הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת מ' פייגלע בת ר' ישראל ור' אהרון משה בן ר' יהודה

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(ד: באמצע – ה: באמצע)

חידושו של רב ענן – שחיטתו כשירה.

א. המקור – יהושפט שאוכל משחיטתו של אחאב

ב. ניסיונות סיוע לרב ענן (ה. רבע עליון) 

1. "והעורבים מביאים לו לחם ובשר" – משחיטת אחאב.

[מי העורבים?

1. "הכל שוחטים… ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר".

ג. קושיות על רב ענן (רבע תחתון) 

מי יכול להביא קרבן (ברייתא עם שלושה חלקים) – "אדם  כי יקריב מכם קרבן לה'".

במה מדובר (כדי שלא יסתור ולא יחזור על עצמו)

(הערות אגב)

a. "מכם" – ולא מכולכם – מומר לא.

מומר לכה"ת

(מכם – בכם חילקתי, אך גויים – כולם כן).

b. "מן הבהמה" –

מומר לדבר אחד

(שדומים לבהמה.

כדי שיעשו תשובה)

c. חוץ מן המומר, מנסך יין ומחלל שבת בפרהסיא.

מומר= מומר לע"ז ולשבת –

תיובתא דרב ענן תיובתא.

[שני דיונים אגב הברייתא על קרבנות (ה. שורה אחרונה)

תשובה – צריך את שני המקורות:

B. בברייתא – "בהמה"=פושעי ישראל. האם תמיד בהמה זו גריעותא? והרי –

השיעור חולין דף ה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמנו, מרת חוה גיטל בת ר' אשר אנשיל ז"ל

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(ג: 3 שורות מלמטה – ד: באמצע)

הרחבות על הנאמר בדף הקודם (כותי ומומר לנבילות לתיאבון)

א. ברייתא לגבי רמת ההשגחה הדרושה (אביי- ישראל עומד על גביו, רבא – מספיק נכנס ויוצא).

A. הברייתא מביאה שתי קיצוניות –

הברייתא

מתאים ל –

איך השני יענה

מצד אחד – לכתחילה צריך עומד על גביו

אביי

רבא – נכנס ויוצא=עומד על גביו.

מצד שני – אם לא היתה שום השגחה – צריך בדיקה.

רבא

אביי – נכנס ויוצא=שום השגחה.

B. דיון פנימי בברייתא – הברייתא הביאה דוגמא של כמה עופות, ובודק אם אוכל אחד מהם –

1. אולי רק את אותו עוף שחט כדין? (א רבע)

2. אולי כותים לא מקפידים על שחיטת עופות (לא נאמרה בתורה) –

C. דיון על הכלל הנ"ל – (א אמצע)

במה נחלקו ת"ק ורשב"ג? (ת"ק – מותר, רשב"ג – כל מצווה שהחזיקו בה, הרבה מחזיקים בה יותר מישראל – תלוי בהחזקה)

רבא – ישראל מומר לנבילות לתיאבון מעדיף לא לעבור על איסור, ולכן יכול לשחוט לכתחילה אם בדקו את הסכין (כי לא יטרח לבדוק/להשיג אחרת).

ניסיונות לסייע לרבא מברייתות:

1. חמץ של עוברי עבירה מותר אחרי הפסח.

דחיית הסיוע –

2. "הכל שוחטין – ואפילו כותי, ואפילו ערל, ואפילו ישראל מומר".

ערל = מומר לדבר אחד (ערלות), ולא מומר לכל התורה (נבילה).

לפי"ז, מומר – מומר לנבלות, ובכ"ז שחיטתו כשירה.

דחיית הסיוע –

השיעור חולין דף ד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אמנו, מרת חוה גיטל בת ר' אשר אנשיל ז"ל

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(ב: שליש עליון – ג: 3 שורות מלמטה)

[ביאור תשובה זו:

(ב 2-)  

4. איך שוחט ובמה נטמא –אם בטומאת מת ושוחט בכלי מתכת – הטומאה עוברת לחרב (אב – "חרב הרי הוא כחלל), ואז טמאת הבשר.אלא: 1. נטמא בטומאת שרץ (אין בזה "חרב הרי הוא כחלל). 2. שוחט בכלי עץ (פשוטי כךי עץ לא מקבלים טומאה).

סיכום הביאורים הראשון ושאר הביאורים:

במה מדובר

האמורא

הכל שוחטים – לכתחילה

ושחיטתן כשירה – בדיעבד

וכולן ששחטו ואחרים רואים – כשירה בדיעבד

בעיות עם השיטה

תירוצים

1. טמא

רבה בר עולא

בחולין

בקדשים – כשאומר שלא נגע

כשלא נמצא ואחרים ראו שלא נגע

לגבי חולין – מה החידוש שמותר?

לגבי קודשים – כבר נאמר בזבחים!

לגבי חולין – צריך להעמיד חולין שנעשו על טהרת הקדש ושם כקודש.

שאר השיטות –

2. כותי

(בהנחה שכותי גרי אמת).

אביי –

כשישראל עומד על גביו

כשנכנס ויוצא/לא היה – בודקים אם אוכל

קשה

ראיות רבא משמירת יין (ע"ז)-

עונה אביי – שם לא נגע ביין, אך כאן נוגע וחוששים.

1. קשה "אחרים",

2. ראיות רבא.

3. כותים גרי אריות.

רבא

כשנכנס ויוצא

כשלא היה – בודקים אם אוכל

1. קשה "אחרים".

3. ישראל מומר לנבילות לתיאבון

רב אשי

כשבדקו הסכין לפני (כרבא)

כשבדקו הסכין אחרי

קשה

1. קשה "אחרים".

2. חולקים על רבא.

4. מומחין/מוחזקים

רבינא

שידוע מראש שהוא: מומחה (יודע ההלכות)

שרק אחרי השחיטה:

בדקו שהוא מומחה

אינו כאן, ואחרים מעידים זאת עליו

רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן

מוחזק (שחט כמה פעמים ולא "התעלף")

מעיד על עצמו שלא נתעלף

לא חוששים להתעלפות

השיעור חולין דף ג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור לעילוי נשמת שמואל זאב בן דוד ופנינה ז"ל

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(ב. במשנה – ב: שליש עליון)

משנה – הכל שוחטין, ושחיטתן כשרה.

A. בירור הקושיא:

b. ראיה לכלל – מקרים בהם "הכל" לכתחילה:

1. הכל חייבים בסוכה וציצית. תשובה – על "חייבים" לא דיברנו (שם ודאי שזה לכתחילה).

אלא – לפעמים זה לכתחילה לפעמים לא. כאן זה לכתחילה, כיוון שמיד אח"כ יש בדיעבד.

B. במה מדובר – נראה מחר.

השיעור חולין דף ב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ישראל יונתן בן מרדכי וינטע ז"ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עח. במשנה – עח: במשנה למטה)

תזכורת מאתמול –

יחד עם קרבן תודה מביאים ארבעה סוגי לחמים, 10 מכל סוג (ויקרא ז, יב-יג)

אִם עַל־תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב  עַל־זֶבַח הַתּוֹדָה –

שלושים המצות הן ביחד עשרה עשרונים (כל אחד שליש עשרון), ועשר החמץ ביחד עשרה עשרונים (כל אחד עשרון).

א. עם המילואים – שלושת הסוגים הראשונים (-המצות) של התודה

בציווי על המילואים (פרשת תצווה, שמות כט, ב) –

הסוג ה1 וה2 ברורים – חלות מצות ורקיקי מצות,

אבל מה המקור שהסוג ה3 הוא מורכבת?

מתקיף רב אויא – אולי חלת לחם שמן זה "אנתא דמשחא" – עיסה שמטוגנת ישירות בשמן (רש"י ראשון).

מניין שמנחת חינוך באה מורבכת –

הפסוק מדבר בעצם על שתי מנחות:

מנחת החביתין ודאי באה מֻרְבֶּכֶת, כי זה כתוב מיד אחרי "מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר…",

מניין שגם מנחת החינוך באה מֻרְבֶּכֶת? אולי המורכבת מתייחסת רק לכה"ג?

מזה שהתורה עירבבה ביניהם – "זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח…" (במקום לדבר על הבנים רק אחרי "בְּיוֹם הִמָּשַׁח") – כדי ללמד ששניהם שווים.

(עח. שליש תחתון)

רב חסדא – גם כשמתנה לכה"ג מביא מנחת חינוך, ולכן – כה"ג ביום שמתמנה מביא 2 –

אחד כמנחת חביתין

ואחד כמנחת חינוך על זה שהתחיל לעבוד ככה"ג

ומוסיף מר בר רב אשי – אם זאת גם הפעם הראשונה שבכלל עובד ככהן מביא 3-

אחד כמנחת חביתין

אחד כמנחת חינוך על שהתחיל לעבוד ככהן הדיוט (זה לא "כלול" במנחה של הכה"ג)

ואחד כמנחת חינוך על זה שהתחיל לעבוד ככה"ג.

(עח.

ב. נזיר מביא את שני הסוגים הראשונים –

במדבר ו, טו – "וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת – חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1) וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2)…".

והמשנה מפרטת את שיעור החלות –

ת"ר – מה המקור שזה אותו שיעור כמו בתודה –

ומקשה הברייתא – אם זה כמו תודה – אז שנזיר יביא את כל 3 סוגי המצות של תודה?[1]

תשובות –

ובכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט,

(עח: 1+ במשנה)

כלומר עד השחיטה הם קדושת דמים, והשחיטה (ע"י הסכין שהיא כלי שרת) עושה אותם קדושת הגוף.

ולכן רק אם היו בתוך החומה, וכבר היו מספיק אפיים (קרמו פניה) בשעת השחיטה – מתקדשים.

א. לגבי בתוך החומה –

איזה חומה –

ר"ל (מחמיר) – בתוך העזרה

"עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" – "על" = סמוך,

רי"ח (מקל) – מספיק בתוך ירושלים (חומת בית פאגי) (ובהמשך יש ברייתא כמותו)

"על" זה לאו דווקא סמוך,

שואלים – והרי נחלקו בזה כבר – לגבי פסח – "לֹא־תִזְבַּח עַל־חָמֵץ דַּם־זִבְחִי" (שמות כג, יח), שאסור שלשוחט או זורק הדם או למישהו מהחבורה יהיה חמץ –

ר"ל (מקל) – בתוך העזרה, כי "על" זה בסמוך

תשובה – יש צריכותא,

(עח: מעל האמצע)

ב. שצריך שיקרמו פניה (לא צריך יותר, אבל גם לא פחות)

חַלֹּת – שיקרמו פניה, שרק אז נחשבים חלה.

יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ עַל־זֶבַח – הדין של המשנה שהשחיטה (הזבח) מקדשת את החלות

זֶבַח תּוֹדַת – שצריך לשחוט לשם תודה, ואם לא הלחמים לא מתקדשים.

מצה בפסח יכולה להיות "נא" (לא אפויה כל צרכה), אבל לפחות שלא יהיו חוטים של בצק כשפורסה.

מה החידוש של רבא? הרי בשניהם כתוב "לחם"?

תשובה – החידוש שבתודה היינו חושבים שצריך יותר, כי כתוב "וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכׇּל־קׇרְבָּן" (ז, יד), ואילו כשזה רק קרמו פניה אם מרים חלק זה מתפרק ואולי לא נחשב "אחד", קמ"ל שזה מספיק.

(עח: מתחת לאמצע)

ג. הקדיש 80 חלות במקום 40 –

חזקיה – קדשו 40 מתוך 80 (ומספק ינהגו בכולם קדושה)

רי"ח – כלום לא קדוש.

הסברים למחלוקות:

חזקיה – בסתם מתכוון לאחריות

רי"ח – בסתם מתכוון לקרבן גדול, וכלום לא קדוש.

כי לפי חזקיה – הכלי שרת יכול לקדש גם שלא מדעתו (אפילו שהתכוון ל80, הכלי יקדש 40),

באיזה כלים נחלקו:

אביי – בכל כלי שרת

רב פפא – נחלקו דווקא בסכין, ויש שתי גרסאות:

[1] זה שלא מביא חמץ זה מפורש בנזיר "וְסַל מַצּוֹת", אבל אולי מביא גם את הסוג ה3, אפילו שהוא לא כתוב בנזיר.

השיעור מנחות עח – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה זכרונם לברכה.

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עג: רבע תחתון – עד: במשנה השנייה)

במשנה –

כשכהן מביא מנחת נדבה, לא קומצים אותה אלא היא עולה כליל –

"וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ו, טז).

מה לגבי מנחת חוטא של כהן (בקרבן עולה ויורד) – כולם מודים שלא אוכלים את השיריים, אבל ראינו במשנה:

רבנן – גם היא עולה כליל, מהפסוק הנ"ל.

ר"ש – קומצים, ואז מקריבים גם את המנחה וגם את השיריים.

(את הקומץ מקריבים על המערכה,

והיום נראה על זה שתי ברייתות.

א. ברייתא א (ת"ר) – המקור של ר"ש –

כתוב במנחת חוטא – "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ… וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" (ה, יג)

הפשט – שהכהן מקבל את השיריים כמו במנחות נדבה.

ולכן דורשים ש"וְהָיְתָה לַכֹּהֵן" הכוונה שמדובר במנחת חוטא של כהן,

רבנן – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת נדבה של כהן – שיכול לעשות את העבודות של הקרבן שלו.

שאלות על רבנן –

תשובה – אם כבר אתה דורש לגבי הקומץ והשיריים תדרוש הפוך:

אלא באמת לא לזה בא הפסוק,

(עד. 9+)

תשובה – אולי זה למנחות נדבה, אבל לא לחטאת (אולי לא שייך שאדם יכפר על עצמו).

תשובה – זה דווקא בחטאים בשוגג,

(עג: 3-)

ר"ש – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת חוטא של ישראל – שצריכה קמיצה.

אבל רק קמיצה, ולא אכילה, כי כתוב "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – שזה כמו מנחה רק במה שנוגע לפעולות הכהן (קמיצה), ולא לגבי מה שהמזבח מקבל (את השיריים).

(עד. מעל האמצע)

ב. ברייתא ב (תניא אידך) – דעת ר"א בר"ש – הקומץ קרב, והשיריים מתפזרים על בית הדשן.

אם על התפוח שעל המזבח – הרי כך גם סובר אביו ר"ש?

אלא על בית הדשן שלמטה (תוס' – ליד המזבח ששם שרפו קרבנות שנפסלו) – וכי מקריבים למטה?!

מסביר ר' אבא – אכן לא אמורים "להקריב" את השיריים, אלא רק לאבד אותם.

"כָּלִיל תִּהְיֶה" – במנחת נדבה

הערות:

(עד. 10-)

ואילו רבנן (תוס' – וגם ר"ש) שהכל כליל –

(עד. שליש תחתון)

אביי – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" – הכותרת מתייחסת למנחת חוטא.

רבא – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" – הכותרת מתייחסת למנחת נדבה.

יותר סביר לדמות מנחת נדבה למנחת חביתין (שהיא כליל), כי:

ואמנם יש גם דמיון בין מנחת חוטא וחביתין, אבל פחות:

(עד. 1-, אגב הלאו של לֹא תֵאָכֵל)

ג. בעי רבינא – כהן שאכל מן האימורים של קרבן (כליות ויותרת הכבד) – מה דינו?

לאו אחד ודאי יש – "וְכׇל־זָר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ" (כב, י) – איסור מעילה.

האם יש גם לאו של "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל"? האם זה לאו רק למנחות אלא שמכאן נלמד גם לכל הקרבנות?

תא שמע – ר"א אכן לומד מכאן לאו כנ"ל.

(עד: במשנה הראשונה)

המשנה –

הכל כליל ("ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים") (את שני הראשונים ראינו כבר בחלק א)

מנחת כוהנים

מנחת חביתין שמקריב הכה"ג כל יום

מנחת נסכים שבאה עם קרבנות

הכל לכהנים ("ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח") –

שתי הלחם (מקריבים את הכבשים אבל לא מהלחם)

לחם הפנים (מקריבים את בזיכי הלבונה)

גמרא –

א. לגבי הדברים שעולים כליל –

שם העור הולך לכהנים

שם מוציאים את המוראה והנוצה ומשליכים למקום הדשן ליד המזבח

היין לא מוקרב על המזבח אלא נשפך לספלים ומשם לשיתין ולאדמה.

שהמתנדב יין – לא עולה כליל אלא נשפך כאמור לספלים

וזה נגד שמואל שאומר שבמקרה כזה מזלף את היין על האש עצמה.

שהמנדב שמן – לא עולה כליל אלא קומצים ומקריבים רק את הקומץ, והשאר נאכל לכהנים.

וזה בעד שמואל שככה אמר.

(עד: באמצע)

ב. לגבי הדברים שהולכים רק לכהנים – שתי הלחם ולחם הפנים

הדם הולך למזבח

קודם מזים מהשמן כנגד קה"ק ושמים על האוזן והבהונות והראש של המיטהר, והכהנים מקבלים רק את השיריים.

השיעור מנחות עד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לזכרו של אביו של אחד הלומדים, אמנון יהודה בן יוסף ז"ל, שיום פטירתו בו׳ ניסן

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עא. במשנה – עב. 6+)

משנה –

בית השלחים בעמקים (תבואה גרועה, ואם לא יקצרו תתקלקל),

ר"י – דווקא לפני שליש

ר"מ – גם אחרי שליש

להוציא חיטים ליד עצים (כלאיים)

לעשות מקום לאבלים/לומדי תורה.

גמרא –

א. תניא – המקור – ר' בנימין

כִּי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן (כג, י)

וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ – משמע שיש קצירה גם לפני העומר – במקום שבו ממילא לא מביאים משם

רֵאשִׁית קְצִירְכֶם – אין קצירה לפני העומר, במקום שממנו אפשר להביא את העומר.

ב. למה לא מתירים גם מין שלא מביאים ממנו? (חיטים וכל השאר מלבד שעורים)

תשובה – כי למדנו אתמול גז"ש של רי"ח מחלה ("ראשית – ראשית").

(עא. שליש תחתון)

ג. המשך המשנה – אנשי יריחו קצרו ברצון חכמים, וגדשו שלא ברצון חכמים, ולא מיחו בידם.

קשה – זה לא כשום דעה בברייתא:

ר"מ – ששה דברים עשו אנשי יריחו –

שלושה ברצון חכמים – מרכיבין דקלים בערב פסח, כורכים את שמע, קוצרים לפני העומר

המשנה לא כר"מ – כי ר"מ כלל אל מזכיר את עניין המחאה.

ר"י – הכל היה שלא ברצון חכמים אלא ש:

על שלושה לא מיחו – מרכיבין, כורכים, קוצרין, גודשין

המשנה גם לא כר"י – כי למשנה הקצירה מותרת!

תשובה – בכל מקרה הברייתא בבעייה, כי מדובר על שישה ור"י פתאום הכניס דבר שביעי,

ר"י – רק לפני שליש, אחרי שליש זה קצירה ואסור

תנן התם (פאה ב, א) – איזה דברים מפסיקים בין חלקות בשדה כדי שיצטרך לתת מכל חלקה פאה נפרדת – נחל, שלולית, דרך ושביל, שדה בור (לא זרוע ולא חרוש), שדה ניר (חרוש).

קצירה רגילה לא מפסיקה (כי פשוט התחיל לקצור את כל השדה וימשיך עם השאר בהמשך)

קצירה לשחת –

חכמים – נחשבת קצירה ולא מפסיקה

כמי ר"מ –

איתיביה רב אחא בר"ה – ר"מ אמר שזה לא קצירה רק לפני שליש, ואילו ר"ש גם אחרי שליש, אז ר"ש זה לא מה שאנחנו מחפשים.

ראיה – שהרי בברייתא ר"מ מודה שאם אכלה חגב – זה נחשב קצירה ולא מפסיק.

וזה קשה – אם כשבן אדם קצר לשחת – זה לא קצירה ומפסיק, אז איך כשחגב אכל זה כן קצירה ולא מפסיק?!

אלא צריך לומר – מה שאמר שבן אדם שקצר לשחת זה לא קצירה – זה דווקא לפני שליש, והחגב (קצירה) – אחרי שליש.

(עא: שליש תחתון)

דחייה – ר"מ לא ככל המשנה שלנו,

חכמים – לא מפסיק, פאה אחת על הכל

ר"ע – זה מפסיק, ונותן פאה מכל פס בנפרד,

ואמר ר"י-שמואל – כיוון שמה שהשאיר הוא לח,

ולפי זה ר"מ בדיוק כר"ע.

והרי רי"ח אמר – ר"ע אמר שמפסיק גם אם קצר לאוצר (הבשילה כל צרכה, הרבה אחרי שליש), כי לדעתו לא הכל הבשיל באותו שלב ומה שהשאיר זה כי מחכה שיבשיל יותר, וזה נחשב הפסקה, ואז זה לא כר"מ

תשובה – עדיין נוכל לומר שר"מ קצת כר"ע,

(והרי אלו סברות ממש שונות?

(עב. 2+)

מקור – "…וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן" (כג, י) – הקציר שלכם, ולא קציר מצווה.

ובכ"ז לא עושים כריכות אלא רק צבתים,

השיעור מנחות עא – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ר' חיים רפאל בן ר' בן ציון שלום ז"ל

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סט: שליש תחתון – עא. במשנה)

תזכורת  – אתמול (סט. 8+) רבא בר רב חנן שאל –

בשאלות שנראה היום נראה כאילו בחרו בצד שהשתילה לא מתבטלת לקרקע ושומרת על זהותה,

א. שתל אוכל מותר, וגדל, האם ההיתר נשאר –

האם מה שגדל אח"כ הולך לפי העיקר (המקורי) – וגם מותר,

ניסיון לענות מרי"ח שלפי העיקר – במקרה ששתל אוכל אסור:

דחייה –

(סט: 1-)

והוא שואל בעצם שתי שאלות –

הערות:

אבל כאן שאפשר להפריד (אפשר להשתמש בתבואה חיצונית כדי לעשר על התוספת בלי לעשר על העיקר) – ולכן צריך לשאול האם אכן גם העיקר נאסר.

דחייה – שם זה כי הזרע המקורי מתכלה,

דחייה – הוא אמנם לא מתכלה אבל זאת דרך זריעתו, ולכן שם אכן מעשר הכל, אבל בשתל שיבולת אולי לא.

שתל בעציץ שאינו נקוב (=כרגע לא חייב במעשר מהתורה ומותר),

אך אמר אביי – זה לא אותו דבר:

(ע. שליש)

ב. בעי ר' אבהו – מקרה ששתל איסור –

זה שהיא עדיין אסורה זה ברור (לא הופרשה),

האם כששתל המעמד שלה התאפס (חזרה להיות מחוברת, ולא חייבת עדיין במעשרות) – וכבר א"א להפריש בקרקע,

אמרו רבנן – לא יכול להפריש,

דחייה – הברייתא התכוונה שזר לא מתחייב אם אוכל כשזה מחובר, כי זה שלא כדרכה,

[והרי אילפא אמר שאם אוכל ביצים מתוך עוף טהור – זה מטמא, אפילו שלא לא דרך אכילה?

תשובה – שם יש כאלה שאוכלים כך, אבל במחובר לקרקע לא].

(ע. שליש תחתון)

אגב שהזכרנו עציץ שאינו נקוב –

ג. שמואל – הזורע כלאיים בעציץ שאינו נקוב – אסור (מדרבנן).

אביי – מה החידוש:

דחייה – הרי יש כבר משנה (דמאי ה, י) לגבי תרומה שזה חייב רק מדרבנן (ולכן התורם מנקוב על שאינו נקוב, תרומה ויחזור ויתרום).

(ע. במשנה למטה)

א. המינים שחייבים בחלה ואיסור חדש – חיטין, שעורין, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון.

כּוּסְּמִין – מִין חִיטִּים (גּוּלְבָּא)

(ע: 2+)

במצה – "לֹא־תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל־עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי" (דברים טז, ג) – רק מה ששייך בו איסור חמץ (שיכול להחמיץ פיזית) שייך במצוות מצה,

וממצה לומדים לחלה וחדש בגז"ש – לחם לחם –

בחלה כתוב – "וְהָיָה בַּאֲכׇלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ…" (במדבר טו, יט)

(ע: שליש תחתון)

ומחלה לומדים לקצירת החדש[1] – גז"ש מחלה ("ראשית – ראשית") –

בקצירה – "וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן" (ויקרא כג, י)

בחלה – "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה…" (במדבר טו, כ)

באכילת חדש – "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה…" (ויקרא כג, יד).

(ע: נחזור למעלה ל11+)

במשנה – המינים השונים מצטרפים זה לזה לכזית.

בברייתא (אגב) – גם תבואה (גרעינים), קמח ובצק מצטרפים.

מצטרפים למה:

החידוש: אפילו שיש מלקות נפרד על כל אחד מהם למי שאוכל את שלושתם,

החידוש: אפילו שיש להם טעמים שונים.

כאן אל ברור מה החידוש.

החידוש: לכאורה בזה אין חידוש,

(ע: באמצע)

קשה – תנא דבי רי"ש – לומד מפסוק שגם שעורה בקליפתה מקבלת טומאה (-הקליפה מצטרפת)

תשובה – שם הקליפה לחה וראויה לאכילה.

(ע: שליש תחתון)

ב. עד מתי האיסור

המשנה (לפי גרסת השטמ"ק) – "ואסורים בחדש מלפני העומר, ומלקצור מלפני הפסח"

איסור הקצירה –

ברור לגמרא שזה קצירת העומר בפועל בלילה.

איסור חדש –

ר' יוסי בר זבדא (מחמיר) – עד הבאת העומר

ר' יונה (מקל) – עד בוקר טז ניסן (=סוף זמן קצירת העומר)

קשה – הקצירה ודאי עד הקצירה,

אלא ברור שהמשנה סוברת עד הבאת העומר,

ואילו מחלוקת האמוראים בנושא אחר – סעיף ג:[2]

ר' יונה (מחמיר) – צריך שישריש לפני קצירת העומר

רי"ס בר זבדא (מקל) – מספיק שישריש לפני הבאת העומר.

(ע: 1-)

ג. במשנה – אם השריש לפני העומר, העומר מתירו

מקור (שמספיקה השרשרה ולא צריך יותר) –

העומר בא "אביב" – בשל לגמרי,

דחייה – אולי הכוונה לשליש גידול?

העומר בא כשראוי לחרמש (שליש),

דחייה – אולי הכוונה לשחת (פחות משליש, אבל יותר מהשרשה)

העומר בא "קמה" – שיש לו עלים,

דחייה – אולי הכוונה ל"אגם" – פחות מקמה אבל יותר מהשרשה (שאפשר לכופף את הגבעול).

אֲשֶׁר תִּזְרַע – כבר מהזריעה, בַּשָּׂדֶה – שהזרע השריש בשדה.

[1] בחד שיש שני איסורים – אכילת חדש וקצירת חדש. איסור הקצירה שייך רק במה שראוי לעומר, ולכן בבית השלחין או אם קוצר ביד לא אסור מהתורה ולא כשקוצר ביד לא אסור מהתורה, וראינו מחלוקת במשנה סז: האם אסורים מדרבנן).

[2] בנוסח של הגמרא הדעות הפוכות אבל רוב המפרשים הופכים כפי שכתבתנו כדי שיתאים להבנה הקודמת במחלוקתם.

השיעור מנחות ע – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ר' חיים רפאל בן ר' בן ציון שלום ז"ל

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סז. 1+ עד סז: במשנה)

(סו: 11-)

מירוח הקדש – פוטר

דברים יח, יד – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ…"

מירוח גוי – מחלוקת:

רי"ס ור"ש – פטור

ר"מ ור"י – חייב

הסבר (מהגמרא בהמשך) – כי יש עוד שני מיעוטים:

(ולמה למעט הקדש ולרבות גוי, ולא להפך?

(סז. 1+)

המשנה בפרק ג, ג – פוטרת בגלגול הקדש

(סז. 9+)

לרי"ס ור"ש – שמירוח גוי פוטר ממעשרות – גם כאן אין סיבה שלא לפטור

אבל לפי ר"מ ור"י – שבמירוח גוי מחייבים (כאמור, כי מיעוט אחר מיעוט לרבות)

ובסוף אכן כך מכריע: מי שמחייב במעשרות, מחייב בחלה.

(סז. שליש תחתון)

קושיות רב פפא ורבינא – מברייתות שעולה בהן שתרומת גוי חייבת (כר"מ ור"י), וחלה פטורה!

תשובה – באמת שתי הברייתות כרי"ס ור"ש שפטור בשניהם.

לסיכום יוצא לרבא –

ר"מ ור"י – חייב בתרומה, וממילא גם בחלה.

רי"ס ור"ש – מדאורייתא פטור בתרומה וחלה,

(סז. 1-)

כאמור: מדאורייתא פטור בתרומה וחלה,

למה גזרו בתרומה ולא בחלה?

בתרומה גזרו – משום בעלי כיסים

והרי גם כאן יכול להיפטר בדרך מותרת?

(והרמאות הזאת מותרת כי לא היה את כל התנאים כדי להתחייב,

תשובה – הוא מתבייש לרמות כך, כי כולם רואים,

בחלה לא גזרו – כי מי שרוצה להיפטר יש לו דרך מותרת,

(והרמאות הזאת מותרת כי לא היה את כל התנאים כדי להתחייב,

וכאן לא מתבייש לעשות כך, כי זה בבית בצנעא.

השיעור מנחות סז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ר' חיים רפאל בן ר' בן ציון שלום ז"ל

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סו. שליש (מיום הביאכם) – סו: 1-)

ויקרא ב, יד – וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.

ויקרא כג, טו – וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.

דברים טז, ט – שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר־לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.

א. בינתיים הברייתא הוכיחה שקוצרים את העומר בט"ז ניסן.

אבל עדיין צריך לברר –

ת"ל – שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר־לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה (דברים טז) – סופר מהיום שקוצר.

ת"ל – וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת־עֹמֶר הַתְּנוּפָה (ויקרא כג) – סופר מהיום שמביא (מקריב).

מצד אחד – שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כג) – קוצר ומתחיל לספור בלילה

מצד שני – מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם (שם) – ההקרבה היא ביום.

(דילוג על מה שראינו אתמול מאמצע עמוד א עד הרבע התחתון (הדחיות לראיות שזה למחרת יו"ט))

ב. גופא – אביי – מצווה למנות ימים ושבועות

(יש מחלוקת בראשונים איך בדיוק עושים את זה, מנהגנו למנות בכל יום גם ימים וגם שבועות).

למעשה –

אמימר – מנה רק ימים, כי בימינו ספירת העומר רק מדרבנן זכר למקדש.

רב אשי – כן מנה ימים ושבועות, ויש מחלוקת בראשונים אם זה כי סובר שזה דאורייתא, או רבנן אבל תקנו כעין דאורייתא.

(סו. במשנה למטה)

אחרי הקצירה (במשנה הקודמת) –

ר"מ – קולים ישירות על האש,

רבנן – קולים באבוב מחורר על האש,

לרבנן – פטור (כי בשעת גמר המלאכה (המירוח) היתה של הקדש)

א. בברייתא (לגבי מח' ר"מ ורבנן, ועוד)

ר"מ – קולים ישירות על האש,

מקור – בָּאֵשׁ – ישירות באש

רבנן – קולים באבוב מחורר על האש,

מקור – קָלוּי –

בפסוק לכאורה יש שתי אפשרויות – "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל" (ויקרא ב, ד) –

"אָבִיב קָלוּי" – משמע לפני הטחינה

ומכריעים כך, כי "בָּאֵשׁ" – הפסיק בין קלוי לבין גרש.

"קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ (גרוס, טחון)" – משמע אחרי הטחינה

(ואגב, הברייתא מביאה עוד ארבע דרשות של נוטריקונים)

(סו: שליש)

ב. לגבי האם שאר הקמח חייב במעשרות

לרבנן – פטור,

כי בשעת גמר המלאכה (מירוח) היתה של הקדש ("ראשית דגנך" (דברים יח, ד) – למעט דיגון של הקדש).

לר"ע – חייב,

קושיות:

(סו: שליש תחתון)

כי "לא ניתנו מעות (ההקדש) אלא לצורך בהן" (מעות ההקדש קנו רק את העשרון הסופי אחרי כל הניפויים (יש "ברירה").

הערות:

ומוסיף שאמנם מירוח הקדש פוטר לפי כולם

ר"מ ור"י – לא פוטר,

רי"ס ור"ש – פטור (וחייב מדרבנן),

(ורבא ממשיך ועוסק בגלגול הקדש וגוי – האם פוטר מחלה, אבל את זה נראה מחר).

השיעור מנחות סו – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.