הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • מנחות כג – שיעור הדף היומי
    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_23.mp3

    Download

    (כג. שורה 3 – כג: שורה אחרונה)

    [תזכורת מאתמול 

    במשנה בכב. – קומץ שהתערב בקומץ/מנחת כליל (הבעיה זה מעבר השמן) –

    רבנן – לא בטל, ולכן כשר (עולין לא מבטלים זא"ז).
    ר"י – בטל, ולכן פסול (השמן חסר/רבה).

    קשה מזבחים –

    ת"ק – עולין לא מבטלים זה את זה, ר"י – מין במינו לא בטל.
    אז למה אצלנו לר"י בטל, הרי זה מין במינו?

    תשובה – כאן זה מין במינו + לא מינו – ובטל.]

    א. שם שמן במנחת חוטא

    A. המקור והמחלוקת –

    ויקרא ה,א – "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, כי חטאת היא").

    אם שם לפני קמיצה – פסולה.

    על הקומץ – רי"ח – פסול, ר"ל – כשר (וכך עושים לכתחילה).

    B. קושיא לר"ל –

    ברייתא דומה למשנה –
    קומץ חריבה וקומץ בלולה שהתערבו, ת"ק – יקריב (עולין לא מבטלים), ר"י – לא יקריב (מין במינו+לא מינו – בטל).
    והרי מה הבעיה כאן – שהשמן התבטל לתוך החריבה, ויוצא שזאת בעיה!

    תשובה – הכוונה לא לחריבה ממש (חוטא), אלא לחריבה באופן יחסי (בנסכים של פר ואיל – 2 לוג שמן לכל עישרון סולת, בנסים של כבש – 3 לוגים לכל עישרון).

    ב. קומץ שנחסר שמנו אך מחובר אליו

    שאלת רבא – סחט את הקומץ מהשמן על עצי המערה (ר' גרשום), והניח הקומץ על אותם עצים – האם חיבורי עולין כעולין ויצא יד"ח?

    תשובת רבינא – זאת מחלוקת רי"ח ור"ל – מעלה בחוץ איבר עם עצם שמשלימו לכזית, רי"ח – חייב (חיבור) ור"ל פוטר (לא חיבור).

    דחיית הגמרא – אולי אין קשר – מצד אחד שם נחשב חיבור כי העצם "ממין הבשר", מצד שני לא נחשב חיבור – אין מצווה להקטיר העצם (אם פרשה – לא מחזירה).

    תיקו.

    ג. A. משנה – תערובת של:

    1. מנחות לפני קמיצה – לא בטלות,
    ולכן – אם יכול לקמות מכל אחת בפנ"ע – יקמוץ. אם לא – פסול (שמא יקח מסולת השנייה).

    2. קומץ במנחה שלא נקמצה – הקומץ לא בטל,

    3. קומץ בשיריים – הקומץ לא בטל,
    בשני המקרים – לא יקטיר (אסור להקטיר מנחה שלא אמורה לעלות למזבח), אך אם הקטיר – הראשונה כשירה.

    B. חידוש בהבנת ר"י – הגדרה הלכתית ל"מין במינו"

    בפשטות – ר"י מגדיר מין במינו לפי החפצא (אצלנו – מראה),

    אבל, ר' חייא סובר שמגדיר מין במינו (גם) לפי המעמד ההלכתי,
    כלומר –
    כדי שיחשב מין במינו, צריך גם שמעמד של אחד יכול להשתנות לשני.
    למשל – נבילה יכולה להפוך למותרת כמו שחוטה, אם תסריח.
    (ור' חייא חולק על המשנה שלפיה ר"י אומר שדם חולין בקודישם זה מין במינו אפילו שלא יכול להשתנות (רש"י)).
    מי ישתנה –
    רב חסדא – הולכים לפי המבטל (הרוב) – שאם ישתנה למיעוט  – המיעוט לא בטל.
    ר' חנינא – הולכים לפי הבטל (המיעוט) – שאם ישתנה לרוב – המיעט לא בטל.

    ובדוגמא –

    נבלה שנפלה לשחוטה

    שחוטה שנפלה לנבילה

    רב חסדא

    בטלה

    לא בטלה

    ר' חנינא

    לא בטחה

    בטלה

    C. קושיות ממשנתנו

    במשנה ראינו כמה מקרים שבהם לא בטל, שזה ודאי כר"י, ונראה אם מדובר שאחד יכול להשתנות לשני:

    1. קשה לרב חסדא –

    מנחות לפני קמיצה – לא בטלות, ויקמוץ משתיהן  אם יכול.
    והרי אחרי שיקמוץ מאחת, יש תערובת שיריים (הרוב) ומנחת טבל (המיעוט), ולא בטל (כר"י).
    והרי הטבל יכול להפוך לשיריים – הבטל הופך למבטל –

    אז לר' חנינא זה טוב (לפי הבטל), אך לרב חסדא (לפי המבטל) קשה – למה אין ביטול?

    2. קשה לר' חנינא –

    קומץ במנחת טבל – הקומץ לא בטל.
    בפשטות כר"י,
    הטבל יכול להפוך לקומץ – המבטל הופך לבטל –
    אז לרב חסדא זה טוב (לפי המבטל), אך לר' חנינא (לפי הבטל) קשה – למה אין ביטול?

    3. קשה לשניהם –

    קומץ בשיריים – לא בטל כנ"ל.
    קומץ לא הופך לשיריים ושיריים לא לקומץ – קשה על שניהם!

    תירוץ ל-3 הקושיות:

    ר' זירא – לגבי שיריים – יש גזירה שווה שקומץ ושיריים לא בטלים זה לזה (בשניהם נאמרה הקטרה) (וכן לגבי מנחת טבל – שהרי מורכבת מקומץ ושיריים (שטמ"ק)).

    (ב 3+ בשורות הרחבות)

    D. קושיא ממצה – קשה לרב חסדא –

    תיבל מצה בתבלין – המצה לא בטלה,
    המצה (בהו"א – הבטל) יכולה להפוך לתבלין (בה"וא = המבטל) (אם תתעפש, שלא יכול לצאת בה יד"ח) –

    ראיה לר' חנינא – לפי הבטל!

    דחייה – המצה הרוב, ולכן לא בטלה לפי כולם.

    השיעור מנחות כג – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    19 min
  • מנחות כב – שיעור הדף היומי

    להצלחת נכדי היקר דוד רוט שחוגג בר-מצווה בט״ו בשבט,

    ולהבדיל לעילוי נשמת אבי מורי ר׳ שלמה זלמו אנגרמן ז”ל שיום פטירתו חל ב-כ״ד שבט,
    הוקדש על ידי אחד מלומדי השיעור.
    וכן לעילוי נשמת הורינו ר' מאיר ומרת אסתר לוגר מצפת
    הוקדש על ידי אחד מלומדי השיעור.

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_22.mp3

    Download

    (מנחות כב. 3 שורות מלמעלה – כג. 3 שורות מלמעלה)

    לרפואת יחיאל מיכאל בן צביה שרה

    השיעור היום מועבר ע"י ר' דובי שחור

    העצים שעל המזבח משל ציבור

    המקור: בעולת יחיד הכהנים ערכו את אברי העולה "על העצים אשר על האש אשר על המזבח", התורה מקישה בין העצים לבין המזבח.

    רבי אלעזר בן רבי שמעון לומד מההיקש: כמו שהמזבח הוא משל ציבור כך גם העצים והאש משל ציבור. ולא כמו נסכים שמגיעים משל יחיד.

    רבי אלעזר בן שמוע לומד מההיקש: כמו שהמזבח צריך להיות מחומרים שאף אדם לא השתמש בהם קודם כך גם העצים דוקא משל ציבור.

    נפק"מ: האם צריך דוקא עצים חדשים.

    עירוב של קומץ בקומץ – או עירוב קומץ במנחה שמוקטרת כליל

    לדעת ת"ק – אפשר להקטיר את הכל על המזבח ושתי המנחות כשירות כי בסופו של דבר כל התערובת אמורה הייתה להגיע להקטרה על המזבח.

    לדעת רבי יהודה – רק אם הבלילות שמהם עשויות המנחות שוות בצמיגות שלהם מותר להקריב את שתיהן והן כשרות, אבל אם במנחה אחת יש בלילה עבה ובשנייה יש בלילה רכה, הם בולעות אחת מהשנייה ואז שתי המנחות פסולות.

    [הגמרא הקשתה על המקור של שתי השיטות ונשארה בקושיא].

    קושיא על שיטת רבי יהודה – למה במשנה בזבחים אמר שמין במינו לא בטל, ואצלנו במנחות לא אמר כך ופסל את שתי המנחות שבלילתם דומה?

    והתירוץ של רבא המשנה שלנו לא מדברת על מקרה רגיל של מין במינו אלא על מקרה של מין במינו ודבר אחר, שם גם רבי יהודה מודה לחכמים שבטל.

    השיעור מנחות כב – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    11 min
  • מנחות כא – שיעור הדף היומי

    לרפואה שלימה לחייל חגי בן רונית הי"ו, יחד עם שאר החיילים שנפצעו

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_21.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
    להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

    סיכום הדף היומי, מנחות דף כא

    (כא. רבע עליון עד כב. 3+)

    חלק א – דם

    א. אתמול שני מקורות שדם לא צריך מלח –

    1. בברייתא א (כ.) – "מעל מנחתך" ולא על הדם.
    2. בברייתא ב (כא.) – רי"ש בן ריחב"ב – יש כלל פרט כלל שבין השאר מלמד שרק דברים שנשרפים באש המזבח צריכים מליחה.

      3. מקשה הגמרא – הרי גם בלי מקור ברור שלא צריך מלח, כי אמר זעירי – אם מולחים אותו נחשב כמו בישול וכבר לא ראוי למזבח,

      (וממילא לא עוברים על אכילתו, כי האכילה תלויה במזבח – "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי־הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר. עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל־נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא־תֹאכַל דָּם…" (יז, יא))

      תשובות –

      1. אם שם טיפת מלח זה עדיין ראוי למזבח,
        2. ולכן צריך מקור שגם טיפה לא צריך לשים.
      2. על פי אביי בסעיף הבא אפשר לתרץ:
        3. זה פסול רק בחטאות הפנימיות, אבל בחיצוניות ובחולין זה עדיין דם, ולכן צריך לימוד שגם בשאר לא שמים מלח.

         

        (כא. שליש)

        ב. גופא – זעירי – דם שבישלו אינו ראוי למזבח והאוכלו פטור

        איתיביה אביי – הקפה (הקריש) את הדם בחום ואכלו – האוכלו חייב

        תשובות:

        1. רבא –
          2. חימם באש (זעירי) – אינו דם, חימם בשמש (הברייתא) – עדיין דם (אם יערבב מים וירכך)[1]

          דחייה – הרי בזמן שהתקשה נדחה מהמזבח, ולכן נשאר דחוי (וכפי שאמר גם רי"ח לר' מני).

          1. אביי (ורבא מסכים) –

            2. בדרך כלל דם שחומם נחשב דם (כברייתא) – ולא משנה איך חומם, גם בחטאת חיצונה, וגם בחולין (כי ראוי לעבודה כחטאת חיצונה) –

            רבא-רב חסדא – מקור: "וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל־קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה…" (ד, ל – לגבי חטאת) – דם קרוש ראוי ללקיחה ונתינה.

            ואילו זעירי דיבר רק על חטאות פנימיות, שלא נחשב דם  –

            מקור: "וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת־אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה…" (ד, ו) – כי אינו ראוי לטבילה והזאה.

            ולגבי מי שאוכלו:

            לזעירי – האוכלו פטור

            רבא – האוכלו חייב, אפילו שהוא של פנימית, כיוון שראוי לחיצונית – האוכלו חייב.

            ומרחיב רב פפא – לפי זה – אפילו דם חמור שקרש האוכלו חייב – כי יש דם דומה שראוי לעבודה.

            (כא. רבע תחתון)

            ג. אגב – עוד אמירה של זעירי על דם – דם חוצץ, בין לח בין יבש.

            מיתיבי – דם לח לא חוצץ?

            תשובה – תלוי כמה זה לח –

            לח ממש – לא חוצץ

            לח דביק (סריך) – חוצץ

             

            (כא. 11-)

            חלק ב – עוד דינים במליחת קרבנות

            הפסוק (ב, יג) –

            "וְכׇל־קׇרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח,
            וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹקֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ,
            עַל כׇּל־קׇרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח"

            אתמול דרשנו את קרבן ומנחה, היום נדרוש את השאר:

            1. "בַּמֶּלַח תִּמְלָח" – לגבי כמה מלח צריך,

              2. שיכול "תבונהו", תלמוד לומר תמלח.

              מה היתה הווה אמינא ומה המסקנה:

              1. a. ההווה אמינא שצריך הרבה (רבה בר עולא – מלשון תבן בטיט, אביי – מלשון בניין)

                2. והמסקנה שלא צריך הרבה.

                אך דוחים – זה לא נכנס ללשון.

                1. b. רבא ורב אשי – ההווה אמינא שמספיק קצת (מלשון תבונה – שמספיק לאדם קצת תבונה),

                  2. והמסקנה שצריך יותר (אבל לא יותר מדי – לשים על שני הצדדים)

                  (אביי – וכן בהכשרת בשר מהדם לפני הבישול – לא צריך הרבה מדי ולא פחות מדי).

                   

                  1. "בַּמֶּלַח תִּמְלָח" – שלא במי מלח אלא במלח ממש.
                  2. "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח… תַּקְרִיב מֶלַח" – לגבי סוג המלח:

                    3. מצד אחד "וְלֹא תַשְׁבִּית" – שעדיף ממלח שאינו שובת (כלומר מלח סדומית (מלח ים דק) שאוספים אותו כל השנה

                    מצד שני "תַּקְרִיב" – שאם אין מלח סדומית אפשר מלח איסתרוקנית (מלח שחוצבים, והוא גס יותר).

                    1. עוד דרשות מ"תַּקְרִיב" –
                    2. a. תקריב – שבדיעבד מספיק כלשהו, אפילו גרגיר (לפי הפיסוק של הרמב"ם בגמרא)
                    3. b. מכל מקום (אפילו מחו"ל)
                    4. c. אפילו בשבת ובטומאה (בקרבנות ציבור שקבוע להם זמן)

                      5. (למה שנחשוב שאסור בשבת?

                      רשב"א 2 – כי זה מכשיר את הקרבן להקרבה, ונחשב תיקון.

                       

                      (כא: 1+)

                      חלק ג – מעילה ושימוש במלח

                      הקדמת שתי ברייתות מאמצע הסוגיה – נתחיל בשני:

                      (כא: 4 שורות אחרי האמצע ועד השורה הרחבה ה1)

                      1. דתניא – מי משלם על המלח – הבעלים או הציבור

                        2. הברייתא מתבלטת –

                        האם ללמוד מהלבונה, שהבעלים משלם

                        סברא – כמו שהלבונה באה בכלי אחד עם המנחה, כך גם המלח

                        או ללמוד מהעצים, שהציבור (המקדש) משלם,

                        סברא – כמו שהעצים באים בכל הקרבנות (ולא רק מנחות), כך גם המלח

                        תשובה – הציבור משלם,

                        מקור – גז"ש מלחם הפנים שהמקדש כמובן מממן: לגבי המלח – "ברית מלח עולם היא", לגבי לחם הפנים – "מאת בני ישראל ברית עולם".

                        (עכשיו שאנחנו יודעים שהצבור משלם, נראה בהקדמה הבאה איפה המלח לכל זה היה, ועוד דבר שבשבילו השתמשו במלח הציבורי)

                         

                        (כא: 10+ ל7 שורות)

                        1. דתניא – היו שלוש ערימות של מלח במקדש –
                        2. A. למליחה לפני ההקרבה –

                          3. על כבש המזבח – למליחת איברי הקרבנות לפני השלכתם מהכבש אל האש

                          בראש המזבח – למליחת שאר הדברים שמקריבים מראש המזבח (קומץ, לבונה, קטורת ועוד)

                          1. B. למליחה אחרי ההקרבה –

                            2. בלשכת המלח – למליחת עורות הקודשים שהכהנים קיבלו לפני שהם לוקחים אותם הביתה.

                             

                            (כא: מהשליש העליון לשורה 2 ברחבות)

                            1. האם הכהנים השתתפו במחצית השקל (שקלים א, ד) –

                              2. בן בוכרי – לא חייבים

                              (אבל אם יביא הוא לא חוטא בהבאת חולן לעזרה,

                              ולמה לא? הרי הוא חושב שזה מחצית השקל וזה טעות וזה לא יתקדש?
                              תשובה – הוא יודע שלא חייב, ומכוון להקדיש למרות זאת.

                              רי"ח בן זכאי – חייבים

                              אלא שהכהנים היו דורשים דרשה מוטעית לטובת עצמם,

                              שאמרו שכשכהן מביא מנחה – אז לא קומצים אלא היא מוקרבת כליל (ו, טז),
                              וכיוון שיש מנחות ציבור שאוכלים אותם (העומר, שתי הלחם ולחם הפנים),
                              אם נשתתף במחצית השקל – זה בעצם גם מנחה של כהן – ולא יוכלו לאכול אותם!

                              [הגמרא בירושלמי (שקלים א, ג) מבארת את טעותם:

                              הדין שמנחת כוהנים מוקרבת כליל זה רק במנחת יחיד, אבל כאן הם נותנים את הכסף לציבור וזה מנחת ציבור].

                               

                              (עכשיו נחזור להתחלה – כא: 1+)

                              א. ת"ר – מעילה במלח שמיעוד למליחה לפני ההקרבה

                              1. בזמן שהמלח בערימות לפני המליחה – זה קודשי בדק הבית ויש מעילה (מקדש דוד)
                              2. אחרי שמולחים והמלח על האיברים – זה הופך לקודשי מזבח וזה מעילה

                                3. והרי גם כאן כבר נעשית מצוותו?

                                אלא שיש לימוד שבכ"ז יש מעילה – "וְהִקְרַבְתָּם לִפְנֵי ה׳ וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַה׳״ (יחזקאל מג, מד) – המלח על הקרבן מוגדר גם הוא כעולה.

                                1. אחרי שמלחו, אם המלח נפל מהאיברים – כבר אין מעילה כי כבר נעשית מצוותו.

                                  2.  

                                  (כא: 5+)

                                  ב. תנן התם (בשקלים) – למרות שהמלח של המקדש כאמור הוא הקדש – התנו על המלח שהכהנים יכולים להשתמש בו,

                                  שמואל – משתמשים לקרבנם, אבל לא לאכילה

                                  פירוש א –

                                  כן לקרבנם – למליחת הקרבנות לפני ההקרבה,
                                  לא לאכילה – לטיבול בשר הקרבן אחרי ההקרבה

                                  קושיות:

                                  1. למה לא יכולים לטבל את הבשר?
                                    2. הרי ראינו שיכולים למלוח את עורות הקרבנות אחרי ההקרבה! (דתניא, כאן מובאת הברייתא השנייה מההקדמה)

                                    (כא: 5 לפני האמצע, נדלג על הפירוש השני, אל הקושיא השנייה על פירוש א, הכי נמי מסתברא באמצע כא:)

                                    1. רבינא – למה צריך תנאי מיוחד שיוכלו למלוח את קרבנם,
                                      2. הרי ראינו שהמקדש מממן את מליחת הקרבנות (דתניא, וכאן מביאים את הברייתא הראשונה מההקדמה)

                                      (שורה רחבה 1)

                                      עונה רב מרדכי – המשנה כבן בוכרי שכהנים לא משלמים מחצית השקל, ולכן המקדש מממן מלח לציבור אבל לא לכהנים,

                                      ולכן צריך תנאי מיוחד שיממן גם לכהנים.

                                       

                                      (חזרה מכב. 3+ לכא: באמצע)

                                      פירוש ב –

                                      ברור שמשתמשים במלח הציבור גם לפני ההקרבה למליחת הקרבן
                                      וגם אחרי ההקרבה לצורך טיבול.

                                      אלא הכוונה:

                                      כן לקרבנם – לטיבול בשר הקרבנות אחרי ההקרבה
                                      ולא לאכילה – לטיבול בשר של חולין.

                                      למה שיהיה בשר חולין במקדש? (ע"פ תוס' בתמורה כג.)[2]

                                      תשובה – כי אם אין בקרבן מספיק, צריך לאכול איתו חולין כדי שהקרבן יאכל על השובע, אך לחולין האלו לא שמים מלח משל המקדש.

                                      המקור שצריך על השובע – ברייתא (שהגמרא מצטטת רק חלק קטן) –

                                      וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל־מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ –

                                      יֹאכְלוּהָ – כשיש מספיק, אוכל רק אותה, שלא יגיע לנותר

                                      יֹאכְלוּ – כשאין מספיק אוכל גם חולין, שתאכל על השובע.

                                      (הגענו לאמצע כא:, את השאר ראינו)

                                      [1] לא ברור האם בשלב הזה התכוונו שזה דם אפילו כשזה עדיין קרוש (כיוון יש פוטנציאל לרכך) או רק אם ירכך בפועל. בר' מני בהמשך משמע שהתכוון לשאול גם כשעדיין קרוש. בכל אופן – למסקנה זה לא משנה כי זה דחוי בכל מקרה.

                                      [2] שהגמרא לא שאלה שיש איסור להכניס חולין, אלא פשוט – למה שיהיה חולין?

                                      השיעור מנחות כא – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      0 min
                                    2. מנחות כ – שיעור הדף היומי

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/mencahot_20.mp3

                                      Download

                                      (כ. רבע עליון – כא. רבע עליון)

                                       על מה צריך מליחה?

                                       

                                      חלק ראשון – הפסוק והברייתא

                                      א. הפסוק –
                                      "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח,
                                      ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך,
                                      על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג).

                                      ב. הברייתא –

                                      לפי מסקנת הגמרא –
                                      כלל (קרבן – כל דבר הקרב) – פרט (מנחתך) – כלל (קרבנך) – מרבים "כעין הפרט".

                                      A. מה נחשב כעין הפרט –

                                      במה זה דומה לקומץ – יש שתי אפשרויות:
                                      1 – שמצריכים הקרבה של דבר אחר (עצים) (כולל – לבונה, קטורת, אימורים ואיברים. לא כולל – עצים ודם),
                                      2 – שמתירים (כולל דם ובזיכי הלבונה. לא כולל – אימורים, קטורת, עצים ועוד).

                                       

                                      ואולי נאמר ששני הדברים כלולים – בשלב הבא –
                                      B. עוד מיעוט – "ולא תשבית… מעל מנחתך" – אפשר רק אחד מהם מהדברים הדומים.
                                      ובוחרים בדמיון של הצורך בעצים.

                                       

                                      C. "על כל קרבנך תקריב מלח" – לרבות – שאר דברים המוקרבים –
                                      במנחות – לבונה שעם המנחה – כיוון שבאה איתה בכלי (נחשבים אחד).
                                      לבנוה בפנ"ע, לבונה בבזיכין, מנחות שהן כליל (מנחת כהן, מנחת כהן משיח, מנחת נסכים).
                                      בשאר קרבנות – אימורים (של ק"ק, קק"ל), איברים עולה.

                                       

                                      למסקנה – מרבים כל דבר שמוקרב על המזבח, חוץ מדם ועצים.

                                       

                                      D. עוד הערות –

                                      1. (בין B ל- C) מה במנחה צריך מלח – "וכל קרבן מנחתך" – למעט – רק מה שמוקרב (ולא שיריים).
                                      2. בתוך C – ללבונה שעם המנחה לא צריך ריבוי, כיוון שבאה איתה בכלי (נחשבים אחד).

                                       

                                      (רבע תחתון)

                                      חלק ב – ביאור הברייתא

                                      א. קשיים על "כעין הפרט" –

                                      A. גם דם דומה למנחות – שצריך הקרבה של דבר אחר:

                                      אולי "אחרים" = לבונה (אפילו שזה דבר עצמאי),
                                      ואז נאמר – גם דם, שהנסכים באים עמו.

                                      תשובות:
                                      1.                                       נסכים אינם נספחים לדם אלא לאימורים (אכילה ושתייה)
                                      דחייה – נסכים נספחים לדם (כפרה ושמחה).

                                      2. הדם לא דומה למנחות –
                                      בדם – הנסכים לא באים עם הדם, אך במנחות – הלבונה באה עם המנחה.
                                      לעומת זאת – שאר הדברים שריבינו – דומים למנחות, שכולם צריכים עצים באותה מידה.

                                      (א 7-)

                                      B. אולי הדמיון למנחות הוא בצריף שני סוגי הדמיון –
                                      גם "אחרים באים לה" (ולא דם ועצים) וגם מתירים (ולא קטורת אימורים איברים) = רק בזיכי הלבונה.
                                      דחייה – בברייתא הגמרא אמרה שאולי "או או" (ואז נצריך מלח גם בדם וגם באימורים), והבאנו מיעוט ("מנחתך" השני) שזה רק אחד מהדמיונות.
                                      אם זה היה "גם וגם", אז לא היה צריך את המיעוט הנ"ל.

                                      (א 3-) 

                                      C. בחירת סוג הדמיון –
                                      על שלבB  בברייתא – למה "מעל מנחתך" ממעט דווקא את "מתירים" (דם), אולי ממעט "אחרים באים לה" (ואז דם כן, אימורים לא).
                                      דחייה – "אחרים" (דברים המוקרבים) דומים יותר למנחה מ"מתירים" (דם) –
                                      פירוט:
                                      "אחרים באין לה"                                       (אימורים ואיברים) דומים לקומץ ב–
                                      1. צריכים את העצים. 2. כולם נשרפים על האש. 3. העבודה מחוץ להיכל (בדם יש גם בפנים). 4. כרת בנותר. 5. כרת בטומאה. 6. חיוב מעילה. בדם אין נותר וטומאה  (באכילתו) ומעילה (בהנאה ממנו).
                                      "מתירים" (דם) דומה לקומץ מנחה ב –
                                      1. מתיר. 2. נפסל תמיד בשקיעה (אימורים – רק בבוקר).

                                       

                                      (ב 3+) 

                                      ב. ההוה אמינא שעצים כלולים (="קרבן") (A) –
                                      מיהו התנא – רבי (לומד מ"והגורלות היפלנו על קרבן העצים").
                                      אך קשה – הרי לפי רבי עצים אכן ממש כמנחה וצריכים מלח.
                                      (לדעתו העצים ממש כמנחה – מלח, הגשה, ורבא מוסיף קמיצה (מח' ראשונים אם השיריים מוקטרים או לכהנים).

                                      תשובות:

                                      1. אכן יש למחוק עצים.

                                      קשה – מה ממעטים מ"מנחה"?
                                      (הרי הכלל-פרט-כלל חייב למעט משהו, ואם הוא רק ממעט דם, יש מיעוט מיותר).
                                      תשובה – נמעט נסכים (יין) שבאים עם הזבח,
                                      דתניא – יין, דם, עצים וקטורת לא טעונים מלח
                                      [ברייתא זו כרי"ש, שורש דמיון למנחה בשלושה דברים – מקבל טומאה (ולא עצים), עולה לאישים (ולא דם ויין), במזבח החיצון (ולא קטורת).

                                      סיכום השיטות

                                       

                                      הדמיון למנחה

                                      עצים

                                      דם

                                      נסכים

                                      קטורת

                                      רבנן

                                      דומה למנחה בכך שמצריך הקרבת עצים

                                      לא –

                                      לא מצריך עצים

                                      לא –

                                      לא מצריך עצים (ויש מיעוט נוסף)

                                      (לא)

                                      (כן) – מצריך גחלים

                                      רבי

                                       

                                      כן – בדיוק כמו מנחה.

                                       

                                       

                                       

                                      רי"ש

                                      מקבל טומאה, עולה לאישים, במזבח החיצון

                                       

                                      לא –

                                      לא מקבל טומאה

                                      לא –

                                      לא עולה לאישים

                                      לא –

                                      לא עולה לאישים

                                      לא –

                                      אינה במזבח חיצון

                                       

                                       

                                       

                                       

                                      השיעור מנחות כ – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      0 min
                                    3. מנחות יט – שיעור הדף היומי

                                      לרפואה שלימה לחייל חגי בן רונית הי"ו, יחד עם שאר החיילים שנפצעו

                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_19.mp3

                                      Download

                                       

                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף יט

                                      (יח: 3 שורות מלמטה – כ. רבע עליון)

                                      חלק א – יציקה ע"י זר
                                      אתמול – משנתנו – כשירה, ר"ש – פסולה.
                                      א. מקור המחלוקת
                                      A. הפסוק (ויקרא ב, א-ב): "ונפש כי תקריב קרבן מנחה  לה'… ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה.
                                      והביאה אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלוא קומצו… והקטיר הכהן את אזכרתה…".
                                      B. המחלוקת
                                      רבנן – מקמיצה ואילך מצוות כהונה.
                                      ר"ש – לומד שהכהנים מתייחסים גם לפסוק א –
                                      1. מקרא נדרש לפניו ואחריו.
                                      דחייה – (ימין) "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו, ונתן על קרנות מזבח העולה". אצבע=ימין.
                                      רבנן – לפניו ואחריו (לקיחה ונתינה), ר"ש – רק לאחריו (הנתינה).
                                      2. והביאה – ו"ו מוסיף על עניין ראשון.
                                      קשה – (זר בזבחים. ויקרא א) – "וסמך ידו על ראש העולה… ושחט את בן הבקר לפני ה', והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, וזרקו את הדם על המזבח סביב" – מקבלה ואילך צריך כהן. למה כאן לא אומרים ו"ו מוסיף? תשובה – נלמד היקש לסמיכה (שזה בבעלים).
                                      [קושיא על ההיקש לסמיכה – אולי נצריך שחיטה בבעלים דווקא? תשובות: 1. קו"ח מזריקה (שמכפרת ולא צריכה בעלים). דחייה – זה "אפשר משאי אפשר". 2. בפר של כה"ג ביו"כ הבעלים שוחט – "ושחט את פר החטאת אשר לו" – מכאן שבשאר הבעלים לא צריכים].

                                      (א, אמצע)

                                      חלק ב – עיכוב במנחות
                                      ב. רב – "תורה" ו"חוקה" באים לעכב
                                      שלושה שלבים בהבנת רב –
                                      A. צריך את שניהם (כמו בפרה אדומה – "זאת חוקת התורה")
                                      a. קושיות ותירוצים – רק תורה מעכבת:
                                      1. בנזיר – (תנופה בשלמי נזיר). תשובה – "כן יעשה".
                                      2. תודה – (4 מיני לחמים). תשובה – הוקשה לנזיר (לגבי כמות הסולת ושמן בלחמי התודה ולחמי הנזיר).
                                      3. מצורע – (4 מיני המצורע מעכבין (שתי ציפורים, עץ ארז, שני תולעת, אזוב)). תשובה – "זאת תהיה תורת המצורע".
                                      b. קושיא – רק חוקה מעכבת – ביום כיפור (שני השעירים מעכבים). אין תשובה.
                                      B. או תורה או חוקה.
                                      קשה – בכל הקרבנות כתוב "תורה" ("זאת התורה לעולה, למנחה ולחטאת ולאשם וכו'"), ולא הכל מעכב (כמו במשנתנו, שהבלילה לא מעכבת).
                                      C. תורה – לא מעכבת, חוקה – מעכבת.
                                      קשה – במנחה כתוב "חוקה", ולא הכל מעכב (רב – רק איפה שיש כפל ציווי – מעכב).
                                      תשובות:
                                      1. "חוקה" כתובה שם ביחס לאכילה. דחייה – בלחם הפנים נאמר על האכילה, וכן מעכב. 2.
                                      2. במנחת העומר כתוב – "והיקטיר הכהן את אזכרתה (של מנחת העומר) וגירשה ומשמנה". – שם יש לימוד שמעכב (לגבי הכמות), משמע שבשאר לא מעכב.

                                      (עמוד ב, 1+)

                                      ב. גופא – עיכוב במנחות
                                      מחלוקת רב ושמואל –
                                      שמואל – אין שום עיכוב (מלבד "מגרשה ומשמנה"). רב – כשיש כפלות – יש עיכוב.
                                      A. דעת שמואל –
                                      הבנה א – אין שום עיכוב (מלבד לגבי הצורך בסולת ושמן – יש לימוד שמעכב לפי כולם ("מסלתה ומשמנה", "מגרשה ומשמנה")).
                                      הבנה ב – לפי שניהם מעכב, אלא – נחלקו על כפלות של שעה+דורות –
                                      האם קמיצה ללא כלי מעכבת? יש שני לימודים – 1. "והרים ממנו בקומצו" (ולא "מלוא קומצו"). 2. מנחת אהרן בחנוכת המשכן – "וימלא כפו ממנה".
                                      רב – נחשב כפול ומעכב, שמואל – לא כפול (לא לומדים דורות משעה (חנוכת המשכן)).
                                      [קשה – הרי את הדין שכלי לאיחסון לח מקדש יבש – למד בקרבנות הנשיאים. תשובה – שם אוזכר 12 פעם].
                                      (ב מתחת לאמצע)
                                      B. דעת רב – כפלות מעכבת
                                      קושיות:
                                      1. רב כהנא ורב אסי – הגשת המנחה למזבח לא מעכבת (משנתנו), למרות שיש כפלות
                                      והרי שם יש כפלות: "(ויקרא ב,ח) – "והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח" + (ויקרא ו, ז) – "הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח".
                                      דחייה – הפסוק השני בא ללמד את מיקום ההגשה (רבנן – פינה דרומית מערבית, ר"א – קיר דרומי, משוך לצד מערב).
                                      2. רב הונא – והרי מלח על הקומץ מעכב, למרות שאין כפילות (ב, 2 שורות מלמטה)
                                      [מניין שמעכב, דתניא – נאמר בסוף פרשיית מתנות כהונה (במדבר יח) – "ברית מלח עולם היא".
                                      ר"י – בא ללמד על המלח שחייב להיות לעולם על הקרבן/מנחה. ר"ש – בפשטות הפסוק על מתנות כהונה, לכן לומד מגז"ש לכהונת פנחס – "ברית כהונת עולם".
                                      a. תשובות:
                                      1. רב יוסף – רב כמשנתנו (שם מפורש שהמליחה לא מעכבת).
                                      דחיית אביי- (כמו שראינו בדף יח) – אפשר לפרש שכוונת המשנה לא לומר שלא מעכב אלא שמותר בזר (כמו שאמרנו לגבי יציקה).
                                      דחיית רב יוסף לאביי – לא יתכן שהכוונה להתיר לזר למלוח, הרי לזר אסור לעלות למזבח!
                                      2. אב"א – אכן מעכב, ונלמד מ"ברית".
                                      b. שלילת עצם השאלה – הרי כן שנה פעמיים –
                                      "ברית מלח כהונת עולם" (במדבר יח),"וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך, על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג).
                                      דחייה – הפסוק ההוא תפוס.
                                      למה הוא  תפוס? נראה מחר…

                                      השיעור מנחות יט – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      26 min
                                    4. מנחות יז – שיעור הדף היומי

                                      לרפואה שלימה לחייל חגי בן רונית הי"ו, יחד עם שאר החיילים שנפצעו

                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_17.mp3

                                      Download

                                       

                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                      להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                      סיכום הדף היומי, מנחות דף יז

                                      (טז: 1- עד יח. 7+)

                                      חלק א – חריפי פומפדיתא – הקטרת הקומץ מפגלת את הקטרת הלבונה

                                      יש פה שני חידושים:

                                      א. בגמרא – שפה כן מפגלין בחצי מתיר – אפילו לרבנן ולא רק לר"מ,

                                      כי פיגל ממתיר אחד למתיר השני ובסך הכל "פגע" בשני המתירים, נחשב כאילו פיגל במהלך שני המתירים.

                                      ב. שכאן מפגלין ממתיר למתיר (רש"י)

                                      אתמול במשנה בטז. ראינו שלא מפגלין מכבש אחד לכבש השני (בכבשי עצרת),

                                      אז למה כאן זה מפגל? כי כאן הקומץ והלבונה בכלי אחד, וזה מחבר ביניהם.

                                      ובאמת כבר ראינו מחלוקת לגבי זה (משנה. יג.) בחושב במהלך הקמיצה על הלבונה –

                                      רי"ס – לא מפגלין (אפילו שסובר שמפגלין בחצי מתיר), ור"ל הסביר – לא מפגלין ממתיר למתיר (כמו בכבשים)

                                      רבנן – מפגלין ממתיר למתיר (כי כאמור הכלי מחבר ביניהם).

                                      פומפדיתא כרבנן,

                                      והחידוש של פומפדיתא – שלא רק בקמיצה מפגלין,
                                      אלא גם בהקטרת הקומץ, אפילו שהקומץ והלבונה כבר לא יחד בכלי, אלא רק היו מקודם יחד – זה מספיק)

                                       

                                      1. A. רבא – ראיה לפומפדיתא –

                                        2. משנה יב. – זה הכלל –

                                        אפשר לפגל במהלך 4 העבודות – קמיצה, קבלה בכלי, הולכה, הקטרת הקומץ והלבונה
                                        ואפשר לפגל על שתי האכילות – אכילת השיריים והקטרת הקומץ והלבונה.

                                        ולכאורה זה כולל גם לפגל בהקטרה (של הקומץ) על ההקטרה (של הלבונה).

                                        דחייה – זה כולל הכל חוץ מזה.

                                         

                                        (יז. שליש)

                                        1. B. החולקים על פומפדיתא –

                                          2. אמרו בשם רב חסדא (וכן בשם רב) – הקטרת הקומץ לא מפגלת את הקטרת הלבונה.

                                          על איזה חידוש הם באים לחלוק? על החידוש השני:

                                          כלומר אפילו לר"מ שמפגלין בחצי מתיר (חידוש א),

                                          כי כאן הבעיה היא חידוש ב' – שלא מפגלים ממתיר למתיר.

                                          [ואביי מנסה להוכיח את בעיה ב' מהמשנה בטז. שלא מפגלין מכבש לכבש,

                                          אבל הגמרא דוחה שזה לא הכרחי (כאמור) – כי שני הכבשים נפרדים לגמרי, ואילו כאן ניתנו בכלי אחד, ולכן לפי פומפדיתא כן מפגלים כאן, אבל רב חסדא ורב עדיין חולקים.

                                          1. C. החידוש של ר' חנינא לרב המנונא – הקטיר את הקומץ להקטיר הלבונה לאכול שיריים מחר – פיגול.

                                            2. למה הזכיר שתי מחשבות פיגול יחד? הרי –

                                            אם רצה להשמיע שמפגלין בחצי מתיר – מספיק שיחשוב על השיריים

                                            ואם רצה להשמיע שמפגלין ממתיר למתיר – מפסיק שיחשוב על הלבונה

                                            ואם רצה להשמיע את שני החידושים – היה משתמש בו"ו החיבור ומתאר שני מקרים נפרדים – "הקטיר את הקומץ להקטיר הלבונה ולאכול שיריים מחר – פיגול".

                                            עונה רב אדא ב"א – אכן חולק על שני החידושים –

                                            לא מפגלין בחצי מתיר,
                                            וגם לא מפגלין ממתיר למתיר,
                                            וכל מחשבמ ה לבד לא יכולה לפגל,
                                            אלא שכאן כיוון שחשב בזמן הקומץ, וחשב על הלבונה ועל השיריים – בעצם פגע בכל חלקי המנחה, והפיגול חל!

                                             

                                            1. D. תני תנא קמיה דרב יצחק ב"א – הקטיר קומץ וחשב על השיריים למחר – לדברי הכל פיגול.

                                              2. והרי זה רק לר"מ, אבל לחכמים לא מפגלין בחצי מתיר?

                                              אלא מתקן רב יצחק ב"א – נגרוס בברייתא "לדברי הכל פסול" (כי גם לחכמים פסול).

                                              למה רי"צ לא תיקן שזה פיגול, ולר"מ?

                                              כי ה"לדברי הכל" ודאי אינו טעות (יותר סיכוי שטעו בין פיגול לפסול מאשר שבטעות הוסיפו "לדברי הכל").

                                              הדרן עלך הקומץ את המנחה.

                                               

                                              (יז. פרק הקומץ רבה)

                                              חלק ב – חשב מחשבת פיגול הפוכה

                                              כלומר לאכול/לשתות את האימורין/דם או להקטיר את הבשר מחר

                                              רבנן – כשר

                                              ר"א – פסול

                                               

                                              טעמו של ר"א שפוסל –

                                              א. רב אסי – רי"ח – מדאורייתא –

                                              מהפסוק של פיגול – "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה, הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה…" (ז, יח) – הכפלות של "הֵאָכֹל יֵאָכֵל" מלמדת:

                                              1. שיש פיגול בחשיבה על שתי אכילות – אכילת אדם (הבשר) ואכילת מזבח (ההקטרה).
                                              2. ומוסיף ר"א – שגם בחשיבות הפוכות זה מפגל, כי התורה קראה לשניהם אכילה, משמע שהן שוות ויכול לחשוב מזו לזו.

                                                3. ואילו רבנן – מזה ששניהם נקראים אכילה לומדים דברים אחרים:

                                                1. שגם אם אמר על מנת שיאכל המזבח מחר – פיגול
                                                2. שגם אכילת מזבח זה דווקא בכזית.

                                                ואילו ר"א –

                                                אם זה רק בא לזה, היה כתוב "האכל האכל" או "יאכל יאכל",
                                                מזה שכתוב בצורה שונה "הֵאָכֹל יֵאָכֵל" – זה בא ללמד עוד משהו.

                                                 

                                                ב. מקשה ר' זירא לרב אסי – אם המקור מדאורייתא, למה אמרת שזה רק פסול ולא פיגול?

                                                עונה רב אסי – אכן יש מחלוקת תנאים מה סובר ר"א –

                                                משנתנו – זה גזירה דרבנן, אטו מחשבה נכונה (לאכול בשר, להקטיר שיריים).

                                                דעה אחרת – זה דאורייתא כנ"ל, וזה פיגול.

                                                (יז: כמעט באמצע)

                                                ואיפה רואים את המחלוקת, דתניא –

                                                רישא – כמו משנתנו – חשב מחשבה הפוכה למחר –

                                                רבנן – כשר, ר"א – פסול

                                                סיפא – חשב רק להניח למחר (חלק מהדם) –

                                                (נראה בהמשך שכאן ודאי שאם זה פסול זה רק דרבנן)

                                                ר"י – פסול,

                                                ר' אלעזר – גם בזה נחלקו: רבנן – כשר, ר"א – פסול.

                                                ויש בעיה: כמי סובר ר"י ברישא?

                                                אם הוא כרבנן –

                                                קשה – הרי מחשבה הפוכה > להניח,

                                                (שהרי כשחשב הפוך חשב גם להניח וגם הפוך),
                                                ולכן אם ברישא כשר, ודאי שבסיפא כשר!

                                                ואם הוא כר"א –

                                                שברישא פסול, והוא מוסיף שגם בסיפא פסול,

                                                קשה – אז מה ההבדל בין ר"י לר' אלעזר? (שניהם אומרים שרבנן (כשר) ור"א (פסול) נחלקו גם בסיפא)

                                                הצעות להסבר:

                                                1. A. רב אסי – ר"י כר"א, והמחלוקת היא האם לר"א יש כרת:

                                                  2. ר"י – ברישא כרת, בסיפא רק פסול,

                                                  ר' אלעזר – גם ברישא (ובסיפא) פסול.
                                                  מש"ל.

                                                  1. B. דחייה – אין שום דעה של כרת, אלא הכל גזירות:

                                                    2. [למה לגזור –

                                                    במחשבה הפוכה – שמא יטעו עם מחשבה לא הפוכה

                                                    במחשבת הינוח של חלק – שמא יטעו ויכשירו במחשבת הינוח של הכל

                                                    [הסבר:

                                                    אם הניח הכל בפועל – כמובן פוסל לכולם,

                                                    לכן לר"י (זבחים לה:) – גם אם רק חשב להניח הכל – ודאי פוסל מהתורה.

                                                    הנושא כאן – האם לגזור מחשבה להניח חלק אטו מחשבה להניח הכל].

                                                    ובעצם יש 3 דעות בברייתא לגבי מחלוקת רבנן ור"א:

                                                    1. ת"ק (של הרישא) –
                                                      2. נחלקו במחשבה הפוכה,
                                                      אבל בלהניח – לפי כולם כשר (לא גזרו).

                                                      כי כאמור:

                                                      מחשבה הפוכה > מחשבת הינוח)

                                                      1. ר"י – להפך:
                                                        2. נחלקו במחשבה הפוכה
                                                        אבל בלהניח – לפי כולם פסול
                                                        (כי חידוש – סובר: להניח > מחשבה הפוכה,

                                                        למה? כי כיוון שהכל עניין של גזרות,

                                                        אז זה תלוי במה יש סיכוי שאנשים יטעו:

                                                        אם נכשיר מחשבה להניח חלק – חוששים שיטעו להכשיר מחשבה ישרה,

                                                        אבל אם נכשיר מחשבה הפוכה – לא חוששים שיטעו להכשיר מחשבה ישרה,

                                                        [ואמנם מחשבה הפוכה כוללת גם מחשבת הינוח, אבל הכל תלוי בטעויות של אנשים, ואנשים לא מתייחסים לזה כמחשבת הינוח עם עוד משהו, אלא פשוט כמחשבה הפוכה].

                                                         

                                                        1. ר"א – נחלקו גם ברישא וגם בסיפא – האם לגזור או לא.

                                                          2.  

                                                          השיעור מנחות יז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                          0 min
                                                        2. מנחות טז – שיעור הדף היומי

                                                          לעילוי נשמת מנחם בן עקיבא עזריאל ז"ל, שאהב גמרא בכל ליבו

                                                          להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_16.mp3

                                                          Download

                                                           

                                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                          להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                          להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                          סיכום הדף היומי, מנחות דף טז

                                                          (טז. שורה 1 – טז: שורה אחרונה)

                                                          האם מפגלים בחצי מתיר?

                                                          המשנה

                                                          המחלוקת – ר"מ – מפגלין, רבנן – לא מפגלין.
                                                          דוגמאות – בזמן הקומץ/לבונה, אחד מכבשי עצרת, הקטיר אחד מן הבזיכין.
                                                          [הבהרה –
                                                          לגבי מחשבה על המתיר – ראינו בדף יג שמפגלין בחצי מתיר,
                                                          כאן המחלוקת היא כשחושב את מחשבת הפיגול בזמן עשיית חצי מתיר].

                                                          גמרא

                                                          א. האם לרבנן "כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה" –
                                                          רב – כן (ואם חשב בחצי הראשון מחשבת פיגול – מפגל).
                                                          שמואל – לא (ולרבן עדיין אינו פיגול).

                                                          קושיות על דעת רב –
                                                          A. רב אחא בר רב הונא – ברייתא שבה מובאת המחלוקת וכתוב במפורש –
                                                          "נתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה,
                                                          [ולהפך] – את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה" – מכאן שרבנן נחלקו אפילו שמחשבת הפיגול ראשונה!
                                                          תשובות:
                                                          1. "וכבר נתן את הלבונה בשתיקה" (לפני המחשבה). דחיות: 1. זה כמו המקרה הראשון (שהמחשבה קודמת). 2. יש עוד ברייתא שכתוב בפירוש "אחר כך את הלבונה".
                                                          2. שני כהנים שונים הקטירו – ואז לא אומרים "על דעת הראשונה".

                                                          B. בהזאת חטאות הנשרפות (ביום כיפור יש 3 סטים) – גם יש מחלוקת ר"מ ורבנן,

                                                          ושם מפורש שחשב את המחשת הפיגול בין בראשונה בין בשנייה בין בשלישית.
                                                          1. מדובר ששני כה"ג גדולים שונים היזו את הדם.
                                                          דחייה חלקית – זה טוב רק למי שסובר "בפר" – ואפילו בדמו של פר (שכ"ג אחר שחט, ומת או נטמא הכה"ג). זאת מחלוקת ביומא מט:.
                                                          2. כאן לא רק חישב בראשון, אלא גם בעוד אחד (רבא – בשלישי, רב אשי – בשני).
                                                          דחייה – לא נכנס לניסוח הברייתא.
                                                          [אגב, מספר ההזאות: קה"ק – 16 (8 פר 8 שעיר), פרוכת 16, מזבח – או 4 או 8 + 7 (מאוחד) על גג המזבח].

                                                          ב. האם רבנן דורשים פיגול בכל העבודה גם בהולכה?

                                                          ר"ל – כן, רי"ח – לא (כלומר בהולכה מפגלין בחצי. סברא – רק כשיש תוצאה של "מתיר" – אז צריך שיפגל בכל מה שמביא לאותה תוצאה).
                                                          A. קושיות על רי"ח –
                                                          שני מקרים בהם רבנן אומרים שאין פוסלים בחצי עבודה – לגבי השחיטה (אפילו שאינה "מתיר").
                                                          1. שחיטת אחד מכבשי עצרת. 2. שחיטת סימן אחד בפסח לשם ערלים.
                                                          תשובה – גם שם יש תוצאה הלכתית: 1. מקדש את שתי הלחם. 2. מקדש את הדם.
                                                          B. קושיא על ר"ל –
                                                          (מהברייתא לעיל (א A)) – בהולכה גם רבנן מודים שמפגל גם בקומץ לבד ללא הלבונה. ניסיון תשובה – הכוונה להולכת הקומץ אל הכלי, אך נדחה – לא נכנס לניסוח של הברייתא.

                                                          ג. פיגל בכל פירור מהקומץ על מנת לאכול פירור שיריים חוץ לזמן

                                                          3 דעות באמוראים – פיגול, פסול, כשר.
                                                          A. הצעה – זה תלוי בתנאים –
                                                          ר"מ – פיגול, רבנן – פסול, רבי – כשר (כי לא מצטרף).
                                                          דחייה – ר"מ – מפגלין בחצי מתיר רק כשהוא חצי עם שיעור. רבנן – לא מפגלים – רק כשגם בסוף פיגל רק בחצי. רבי – לא מצטרף כשכל חצי בכבש אחר.
                                                          B. ביאור חלופי למחלוקת – האם הקטרה/אכילה בפירורים נחשב כדרכה:
                                                          פיגול – שניהם כדרכה,
                                                          פסול – ההקטרה לא כדרכה (וזה כמו מנחה שלא הוקטרה, שפסולה).
                                                          כשר – ההקטרה כדרכה והאכילה לא (ממילא לא היתה מחשבת פיגול על "אכילה").

                                                          השיעור מנחות טז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                          25 min
                                                        3. מנחות טו – הדף היומי
                                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_15.mp3

                                                          Download

                                                          השיעור הוכן והעובר על ידי הרב דובי שחור

                                                          (יד: במשנה – סוף טו:)

                                                           

                                                          השיעור מנחות טו – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                          16 min
                                                        4. מנחות יד – הדף היומי

                                                          לעילוי נשמת אבינו היקר מנחם בן עקיבא עזריאל ז"ל, שאהב גמרא בכל ליבו

                                                          להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_14.mp3

                                                          Download

                                                           

                                                          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                          להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                          להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן
                                                          להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

                                                          סיכום הדף היומי, מנחות דף יד

                                                          (יג: במשנה למטה – יד: במשנה למטה)

                                                          הקדמות:

                                                          1. תזכורת שבפיגול יש שני דברים:

                                                            2. העבודה שבמהלכה חשב את מחשבת הפיגול

                                                            העבודה שעליה חשב את מחשבת הפיגול

                                                             

                                                            סיכום נושאים שעלו לגבי פיגול:

                                                            1. אפשר לפגל על כל העבודות וזה יפסול את הקרבן, אבל איסור הכרת הוא רק על דבר שיש לו מתיר (הבשר), ולא על דבר שהוא עצמו המתיר (הדם, הקומץ, האימורים)
                                                            2. האם מפגלים ב(מהלך העבודה של) חצי מתיר –

                                                              3. ר"מ – מפגלים (למשל – בשתי הלחם יכול לחשוב גם במהלך אחת מהשחיטות, במנחה יכול לחשוב במהלך הקטרת הקומץ ולא הלבונה)

                                                              רבנן – לא מפגלים, אלא צריך לחשוב על שני הלחמים

                                                              הנושא של המשנה – חשב על לחם אחד, האם גם השני פיגול –

                                                              רבנן – הכל פיגול, ר' יוסי – רק הלחם האחד.

                                                               

                                                              חלק א – חשב מחשבת פיגול על חצי מהלחמים (של עצרת/לחם הפנים)

                                                              ביאור  השאלה –

                                                              הקדמה – שתי הלחם בשבועות ולחם הפנים הם מנחות מיוחדות משתי בחינות –

                                                              1. לא קומצים אותם, אלא מקריבים משהו חיצוני, וזה מה שמתיר אותם באכילה –
                                                                2. בשתי הלחם מקריבים את שני כבשי העצרת (שלמי ציבור), ובלחם הפנים – את שני בזיכי הלבונה.
                                                              2. הדבר שמתיר הוא בעצם שני דברים – שני כבשי עצרת, שני בזיכי הלבונה.

                                                                3. לבי פיגול – אם חשב בשחיטת הכבשים או הקטרת הבזיכים שיאכל את הלחם שלא בזמן – זה מפגל.

                                                                הנושא במשנה – מה אם חשב רק על אחד הלחמים/סדרים, האם גם השני פיגול או רק פסול.

                                                                (בשביל לקצר, נדבר רק על לחמי העצרת, אבל הכוונה גם ללחם הפנים).

                                                                 

                                                                המשנה – חשב רק על אחד הלחמים –

                                                                חכמים – שני הלחמים בכרת

                                                                רי"ס – רק הלחם שחשב עליו בכרת, והשני רק פסול.

                                                                 

                                                                הגמרא – האם רי"ס אומר כך גם בזבחים – מחלוקת רב הונא ורי"ח –

                                                                א. רב הונא – רי"ס סובר כך גם בזבחים – שאם שחט וחשב על ירך ימין, רק ירך ימין פיגול, ושאר הבשר פסול אבל לא בכרת.

                                                                למה –

                                                                סברא – מחשבה לא תהיה חמורה מטומאה – אז כמו שאם איבר אחד נטמא, השני לא טמא.

                                                                פסוק – "והנפש האוכל ממנו עוונה תישא" – ממנו ולא מחבירו, וזה נאמר בכל הקרבנות ולא רק בלחמים הנ"ל.

                                                                (יג: 3-)

                                                                שלוש קושיות:

                                                                1. רב נחמן – ברייתא על פיגול שתי הלחם – "לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשתיהן בכזית".
                                                                  2. הברייתא מחדשת שני דברים –
                                                                  a. שכדי לפגל את שניהם – צריך לחשוב על שניהם, כר' יוסי.
                                                                  b. שלא צריך כזית לכל אחד, אלא יכול לחשוב על כזית על שניהם יחד וזה מחבר אותם ללחם אחד לעניין פיגול.

                                                                  וזה קשה על רב הונא –

                                                                  כי אם נאמר כרב הונא, שאפילו חיבור פיזי (שני ירכיים של בהמה) לא נחשב חיבור,
                                                                  אז איך מחשבה לחבר את הלחמים תהיה חזקה יותר מחיבור פיזי וכן תיצור חיבור?

                                                                  (יד. 2+)

                                                                  תשובות –

                                                                  1. a. הברייתא אינה רבנן או ר' יוסי אלא דעה שלישית – רבי, שיש ברייתא שלו שגם ממנו משמע שהמחשבה מחברת אותם (נראה את הברייתא בחלק ב).

                                                                    2. דחייה – לגמרא לא סביר שרבי הוא דעה שלישית, אלא ודאי גם הוא בשיטת ר' יוסי.

                                                                    1. b. הברייתא כרבנן,
                                                                      2. וצריך לשנות את הגירסה כך שהיא מדברת על נושא אחר:

                                                                      במקום שהברייתא תעסוק בלחמים עליהם חשב – "לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשתיהן בכזית"

                                                                      נגרוס שהיא עוסקת בשחיטת הכבשים (העבדוה שבמהלכה חשב) – "לעולם אין בו כרת עד שיפגל בשניהם בכזית",

                                                                      והכוונה שאת המחשבה על הכזית לחם צריך לעשות בזמן של שתי השחיטות ולא מספיק באחת מהן.

                                                                      (וכרבנן במשנה טז. –

                                                                      ר"מ – מפגלים בחצי מתי (ומספיק לחשוב בשחיטה אחת)
                                                                      רבנן – אין מפגלים בחצי מתיר, וצריך לחשוב בשתי השחיטות).

                                                                      דחייה – זה לא מסתדר עם הלשון "לעולם": כי "לעולם אין בו כרת"  משמע שבא לצמצם את הכרת מאוד –

                                                                      כלומר שלעולם אין כרת אלא כן עומד בתנאים של שתי המחלוקות:

                                                                      1. שצריך לחשוב על שני הלחמים (כרי"ס, ולא כרבנן)
                                                                      2. שצריך לחשוב במהלך בשתי השחיטות (כרבנן ולא כר"מ, שלא מפגלים בחצי מתיר)

                                                                        3. כלומר הברייתא אכן גם כרי"ס, וקשה על רב הונא.

                                                                        (יד. שליש)

                                                                        1. רב אשי – ברייתא לגבי פיגול בחטאות הפנימיות –
                                                                          2. (יש מחלוקת בזבחים מג. – לרבנן אין בכלל פיגול בחטאות הפנימיות, לר"ש יש, ורי"ס אומר שזה תלוי) –

                                                                          ר' יוסי – כדי לפגל צריך לחשוב בזמן פעולה שעושים בחוץ (כמו שחיטה), וגם על פעולת חוץ (כמו הקטרת האימורים או שפיכת שיירי הדם).

                                                                          כשחשב על הדם – מה התפגל?

                                                                          הדם עצמו לא, כי רק דברים שיש להם "מתיר" מתפגלים, ואילו דם הוא המתיר ואין משהו שמתיר אותו (משנה בזבחים מב:)

                                                                          אלא הכוונה שחשב על הדם, ופיגל את האימורים,

                                                                          אז כל שכן שאם חשב על ירך אחת פיגל את השנייה – קשה על רב הונא.

                                                                          (יד. 9-)

                                                                          1. רבינא – משנה יג. –
                                                                            2. ר' יוסי – הקומץ מנחה על מנת לאכול שייריה או להקטיר קומצה מחר – פיגול (ברור).

                                                                            במקרה שחשב על הקומץ – מה פיגול?

                                                                            הקומץ לא – כי כאמור, רק דבר שיש לו מתיר מתפגל, ואילו הקומץ הוא המתיר.

                                                                            אלא הכוונה שחשב על הקומץ, ופיגל את השיריים.

                                                                            אז כל שכן שאם חשב על ירך אחת פיגל את השנייה – קשה על רב הונא.

                                                                            אז דחינו את רב הונא.

                                                                             

                                                                            (יד: 2+)

                                                                            ב. רי"ח – רי"ס סובר כך רק בשתי הלחם, ולא בזבחים

                                                                            1. A. סברא – הם נחשבים גופים נפרדים כי מכינים אותם בנפרד,
                                                                              2. (ובהמשך משמע עוד סברא – כי צריך שני מתירים כדי להתיר אותם (שני הכבשים).

                                                                              [מצד שני – הם גם נחשבים גוף אחד, לעניין זה שגם לרי"ס מצטרפים לכזית, כאמור לעיל,

                                                                              סברא – כי התורה גם עירבה ביניהם בזה שהם מעכבים זה את זה).

                                                                              1. B. בעי רי"ח – האם רי"ס יאמר שהם נפרדים גם ב4 סוגי לחמי התודה, ובשני סוגי מנחת המאפה?

                                                                                2. מצד אחד – להם אין שני מתירים, אז אולי הם אחד

                                                                                מצד שני – הם מינים שונים וגם אותם מכינים בנפרד,

                                                                                והגמרא מביאה ברייתא שגם הם נפרדים כמו שתי הלחם.

                                                                                 

                                                                                (יד: רבע, ת"ר,)

                                                                                אגב זה שדיברנו על צירוף כזיתים בשתי הלחמים, וגם כי הברייתא של רבי מובאת שוב)

                                                                                חלק ב – צירוף חצאי זיתים בשתי עבודות

                                                                                ת"ר – שחיטה וזריקה מצטרפים לכזית

                                                                                כלומר אם חשב בשחיטה לאכול חצי זית בחוץ וחשב בזריקה לאכול חצי זית בחוץ.

                                                                                א. מה לגבי שאר העבודות (למשל קבלה והולכה) –

                                                                                איכא דאמרי – דווקא שחיטה וזריקה כי הם עבודות הדם העיקריות, אבל השאר לא
                                                                                ואיכא דאמרי – כולם מצטרפים (זריקה ושחיטה, וכל שכן קבלה והולכה שהן קרובות יותר).

                                                                                ב. קושיא – תני לוי – כל העבודות לא מצטרפות לכזית!

                                                                                עונה רבא – זאת מחלוקת תנאים –

                                                                                הברייתא שלנו – מצטרפים,
                                                                                הברייתא של לוי – כרבי – שלא מצטרפים.

                                                                                איפה רבי אמר את זה – בברייתא של רבי מחלק א של השיעור:

                                                                                השוחט כבש אחד לאכול חצי זית מחלה זו
                                                                                ועוד כבש לאכול חצי זית מהחלה השנייה,
                                                                                לא מצטרפים, כלומר מחשבות בשתי עבודות לא מצטרפות!

                                                                                דוחה אביי –

                                                                                אולי דווקא שם רבי אמר שלא מצטרפים – כי כל עבודה שחשב בה היתה רק חצי מתיר (שחיטה אחת מתוך שתיים),
                                                                                אבל אצלנו – שעשה מתיר שלם (שחיטה) על חצי ועוד חצי מתיר (זריקה) על חצי – אולי מצטרפים.

                                                                                עונה רבא בר רב חנן – ברור שלרבי גם אצלנו לא מצטרפים,

                                                                                כי אם אצלנו מצטרפים (חצי בשחיטה וחצי בזריקה),
                                                                                אז היה לפחות גוזר לפסול גם בשני הכבשים.

                                                                                כפי שמצינו שר' יוסי ורבנן גזרו:

                                                                                ר' יוסי (במשנה יג.) – קמץ וחשב פיגול רק על הלבונה ולא על הקומץ – לרבנן פיגול, לר' יוסי לא (והסברנו אתמול למה), אבל גוזר שזה פסול.

                                                                                ורבנן (משנה טז.) – לגבי מפגלים בחצי מתיר, למשל פיגל במהלך הקטרת הקומץ ולא בלבונה –

                                                                                ר"מ – פיגול (מפגלין בחצי מתיר)
                                                                                ורבנן לא פיגול, אבל פסול, כי גוזרים.

                                                                                דוחה אביי – אולי אצלנו מצטרפים,

                                                                                ובכ"ז לא גזר שם לפסול בשני הכבשים, כי אין לו אטו מה לגזור

                                                                                כלומר – גם רי"ס ורבנן שגזרו – זה אטו מקרים שעלולים לבלבל:

                                                                                רי"ס גזר אטו מקרה שחשב על הקומץ,

                                                                                רבנן גזרו –

                                                                                או אטו מקרה שיפגל בשני המתירים,

                                                                                או אטו מקרים שבהם באמת מספיק לפגל במתיר אחד כי יש רק מתיר אחד (במנחת חוטא – שיש רק קומץ בלי לבונה, ובלחם הפנים – שיש רק לבונה בלי קומץ),

                                                                                אבל בשני הכבשים – אין מקרה דומה של חצי זית וחצי זית ולכן אין אטו מה לגזור.[1]

                                                                                ומביא ראיה ("הכי נמי מסתברא") – שגוזרים רק כשיש אטו מה לגזור, כי בסוף המשנה של רבנן (טז.) הם מודים לר"מ במנחת חוטא (שאין לבונה) שאם חשב במהלך הקטרת הקומץ זה מפגל,

                                                                                והרי זה פשיטא,
                                                                                אלא שזה הובא כדי להסביר למה גזרו כשחשב במנחה רגילה רק בזמן הקומץ.

                                                                                (ויוצא שנשארנו עם הדחיה של אביי, ואין לנו מקור לזה שרבי הוא התנא שחולק אצלנו בשחיטה וזריקה ואומר שלא מצטרף).

                                                                                [1] למה לא לגזור אטו מקרה ששחט את שני הכבשים וחשב על כזית משותף לשני הלחמים (שבזה כאמור רי"ס מודה שמצטרפים וזה פיגול)? כנראה שזה רחוק מדי, כי זה לא צירוף של שני חצאי מתירים.

                                                                                 

                                                                                השיעור מנחות יד – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                19 min
                                                                              2. מנחות יב – הדף היומי

                                                                                לעילוי נשמת אבינו היקר מנחם בן עקיבא עזריאל ז"ל, שאהב גמרא בכל ליבו

                                                                                להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                 

                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_12.mp3

                                                                                Download

                                                                                (יא: במשנה – יב: במשנה)

                                                                                השיעור מועבר על ידי ר' נפתלי רמתי.

                                                                                 

                                                                                השיעור מנחות יב – הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                16 min

                                                                              About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                              From the publisher's feed

                                                                              הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.