הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • חולין דף לה – גמרא דף יומי
    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_035.mp3

    Download

    .

    2. (לה: 9+) רב הונא בר נתן על הנחה 2 – ברייתא שבה מפורש ששלישי בחולין שנעשו עטה"ק מטמא אוכל קודש להיות רביעי.

    תשובה – זאת מחלוקת תנאים – חולין שנעשו עטה"ק –

    ת"ק- חולין גמורים,
    ר' אלעזר ב"צ – הם נטמאים כמו תרומה, וממילא שלישי שלהם נפסל אך לא מטמא רביעי – רב יצחק.

     

    ב. (לד: באמצע) חולין על טהרת תרומה או תרומה עצמה

    A. עולא – אוכל שלישי בחולין ע"ט תרומה – נפסל מלאכול תרומה.

    1. מה החידוש? (הרי ר' יהושע כבר אמר שבאוכל שלישי הנ"ל נעשה שני לעניין קודש ולא שני לעניין תרומה, ונדייק שלתרומה נעשה שלישי (פסול לתרומה).
    תשובה – הדיוק מר' יהושע לא מוכרח, כי יתכן שלגבי תרומה לא נעשה אפילו שלישי. (למה?)
    2. איתיביה רב המנונא – "שלישי (בחולין ע"ט תרומה, אינו מטמא תרומה ולכן) נאכל בנזיד הדמע (אפשר לערבב בו תבלין תרומה). – ואם נפסל לתרומה, איך יתכן שגורמים לו לאכול תרומה בטומאה?
    תשובה – מדובר שאין בתרומה כזית בכדי אכילת פרס ולכן מותר.

    B. (לה. 1+) ר' יונתן – רבי – גם אוכל שלישי של תרומה עצמה – הדין כנ"ל לגבי תרומה (שנחשב שלישי, ומותר לגעת בתרומה אך נפסל באכילה).

    וצריך את עולא (ע"ט תרומה) וצריך את ר' יונתן (תרומה ממש) – כי היינו חושבים להקל יותר ב"על טהרת" ולהחמיר יותר בתרומה ממש.

    ג. חולין ע"ט תרומה – טומאה אצל קודש

    (לה. 4- – לה: 9+)

    משנה בחגיגה (יח:) – כל דרגת שמירה חוששת לדרגה שמתחתיה שהיא מדרס (אב) – פרושים חוששים לשל עם הארץ, אוכלי תרומה לשל פרושים, ואוכלי קודש לשל אוכלי תרומה.

    קושיות:

    1. דחיית רבא – אולי החמירו דווקא במדרס שזה מצוי, אבל בפירות לא החמירו?
    (ואילו רב יצחק, וכן ר' יהושע לעיל לפי רבב"ח סוברים שגם בפירות).
    2. רבי ירמיה מדפתי – במשנה אחרת בחגיגה (כב:) –
    [הקדמה – עמ"ה נאמן לעניין קודש אך לא לעניין תרומה] – אם מתוך חבית יין של תרומה, אמר שהקדיש רבע, כיון שנאמן שהרבע טהור נאמן גם על שאר התרומה.

    והרי היחס לקודש – נחשב כאילו לא שמר על התרומה, אז למה התרומה לא מטמאת את הקודש?

    תשובה – כאן זה יוצא דופן, שכיון שחז"ל תיקנו להאמין לו לקודש, תקנו שנאמין גם לכל מה שמחובר לקודש.

    השיעור חולין דף לה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    30 min
  • חולין דף לד – גמרא דף יומי

    לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

    תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_034.mp3

    Download

    סיכום הדף יומי, גמרא חולין לג

    .

    (תירוצים שמשנים את מעמד הבשר – הנחה A)

    1. 1. מדובר בבשר קודשים (שנעשה שלישי (ואפילו רביעי)).
      2. דחייה: 

      1. אין "חיה" בקודשים.

      2. המשנה הכשירה את השחיטה כשאין דם, והרי בקודשים חייבים דם.

      3. דם קודשים לא מכשיר לטומאה (לא נשפך כמים).

      4. קודשים מוכשרים לטומאה גם בלי משקה ("חיבת הקודש").

      1. 2. ר"נ-רבה ב"א – מדובר בבשר עם קדושת מעשר שני, וכדרבנן

        2. דתנן (פרה) – טומאה שנייה מדרבנן – פוסלת תרומה ומטמאת קודשים, ולגבי מעשר –

        ר"מ – כמו חולין, רבנן – אסור.

        דחייה – רבנן רק אסרו באכילת מעשר, אבל לא שמטמא מעשר במגע.

        (תירוץ שמשנה את מעמד הידיים – הנחה B) (לג: 9+)

        1. 3. רב פפא – מדובר בידיים שהן ראשונות לטומאה.
          2. צירוף של שני תנאים:
          + לר"ע יש מקרה שגזרו על ידיו "ראשון לטומאה",
          במכניס ידיו לבית המנוגע (גזירה אטו גופו) (בניגוד לרבנן שהן רק שניות).

          + לר"ש ב"א הן ראשונות גם לחולין (לרבנן – רק לתרומה ומעלה).

          (לא העמיד כר"ע עצמו, כי אולי לדעתו זה לא לחולין).

          (תירוץ שמשנה את הכלל – הנחה C). (לג: שליש תחתון)

          1. 4. גמרא – לר"ע שני עושה שלישי בחולין!
            2. המקור שלו – וכל כלי חרס אשר ייפול מהם (שרצים) אל תוכו, (הכלי 1) כל אשר בתוכו יטמא (2), וכיון שכתוב יטמא (ולא טמא) – מטמא אחרים (3).

            דחייה – רק בטומאות דאורייתא (שרץ).

            (תירוץ שמשנה את מעמד הבשר – הנחה A) (לג: 10-)

            1. 5. ר' אלעזר-ר' הושעיא, ובהמשך עולא – מדובר בחולין שנעשו על טהרת הקודש.
              2. מי סובר שיש "חולין על טהרת הקודש"?
              ר' אלעזר (לג: 10-) (וכן רבה בר בר חנה-רי"ח ("חבריא") – רק ר' אליעזר,
              עולא – גם ר' יהושע.

              [ולמה לא העמידו ב"על טהרת תרומה" ויהיה לכו"ע? כיון שמדובר בבשר, ואין סיבה שמישהו יחשוש שיחליף עם פירות תרומה].

              השיעור חולין דף לד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

              17 min
            2. חולין דף לג – גמרא דף יומי

              לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

              תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

              להקדשת שיעור ליחצו כאן

              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_033.mp3

              Download

              סיכום הדף יומי, גמרא חולין לג

              (לב. משנה שנייה – לג. במשנה)

              א. פסק את הגרגרת (פסול עיקור)

              [יש דיונים בראשונים עד כמה הסוגיה מדברת גם על הוושט, אנו כאן נתעלם מהוושט].

              סתירה –

              במשנה כאן – פסק את הגרגרת, בין לפני שחיטת הוושט בין אחרי – ר"ע – טריפה (סימן אחד בכשרות מספיק כדי שלא תהיה נבילה (ר' פרץ)), ר' ישבב – נבילה (והודה ר"ע).
              במשנה בדף מב. – פסוקת (רוב) הקנה/ושט – טריפה.

              תירוצים:

              1. רבא – לשנות את משנתנו – יש לחלק – פסק לפני הוושט– טריפה, פסק אחרי הוושט – נבילה.

              דחייה – משנתנו מדברת בפירוש בין לפני בין אחרי (יש שני מצבים, וכתוב "ואחר כך").

              2. רבא – לשנות את המשנה שם – שמתכוונת לנבילה.

              ולמה לא הזכירה עוד מקרי נבילה (גיסטרא, ניטל הירך)? כי הזכירה רק נבילות שמטמאות רק לאחר מיתה.

              (יש מחלוקת ראשונים האם גם נקובת הוושט היא נבילה, או שהיא רק טריפה).

              3. ר"ל – שתי המשניות נכונות – (בכל מקרה החתך קדם) אם שחט שלא במקום החתך – טריפה, חתך במקום החתך (נחשב שלא חתך הקנה) – נבילה.

              דחייה – בכל מקרה נבילה לר"ל, שהרי ר"ל אמר שאם חתך הקנה ואז נטרפה הריאה, אינה טריפה כי כבר נחשב חתוך (רבא לקמן ב), ולכן כאן אם הקנה כבר חתוך ברובו – יש כאן רק סימן אחד וזה נבילה.

              4. ר' חייא ב"א – רי"ח – המשנה במב. כר"ע לפני שחזר בו.

              ב. גופא – טריפה בין סימן לסימן

              ר"ל – שחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה – כשירה לאכילה.

              הסברים:

              רבא – דווקא הריאות, כי נחשב שהריאות כבר מנותקות.
              ר' זירא – כי "אין טריפה לחצי חיות" (רש"י).

              נפקא מינות:

              1. שחט הקנה ואז נעשה נקב במעיים (ולא בריאות) –

              לרבא – לא כשר,
              לר' זירא – כשר.

              ולכאורה חזר בו ר' זירא –

              שהתלבט לגבי המקרה הנ"ל של נקב במעיים אחרי סימן ראשון אם נבילה או טריפה (האם עדיין נחשב שהייתה כאן שחיטה אחת) – אבל ברור שאסור באכילה.
              רב אחא בר רב – אולי לא חזר בו, ורק התלבט בתוך דעת רבא.

              2. אכילת בשר מפרכסת לגוי, ואכילת מעיים –

              רב אחא בא יעקב – גוי אסור במעיים של שחיטה כשירה –
              הנחות: א. הדין של רבא נכון גם לגבי הוושט – שאחרי שחיטת הוושט המעיים נחשבים מנותקים. ב. גוי אסור בבשר מפרכסת (אפילו שנשחטה כדין), כי תלוי במוות.

              אבל – יש ברייתא (ורב אידי בר אבין) – שחולקת על הנחה ב, וגם לגוי מותר (לגבי בשר מבית השחיטה), כי אם נשחט – אז השחיטה קובעת גם לגוי, וממילא מותר לו גם מעיים.

              השיעור חולין דף לג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

              16 min
            3. חולין דף לב – גמרא דף יומי

              לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

              תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

              להקדשת שיעור ליחצו כאן

              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_032.mp3

              Download

              להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

              להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

              סיכום הדף יומי, גמרא חולין לב

              (לא. במשנה – לב. במשנה השנייה)

              חלק א – מעשה האדם וכוונה

              א. הקדמות –

              A. רמות של כוונה:
              [אין מעשה שמיוחס לאדם – (זה בעיה רק בשחיטה אך לא בטבילה)]

              .

              א. אין כוונה למעשה (חיתוך, שחייה),
              ב. יש כוונה למעשה אך לא לאופי,
              ג. יש כוונה לאופי (שחיטה, טבילה)

              B. כל הדיון רק בחולין (גם בשחיטה וגם בטבילה, אך לקודשים צריך כוונה בשניהם לייעוד).

              א. כוונה בשחיטה

              במשנה –

              כשאין מעשה של האדם (נפלה מעצמה) – פסולה (וזבחת).
              ומדייקים – אם יש מעשה אך אין כוונה (הפיל סכין – רמה א) – כשירה.

              A. רבא: כר' נתן – זרק סכין לכותל ושחטה – ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלים.

              שאלה על רבא –
              הרי כבר אמר זאת (יב:) על חש"ו שאם אחרים רואים שחיטתם כשירה, יש חידוש:
              בזרק סכין – כשר אפילו שכלל לא התכוון לחיתוך (חש"ו התכוונו לחתוך)
              בחש"ו – אין להם כלל כוונה של בן דעת – גם זה נחשב מעשה.

              B. רמת הכוונה לפי רבנן

              לר' נתן – לא צריך כוונה – אפילו לא למעשה (רמה א)
              רבנן – צריך, ומסבירים (לא: למטה) – רק רמה ב (כיוון שבקודשים כתוב "לרצונכם" – לומדים שבחולין לא צריך, לכן לא יכול להיות שהם דורשים רמה ג).

              ב. כוונה בטבילה –

              נאנסה לטבול (לגבי חולין) –
              רב – טהורה, כמו בשחיטה.
              רי"ח – טמאה, יש הבדל בין טבילה לשחיטה.

              A. היחס בין טבילה לשחיטה

              a. רב – אותו דבר, וממילא לפי זה נבין את המקרה בטבילה (רב פפא (לא: למטה))
              לר' נתן – שנפלה (רמה א),
              לרבנן – שירדה לרחוץ (רמה ב).

              רי"ח – שונה, בשחיטה יש לימוד שלא צריך כוונה גמורה (כנ"ל – לרצונכם תזבחוהו).

              B. ראיות לכאן ולכאן

              a. רב שגם בטבילה לא צריך כוונה– (לא. 3-)
              1. משנה במקוואות – גל שנתלש ונפל על אדם וכלים – טהורים (ככלים שאין בהם כוונה).
              דחייה – מדובר שיש כוונה (מצפה שהגל יבוא). (והחידוש – שלא גוזרים אטו חרדלית של גשמים או רישי כיפין).
              2. משנה במכשירין – פשט ידיו למים לקחת פירות – נטהר. (ורי"ח ידחה – זה דווקא בנט"י).

              b. קושיות לרב – (לא: רבע)

              1. משנה בחגיגה – טבל לחולין והוחזק (התכוון לחולין) פסול למעשר שני – משמע שצריך כוונה.
              דחייה – לא צריך, והחידוש שם שאפילו שהתכוון – לא עוזר למעשר.
              2. בהמשך – לא התכוון – לא עלתה לו כלל.
              תשובה – הכוונה למעשר, אך לחולין עלתה. וכן מפורש בברייתא.

              c. קושיות לרי"ח – (לא: אמצע)

              [1. המשנה במכשירין לגבי הפירות – אפשר לדחות שזה דווקא לנט"י שזה קל יותר].
              2. המשנה בחגיגה שבלי כוונה הטבילה עלתה לחולין –
              תשובה – אכן זאת מחלוקת תנאים, ורי"ח כר' יונתן בן יוסף – לימוד מיוחד בטבילה שצריך כוונה, לגבי צרעת הבגד "וכובס שנית" (טבילה), ו"שנית" מקיש לכיבוס הראשון (כביסה רגילה) – שצריך כוונה (רמה ג).
              3. רב שימי ב"א – סתם משנתנו לגבי שחיטה (כר' נתן – רמה א)
              תשובה (כאמור) – בשחיטה יש לימוד מיוחד שלא צריך כוונה.

               

              ג. יישום למחלוקת בכוונה בשחיטה

              הקדמה: מ"שוחט אותה" לגבי פרה אדומה לומדים שני פסולים:

              1. שלא יעשה עמה מלאכה (כמו חיתוך דלעת), ודווקא בכוונה.
              2. שלא ישחט עמה בהמה אחרת (דווקא כשנחשב שחיטה).

              אם שחט עמה בהמה אחרת שלא בכוונה –

              לרבנן – השחיטה פסולה, ולכן הפרה כשירה.
              לר' נתן – השחיטה כשירה, ולכן הפרה פסולה.
              מה החידוש – בר' נתן, שהיינו חושבים שדווקא כששחט פרה נוספת זה פוסל, קמ"ל שאפילו חולין.

              חלק ב – פסול שהייה

              א. זמן השהייה

              ת"ק – "כדי שחיטה" של בהמה אחרת (ולא רק סיום שחיטה זו)

              A. כמה מתהליך השחיטה –
              רב, רי"ח ועוד – השחיטה עצמה,
              ר' חנינא – הטלה + שחיטה
              במערבא בשם ר' יוסי בר חנינא – הגבהה + הטלה + שחיטה.

              B. שחיטה של מה

              (רב לא שאל את ר' חייא אך אמר בעצמו -)
              מחמירים – רב, ר' יוסי בר' חנינא – באותו דבר ששוחט [בהמה לבהמה (דקה לדקה וגסה לגסה), עוף לעוף].
              מקלים – שמואל, רי"ח – בשחיטת עוף משער לפי בהמה.

              ר"ש – כדי ביקור (של שוחט ת"ח, שבודק הסכין).

              ב. הערות ואיבעיות

              1. סכין רעה – שאינה חדשה, רבא – אפילו כל היום אינה שהייה (כי ממשיך להוליך ולהביא).

              2. רבא – האם שהיות קטנות מצטרפות? רצו להוכיח מסכין רעה (כי הבינו שמדובר ששהה קצת), אך דחו ששם לא שהה.
              3. רב הונא בר"נ – שהה במיעוט סימנים? תיקו.

               

              השיעור חולין דף לב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

              21 min
            4. חולין דף לא – גמרא דף יומי
              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_031.mp3

              Download

              להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

              סיכום הדף יומי, גמרא חולין לא

              (ל. מתחת לאמצע – לא. במשנה)

              חלק א – שחיטה מפורעת

              א. שחיטה בכמה מקומות

              A. המחלוקת
              נפרש לפי השאילתות – ששחט באותה מקום אך מכמה כיוונים, ובסה"כ יש רוב.
              ר"י-רב – כשר,
              שמואל – פסול (צריך שחיטה מפורעת (גלויה וניכרת), ר"ל  – "חץ שחוט").

              B. קושיות על שמואל:

              1. ר' אלעזר – (משנה ל:) שניים אוחזים בסכין (אפילו אחד למעלה ואחד למטה) – כשירה – כרב.
              (והחידוש – שלא חוששים שכל אחד יעשה מעט ואפילו יחד לא יהיה רוב).
              תשובה – הכוונה ששוחטים יחד באותה סכין, והחידוש (אחרי שינוי הגרסה) שאין חוששים לדריסה.

              2. ר' אבין (ל: 1+) – שחט את הוושט למטה וקנה למעלה (ולהפך) – כשר – כרב.

              תשובתו – הכוונה ששוחט ברצף באלכסון (וזה מפורעת).

              C. סיפור לטובת רב – שרב יצחק בר מרתא אכל משור שנשחט כך.

              ב. פסול חלדה

              A. ר"י-רב – חלדה פוסלת (שהכניס הסכין בין סימן לסימן וחתך ושט ואח"כ קנה).
              מה החידוש (הרי מפורש במשנה לב.)?
              שאפילו ששחט כדרך שחיטה (מלמעלה למטה) – פסול.

              B. חלדה תחת העור –

              גירסא 1 – כשירה,
              גירסא 2 (בי רב) – ספק.
              איבעיא להו – (הפכנו הסדר לפי הרא"ש) תחת הצמר, תחת מטלית קשורה, תיקו.
              בעי רב פפא – (ר"ת 1) – באמצע הסימן (האם נחשב חלדה) – תיקו.

              חלק ב – פסול דריסה

              א. מקור (מלבד ההלמ"ס (כז.)) – שמואל:  "חץ שחוט" – כמו חץ שהוא במשיכה.

              וכן תנא דבי רי"ש, ומביא עוד מקור – "זהב שחוט" = משוך (אך ניתן לדחות שהכוונה "נטווה כחוט").

              ב. ר' יונה בר תחליפא היה שוחט בחץ ממש (תוך כדי תעופת העוף!).

              תנאים –
              1. רבא היה בודק החץ מפגימות.
              2. צריך שיחתוך מהצד ולא יעשה נקב – בדקו שהנוצות בצד חתוכות.
              3. כיסוי הדם – צריך למצוא כל הדם ולכסות, וגם צריך להכין (בפיו (רש"י)) כל העפר שבאזור שיחשב כעפר שמתחת לדם.

              ג. חשש דריסה

              A. אם לא הוליך והביא אלא רק תנועה אחת –
              יש חשש שלחץ כדי שיחתך בתנועה אחת, ולכן כשר רק אם הסכין ארוכה מספיק.
              כמה ארוכה?
              במשנה – בבהמה אחת – "מלוא צוואר", (בשתי בהמות " מלוא צוואר אחד").
              ר' זירא מרחיב – "מלוא צוואר"=חוץ לצוואר. למה התכוון?
              1. מלוא צוואר +מלוא צוואר,  או – 2. מלוא צוואר + משהו.
              ראיה ל-1: בשתי בהמות כתוב "מלוא צוואר אחד" – משמע בדיוק, ולא ייתכן שכאן נדרוש פחות, אלא הכוונה היא למלוא צוואר מעבר למלוא צוואר.

              B. אם הוליך והביא – אפילו אם הסכין מאוד קטנה (אפילו כלשהו, אפילו באיזמל), כשר.

              רב אחא בן רב אויא שואל על סכינים שונים:
              1. מחט – פסול (פוצע הסימנים).
              2. מחט דאושכפי (רחבה קצת) –
              רב מנשה – כשירה (משנתנו – "אפילו כלשהו"),
              רב אחא – אולי דווקא כאיזמל ("כל שהוא=איזמל).  (הראיה – אם אפילו מחט דאושכפי, למה כתוב איזמל? דחיית הראיה – לחדש שלא גוזרים אטו איזמל עם קרניים).

              השיעור חולין דף לא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

              17 min
            5. חולין דף ל – גמרא דף יומי

              לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

              תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

              להקדשת שיעור ליחצו כאן

              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_030.mp3

              Download

               

              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

              סיכום הדף היומי, חולין דף ל

              (כט: שורה 6 – ל. מתחת לאמצע)

              ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או רק בסוף

              המחלוקת

              השאלה היא האם אפשר שתחילת השחיטה מוגדרת כ"שחיטה" –
              ר"ל – לבסוף,
              רי"ח – מתחילה ועד סוף.

              א. נפקא  מינה –

              פסולים – עולת העוף למטה
              חיובים – שחוטי חוץ
              חלות – טומאה בהתעסקות עם פרה אדומה

              ב. מה נחשב "תחילת השחיטה"

              דווקא שלב שאין לו משמעות עצמאית, כמו – מיעוט סימנים.[1]

              אבל – אם להתחלה יש משמעות עצמאית – לפי כולם מתייחסים גם להתחלה.

              למשל – בעולת העוף עשה סימן אחד למטה וסימן שני למעלה – שלפי כולם ההתחלה פוסלת (וכן בגוי ששחט סימן ראשון).

              אבל – אם שחט סימן ראשון בחוץ – יש מחלוקת האם נחלקו –

              רבא – כמו מיעוט סימנים (שנחלקו בזה),
              רב יוסף – כמו סימן למטה – שלכו"ע מתייחסים אליו.

              (כט: באמצע)

              ג. קושיות לכאן ולכאן

              A. מהמשנה בפרה

              פרה (ד,ד) – כל העוסקים בפרה אדומה נטמאים.
              אם הפרה נפסלה:
              אם נפסלה בשחיטה (רש"י – התנבלה) – אין כאן פרה כלל וכולם טהורים (גם מי שהתעסק לפני הפסול).
              אם נפסלה בהזאת הדם – יש כאן פרה (עד הפסול), ומי שהתעסק עד הפסול טמא, ומי שאח"כ טהור.

              1. ר' זירא – ראיה לר"ל שה"שחיטה" רק בסוף

              כי אם ניתן לחלק את השחיטה לשלבים, ניתן לטמא את מי שהתעסק גם במקרה הראשון שנפסלה בשחיטה – שהרי התעסק עם "שחיטת פרה".
              דחיית רבא – השלב הראשון נחשב שחיטה, רק אם בסוף השחיטה אכן הושלמה, אך כאן למפרע אין שחיטה כלל.

              2. רבא – ראיה לרי"ח שהשחיטה גם מההתחלה

              אם יש שחיטה רק בסוף, המשנה יכלה לחלק בין טמאים ללא טמאים גם בפרה שלא קרה בה פסול, אלא ש:
              1. שחטו שני אנשים – הראשון יהיה טהור,
              (לרבנן, אך לר' אלעזר בר' שמעון יש איסור על שניים לשחוט (אמנם בדיעבד כשר) ולכן לא סביר שהמשנה תחלק כך).
              2. אחד ששחט והחליף בגדיו, שהראשונים יהיו טהורים.
              דחייה – אכן ניתן היה לחלק כך, אך המשנה רצתה לעסוק רק בפרה שנפסלה.

              (ל. 6+)

              B. משחיטת פסח בחול המועד – ששחיטה רק בסוף (משנה פסחים סג.)

              הקדמות:
              איסור שחיטת פסח על חמץ – גם לכל קרבן כשר ששוחט במהלך החג.
              פסח בחול המועד: לשמו – פסול, שלא לשמו – שלמים,
              ממילא:
              שחט פסח על חמץ בחוה"מ –
              לשמו – פטור, שלא לשמו – חייב.
              ומדייקים – סתמא=לשמו (ופטור), מכאן שפסח צריך עקירה (מח' בזבחים עג:).
              ודחו בני החבורה – כאן מדובר שהתחייב בפסח שני, ולכן הפסח עדיין ראוי וצריך עקירה, אך אם לא ראוי לפסח שני – אז סתמא שלא לשמה (וכשר כשלמים).

              ולענייננו – אם ישנה לשחיטה גם בהתחלה – נפסל לגמרי כבר בהתחלה,

              אבל – אם רק בסוף, בהתחלה לא נפסל אבל נדחה מפסח שני (=עקירה), ואז סתמא שלא לשמה וצריך להיות כשר (וחייב על חמץ).
              תשובת אביי – עדיין ראוי לפסח שני (דמיו) ולכן אין כאן עקירה עד הסוף.

               

              [1][1] לגבי סימן אחד בבהמה – לא ברור האם זה נחשב "תחילה" כמו מיעוט סימנים, או שלפי כולם יש לו משמעות.

              השיעור חולין דף ל – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

              19 min
            6. חולין דף כט – גמרא דף יומי

              לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

              תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

              להקדשת שיעור ליחצו כאן

              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_029.mp3

              Download

               

              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

              סיכום הדף היומי, חולין דף כט

              (כח: רבע תחתון – כט: שורה 6)

              א. האם חצי סימן נחשב רוב

              A. זאת מחלוקת רב ורב כהנא –

              רב – נחשב רוב (כיון שבחלק השני אין רוב, נחשב שמה ששחט הוא הרוב),
              רב כהנא – אינו רוב, אלא צריך רוב ממש.

              קושיות על רב:

              1. משנתנו. תשובה – זה מדרבנן.
              2. כלי חרס טמא שחתכו לשני חצאים – שניהם טהורים, ואילו לרב כהנא לכאורה שניהם צריכים להיות "רוב" וטמאים. תשובה – אי אפשר ששניהם יחשבו רוב כי א"א שני "רוב".
              3. חתך חצי קנה, שהה ואז המשיך – כשר. בהו"א – כי החצי לא נחשב כלום (כרב כהנא) ואינו מטריף. תשובה – כשר כי החצי נחשב שחיטה שלמה (בעוף) – כרב.
              4. מצא חצי קנה פגום, שוחט עוד קצת וכשר, מכאן שחצי אינו מטריף. נסיון תשובה של רבא – לחלק בין מה מצריך למה נחשב שחיטה, אך דוחה אביי – אם בטריפה צריך רוב ממש, כל שכן שבשחיטה.
              לכן שיטת רב נדחתה.

              B. מחלוקת רב ורב כהנא בנושא אחר – בחצי עם טמא בפסח ראשון –

              רב – יעשו בטומאה (כמו רוב), כי חצי עם לא נדחים לפסח שני כי אינם "איש איש".
              רב כהנא – יידחו, כי צריך רוב כדי לעשות בטומאה בפסח ראשון.

              ב. ביאור הכפילות במשנה שמספיק רוב – רישא בחולין וסיפא בקודשים.

              A. ראיות שדווקא הרישא בחולין והסיפא בקודשים:

              1. רב כהנא – מהלשון "שחיטה" ביחס לעוף ברישא (ולא מליקה).
              2. רב שימי בר אשי – "אחד בעוף" ברישא, ואילו בעולת העוף מולקים שני סימנים.
              3. רב פפא – מר"י (באמצע המשנה) מצריך חיתוך סימנים ורבנן לא, ואילו בקדשים גם רבנן יצריכו.[1]
              4. רב אשי – מהמשנה הבאה שאומרת שלכתחילה לא ישחט שניים יחד, וזה דווקא בקודשים (בחולין מותר).

              B. ר"ל הראה את ההוה אמינא שבקודשים נצריך לשחוט את כל הסימנים סביב משנה ביומא, שנתנו לכהן אחר לסיים את השחיטה.

              שאלה – מה ההוא אמינא שזה מעכב, הרי אם זה מעכב אז הכה"ג חייב לעשות זאת?
              תשובה – ההו"א שזה מעכב בקודשים זה רק מדרבנן.

               

              [1] א. יש לשים לב, שגם למסקנה שאין צורך בכל הסימן גם בקודשים, זה לא סותר את דעת רב פפא שצריך וורידים, כי חיתוך הוורידים אינו חלק מתהליך השחיטה. ב. לא ברור האם רב פפא מתייחס דווקא לעוף (כרב חסדא בביאור ר"י בכח:) או גם לבהמה. ג. אחרונים אומרים שיתכן ששאר האמוראים שהביאו ראיות אחרות חולקים על רב פפא וסוברים שגם בקודשים לא צריך חיתוך הוורידים.

               

              השיעור חולין דף כט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

              17 min
            7. חולין דף כח – גמרא דף יומי

              לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

              תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

              להקדשת שיעור ליחצו כאן

              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_028.mp3

              Download

               

              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

              סיכום הדף היומי, חולין דף כח

              (כז: 8 שורות מלמטה – כח: 13 שורות מלמטה)

              הקדמה – שחיטת חיה מהתורה

              היקש בין בהמות לחיות (צבי ואיל):

              1. דברים יב – כא – כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך… כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך… כב – אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הטמא והטהור יחדיו יאכלנו.
              2. בפסולי המוקדשים –  דברים טו – "וכי יהיה בו (בבכור) מום… לא תזבחנו לה' אלוקיך. בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו, כצבי וכאיל. רק את דמו לא תאכל, על הארץ תשפכנו כמים".

              חלק א – שחיטת עוף מהתורה

              ר' יצחק בן פנחס – אין שחיטה לעוף מן התורה.

              (רש"י – צריך חיתוך סימנים, אך מותר עקירה, דריסה וכו').

              א. מקור וקושיא עליו:

              ויקרא יז,יג – "ואיש… אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל, ושפך את דמו וכיסהו בעפר" – מספיק לשפוך דמו גם ללא שחיטה כשרה.

              קשה – למה לא בחיה?

              הרי בשניהם יש הקש שצריך שחיטה:
              בחיה – ראה הקדמה.
              בעוף – (ת"ק שראינו אתמול) – "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה.
              ובשניהם יש את הלימוד של "ושפך את דמו" – שלא צריך!
              תשובה – בויקרא יז – עוף צמוד לשפיכה ולכן רק בו לא צריך.

              ב. קושיות מברייתות:

              1-2. משנה וברייתא שבנחירה לא צריך כיסוי דם.
              תשובה – לא מדובר בעוף, אלא בחיה או בהמה.
              3. מלק בסכין – מטמאה כנבילה.
              והרי מליקה בסכין אינה גרועה מנחירה, למה היא נבילה (ולא רק טריפה)?
              אכן זאת מחלוקת תנאים, כדלקמן.

              ג. מחלוקת התנאים –

              ר"א הקפר – אין – יש היקש בין צבי ואיל (ראה הקדמה), אך לעוף לא.
              רבי – יש –  (דברים יב, כא) – כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך… כאשר ציויתיך, ואכלת בשעריך… – מכאן שזה הלמ"ס.
              (וכן ת"ק שראינו אתמול – "זאת תורת הבהמה והעוף" – עוף הוקש לבהמה)

              חלק ב – סימן אחד בעוף – דווקא וושט או מה שרוצה?

              א. המחלוקת

              רב אדא ב"א – וושט (אחד = הסימן המיוחד, שנקב קטן מטריף),
              ר"נ – או קנה או וושט (אחד = איזה שרוצה).

              ב. ראיות שדווקא וושט (רב אדא ב"א)

              1. שחט את הוושט ואח"כ נשמטה הגרגרת וכו' (ראינו בדף י) – ואין שם מקרה הפוך של שחט את הגרגרת. תשובה – כי דרך הגרגרת להישמט ולא להפך.
              2. "ר"י אומר בעוף עד שישחוט את הוושט ואת הורידין" (כמשנתנו). תשובה – פשוט יותר קל, כי הוושט ליד הורידים.

              ג. ראיות שאו קנה או וושט (ר"נ)

              1-2. ברייתות בהם הקנה כבר חתוך (כי חתך חצי או כי פגום) וגומר השחיטה וכשר. לכאורה מדובר בעוף, ומספיק הקנה. דחייה – מדובר בבהמה, והכוונה שחותך גם הוושט.
              3. כיצד מולקים (כא.) – חתך שדרה ומפרקת וכו' עד שמגיע לוושט או לקנה.
              דחייה – (בהתחלה אומרים תיובתא, אבל בכ"ז דוחים) – אולי דווקא במליקה כי שם כבר חתך המפרקת ומספיק דבר קטן כדי להורגה.

              ד. למעשה – ראיה לר"נ מסיפור:

              רבא הסתפק באווז שצווארו מדמם איך יבדקו הוושט – הרי צריך לבדוק אחרי השחיטה מתוך הוושט, אך יש חשש "שמא במקום נקב נקב". אמר לו רב יוסף בנו – יבדקו הקנה וישחטו הקנה ויבדקו את הוושט אח"כ.

              (כח: 8+)

              חלק ג – ר"י – עד שישחוט את הוורידים

              א. וכן רב חסדא – זה לא חלק מהשחיטה, אלא כדי להוציא הדם – ודווקא בעוף (שצולהו כאחד ולא אבר אבר).
              a. קושיות על רב חסדא מהמשנה ושתי ברייתות שהוורידים בשחיטה.
              תשובה – הכוונה שמנקב בשעת השחיטה (אז הדם חם ונוח לצאת).
              b. תניא כוותיה – ר"י דווקא בעוף.
              ב. במקביל – בעי ר' ירמיה – האם יש בזה פסולי שחיטה (שהייה, דריסה)?
              ר' אלעזר/רי"ח – לא, ויכול לנקב בקוץ (כי זה רק להוציא הדם).

              השיעור חולין דף כח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

              15 min
            8. חולין דף כז – גמרא דף יומי

              לעילוי נשמת נפתלי בנדעט בן כתריאל ז"ל,

              תלמיד חכם ירא שמים ואהוב על הבריות

              להקדשת שיעור ליחצו כאן

              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_027.mp3

              Download

               

              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

              סיכום הדף היומי, חולין דף כז

              (כז. תחילת פרק השוחט – כז: 8 שורות מלמטה)

              א. המשנה – כמה סימנים

              בהמה – רוב שני סימנים, עוף – רוב סימן אחד (ר"י – גם ורידים).

              לשון "השוחט" (בדיעבד) – 1. על אחד בעוף. 2. על רובו.

              ב. מניין לשחיטה מן הצוואר?

              [את כל המקורות הבאים הגמרא דוחה: 1. דחיות מקומיות. 2. מניין נלמד את הפסולים בשחיטה. אלא זה הלמ"ס, ואח"כ מביאים לימוד אחר מאותם מקורות].

              המקור

              איך לומדים

              הדחייה המקומית

              מה לומדים למסקנה

              1. רב כהנא

              ושחט את בן הבקר (ויקרא א,ה)

              ממקום ששח חטהו – נקה, הוצא דמו (וחטא את הבית, תחטאני כאזוב).

              אולי זה:

              1. זנב. דחיה – שהיה זקוף ושח.
              2. אוזנו. דחיה – דם הנפש (בקרבן). דחיית הדחייה – יחתוך מאוזנו עד מקום דם הנפש.

              שלא יעשהו גיסטרא (יוריד הראש לגמרי)

              2. רב יימר

              וזבחת מבקרך ומצאנך (דברים יב,כא)

              ממקום שזב – חתהו (שוברהו – "אל תירא ואל תחת")

              אולי זה:

              1. חוטמו. דחייה – דווקא זב על ידי  החיתוי.
              2. מליבו.

              3. דבי רי"ש

              ושחט את בן הבקר

              ושחט=וסחט,

              ממקום שסח

              אולי זה:

              1. לשון (וקורע עד דם הנפש).

              4. תני ר' חייא

              (ויקרא א)
              ו (בקר)- והפשיט את העולה וניתח אותה לנתחיה.
              ח – וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים, את הראש ואת הפדר (=חלב) על העצים…
              יב (צאן) – וניתח אותו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו, וערך הכהן אותם על העצים

              ראש מלמד שלמרות שהותז (שני סימנים) ולא היה בהפשטה, עדיין צריך לערוך אותם. מכאן שהותזו.

              [ועוד לימודים:
              ראשו ופדרו (פסוק יב) – שהם קודמים.
              פדר (פס' ח) – ששמים הפדר על מקום החת)]

              5. האי תנא – דתניא

              בסיכום של ענייני הקרבנות (סוף צו) – "זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים…" (ויקר יא, מו).

              ר"א – מעוף לבהמה:

              כמו שעוף הכשרו מהצוואר (מליקה ממול ערפו) גם בהמה.
              אך לא ממול ערפו כי "ומלק את ראשו ממול ערפו" – דווקא בעוף,
              זאת – שלא כשר בסימן אחד.

              ת"ק – מבהמה לעוף:

              שיש שחיטה בעוף.
              זאת – שלא צריך שני סימנים

              (כז: באמצע)

              ג. סימן אחד בעוף

              A. בברייתא הנ"ל – לת"ק – זאת – שלא צריך שני סימנים. לר"א כנראה יש מקור אחר.

              B. תני בר קפרא – עוף נמצא בין בהמה (2 סימנים) לדגים (שום סימן) והוקש לשניהם ועושים פשרה – סימן אחד.
              בדומה לזה, דרש עובר גלילאה – בהמה מהאדמה – 2, דגים מהים – 0, עוף מרקק (בוץ)– 1.

              C. השלמות:

              a. מניין שדגים בלי שום סימן –

              הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף.
              (ואמנם גם לגבי השלו כתוב אסיפה, אך כאן זה כתוב כתחליף לשחיטה).

              b. מניין שעוף נולד מרקק

              • ראיה מציאותית – יש לו קשקשים ברגליים.
              • ראיה מהפסוקים – הקונטריקון הרומאי טען שיש סתירה:
                • בפרק א – וַיֹּאמֶר אֱלקים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ… (כ),
                בפרק ב – וַיִּצֶר ה' אלוקים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ (יט).
                תשובות ר"ג:
                1. נברא מרקק (בוץ).
                2. נבראו מהמים, ובפרק ב עוף הוזכר רק כי האדם קרא לו בשם.

                השיעור חולין דף כז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                17 min
              • חולין דף כו – גמרא דף יומי
                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_026.mp3

                Download

                להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן

                סיכום הדף יומי, גמרא חולין כה

                (כה: במשנה הראשונה – כו: סוף פרק הכל שוחטין)

                דין א במצב A ודין ב במצב B

                חלק א – שקדים, שותפים ותפוסת הבית, קטנה ונערה, יו"ט ושבת

                א. שקדים מרים/מתוקים בתרו"מ

                משנתנו + ת"ק

                רי"ש

                מרים

                מתוקים

                קטנים

                חייבים

                פטורים

                שניהם פטורים

                גדולים

                פטורים

                חייבים

                שניהם חייבים (ניתן למתק את הגדולים)

                ג. קלבון במחצית השקל ומעשר בהמה

                שותפים – חייבים בשני קלבונות (לר"מ) ופטורים ממעשר בהמה,
                תפוסת הבית – פטורים משני קלבונות וחייבים במעשר בהמה.
                [לרבנן (שקלים א,ו) – גם שותפים חייבים בקלבון אחד].

                ד-ה. קטנה, נערה ובוגרת

                 

                קטנה

                נערה

                האם האב מוכרה לאמה

                מוכר

                לא מוכר

                קנס בנאנסה או נתפתתה

                אין קנס (ר"מ)

                (רבנן – מג' שנים יש קנס)

                יש קנס

                האם ממאנת

                ממאנת

                לא ממאנת (ר"מ)

                (רבנן – ממאנת עד שירבה השחור על הלבן)

                האם חולצים לה

                לא חולצים

                חולצים

                ו. יום טוב ביום שישי מול ביום ראשון

                יו"ט ביום שישי

                יו"ט במוצ"ש

                תוקעים

                לא תוקעים

                לא מבדילים

                מבדילים

                הערות:

                A. לגבי התקיעות

                בשבת רגילה:
                תקיעה- לבטל המלאכה בשדות, תרועה – לבטל המלאכה בעיר, תקיעה – הסרת הקדירות ולהדליק נרות, תקיעה תרועה תקיעה – להבדיל בין קודש לחול.
                בין יו"ט לשבת –
                אמוראים – עושים יותר צפוף – רב יהודה – מריע מתוך תקיעה, רב אסי – בנשימה אחת.
                מיתיבי – תוקעים ולא מריעים. תשובה – הכוונה שמריעים בשינוי.

                B. הבדלה בין שבת ליו"ט (המודגש להלכה).

                במשנה – ת"ק – בין קודש לקודש, ר' דוסא – בין קודש חמור לקודש קל.
                בגמרא – איפה השינוי – רב יהודה ור"נ – רק בחתימה, רב ששת – גם בפתיחה.

                חלק ב – מתי תמד נחשב יין?

                א. נפקא מינות –

                1. מותר לקנות יין במעשר שני.
                2. שלושה לוגים יין לא פוסלים מקווה.
                3. אי אפשר לטהר יין על ידי השקה במקווה.

                ב. הקריטריונים

                A. היחס בין המשנה לברייתא
                במשנה – החמצה,
                בברייתא – ת"ק – כמות, ר"י – גם בלי כמות.

                ביאור הברייתא והיחס למשנה

                ר"נ –

                לפי כולם צריך החמצה (אך מספיק עתידית),
                המחלוקת היא האם צריך גם כמות.
                ולגבי המשנה – 1. רבה – המשנה כר"י. 2. רבא – המשנה כרי"ח בן נורי שדורש החמצה בפועל (-שזה סימן למראה).

                [לגבי מה רי"ח ב"נ אמר זאת (לא לגבי תמד, אלא-)

                שלושה לוגים מים שאובים שחסרים קצת (קורטוב) והשלים אותם מים או יין, ונפלו למקווה, האם נחשבים כמים ופוסלים?
                לת"ק – לא,
                לרי"ח ב"נ – אם נראים כמים – מים, נראים כיין – יין]. 

                ר"א –

                לפי כולם החמצה (עתידית) מחשיבה אותו כיין,
                המחלוקת האם אפשר כמות במקום החמצה.
                (לפי"ז המשנה יכולה להיות גם כרבנן)
                [ר"י – כיוון שזה רק ספק אם יחמיץ, לא יפריש מתמד אחד על תמד אחר].

                השיעור חולין דף כו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                22 min

              About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

              From the publisher's feed

              הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.