הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(כד: במשנה – כה: במשנה הראשונה)

A. הדין –

כלי חרס

כלי שטף

גב

טהור

טמא

אויר

טמא

טהור

B. מקור –

b. למה לא לומדים קל וחומר

2. שכל הכלים ייטמאו גם מאווירם (קל וחומר מכלי חרס)?

3. שכל הכלים ייטמאו דווקא מתוכן (קל וחומר מכלי חרס)?

[אגב – תוכו תוכו מלמד מעבר לפשט עוד 3 דברים –

A. הדין

כלי עץ

כלי מתכת

גולמי כלים  (חסר עיבוד סופי – החלקה, קישוט, אביזרים (ידית, כן).

טמא

טהור

פשוטי כלים (אין בית קיבול)

טהור

טמא

C. מקור שכלי עצם נטמאים ומטמאים (כה: 8+)

השיעור חולין דף כה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(כג: במשנה – כד: במשנה)

[עוד דוגמאות ל"כשר ב-A פסול בB" ולהפך. יש מבנה קבוע בגמרא – שהיה הו"א לעשות קל וחומר מאחד לשני, ולכן יש לימוד שפסול].

מקור:

בפרה:

בעגלה:

A. מקור

B. עוד על הלויים

b. גיל המינימום בלויים

(כד. 6-)

C. עוד על גיל הכהנים

D. נספחים שקשורים לגיל

השיעור חולין דף כד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(כב. במשנה – כג: במשנה)

(מובא אגב – "כשר בשחיטה פסול במליקה" ולהפך).

א. הדין

ב. מקור

(כב: באמצע)

b. בעי ר' זירא – האם תקופת המעבר אסורה מדין ספק או מדין ודאי (בריה), והנפק"מ – נדר להביא  או בן יונה או תור, והביא את שניהם בגיל המעבר: אם מספק – אחד כשר, אם ודאי – שניהם פסולים.

ג. גיל מינימלי (בבני יונה)

א. כבש, פלגס ואיל

האם הוא ברייה בפנ"ע?

ספק

בריה

האם יוצא ב"צאן"

כן

כן

האם יוצא באיל/כבש

לא, מספק

לא, מודאי

נסכים

יביא כחמור, ויתנה על השאר

לכאורה לא, אא"כ יש לימוד מיוחד

בר פדא – מביא ומתנה.

רי"ח –  "או לאיל"

ור' זירא התלבט

מתנה – או איל או כבש

מתנה – או איל או כבש או פלגס

אמר "או איל או כבש"

כן

לא

לא

תיקו.

ב. מצה, שיאור וחמץ

b. מתי נחשב שיאור?

מכסיפין פניה

כקרני חגבים

הסדקים מתערבבים זה בזה

ר"מ

שיאור

חמץ

ר"י

מצה

שיאור

חמץ

B. הספק של ר' זירא –

C. הערות:

2. (כג: שליש עליון) מהו אותו מצב בו מביא רק 10 לחמי תודה? הרי אמור להביא 30+10.

[1] יש ראשונים שמסבירים שלפי האפשרות בר"י ששיאור מצב בפנ"ע,  חיוב הביעור הוא מדרבנן.

השיעור חולין דף כג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(כא. 8 שורות מלמטה – כב. במשנה)

א. פסוקים

בקרבן עולה ויורד – "ואם לא תגיע ידו די שה והביא… שתי תורים או שני בני יונה לה', אחד לחטאת ואחד לעולה. והביא אותם אל הכהן, והקריב את אשר לחטאת ראשונה, ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל… ואת השני יעשה עולה כמשפט" (ויקרא ה, י).

בעולת העוף (א, יד) – "ואם מן העוף עולה קרבנו לה', והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו. "והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה, ונמצה דמו על קיר המזבח".

ב. לימודים מהפסוק

כמשפט

והקריבו – מיעוט – שיש דין דווקא בעולת העוף

ומלק והקטיר

ת"ק – מספיק הכל

כמו חטאת בהמה (שהרי זה חטאת עולה ויורד) – חולין, יום, ימין

שחטאת העוף אינה כעולת העוף – שבעולה כן מבדיל

ושלא נחשוב שמספיק רוב שני סימנים כבחטאת: היקש בין מליקה והקטרה – שבמליקה מבדיל את כל הסימנים

למה צריך את שני הלימודים – לולי "והקריבו" היינו מפרשים "כמשפט" – כחטאת עוף, וזה היה גובר על "ומלק והקטיר" (שממנו נלמד דברים אחרים – שמולק בראש המזבח).

ולהפך (מהרש"א) – אם היה רק והקריבו, אז ההיקש לחטאת היה גובר והיה מספיק רוב שניים.

רי"ש

הכל

כמו חטאת העוף – ממול עורפו.

כנ"ל

(רש"י) – כנ"ל

כנ"ל

ר"א בר"ש

כמו חטאת העוף – לא יבדיל לגמרי – אלא רק רוב

כן מבדיל קצת – שני סימנים ולא אחד.

ג. השלמות לגבי שאר הדינים

A. המקור בחטאת בהמה –

B . למה צריך את "כמשפט" לעולת העוף, הרי ניתן ללמוד מ:  1. יום – "ביום צוותו". תשובה – אכן "כדי נסבה". 2. ימין – "והקריבו הכהן" – כהונה=ימין. תשובה – כר"A (זבחים כד.) שכהונה לבד אינה ימין אלא כהונה+אצבע.

C. מאיפה ת"ק ילמד את "מול עורפו"? תשובה – מ"מליקה" "מליקה" – בבמה מצינו.

השיעור חולין דף כב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(כ: באמצע – כא. 8 שורות מלמטה)

א. בעוף

A. זעירי – מפרקת+רוב בשר – נחשבת כבר מתה, ונבילה.

B. רב חסדא – חיזוק –

דחיה – נגד ההו"א: מליקה בסכין אינה שחיטה ולכן מנבלת בלי קשר לחתך הראשון.

למה אינה כשחיטה? 1. דריסה. 2. חלדה. (אפשרות לחלוק: 1. מוליך ומביא כשר במליקה. 2. חלדה זה רק כשלא רואים אפילו את הסכין).

C. רבא – קושיא –

2. תשובה: (כא. למעלה) הקושיא נכונה–  ואכן צריך למלוק בלי לחתוך רוב בשר, ואח"כ חותך רוב/סימן אחד או רוב/שני סימנים (נראה בהמשך במה תלוי).

ב. באדם

A. ר"י-שמואל – מטמא באוהל מיד.

קושיא – למה עלי מת גם בלא רוב בשר? היה זקן וכבד.

B. עוד פגיעה שנחשבת כמת – ביתרו לאורכו מצד גבו.

ג. עוד פגיעות בבהמה

1. גיסטרא

השיעור חולין דף כא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(יט: במשנה – כ: באמצע)

א. עורף/צוואר –

ב. סימנים בשחיטה ומליקה

B. בני ר' חייא – במליקה מחזיר הסימנים לאחורי העורף,

אגב – (כ. שליש)

ג. מוליך ומביא במליקה

ד. ר' ירמיה-שמואל –  כל הכשר לשחיטה בצוואר, כשר למליקה בעורף,

מה מלמד? שגם במליקה פוסל ב:

כלומר – לפי רב הונא-רב אסי (אתמול) ששליש בחוץ שני שליש בפנים פסולה, גם במליקה – שליש בראש שני שליש בעורף – פסול.

אגב –

ה. רמי בר יחזקאל – "אין עיקור סימנים בעוף" (כ. 3-)

A. היחס בין "אין עיקור סימנים בעוף" לבין האם שחיטת עוף מהתורה.

רב אחא בריה דרבא – זה דווקא אם שחיטת עוף מדרבנן, אך אם מהתורה – התורה לא חילקה בין בהמה לעוף.

B. במליקה או בשחיטה?

[1] לכאורה בפשט מתייחס למיקום/סימנים, שהרי המשפט מתחיל ב"נמצא…", ולא כדחיות להלן.

[2] רש"י ט. פירש עיקור – שהסכין פגומה וקורעת, אך כאן הכוונה היא שהסימן עצמו נעקר ממקומו.

השיעור חולין דף כ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(יח. במשנה השנייה – יט: במשנה)

חשוב לחלק בין שני דברים – 1. מיקום השחיטה. 2. רוב סימן והגרמה. בסוגיא עצמה הנושאים מעורבים זב"ז.

(משנה, יח: 3+, יח: 11-)

נדבר על חמישה מיקומים שונים (מימין לשמאל) – עד איפה אפשר לשחוט?

ריאה

טבעות סחוס

הטבעת הגדולה

בין הטבעת לכובע

בכובע עצמו

תחילת הכובע (לפני החיטי)

עד השיפוע / נוגע בחיטי

מהשיפוע

(ודאי כשר)[1]

משנתנו – ת"ק ורי"ס בר"י

ר' חנינא בן אנטיגנוס (יח: 3+)

רב פפי-רבא: פגע בחיטי טריפה.

ר"ל

פגע ולא נגע – טריפה

פגע ונגע – טריפה

רב פפי 2

רב פפי 1ס

מר בר רב אשי – פגע בחיטי – כשירה, שייר בחיטי – טריפה.

רב פפא-רבא:[2] שייר בחיטי כשירה.

הלכתא – שיפוי כובע ולמטה,

וכן ריב"ל (יט. 10+, ומדגיש שר"ח מקל יותר מרי"ס ולא רק יותר מרבנן). והלכה כמותו.

(תחילת הסוגיא – מהמשנה עד יח: רבע תחתון, יט. שליש עליון עד יט: במשנה)

א. המשנה ודעת רב ושמואל

שחט רוב במקום (טבעת גדולה) ומיעוט שלא במקום –

ב. מה קובע – סיום הרוב, כל הרוב, סה"כ רוב?

2/3 בפנים, 1/3 בחוץ

1/3 בחוץ, 2/3 בפנים

1/3 בחוץ, 1/3 בפנים, 1/3 בחוץ

1/3 בפנים, 1/3 בחוץ, 1/3 בפנים

סברות

ראיות ותגובות

ראיות ותגובות

רב הונא-רב אסי –

המחלוקת:

טריפה לכולם,

(ברור שטריפה)

כל הרוב הראשון קובע (יציאת החיות), והיה בחוץ

דחיית ראית רב חסדא – אולי זה כרי"ס?

רב חסדא

לפי כולם כשרה (יש רוב)

מחלוקת:

רבנן – טריפה,

רבנן – כל הרוב הראשון קובע,

תגובה לרי"ס – שם החצי הראשון במקום, כאן מחוץ למקום.

ראיה – שהרי במשנה (כז.) – "רובו של אחד כמוהו".

(לרש"י – הראיה מעצם הרוב, לראשונים אחרים – לפי כולם יש רוב כשפורש, וכאן הראיה מ"כמוהו" שנחשב חתוך, וממילא חיתוך המיעוט חוץ למקום לא ישפיע).

רי"ס – כשירה

רי"ס – נקודת סיום הרוב קובעת (והיתה בפנים).

כמו בחצי קנה פגום – לא חייב לשחוט כל הרוב, מה שקובע זה סיום הרוב

שלב ב – בדעת רי"ס בר"י בהנחה שמכשיר בשליש ראשון בחוץ (יט. 7-)

רב הונא – רב

כשירה

טריפה

מה שקובע זה סיום הרוב

רב יהודה-רב

(לפי הסברא – טריפה)

כשירה

סה"כ יש רוב

על בפנים-בחוץ-בפנים:

א. רב נחמן רצה להוכיח מר"א בר מניומי שהכשיר שוחט במסרק (זיגזג), אך דחתה הגמרא ששם הכל בפנים (והחידוש שאין בעיה שאינה "מפורעת" (גלויה)).

(יט: 12+)

ג. נספחים

A. שוחט בצירוף נקב/גוי (במקום הכשר לשחיטה) (יט: 12+)

a. שליש גוי/קוץ-שליש יהודי – כשר, כי היהודי סיים את רוב השחיטה.

b. שליש יהודי – שליש גוי/קוץ – (שליש יהודי) –

B. שאר טבעות (תחילת הגמרא יח.)

פוסקים כרי"ס בר"י אך מגבילים: בשאר הטבעות לא (ואילו ר"נ במחוזא הקל גם בשאר).

[1] (אמנם לרש"י רב ושמואל – דווקא בין הטבעות, כי לא מקיפות כל הקנה).

[2] רב פפי ורב פפא נחלקו מה סבר רבא.

(יח. במשנה השנייה – יט: במשנה)

חשוב לחלק בין שני דברים – 1. מיקום השחיטה. 2. רוב סימן והגרמה. בסוגיא עצמה הנושאים מעורבים זב"ז.

נדבר על חמישה מיקומים שונים (מימין לשמאל) – עד איפה אפשר לשחוט?

ריאה

טבעות סחוס

הטבעת הגדולה

בין הטבעת לכובע

בכובע עצמו

תחילת הכובע (לפני החיטי)

עד השיפוע / נוגע בחיטי

מהשיפוע

(ודאי כשר)[1]

משנתנו – ת"ק ורי"ס בר"י

ר' חנינא בן אנטיגנוס (יח: 3+)

רב פפי-רבא: פגע בחיטי טריפה.

ר"ל

פגע ולא נגע – טריפה

פגע ונגע – טריפה

רב פפי 2

רב פפי 1ס

מר בר רב אשי – פגע בחיטי – כשירה, שייר בחיטי – טריפה.

רב פפא-רבא:[2] שייר בחיטי כשירה.

הלכתא – שיפוי כובע ולמטה,

וכן ריב"ל (יט. 10+, ומדגיש שר"ח מקל יותר מרי"ס ולא רק יותר מרבנן). והלכה כמותו.

[1] (אמנם לרש"י רב ושמואל – דווקא בין הטבעות, כי לא מקיפות כל הקנה).

[2] רב פפי ורב פפא נחלקו מה סבר רבא.

השיעור חולין דף יט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(יז. 2 שורות מלמטה – יח. משנה שנייה)

חלק א – סכין פגומה

א. סוג וכמות הפגימות (לפי רשב"א 2)-

[ושוב: 1. רבא – אוגרת פסולה, מסכסכת – כשרה בדיעבד. 2. רב אשי במסכסכת– הוליך והביא – פסולה, רק כיוון אחד – כשרה].

כמה פגימות –

(יז: כמעט אמצע)

ב. חיוב בדיקת הסכין

(יז: שליש תחתון)

ג. איך בודקים

1. שיטות בראייה:

B. מכמה כיוונים?

ד. שיעור הפגימה

ה. שוחט שלא בדק אצל חכם (יח. 4+)

רב הונא ורבא

רבינא

אם נמצאת סכינו יפה

רק מנדים

גם מפטרים אותו פוסלים שחיטתו למפרע

אם לא יפה

גם מפטרים אותו פוסלים שחיטתו למפרע

גם מטנפים הבשר בצואה (שלא ימכור לגויים)

סיפור.

חלק ב – שיניים, ציפורן ומגל קציר (יח. אמצע)

שיניים

ציפורן

במשנה – פסולה

שתיים (החריץ ביניהם כמו פגימה)

מחוברת

כרבי – שאין שוחטים במחובר (דף טז). וכן בשיניים (תוס').

רבה בר הונא – כשירה

אחת (כמו סכין קצרה)

תלושה

ב. מגל קציר

השיעור חולין דף יח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(טז: באמצע – יז: באמצע)

חלק א – קרומית של קנה

א. קושיא: בברייתא (אתמול חלק א) – מותר, רב חסדא – אסור (מוציא סיבים ויפצעו הוושט).

חלק ב – הכל שוחטין ולעולם שוחטין  ובכל שוחטין

א. פירוש המשנה

A. בכל שוחטין –

B. הכל שוחטין –

C. לעולם שוחטין –

ב. הרחבה במחלוקת רי"ש ור"ע – בשר תאווה ונחירה

A. המחלוקת

כ כִּי-יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶת-גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ, וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי-תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ, תֹּאכַל בָּשָׂר.  כא כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ.  כב אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת-הַצְּבִי וְאֶת-הָאַיָּל, כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ. 

רי"ש

ר"ע

לפני הכניסה

כל בשר – שלמים

שחטו/נחרו

אחרי הכניסה

הותרו בבשר תאווה

נאסרו בנחירה

כלפי הדעה השנייה

נחירה תמיד נאסרה

תמיד הותרו בבשר תאווה

פסוקים וברייתות (הממוספר הוא היותר מובן)

ראיות לרי"ש

1. ושחט את בן הבקר

בקדשים מודה שהיה צריך דווקא שחיטה.

2. "הצאן ובקר ישחט להם"

שחיטה=נחירה

3. תנן – נוחר פטור מכיסוי הדם.

בזמן המדבר – היה חייב כיסוי, לאחר הכניסה – פטור.

ראיה לר"ע

רק בשר תאווה שמקריבים כמותו במקדש נאסר.

1. אך כאשר יאכל את הצבי והאיל כן תאכלנו – לכאורה לרי"ש היה אסור לאכול צבי ואיל.

B. בעי ר' ירמיה (לשיטת ר"ע) – מה דין  בשר נחירה מהמדבר כשנכנסו לארץ? תיקו.

השיעור חולין דף יז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

(טו: במשנה –  טז: באמצע)

א. המשנה – השוחט במגל יד, בצור ובקנה – שחיטתו כשרה.

למה רק בדיעבד?

המקור בפסוקים

ב. מי סובר שזה בדיעבד:

[מקשים מברייתא (ב) – שמתירה לכתחילה? כמי היא?

b. רבי סובר בדיעבד,

[ויש לחלק – מחובר מעיקרו – פסול, תלוש שחיברו – דיעבד (משנתנו).

(ומה ר' חייא סובר במחובר מעיקרו? בתוס' – מתיר לכתחילה)

ג. תלוש ולבסוף חיברו – בתחומים נוספים ובשחיטה

רבא –

ד. בסכין מחוברת – סכין למטה ובהמה למעלה

תשובות , הברייתא –

ה. שחיטה במוכני (סכין על גלגל) –

קשה – מקודם (ג) – כשירה, ואילו בברייתא אחרת (ד) – פסולה.

תשובה – הפסול הוא כשאינו בא מכוח האדם (משנה לא.), ולכן:

השיעור חולין דף טז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.