הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת זאב בן משה הלוי ז"ל שיום פטירתו כו אדר

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סג: תחילת פרק ר' ישמעאל – סה. במשנה)

(רוב המפרשים – מדאורייתא אין צורך לצמצמם ("הותרה", השאלה אם מדרבנן מצמצמים)

המשנה –

רי"ש –

רבא – זה כי מצמצמים חילול שבת (בקצירה, טחינה וכו'),

רבנן – גם בחול מנפים מ3 – זה מספיק מהודר.

א. רי"ש הוא כמו תנא נוסף שגם אומר מצמצמים –

דחייה –

מצד שני – אולי שם מצמצמים ולא מפשיט הכל, כי המשך ההפשטה לא מועיל לקרבן עצמו אלא רק בשביל הבשר הנאכל,

בשבת –

ר' חנינא סגן הכהנים – מצמצמים חילול – וקוצרים באחד,

ואילו רבנן – גם בשבת ב3 – לא מצמצמים בחילול.

דחייה –

מצד שני – אולי שם מצמצמים (כי זה רק לטובת צורך חיצוני – פרסומי מילתא), ואילו אצלנו לא מצמצמים כי זה לטובת המצווה עצמה שתהיה יותר בהידור.

(סד. מעל האמצע)

רבנן – מחללים (לא מצמצמים חילול שבת)

דחייה –

מצד אחד – אולי אצלנו מצמצמים ושם לא – כדי שלא להכשילם לעתיד לבוא (שלא יבואו גם כשלא נראה בעליל)

מצד שני – אולי שם מצמצמים ואצלנו לא –

(סד. מתחת לאמצע, איתמר)

ב. מקרים בהם חילל יותר מדי –

מה החידוש – שאפילו אם:

קשה – והרי רבה אמר שאם שחט את הראשונה הכחושה, שוחט לכתחילה את השנייה השמנה כי זה יותר מהודר!

תשובות – משנים את האמירה הראשונה:

(סד. שליש תחתון)

האם הולכים לפי מעשיו – ובפועל הרי באמת הראשונה כחושה ומותר היה לשחוט את השנייה,

עונה רב אשי –  זה כמו במקרה הבא:

רבא – חייב, כי התכוון לדגים, והולכים לפי מחשבתו.

רבה – פטור,

גירסא שנייה – כי הולכים לפי מעשיו, וגם במקרה של השחיטה פטור.

גירסא ראשונה – גם לרבה הולכים לפי מחשבתו, אלא ששם פטור כי מן הסתם שמע על התינוק וכיוון גם לזה,

(סד. 6-)

[והרי מקודם רבה הלך לפי מעשיו (כדי לפטור את הדייג)?

(סד. 3-)

(סד: במשנה)

ורק אם אין שעורים שבשלו – יביאו מרחוק.

א. למה צריך מקרוב –

(סברא זו שייכת רק בעומר ולא בשתי הלחם)

(סברא זו שייכת גם בשתי הלחם, וכפשט המשנה שגם אותן מביאים מקרוב).

ב. פירוט המעשה שבו הביאו מגגות צריפין

ת"ר – היתה מלחמת אחים בין הורקנוס מבחוץ (שנעזר ברומאים) ואריסטובלוס מבפנים (שניהם מבית חשמונאי)

ומרחיבה הגמרא – תחילה לא ידעו מאיפה ישיגו שעורים וחיטים לעומר/שתי הלחם,

הרחבה לגבי מרדכי –

החכמים חשבו שכולן התכוונו לזיבה (חטאת ועולה),

אך מרדכי הסביר – התכוונו לעולות בתור תודה שניצלו –

ובדקו עם הנשים והתברר שהוא צדק.

(סה. 1+)

השיעור מנחות סד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת זאב בן משה הלוי ז"ל שיום פטירתו כו אדר

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נט. במשנה –

רוב המנחות – שמן ולבונה

מנחות הנדבה – 1. מנחת סולת. 2. מחבת. 3. מרחשת. 4-5. תנור (חלות או רקיקין).

מנחת כהן משיח (מנחת חביתין)

מנחת העומר

מנחה רגילה של אנשים מיוחדים – כהנים (עולה כליל), גויים (כרי"ס הגלילי שמביאים מנחות), נשים.

מנחת נסכים – שמן ללא לבונה

לחם הפנים – לבונה ללא שמן

שתי הלחם, מנחת חוטא וקנאות – לא שמן ולא לבונה

א. רב פפא – יש 10 סוגים במנחות שבאות שמן ולבונה,

וזה לאפוקי מר"ש שאומר שבמאפה תנור יש 3 אפשרויות – חלות, רקיקין, חלות ורקיקין חצי חצי.

ב. ת"ר – מקור

מפורש בתורה:

למה שנאמר שיש –

גמרא – נעשה קל וחומר מאחד לשני,

אבל תוס' – גם ללא הקל וחומר (שהוא קצת מוקשה) – יש בניין אב מאחד לשני.

המקור – כתוב לגבי מנחת העומר – "וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה" (ויקרא ב, טו), ומדייקים:

"עָלֶיהָ שֶׁמֶן" – ולא על לחם הפנים, ששם יש רק לבונה, ולא שמן

(נט. שליש תחתון)

ושואלים על שניהם – למה לא מיעטו את מנחת כהן (ולרש"י – גם נשים וגויים)?

ועונים על שניהם – במנחת כהן יש לימוד שיש לו שמן ולבונה:

דחייה – גם לחם הפנים/מנחת נסכים דומים למנחת העומר בדברים אחרים (נפרט בטבלה בהמשך).

(5- נט.)

מִנְחָה – לרבות המנחה ביום ה8 למילואים שצריך לבונה (השמן כבר מפורש בתורה)

שאלות –

לגבי המילואים – אולי זה בא למעט?

תשובה – ברירת המחדל היא שלא צריך, כי לא לומדים שעה מדורות,

לגבי שתי הלחם – שואלים כמו מקודם – למה לא למעט מנחת כוהנים?

ועונים כמו מקודם:

דחייה – העומר גם דומה לשתי הלחם בדברים אחרים (ורבים יותר!)

פירוט הדמיון

השיעור מנחות סג – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת הרבנית דינה הכהן זצ"ל,

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נט. במשנה –

רוב המנחות – שמן ולבונה

מנחות הנדבה – 1. מנחת סולת. 2. מחבת. 3. מרחשת. 4-5. תנור (חלות או רקיקין).

מנחת כהן משיח (מנחת חביתין)

מנחת העומר

מנחה רגילה של אנשים מיוחדים – כהנים (עולה כליל), גויים (כרי"ס הגלילי שמביאים מנחות), נשים.

מנחת נסכים – שמן ללא לבונה

לחם הפנים – לבונה ללא שמן

שתי הלחם, מנחת חוטא וקנאות – לא שמן ולא לבונה

א. רב פפא – יש 10 סוגים במנחות שבאות שמן ולבונה,

וזה לאפוקי מר"ש שאומר שבמאפה תנור יש 3 אפשרויות – חלות, רקיקין, חלות ורקיקין חצי חצי.

ב. ת"ר – מקור

מפורש בתורה:

למה שנאמר שיש –

גמרא – נעשה קל וחומר מאחד לשני,

אבל תוס' – גם ללא הקל וחומר (שהוא קצת מוקשה) – יש בניין אב מאחד לשני.

המקור – כתוב לגבי מנחת העומר – "וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה" (ויקרא ב, טו), ומדייקים:

"עָלֶיהָ שֶׁמֶן" – ולא על לחם הפנים, ששם יש רק לבונה, ולא שמן

(נט. שליש תחתון)

ושואלים על שניהם – למה לא מיעטו את מנחת כהן (ולרש"י – גם נשים וגויים)?

ועונים על שניהם – במנחת כהן יש לימוד שיש לו שמן ולבונה:

דחייה – גם לחם הפנים/מנחת נסכים דומים למנחת העומר בדברים אחרים (נפרט בטבלה בהמשך).

(5- נט.)

מִנְחָה – לרבות המנחה ביום ה8 למילואים שצריך לבונה (השמן כבר מפורש בתורה)

שאלות –

לגבי המילואים – אולי זה בא למעט?

תשובה – ברירת המחדל היא שלא צריך, כי לא לומדים שעה מדורות,

לגבי שתי הלחם – שואלים כמו מקודם – למה לא למעט מנחת כוהנים?

ועונים כמו מקודם:

דחייה – העומר גם דומה לשתי הלחם בדברים אחרים (ורבים יותר!)

פירוט הדמיון

השיעור מנחות נט – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת הרבנית דינה הכהן זצ"ל,

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נו: 4- עד נז: שליש תחתון)

ראינו במשנה (נה.) שלא רק שאסור להקריב מנחת חמץ, אלא יש גם לאו על עצם ההחמצה של המנחה (לפני הקמיצה), של הקומץ, ושל השיריים (וראינו שיש לאו על הלישה, העריכה והאפייה).

כלומר לא רק על לישה חייב (שזאת פעולה ממש),

לגבי הדמיון לשבת –

תשובה – ר' אמי התכוון שזה דומה ולא דומה:

תשובה:

קשה – והרי אם קדח 2-3 חורים חייב, ולכאורה זה כי מצרפים? (שהרי בחור אחד אין שימוש).

תשובה – בקדיחה זה לא כי מצרפים,

ראיה – מהקדיחה שכן מצרפים.

דחיית הראיה – שם זה לא כי מצרפים אלא כי יש שימוש לחור אחד כנ"ל.

(נז. שליש תחתון)

המקור:

הפסוק במשנה – "כׇּל־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ…" (ב, י – במנחת מרחשת)

הברייתא מרחיבה –

אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' – הקומץ

כׇּל־הַמִּנְחָה – גם על כל המנחה (גם לפני הקמיצה וגם הקומץ)

כׇּל־הַמִּנְחָה – גם בשאר מנחות (הנקמצות)

אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' – כשרה ולא פסולה.

(נז. רבע תחתון)

דיונים על הדינים:

א. לגבי "כשרה ולא פסולה" –

בעי רב פפא – אם חימצה (-לש), ויצאה, ואז חזר וחימצה (-אפה) – האם חייב גם על החימוץ השני?

מצד אחד – אולי מתעלמים מהחימוץ השני,

מצד שני – אולי מתעלמים מההוצאה,

תיקו.

(נז. 7-)

ב. לגבי "אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'" – שהכוונה לקומץ,

תיקו.

ג. אם מ"המנחה" לומדים שגם המנחה לפני (ואחרי) הקמיצה, אז למה בעצם צריך את "אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'"?

לכדתניא – לרבות מנחות שלא נקמצות (ולכן שונות ממנחת מרחשת שבפסוק) –

רי"ס הגלילי – מנחת נסכים, שעולה כליל.

ר"ע – לחם הפנים, שנאכלת כולה.

(נז. 1-)

א. לגבי מנחת נסכים –

הרי במנחת נסכים יש הרבה שמן, ולכן לא היה צריך לשים מים,

תשובה – אמנם לא צריך לשים מים, אבל מותר (יחד עם השמן),

(נז: 3+)

ב. לגבי לחם הפנים –

הרי לחם הפנים לא התקדש (בקדושת הגוף) אלא לאחר האפייה.

למה התקדש רק אחרי האפייה –

עונה רי"ח – נהפוך את הדעות, ורי"ס הגלילי הוא שאמר את לחם הפנים, ולדעתו כלי יבש כן מקדש.

(נז: 9+)

דיונים:

"וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם" (במדבר ז, א) – בא למעט:

ר' יאשיה (כרי"ס הגלילי)

ר' יונתן –

(לומד משתי הלחם של שבועות –

(ור"ע –

(נז: באמצע)

[למה רי"ח לא אמר גם שר"ע כר' יונתן? (שיבש לא מקדש)

(נז: אחרי האמצע)

תשובה – אפשר ללוש בכלי של חול,

קשה – אם אפשר לעשות גם בכלי של חול, אז אולי מה שכתוב בשתי הלחם שמתקדש רק באפייה זה רק במקרה שלשו בכלי חול, אבל אם היו שמים בכלי שרת (גם יבש) היה מתקדש?

תשובה –

בשתי הלחם אי אפשר לבחור, כי כתוב שצריך עשרון – כלומר כלי שרת של עשרון.

אבל בלישה של לחם הפנים במים אפשר לבחור בכלי של חול, כי לא כתוב בשום מקום שצריך ללוש בכלי.

השיעור מנחות נז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לזכות ולשלום היימנוט אמונה בת באנ'צי קסאו, בת 11, שנעלמה במקום מגוריה בצפת לפני שנתיים, ביום ט"ז אדר א' תשע"ד, (25.2.24), ולא נודעו עקבותיה עד כה.

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

צריך שאור. הבעיה היא שלמנחה יש שיעור (עשרון סולת), ואם יביא שאור מבחוץ, יוצא שזה יותר מהשיעור. לכן:

ר"מ – ישים עשרון סולת בכלי,

ואילו ר"י – זה לא מחמיץ מספיר טוב.

ר"י – יביא שאור מבחוץ,

ואילו ר"מ – זה יוצא שיש יותר או פחות קמח (נסביר בגמרא),

ומסביר רב חסדא –

אם יעשה את השאור עבה (סמיך), זה תופס פחות מקום מהקמח היבש, וכך כשממלא סולת עד הסוף – בעצם יש לו שם יותר סולת ממה שצריך.

ואם יעשה אותה רכה (הרבה מים), היא תופסת יותר מקום מסולת היבשה, ואז כשממלא סולת עד הסוף – בעצם יש לו פחות מהשיעור.

ואילו ר"י – מסתכלים על איך שזה עכשיו, ולא על איך שזה כשהיה יבש.

תשובה – גזירה, כי מי שיראה שהוא מכניס שאור מבחוץ לא יודע שהוא לקח אותו מבפנים,

לכן גזרו שלא יהיה שלב שמביא משהו מבחוץ לתוך כלי מלא,

לר"מ – לוקח מבפנים ולא מוציא,

לר"י – מביא מבחוץ, אבל לכלי ריק.

(נג: 1-)

א. האם אפשר להחמיץ במיץ תפוחים (במקום בשאור שהוחמץ במים)

(אגב, בפסח ידוע שמי פירות לא מחמיצים,

רבנן – לא,

ר' חנינא בן גמליאל/תרדיון – כן.

ב. כמי המשנה בתרומה – שאם החמיץ ברסק תפוחים של תרומה, זה מחמץ ולכן לא בטל אפילו באלף?

– לכאורה כר' חנינא שזה מחמץ.

– אך דוחה הגמרא – זה גם כרבנן,

כי רבנן לא אמרו שזה לא מחמץ כלל, אלא זה חמץ נוקשה (חמץ גרוע), והוא בדרגת ביניים –

מצד אחד – לא מספיק בשביל לחמץ מנחה,

מצד שני – כן מספיק כדי להחשיב את התרומה כמי שהשפיעה על העיסה ולא להתבטל.

(נד. 7+)

[במשנה ראינו לגבי שיעור השאור –

ר"י – לפי עכשיו, ולכן לא מפריע לו להביא שאור מבחוץ

ר"מ – לפי מקודם (כשהיה יבש), ולכן לא מביא מבחוץ.

אז עכשיו אגב זה נראה עוד שני מקומות שבהם הנושא עולה:

א. לגבי שיעור הקמיצה –

הקמיצה של מנחת חוטא (אין שמן) –

ר' אילא – קשה לקמוץ בדיוק,

הסבר המחלוקת:

רי"צ ב"א – הולכים לפי מה שעכשיו, ולכן פשוט קומץ את הבצק כרגיל.

ר' אילא – צריך לחשב לפי מה שהיה לפני הגיבול, וזה קשה.

ר' אילא – לא היה מים, וקשה לקמוץ בדיוק כי הסולת יכולה ליפול יותר ממה שצריך.

רי"צ ב"א – לא היה שמן, אבל היה מים, ולכן אין בעיה לקמוץ (לפי עכשיו)

(נד. מעל האמצע)

ב. לגבי שיעור טומאה

תנן התם (בעוקצין) – בשר שהתנפח או נתמעך – איך משערים אם יש להם ביצה ומטמאים אחרים –

רי"ח – כמו שהם עכשיו

קושיות על ר"ל:

תשובה לר"ל – זה רק מדרבנן.

והרי בסיפא (מצב הפוך) – "וכן בפיגול ונותר" (כרת, חטאת)?

(ויש כאן תרי דרבנן –

(נד. 6-)

אלא רבה מבאר את המחלוקת אחרת.

והמחלוקת כשהיה שיעור, הצטמק, ואז שוב חזר –

רי"ח – יש שיעור

ר"ל – כיוון שהיה שלב ללא שיעור, נדחה, ומדאורייתא אין שיעור (מדרבנן יש).

קושיות על התירוץ של רבה:

תיובתא.

(נד: שליש)

העיקרון:

אם לפי מה שהיה – צריך לפי מניין כשהיו באותו גודל

ולכאורה יש סתירה בין הרישא לסיפא:

רישא – אם מפריש מהתאנים (10) על הגורגרות (90) – יתן לפי מניין

אם לפי מה שהיה – מובן שלפי מניין,

כי בעבר כולם היו אותו גודל, ונותן 10 על 90 כאילו באותו גודל,

אבל אם לפי עכשיו – קשה,

כי עכשיו הגרוגרות קטנים יותר (כאילו 45),

מצד שני בסיפא – אם מפריש מהגרוגרות על התאנים – יתן פי מידה,

אם לפי מה שעכשיו – מובן שלפי מידה (20 על 90)

כי כאן לא מספיק לתת לפי מניין (10 על 90) כי הגרוגרות שנותן עכשיו קטנים מדי, אלא צריך לפי המידה של עכשיו.

אבל אם לפי מה שהיה – קשה,

למה שיתן 20, מספיק שיתן 10 לפי מה שהיה, והרי הוא מרבה במעשרות!

תשובות לסתירה הפנימית:

דחייה – בהמשך הברייתא מפורש שרי"ס הפריש 10 גרוגרות על 90 תאנים (המקרה של הסיפא) – מכאן שהמספרים הם 10 ו90, כלומר מדובר במעשרות ולא בתרומה (ששם המספרים אחרים).

אז את הסתירה הפנימית תירצנו,

אז אם לפי מה שהיה – אכן מספיק 10, ומדובר שהוא לא רצה לתת בעין יפה,

אבל אם לפי עכשיו – הרי 10 זה לא מספיק, צריך 20!

עונה רב דימי – אכן מוכח מכאן שלפי מה שהיה,

השיעור מנחות נד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לזכות ולשלום היימנוט אמונה בת באנ'צי קסאו, בת 11, שנעלמה במקום מגוריה בצפת לפני שנתיים, ביום ט"ז אדר א' תשע"ד, (25.2.24), ולא נודעו עקבותיה עד כה.

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(נב: תחילת פרק כל המנחות באות עד נג: 6-)

א. מניין שהמנחות באות רק מצה ושזה מעכב?

כדי שיעכב צריך שני מקורות:

מקור אחד –

            אבל מה המקור השני –

קושיות:

ר"י –

– ודאי ששיעור פסול למנחות (חמץ)

ר"י –

– כאן נאמר שהחידוש שבדיעבד כשר למנחות.

– כאן נאמר שהחידוש שבדיעבד כשר למנחות.

ב. מניין שיש מצוה חיובית ללוש כל הזמן שלא יחמיץ –

כי כדי ללמוד שמעכב ניתן לכתוב – "מַצָּה היא"

מזה שכתוב "תהיה" – מלמד גם שצריך להתעסק בו שלא יחמיץ.

(נג. מתחת לאמצע)

א. אמרו לר' פרידא שר' עזרא בדלת,

ר' פרידא לא התרשם מהייחוס, אלא רק אם הוא עצמו ת"ח,

"אָמַרְתְּ לַה׳ אֲדֹנָ-י" – כנסת ישראל רוצה שה' יחיזק לה טובה שפרסמה את ה',

ב. כששמע ר' עזרא את "אדירי" – נזכר בדרשה עם זה:

יָבֹא אַדִּיר – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה׳״.

וְיִפָּרַע לְאַדִּירִים – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַדִּירֵי כׇּל חֶפְצִי בָם״.

מֵאַדִּירִים – אֵלּוּ הַמִּצְרִים, דִּכְתִיב: ״צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים״.

בְּאַדִּירִים – אֵלּוּ מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם״.

יָבֹא יָדִיד – זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה׳״.

(נג: 1+)

בֶּן יָדִיד – זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: ״מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי״,

וְיִבְנֶה יָדִיד – זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: ״מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ״,

לְיָדִיד – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: ״אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי״,

בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד – זֶה בִּנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְבִנְיָמִין אָמַר יְדִיד ה׳ יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו״,

וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״נָתַתִּי אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי בְּכַף אוֹיְבֶיהָ״.

יָבֹא טוֹב – זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: ״וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא״.

וִיקַבֵּל טוֹב – זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם״.

מִטּוֹב – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: ״טוֹב ה׳ לַכֹּל״.

לַטּוֹבִים – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״הֵטִיבָה ה׳ לַטּוֹבִים״.

יָבֹא זֶה – זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: ״כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ״,

וִיקַבֵּל זֹאת – זוֹ הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה״,

מִזֶּה – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״,

לְעַם זוֹ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַם זוּ קָנִיתָ״.

(נג: שליש)

ג. הרחבה על הנאמר לאברהם – "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי"

ירמיהו יא, טו-טז – "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי. זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא יְהֹוָה שְׁמֵךְ לְקוֹל  הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו".

כשחרב הבית, מצאו ה' לאברהם ואמר "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?",

ענה ה' – ״זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה׳ שְׁמֵךְ״, מָה זַיִת זֶה אַחֲרִיתוֹ בְּסוֹפוֹ, אַף יִשְׂרָאֵל אַחֲרִיתָן בְּסוֹפָן.

ר' חייא בר' חיננא מקשה – אם כן שייכתב מילים

השיעור מנחות נג – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

עם כל הבשורות הטובות (והקשות לצערנו) והכניסות לממדי"ם והילדים בבית, אני מרגיש שזמן הלימוד של הדף ממש שומר על עוגן רוחני ונפשי. אני מעודד אתכם לא לוותר על זה גם בימים אלו.

אני בינתיים מכין את הדפים שמיד אחרי פורים (אגב, יש קצת אגדתא שמאוד רלוונטית לתקופה), ובינתיים מזכיר שהדרך היחידה שלנו להמשיך היא בזכות התמיכה שלכם.

נהגו לתת את זכר למחצית השקל למוסדות תורה, ונראה לי טבעי, שבתור מי שלומדים משיעורי אתר סיני — תשקלו להקדיש את המחצית שלכם לטובת השיעורים כאן (וכאן בארה"ב)

אני יודע, מחיר הכסף מאוד גבוה השנה, אבל תדעו שכל שקל באמת הולך לטובת המשך הפרוייקט.

שיהיו ימים שקטים ושמחים מלאי בשורות טובות ולימוד,

התרומות מוכרות למס כאן בישראל וכאן בארה"ב

השיעור מחצית השקל לאתר סיני – ההזדמנות שלכם לעזור להמשך השיעורים! הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת רחל בת יצחק

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מז. 1+ עד מז: שליש תחתון)

הסבר:

ההקרבה של הכבשים עושה ללחם שלושה דברים:

הנושא שלנו – אבל מה אם רק שחט לשמה וזרק שלא לשמה, מה זה עושה ללחם בשלושת הדינים הנ"ל.

א. ת"ר – הברייתא של ר"א בר"ש ורבי

ר"א בר"ש – השחיטה לבד לא עשה כלום (0%), הלחם עדיין רק קדושת דמים,

אסור באכילה, נפדה, לא נפסל ביוצא

רבי – השחיטה לבד עושה משהו – הלחם "קדוש ואינו קדוש":

אביי (מצמצם) – הלחם במעמד ביניים (50%) –

אסור באכילה ונפדה (כמו קדושת דמים),

רבא (מרחיב) – כמעט לגמרי קדושת הגוף (80%) –

רק אסור באכילה (כי לא 100% + הזריקה לא לשמה)

.

ר"א בר"ש – שהשחיטה לא עושה כלום –

"יַעֲשֶׂה" – עד שיעשה כל עשיותיו, כולל הזריקה.

(ו"זֶבַח" – שגם הוא מודה שהלחם צריך להיות קיים כבר בשעת השחיטה, ולא רק בזריקה).

רבי – שהשחיטה עושה משהו –

"זֶבַח" – מספיקה השחיטה.

(אם היה כתוב גם "זֶבַח יַעֲשֶׂה" – אכן צריך הכל,

(מז. שליש תחתון)

ב. דעת ר"ע –

לפי הדעות שראינו התשובה ברורה: לא!

עונה הגמרא – השאלה היא לפי תנא אחר – ר"ע,

(מז.

ומסביר רב ששת –

ר"א – הלחם רק פסול (יוצא) אבל לא פיגול

כי א"א להחיל פיגול על מה שכבר פסול.[1]

כפי שאמר במשנה במעילה (ו, ב) –

ר"ע – הלחם יהיה גם פיגול,

כי אמנם הם פסולים, אבל זה לא פסול בגופו אלא בגלל שיצא – ואפשר להוסיף לזה פיגול.

וכפי שאמר במשנה שם במעילה – שבאימורים שם יש פסול פיגול.

(מז: 5+ "מאי")

וכאמור, הגמרא ענתה שהשאלה שלו היא לפי ר"ע, לפי ההבנה של רב ששת:

לפי ר"ע, גם אם הלחם יצא, ואז זרק בפיגול, הזריקה מפגלת גם את הלחם.

עכשיו, כדי שיהיה פיגול, צריך להיות קדוש לגמרי (דרגה 10).

לא ייתכן שזה הזריקה, כי לא ניתן לקדש (או להשלים קדושה) בזמן שהוא בחוץ.

אלא כנראה שהשחיטה כבר קידשה אותו לגמרי (דרגה 10)

ממילא – שואל רבי שמואל ברי"צ:

כיוון שהשחיטה כן עושה 100% קדושת הגוף,

[או שלא, כי אולי ר"ע אמר שזה 100% ולכן פיגול – רק לחומרא, אבל להסיק מכאן גם לקולא להתיר באכילה – אולי לא][2]

מתקיף רב פפא – אפשר להבין את ר"ע ור"א אחרת,

(מז: 9+)

אולי כולם מודים שאם הלחם יצא ועדיין בחוץ – הזריקה לא תפגל אותו,

אלא המחלוקת ביצא וחזר:

ר"א (שסובר שלא מפגל את הלחם) –

ר"ע (שסובר שכן מפגל את הלחם) –

[קשה – הרי מה שמקדש אותו זה זריקת הפיגול,

תשובה – כבר דחו את דברי רב גידל-רב (במעילה ג:).

[1] באמת המשנה שם מדברת על שלושה דברים – האם יש פיגול, נותר וטמא,

[2] ממה שראיתי הגרי"ז לא מסביר את הצד הזה של הספק

השיעור מנחות מז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ר' ישראל צבי בן משה שטרן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מד: במשנה למטה – מה: 1-)

א. קרבנות המוסף בפרשת פנחס (במדבר כח)

חטאת: שעיר,

פסח, שבועות, ראש חודש – שני פרים,

(בסוכות הכל יוצא דופן: פרים – 13 עד 7, 2 אילים, 14 כבשים).

ב. בשבועות יש סט נוסף של קרבנות שבאים עם שתי הלחם (ויקרא כג, פרשת אמור)

חטאת: שעיר,

עולה: שבעה כבשים, שני אילים, פר אחד

שלמים: שני כבשים

מנחה: שתי הלחם

נסכם לגבי שבועות:

חטאת – בשניהם שעיר 1

לגבי האיל והפרים –

במוסף (בבמדבר) – איל אחד, שני פרים

(מה: שורה 5 אחרי המשנה ועד השליש התחתון)

מניין שאלו באמת שני סטים נפרדים? (ולא שהתורה פשוט חזרה על אותן הקרבנות)

(כתוב "ר"ע אומר" אבל מוחקים את זה).

כיוון שמספר הפרים והאילים שונה – מכאן שאלו שני סטים.

שאלות:

תשובה – כיוון שאלו סטים נפרדים, גם הכבשים נפרדים

תשובה – כיוון שהסדר שלהם בפסוקים שונה – מכאן שהם שונים:

בויקרא – שבעה כבשים, פר אחד, שני אילים

(חזרה למשנה בסוף מד:)

א. קשה – במה מדובר לגבי האילים –

ואם הכוונה לסוכות או עצרת (של ויקרא) – אכן יש שני אילים, אבל הם מעכבים! (בסוכות – "כמשפט/ם", בעצרת – "יהיו" ("וְהִקְרַבְתֶּם עַל־הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן־בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ…" (ויקרא כג, יח))

תשובה – צריך לחלק:

לגבי האילים – הכוונה לגבי בין שני הסטים של שבועות: שהאיל של במדבר לא מעכבים את האילים של ויקרא ולהפך.

אבל לגבי הפרים והכבשים – הכוונה גם שלא מעכבים בתוך אותו הסט (חוץ מסוכות שכאמור מעכבים).

(מה. 9+)

ב. ברייתא – מקור שהמוספים לא מעכבים זה את זה –

יחזקאל מו, ו-ז –

והרי בראש חודש מקריבים איל אחד, שני פרים ושבעה כבשים?

אלא בא ללמד שלא מעכבים,

הברייתא מסיימת שלומדים מ"יִהְיוּ" שכן מעכבים,

אך רש"י מבאר – אם כבר יש להם את המספר הנכון, אז חייבים להקריב את כולם.

(דילוג על ענייני יחזקאל: מה. מעל האמצע עד 6-)

ג. ר"ש במשנה – אם יש מספיק כסף לכל הפרים או לפר עוד עם נסכיו – עדיף עם הנסכים

(ר"ש לא בהכרח חולק על ת"ק, ודווקא מסתדר איתו, כי כאמור – הפרים לא מעכבים)

מקור – אותם פסוקים ביחזקאל (מו, ו-ז) –

והרי מידת הסולת לפר ולאיל שונה? (פר – 3 עשרונים, איל – 2 עשרונים)

(מה: במשנה)

תזכורת לרשימת קרבנות (ויקרא) –

חטאת: שעיר,

א. המשנה:

שאר הקרבנות לא מעכבים את שתי הלחם ולהפך,

ר"ע – הלחם מעכב את הכבשים, הכבשים לא מעכבים את הלחם

בגמרא נראה את המקור לדעתו.

ר"ש בן ננס – להפך: הכבשים מעכבים את הלחם, הלחם לא מעכב את הכבשים.

למה?

נראה מי מתיר את מי:

ב. בגמרא – מניין לר"ש שלא הקריבו את הקרבנות שבויקרא עד הכניסה לארץ?

מצד אחד לכאורה היינו אומרים – "עַל־הַלֶּחֶם" – שגם שאר הקרבנות תלויים בלחם ולהפך,

אלא למה כתוב "עַל־הַלֶּחֶם" אם אפשר גם בלעדיו?

ר"ט – שלא נתחייבו בשאר הקרבנות אלא כשנכנסו לארץ ונתחייבו גם בלחם (כר"ש במשנתנו).

(מה: שורה 5 אחרי המשנה, ר"ע אומר (ומוחקים את "ר"ע אומר").

תשובה – אלו שני סטים שונים של קרבנות (ופירטנו את זה בהקדמה).

(מה: שליש תחתון)

ג. עוד הסבר למחלוקת ר"ע ור"ש בן ננס –

בויקרא כג, כ –

"יהיו" מלמד שמשהו מעכב כאן –

למה כל אחד אומר כך:

ר"ע – הכוונה שהלחם מעכב את הכבשים,

ולמה לא למד כר"ש בן ננס –

ר"ש בן ננס – הכוונה לכבשים שמעכבים את שתי הלחם.

ולמה לא למד כר"ע –

(ואמנם עושים גזירות שוות גם כשזה לא בדיוק זהה, כמו ב"ושב הכהן" ו"בא הכהן", אבל כשאפשר – עדיף ביטוי זהה).

"לַה' לַכֹּהֵן" –

ר"ע – הכוונה ללחם, שכולו הולך לכהן

שהרי לא כתוב "לה' ולכהן",

ר"ש בן ננס – הכוונה לשני הכבשים (שלמים), שהולכים גם לה' וגם לכהן.

(חזרה מעמוד ב 1- לעמוד א מעל האמצע)

בחלק א הזכרנו את הפסוקים ביחזקאל מו, ו-ז, ששונים מהתורה ולמדנו מהשוני הזה כמה דינים,

א. שלושה פסוקים שלכאורה סותרים את התורה:

והרי בר"ח מקריבים פר לעולה, לא לחטאת?

רי"ח (ור"י בברייתא) – אליהו הנביא יענה בעתיד.

רב אשי (ורי"ס בברייתא) – הכוונה לקרבנות המילואים שיקריבו בימי עזרא כשיחנכו את בית שני,

והרי לכולם אסור, לא רק לכהנים?

רי"ח (שוב) – אליהו הנביא יענה בעתיד.

רבינא – הכוונה שאפילו לכהנים אסור,

איזה קרבנן מביאים ב7 בניסן?

רי"ח – הכוונה לפר העלם דבר של ציבור:

בְּשִׁבְעָה – שמביאים כשחטאו רוב השבטים (7), אפילו שזה לא רוב הקהל (כאחת הדעות בהוריות ה.).

בַחֹדֶשׁ – שמביאים אותו כשבי"ד הורו דבר חדש כמו להתיר את החלב.

מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי – שלא רק הורו ("פתי" – העלם דבר) אלא שגם עשו על פיהם ("מאיש שוגה" – שגגת מעשה).[1]

(מה. 10-)

ב. אמירה כללית – רב יהודה-רב – זכור חנינא בן חזקיה לטוב,

כי רצו לגנוז את ספר יחזקאל בגלל הסתירות שבינו לתורה,

[1] לא ברור לי אם יש דרשה זו למה צריך גם את הדרשה הקודמת ("חדש").

השיעור מנחות מה – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת שמחה ב"ר חיים יצחק ז"ל ואשתו טובה בת שלמה ז"ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(מד. 1+ עד מד: משנה שנייה למטה)

א. ת"ר – חילזון –

גופו – דומה לים (הצבע)

ב. תניא – ר' נתן: על כל מצווה, אפילו קלה, יש שכר בעולם הזה (ועוד יותר שכר בעוה"ב, שלא ידוע מה הוא).

אדם שהיה זהיר בציצית בא לאישה זונה יקרה, וברגע האחרון הציצית טפחה על פניו ועצר,

זה הרשים אותה, שאלה מי הוא ואיפה לומד,

וזה מתן שכרו בעוה"ז – שזכה באישה ובמצעות של כסף וזהב ובכספה (שליש שנשאר לה).

(מד. 10-)

ג. רב יהודה – טלית שאולה

עד 30 יום – פטורה מציצית, אח"כ חייבת.

רוב הראשונים (ולא רש"י) –

וזה כמו מזוזה – עד 30 יום פטור, אח"כ חייב,

וגם כאן רוב הראשונים – מהתורה פטור, אלא שאחרי 30 חייבו כי יחשבו שזה שלו.

(מד. 7-)

א. רב חסדא –

אך אמרו לו – באמת?!

ב. על חומרת מצוות תפילין (ועוד מצוות) –

רב ששת – מי שלא מניח תפילין עובר על 8 עשה – "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" X ארבעת הפרשיות (רש"י 1).

[ואגב –

4 בבמדבר טו –

"דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת.

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת־כׇּל־מִצְוֺת ה'…"

ועוד 1 בדברים כב –

"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ"

"…כֹּה תְבָרְכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם… וְשָׂמוּ אֶת־שְׁמִי עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"

"וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" כתוב פעמיים – בשמע (דברים ו) ובוהיה אם שמוע (דברים יא)

ריש לקיש – מי שכן מניח תפילין מאריך ימים

ישעיהו לח – "אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם (שם ה' עליהם בתפילין) יִחְיוּ…".

(מד: במשנה למעלה)

א. בנסכים – הסולת והשמן לא מעכבים את היין, ולהפך

[ברוב הקרבנות צריכים להביא גם מנחה (סולת ושמן) + יין. (ואפשר גם להביא בנדבה).

ב. אגב – מה מביא קודם –

רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין

מקורות:

ואילו מ"זֶבַח וּנְסָכִים" ילמדו את הדין של זעירי – שאפילו אם כבר שמו אותם בכלי שרת, לא התקדשו עד שחיטת הקרבן, וניתן עדיין להעבירם לטובת קרבן אחר.

רבי – קודם יין ואח"כ מנחה

ואילו החזרה של "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם" – בא ללמד שאת המנחה והנסכים מקריבים אפילו אחרי יום ההקרבה –

אם נתן בכלי שרת לפני ההקרבה – חייבים להקריב באותו יום,

דחייה כל המקור – הרי גם רבנן וגם רבי צריכים מקור גם לדין החלופי של השני?

דחייה – מה רבי יעשה עם זה?

רבנן – קודם מנחה ואח"כ יין,

רבי – קודם היין ואח"כ המנחה,

(ורק כשבאים עם הזבח מקדימים את המנחה – כי כיוון שכבר מקריבים את הקרבן על המזבח (אכילת מזבח), ממשיכים גם את המנחה שגם היא נאכלת על אש המזבח, בניגוד ליין שנשפכים לספלים).

(מד: רבע תחתון)

ג. בזריקת הדם – 4 הזריקות על המזבח החיצון לא מעכבות זו את זו, ואם נתן 1 – יצא

מקור – "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹקֶיךָ" – אפילו שפיכה אחת.

[1] (אמנם שרים עליהם כשבאים עם קרבן, ואילו כאן שבאים בלי קרבן זה ספק (ערכין יב.), אבל כיוון שכשבאים עם קרבן שרים – זה מראה על חשיבותם)

השיעור מנחות מד – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.