ל"הַשָּׁמַיִם" – כדי לקיים "כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל־יְרֵאָיו" (תהלים קג).

יש אומרים – בתחילת השורה

(כמו שרחוקים השמיים והארץ), וכן נהוג.

(לא: 4-)

בתורה שתי הפרשיות (שמע + והיה) סתומות אחרי:

מה לגבי המזוזה –

מיתיבי – רשב"א – ר"מ עשה פתוחות (והסביר שאמנם בתורה סתומות אבל עם פרשיות אחרות, ואילו במזוזה לוקחים שתי פרשיות לא סמוכות אז לא שייך שיהיו סתומות),

תשובות:

(לב. 5+)

(דילוג לב. 5+ עד שליש תחתון)

(חזרה ל7+)

שהרי רב ידוע כמי שהולך לפי מנהג העולם, ומנהג העולם בסתומות.

איפה רואים שהולך לפי המנהג – לגבי חליצה:

[אמר גם לגבי מנעל, ויש שתי גרסאות מה אמר –

רב כהנא – חז"ל גזרו שלא לעשות במנעל,

ואמר רב שאם יאמר אליהו שמותר במנעל – שומעים לו

רב יוסף – לא היתה גזירה נגד מנעל,

ואמר רב שאם יאמר אליהו שאסור במנעל – שומעים לו].

(חזרה למטה – 7-)

משמע שאם זה לא היה הורדה – עושים.

אלא ודאי שהם סתומות, וגוזר את הפרשיות ותופר במקום הסתימה ויוצר סתומות (רשב"א).

דחייה – אולי הכוונה להשלים,

(הגענו ל4-, ועכשיו נחזור ללא: 4- להשלמת הלכות)

(לב. 5+)

[כמה ריווח – כמו אטב של ספרים, ששומר שהקלף לא יתגלגל כשכותבים].

(חזרה לסוף לב. 4-)

ראינו ברייתא – שלא משתמשים בתורה ותפילין לצורך מזוזות כי זה הורדה בקודש.

והרי יש עוד בעיות:

תשובות:

והרי הברייתא אמרה שאם שינה בזה והזה פסול?

תשובה – הכוונה לשני שינויים בתפילין – 1. אם כתב על הקלף אבל על החלק החיצוני (לכיוון השיער). 2. אם כתב על דוכסוסטוס.

(לב: 1+)

[יש הבנות שונות בשבת עט: מה המחלוקת, לענייננו מספיק שיש דעה ש:

או – בדיעבד אפשר גם מזוזה על קלף,

או בדיעבד אפשר גם תפילין על דוכסוסטוס ועמיד שלקח תפילין שנכתבו על דוכסוסטוס והשתמש בהם למזוזה].

(לב: 6+)

תשובה – זאת מחלוקת תנאים,

(לב: באמצע)

(אגב שלעיל ר' חלבו העיד על רב הונא שעשה סתומות, עכשיו מעיד עוד משהו)

רב הונא – לא ישב על מיטה שמונח עליה ספר תורה, אלא העביר את הס"ת על כד.

אך רבה בב"ח – מותר,

ואמנם יש סיפור על ר' אלעזר שנבהל כשגילה שיש ס"ת על המיטה,

השיעור מנחות לז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(לא: שליש – לב: 7-)

מיתיבי – עשה את מה שאמור להיות רגיל כמו שירה (או להפך) פסולה?

תשובה – זה בספר תורה.

"לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ"

רב חסדא – המילים האחרונות "על הארץ" בשורה לבד,

יש אומרים – בסוף השורה

כדי שיצא מתחת ל"הַשָּׁמַיִם" – כדי לקיים "כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל־הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל־יְרֵאָיו" (תהלים קג).

יש אומרים – בתחילת השורה

(כמו שרחוקים השמיים והארץ), וכן נהוג.

(לא: 4-)

בתורה שתי הפרשיות (שמע + והיה) סתומות אחרי:

מה לגבי המזוזה –

מיתיבי – רשב"א – ר"מ עשה פתוחות (והסביר שאמנם בתורה סתומות אבל עם פרשיות אחרות, ואילו במזוזה לוקחים שתי פרשיות לא סמוכות אז לא שייך שיהיו סתומות),

תשובות:

(לב. 5+)

(דילוג לב. 5+ עד שליש תחתון)

(חזרה ל7+)

שהרי רב ידוע כמי שהולך לפי מנהג העולם, ומנהג העולם בסתומות.

איפה רואים שהולך לפי המנהג – לגבי חליצה:

[אמר גם לגבי מנעל, ויש שתי גרסאות מה אמר –

רב כהנא – חז"ל גזרו שלא לעשות במנעל,

ואמר רב שאם יאמר אליהו שמותר במנעל – שומעים לו

רב יוסף – לא היתה גזירה נגד מנעל,

ואמר רב שאם יאמר אליהו שאסור במנעל – שומעים לו].

(חזרה למטה – 7-)

משמע שאם זה לא היה הורדה – עושים.

אלא ודאי שהם סתומות, וגוזר את הפרשיות ותופר במקום הסתימה ויוצר סתומות (רשב"א).

דחייה – אולי הכוונה להשלים,

(הגענו ל4-, ועכשיו נחזור ללא: 4- להשלמת הלכות)

(לב. 5+)

[כמה ריווח – כמו אטב של ספרים, ששומר שהקלף לא יתגלגל כשכותבים].

(חזרה לסוף לב. 4-)

ראינו ברייתא – שלא משתמשים בתורה ותפילין לצורך מזוזות כי זה הורדה בקודש.

והרי יש עוד בעיות:

תשובות:

והרי הברייתא אמרה שאם שינה בזה והזה פסול?

תשובה – הכוונה לשני שינויים בתפילין – 1. אם כתב על הקלף אבל על החלק החיצוני (לכיוון השיער). 2. אם כתב על דוכסוסטוס.

(לב: 1+)

[יש הבנות שונות בשבת עט: מה המחלוקת, לענייננו מספיק שיש דעה ש:

או – בדיעבד אפשר גם מזוזה על קלף,

או בדיעבד אפשר גם תפילין על דוכסוסטוס ועמיד שלקח תפילין שנכתבו על דוכסוסטוס והשתמש בהם למזוזה].

(לב: 6+)

תשובה – זאת מחלוקת תנאים,

(לב: באמצע)

(אגב שלעיל ר' חלבו העיד על רב הונא שעשה סתומות, עכשיו מעיד עוד משהו)

רב הונא – לא ישב על מיטה שמונח עליה ספר תורה, אלא העביר את הס"ת על כד.

אך רבה בב"ח – מותר,

ואמנם יש סיפור על ר' אלעזר שנבהל כשגילה שיש ס"ת על המיטה,

השיעור מנחות לב – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(ל: מתחת לאמצע – לא: מעל האמצע)

א. מהו אותו מקרה מסוים?

דחייה – אם כן היו מביאים אותו ברשימת האמוראים.

[נרחיב –

אם הוא מת – מותר ללא שחיטה,

אם הוא חי –

ר"מ – צריך שחיטה,

דחייה – זה אמנם נכון שהלכה כמותו,

ור"ש שזורי הוסיף – גם חולה מסוכן.

דחייה – אחרי הצעה 4.

אם מדובר בדמאי (שמפריש רק מדרבנן בגלל הספק שמא הבעלים לא הפריש) – אומר ר"ש שזורי שהקלו שיכול לשאול את הבעלים אם הפריש כבר, ואם הפריש – הרי שהכל מותר.

דחייה לשתי ההצעות (3,4) – זה אמנם נכון,

(ל: 9-)

אך אומר ר"ש שזורי יש שיטה – יקח הכל ויערבב טוב, ואז יפריש מהחדש על החדש ומהישן על הישן.

דחייה – זה אמנם נכון כנ"ל,

(ל: 1-)

ויש שם שתי מחלוקות –

רבנן – לא כלולים (כמו כלי נפרד)

רי"ס – כלולים, אבל לא הרווח שבין הרגליים

ר"ש שזורי – אפילו הרווח בין הרגליים כלול אם הרגליים נמוכות מטפח.

(לא. 7+)

על איזה משקים גזרו?

ר"מ – יין ושמן,

חכמים – גם דבש.

ר"ש שזורי (לפי תיקון הגמרא) – דווקא יין.

(לא. שליש)

ב. ברייתא – עוד הלכה של ר"ש שזורי – פעם נתערב לו טבל (למעשרות) בחולין

מדאורייתא – בטל ברוב, אבל חז"ל גזרו שלא בטל כלל.

איזה תבואה הציעה לו לקנות? יש שתי גרסאות:

ולא אמר שיקנה תבואת נוכרי,

ולא אמר לו דמאי,

(לא. 6-)

רב פפא – כן

(ומוסיף רב אשי בשם מר זוטרא – פשיטא שכן!

(לא: 2+)

א. נקרע מלמעלה למטה כנגד האותיות

אם קרע אות לחצי – ודאי פסול (רא"ש)

אם עבר בין האותיות –

אם עבר עד 2 שורות – יכול לתקן בתפירה

אם 3 שורות – לא מתקן (גנאי, או שמא ייקרע).

ב. הערות:

(ואין הכוונה דווקא חדש ממש, אלא שעדיין ניכר עיבודו במי עפצים (ע"פ הרמב"ם).

ג. בעי רב יהודה בר אבא –

אם נקרע מלמעלה למטה ברווח שבין העמודות?

ואם זה לא קרע אנכי אלא אופקי בין השורות?

תיקו.

השיעור מנחות לא – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כט: 7- עד ל: מתחת לאמצע)

א. אם יש יותר מדי פספוסים בספר תורה – לא מתקנים (ייגנז)

[הסבר – אם פספס מילה –

(אבל באותיות מיותרות – אין בעיה לתקן גם הרבה).

כמה טעויות זה יותר מדי –

רב – 2 בכל עמוד – יתקן, 3 בכל עמוד – ייגנז

אך בברייתא – 3 – יתקן, 4 ייגנז

רב יוסף – ואם יש בעמוד אחד 3 – יכול לתקנם שיהיה מושלם, ואז כבר יכול לתקן גם את השאר).

(ל. 1+)

ב. הכותב ספר תורה גומר אפילו באמצע עמוד

מיתיבי – בחומשים גומר באמצע עמוד, אבל את כל הספר גומר בסוף עמוד (מקצר והולך)

תשובות:

(דחייה – רב אמר זאת במפורד על כל הספר ("לעיני כל ישראל")

ונחלקו בהבנת רב (ע"פ נימוקי יוסף, ולא רש"י) –

רבנן – או באמצע שורה או בסוף

רב אשי – דווקא באמצע (וכן הלכה בשו"ע)

(מרדכי – שבזה ברור שהספר נגמר ואין המשך).

(ל. רבע)

א. ב8 הפסוקים האחרונים מעלים רק אדם אחד ולא מחלקים ל2

זה מתקשר למחלוקת לגבי מי כתב את 8 הפסוקים (על מיתת משה) –

ר"י – יהושע בן נון

מובן למה לא לקטוע, כי 8 הפסוקים האם יחידה אחת נפרדת

ר"ש – משה, וכתב בדמע (צער).

לכאורה לא מובן למה לא לקטוע, זה כמו שאר הפסוקים,

אך עונים – זה מובן, כי זה בכל זאת שונה משאר הפסוקים שכתב בדמע על העתיד לקרות.

(ל. אמצע)

ב. מצוות כתיבת ספר תורה –

הלוקח ספר תורה מן השוק – כחוטף מצווה מן השוק (פחות מהודר),

ואילו הכותב – כאילו קיבלה מהר סיני

(רב ששת – וכן המגיה אפילו אות אחת).

(רוב הדינים שנראה מצד שהספר יהיה יפה, ובדיעבד כשר גם בלי זה)

א. רוחב העמודות והיריעות

רוחב הדפים (עמודות) – לא יעשה צרות מדי (נראה כאיגרת), או רחבות מדי (עיניו משוטטות),

אלא ברוחב של "למשפחותיכם" X 3 (=30)

אורך כל יריעה – שתספיק ל3-8 דפים (עמודות),

– נזדמנה לו יריעה ארוכה יותר (9), לא יחלק ל3+6, אלא ל4+5 (שיהיה בערך שווה).

– היריעה האחרונה יכולה להיות קצרה – אפילו פסוק אחד בעמודה אחת (ויכתוב כל מילה ברוחב גדול כדי לסיים בסוף העמוד)

ב. רווחים –

בספר תורה: למטה טפח, למעלה 3 אצבעות, בין דף לדף 2 אצבעות

בין השיטות (שורות) – במלוא שיטה

בין התיבות – כמו אות קטנה (י)

בין האותיות – ברוחב שערה

(ל. 6-)

עדיף שיגלוש לרווחים למעלה/למטה מאשר שיקטין את האותיות.

יצא לו רווח קטן בסוף השורה – יכול לגלוש לשוליים –

אם נשארה לו למשל מילה של 5 אותיות – יעשה 3 בפנים ו2 יצאו לשוליים (ולא להפך).

אבל מצד שני – זה לא מתיר לכתוב מילה שלימה של 2 אותיות בשוליים, אלא יתחיל בשורה הבאה.

(ל: 4+)

ג. פספס את שם ה' –

[כאמור בחלק א, אם פספס מילה רגילה –

מהמקל למחמיר –

בברייתא –

רי"ס – יכול לתלות גם את שם ה'.

וכן ר"ש שזורי – תולין, אבל רק את כל השם ולא מקצתו.

ר"י ורי"צ – לא תולים את שם ה', ולכן:

רי"צ  – יכול למחוק או לגרור, לכתוב על מקום המחיקה, ואת מה שמחק תולה.

ר"י – רק גורר אך לא מוחק (לא כותבים שם ה' על מקום המחיקה).

ר"ש בן אלעזר – כל הנ"ל אסור,

כי את שם ה' לא כותבים על מקום גרירה או מחיקה, וגם לא תולים,

באמוראים –

רב – תולה (כרי"ס)

ולמה לא אומרים פשוט "הלכה כ___"?

(ל: שליש עליון)

ד. ר' חנינא – הלכה כר"ש שזורי (במקרה מסוים), ולא עוד אלא שבכל מקום הלכה כמותו.

מהו אותו מקרה מסוים?

אולי ר"ש שזורי אצלנו (שלא תולים חלק משם ה')

דחייה – אם כן היו מביאים אותו ברשימת האמוראים.

אלא מה כן? מחר נראה רשימה ארוכה של הצעות.

השיעור מנחות ל – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(כט. 11 שורות מלמעלה – כט: 7 שורות מלמטה)

חלק א – אגדתא אודות המנורה

א. כמות הזהב בה השתמש שלמה

רב אמי – שלמה כילה (גמר) את כל ה"זהב סגור".

קושיות:

1. הרי גם אחרי בניית המקדש היה עשיר?

2. האם צירוף מחסר כל כך הרבה בזהב? (והרי רי"ס בר"י – צירפו את המנורה 80 פעם וירד רק בגודל של מטבע).

ב. אלו כלים ה' הראה למשה?

a. רק את המנורה

ר' שמואל ב"נ – ר' יונתן – את המנורה.

עוד מקורות – "וזה מעשה המנורה"-

b. ארון, מנורה ושולחן (רי"ס בר"י בברייתא)

חלק ב – מזוזות (ותפילין)

א. עיכוב אות אחת + גויל סביב

פשיטא – (נלמד מ"וכתבתם").

תשובות:

ב. אות חסרה

(ב 3+)

B. ניקבה אות ו (למטה)

ג. תגין וקוים נוספים

(ב אמצע)

B. רבא – שעטנ"ז ג"צ

C. דרשות אגדתא על התגים וצורת האותיות

1. תג בצד שמאל של האות ח – (רב אשי על סופרי רב) – חי ה' ברומו של עולם,

2. האות ה –

השיעור מנחות כט – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כח. במשנה – כט.11+)

שמות כה –

לא – וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ׃

לב – וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה  קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי׃

לג – שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה׃

לד – וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ׃

לה – וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת־שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה׃

לו – כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר׃

לז – וְעָשִׂיתָ אֶת־נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת־נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל־עֵבֶר פָּנֶיהָ׃

לח – וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר׃

לט – כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כׇּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה׃

מ – וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר־אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר׃ {ס}

במדבר ח, ד –

"וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד־יְרֵכָהּ עַד־פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא…"

מקור:

א. ת"ר – הזהב לא מעכב (ואפשר שאר מיני מתכות), עשת מעכב (ואם עשה מגרוטאות פסול)

מקור –

מקשים – הרי "יִהְיוּ" מתייחס גם למִקְשָׁה?

תשובה: "יִהְיוּ" – מעכב (דווקא מקשה), אך "תֵּעָשֶׂה" – מרחיב (לאו דווקא זהב)

אך שוב מקשים – למה בחרת דווקא כך ולא הפוך?

(כח. מתחת לאמצע)

ומקשים – אבל כתוב גם כמה פעמים זהב!

תשובה – להכל יש דרשות חוץ ממקשה מיותרת שמלמד שמעכב:

שמות כה –

לא – וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ

זהב – לכתחילה זהב, אבל בדיעבד לומדים בסעיף ב שאפשר גם מעוד חומרים (כלל פרט וכלל או ריבוי מיעוט ריבוי).

מקשה – הדין הבסיסי שצריכה מקשה

לו – כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר

זהב – "כֻּלָּהּ… זָהָב" – רק אם היא זהב צריכה גביעים כפתורים ופרחים (תוס').

מקשה – ללמד שמקשה זה מעכב!

[ולמה לא דורשים שרק אם היא זהב צריכה עוד 6 קנים מלבד המנורה האמצעית?

תשובה – כי ודאי שתמיד צריכה, אחרת זה לא מנורה אלא פמוט].

לח – וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר

זהב – פשט: שגם הכלים צריכים להיות זהב.

לט – כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כׇּל־הַכֵּלִים הָאֵלֶּה

זהב – שרק אם היא זהב צריכה להיות כיכר.

במדבר ח, ד – "וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד־יְרֵכָהּ עַד־פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא…"

זהב + מקשה 1 – רק אם היא זהב צריכה מקשה.

מקשה 2 – למעט את החצוצרות שמקשה אצלם לא מעכב (נרחיב בחלק ד).

(דילוג על החצוצרות: כח. 5- עד כח: 9+)

ב. פסוק לא – אז אם לא רק זהב, מאיזה חומרים אפשר? מח' רבי ורי"ס בר"י –

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה…" –

ברייתא א (רב פפא) –

כסף כשרה,

מתכות אחרות (עופרת, בדיל וכו') – מחלוקת:

שניהם דורשים בכלל-פרט-כלל, וצריך משהו שדומה לפרט (זהב) –

רבי – פוסל – כי צריך שיהיה דומה לזהב בכך שחשוב (לכן רק כסף)

 רי"ס בר"י – מכשיר – כי מספיק שיהיה דומה לזהב בכך שהוא מתכת.

עץ, אבן, חרס וכו' – פסולה לפי כולם, לא דומים לזהב משום בחינה.

ברייתא ב – רב יוסף –

כסף ושאר מתכות – כשרה

עץ – כאן המחלוקת:

רבי – פוסל – דורש בכלל פרט כלל – וצריך שיהיה דומה לזהב בכך שהוא מתכת

 רי"ס בר"י – דורש ריבוי מיעוט ריבוי – ומרבה הכל, מלבד חרס שהוא הכי בזוי

חרס – פסול לפי כולם.

ורב יוסף מוכיח את הברייתא שלו מעוד שתי ברייתות שברור בהם שבמתכות לפי כולם כשרה, ורק נחלקו בעץ.

(כח: רבע תחתון)

הערות –

תשובה – "עד ירחה עד פרחה".

מקשה רב שימי – הרי כתוב שהיה צריך לעלות על מדרגות כדי להטיב את הנרות, ואם זה 9 זה נמוך ולא צריך מדרגות.

תשובה – גם רב מסכים לשמואל שהיה 18,

(חזרה מדף כט. לכח. 5-)

במדבר י, ב – "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת־הַמַּחֲנוֹת".

א. הכסף מעכב, המקשה לא.

כי כתוב "וְהָיוּ" שזה מעכב,

ב. כל הכלים שעשה משה הם גם לדורות, מלבד החצוצרות

לכאורה כי כתוב "עֲשֵׂה לְךָ",

והרי גם בארון כתוב "לך",

תשובה – בחצוצרות כתוב פעמיים "לך" – "עֲשֵׂה לְךָ… וְהָיוּ לְךָ".

השיעור מנחות כח – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמתו של רפאל בן לבנה וחכם מנשה ז"ל, שהיה מבוני ירושלים.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(כג: 1- עד כד: 1-)

משנה חגיגה כ: – "כלי מצרף מה שבתוכו לקודש" – שאם נגע טבול יום (שני לטומאה) באחד מהם, מטמא גם את השאר.

דיונים:

א. שאלות של בני ר' חייא לגבי הצירוף לטומאה –

ענה רב כהנא – כן, שהרי לא כתוב "מחבר" אלא "מצרף" – משמע שלא נוגעים.

ענה רב כהנא – לא, כי הכלי מצרף רק את מה שזקוק לכלי.

ענה רב כהנא – לא, רק כלי חרס מטמא מאווירו, ואילו כלי השרת היו לא היו מחרס.

(כד. רבע)

ב. שואל רב כהנא – האם הצירוף זה מדאורייתא ומצרף גם לקולא לגבי קמיצה?

ראיות שמצטרף (ודוחים, וזה יישאר ספק) –

ומשמע שהחלק שלא נתערב הוא בכלי, אבל לא נוגע (שהרי לא נתערב) – מכאן שמצטרף גם בלי מגע!

דוחה רבא – אולי הוא כן נוגע, ולכן מצטרף.

(כד. באמצע)

ונדייק –

דוחה אביי –

אבל אם אין מגע כלל – לא!

 [ציורים:

קפיזא בקבא (אין מגע בכלי עצמו, אלא רק מעל חלל הכלי)[1]

עריבתה של תנרגולים (יש מגע בתוך חלל הכלי הגדול)

(כד. שליש תחתון)

(חזרה לנושא הצירוף לטומאה)

ג. שואל ר' ירמיה – האם אפשר לצרף שני סוגי צירוף – כלי וחיבור מים?

ושואל על שני הכיוונים:

ב טמא מדין צירוף, האם גם ג טמא מדין צירוף בכלי ואז חיבור?

ב טמא מדין חיבור, האם גם א טמא מדין חיבור ואז צירוף בכלי?

תיקו.

(כד. 5-)

ד. האם אומרים "שבע לו טומאה"?

נקדים – הכלי מצרף רק אם שני החצאים היו בכלי בזמן ההיטמאות.

השאלה – עכשיו, מה אם טמא נגע שוב פעם בחתיכה א?

אביי – זה כן מטמא, ממשנה בכלים:

ר' יוסי מסכים עקרונית שיש שתי טומאות, אבל טומאת המגע לא מגיעה מעצם המגע של הסדין עם עצמו, אלא רק אם הזב גם ישב וגם נגע בסדין.

והרי בהנחה שקודם ישב ואז נגע – מה המגע הוסיף, הרי כבר שבע מטומאת המדרס?

אלא מכאן שכשהטומאה החדשה מוסיפה משהו (כמו כאן – שאם טומאת המדרס תעלם אז תישאר טומאת המגע) – היא כן מטמאת!

דחייה – אולי שם קודם נגע ואז ישב,

והרי התחתון כבר שמע מהמדרס, למה נטמא גם ממגע?

דחייה – אולי זה דווקא כאן ששתי הטומאות באו בבת אחת,

(כד: מעל האמצע, אמר רבא)

ה. לגבי מצב של שלושה חצאים בכלי –

(מקרא: א – ראשון, ב – האבוד, ג – מופרש)

רבא – כיוון שלא בחר אז בינתיים א'+ב', א'+ג' – מצטרפים, אבל ב'/ג' לא שייכים זה לזה (כי רק אחד מהם ייבחר והשני לא קשור), ולכן:

אביי – שלושתם שייכים לאותו בית (מנחה), ואף אחד לא שייך יותר מהאחרים, ולכן:

(כד: 7-)

מתקיפים רב פפא ורב יצחק בריה דרב משרשיא –

ולכן שואלים – איך הקמיצה כן עובדת לגבי הקומץ עצמו והשיריים של אותה חתיכה שממנה קמץ?

הרי:

ב. רב יצחק בריה דרב משרשיא – לגבי הקומץ עצמו –

מסביר רב אשי – הקומץ שייך רק לשתי חתיכות, לא לשלושתם, פשוט לא יודעים מי החתיכה השנייה.

[1] והרי צריך שכל העישרון יהיה בתוך חלל הכלי?

השיעור מנחות כד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.