הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיט. 5+ עד קיט: 11-)

א. מקור שהותרו הבמות

דברים יב:

ט – כִּי לֹא־בָאתֶם עַד־עָתָּה אֶל־הַמְּנוּחָה (שילה) וְאֶל־הַנַּחֲלָה (ירושלים) – שאז יהיה איסור הבמות.

ומזה שהתורה הפרידה בין המנוחה לנחלה – משמע שביניהם יש עוד תקופה של היתר הבמות (נוב וגבעון).

ב. בתקופת נוב וגבעון – אוכלים קודשים קלים ומעשר שני בכל ישראל (גירסת רש"י)

ושואל ר"ל – מילא קודשים קלים, כי כיון שמקריבים בכל הארץ אז גם אוכלים בכל הארץ, אבל מע"ש אינו קרבן, למה נאכל בכל הארץ?

תשובות:

פסוקי הגז"ש:

דחייה – אם כן אז שגם קודשים קודשים ופסח לא יצטרכו את משכון נוב וגבעון, כי הרי גם הם בפסוק של מעשר שני שבו כתוב "שם".

וממילא – לא מקריב מעשר בהמה, כי זה חובה

[ואילו לר"י שחולק ואומר שהיחיד כן מקריב חובות

אפילו שזה לא "בירה" (אין ארון)?

(קיט. שליש תחתון)

דברים יב:

נראה 4 דעות לגבי מה זה מנוחה ונחלה:

ברייתא א –

רבנן (ומשנתנו כאמור): מנוחה – שילה, נחלה – ירושלים

מקור שנחלה זה ירושלים – "הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר" (ירמיהו יב)

ר"ש להפך – מנוחה – ירושלים, נחלה – שילה

מקור שמנוחה זה ירושלים – "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ" (תהלים קלב).

הערות:

תשובה – הכוונה: לא רק שלא באתם לירושלים, אלא אפילו לא לשילה.

(קיט. 3-)

ברייתא ב –

רי"ש (לחומרא) – שניהם שילה

ויוצא שאין מקור להיתר של נוב וגבעון בין שילה לירושלים,

רשב"י – שניהם ירושלים

ויוצא שעד ירושלים יש היתר הבמות.

סיכום הדעות –

גלגל – היתר,

שילה, נוב וגבעון –

רבנן ור"ש 1 – שילה איסור, נוב וגבעון מותר

ירושלים – איסור

דיונים:

אם שניהם שילה –

מנוחה – נחו מהכיבוש

נחלה – ששם חילקו את הנחלות.

אם שניהם ירושלים –

מנוחה – שהארון נח שם.

נחלה – נחלת עולמים.

תשובה – זו היתה הוראת שעה.

(קיט: שליש עליון)

תזכורת: בזמן איסור הבמות – אם עבד בחוץ עובר על עשה + לאו (כרת).

הפסוקים (ויקרא יז):

שחיטה בחוץ –

הקדיש בזמן איסור הבמות –

א-ב וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו וְאֶל כׇּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לֵאמֹר.

ג – אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

ד- כרת –  וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה', דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.

הקדיש בזמן היתר הבמות[1] –

ה- עשה – לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל-הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה' אוֹתָם.

ז– לאו – וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם  חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה-זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם.

הקטרה (העלאה) בחוץ –

ח – העלאה –  וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר אֲשֶׁר-יָגוּר בְּתוֹכָם  אֲשֶׁר-יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ-זָבַח.

ט – כרת – וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו.

המשנה

הקדיש כשהיה אסור, והקריב בחוץ כשמותר – יש ביטול עשה, אבל אין לאו

כי פסוקים ה-ו מדברים על הקדיש בזמן היתר הבמות,

רב כהנא – יש כרת,

כי פסוק ח (פסוקי הכרת של העלאה) מתחיל ב"וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר",

דוחה רבה – אין כרת:

(קיט: מתחת לאמצע)

[האם יש מנחה בבמה: לרבנן – יש מנחה, לר"י – אין.

כאמור – הפסוק עוסק בהקדיש בזמן היתר הבמות (שאז היה מותר לזבוח על פני השדה), אבל מקריב בזמן איסור הבמות.

והמילה "אוֹתָם" מיותרת, ובאה ללמד – דווקא זבחים ולא מנחות.

"…וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ" (שמות כז, ה) – "המזבח" מדגיש שזה דווקא במזבח שבמשכן.

[1] זה לפי החלוקה שראינו בדף קו

השיעור זבחים קיט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיח. שליש תחתון עד קיט. 5+)

א. משכן שילה היה שילוב של קבוע וארעי – הקירות מאבנים, הגג מיריעות

מקור –

מצד אחד – "וַתְּבִאֵהוּ בֵּית ה׳ שִׁילֹה" (שמ"א א, כד)

(קיח.

ב. קודשים קלים אוכלים בכל הרואה

ואולי צריך לדייק – לא מקריבים אבל כן שוחטים?

(קיח: 8+)

– מה אם רואה רק בעמידה (האם מותר, האם צריך לאכול בעמידה או יכול בישיבה)?

– אם נמצא במקום שבשפת הנחל רואה, אבל תוך הנחל לא רואה?

תיקו.

(קיח: שליש)

ג. באיזה שבט היתה שילה

מקשה רב יוסף – זה היה באפרים – מהפסוק שראינו לעיל – "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר" (תהלים עח)?

עונה רב אדא – המשכן בבנימין, והסנהדרין באפרים (הפסוק בתהלים), על רצועה שיצאה מאפרים דרומה לתוך בנימין.[1]

כפי שגם במקדש –

(קיח: שליש תחתון)

רבי (כאמור) – שילה בבנימין

ת"ק – שילה לא בבנימין

(קיח: רבע תחתון)

אוהל מועד – 39

כי נבנה בשנה השנייה, ונשאר 39 עד הכניסה לארץ.

בגלגל – 14

7 שנות כיבוש –

בסוף שנות הכיבוש כלב מבקש את חברון, ואומר (יהושע יד) –

ונחשב:

ואם אחרי שנות החלוקה הוא בן 85,

7 שנות חלוקה –

מתי הפסוק נאמר?

באיזה שנה לכניסה לארץ נחרב הבית –

מתי היה היובל –

שילה – 369

(את החישוב של זה עושים אחרי החישוב של נוב וגבעון)

כאמור, מהכניסה לארץ ועד בניית המקדש היו 440 שנה.

מזה נוריד את שאר התקופות – 440-14-57= 369

נוב וגבעון – 57 –

נוב וגבעון זה התקופה שבין חורבן שילה לבין בניין המקדש:

20 – אחרי חורבן שילה הארון היה 20 שנה בקריית יערים,

שהם: 10 של שמואל, 3 של שאול, 7 לדוד בחברון

33 – דוד מעלה את הארון לירושלים ומולך שם עוד 33 שנה

4 – שלמה בנו בנה את המקדש בשנה ה4,

אז בסה"כ – 20+33+4 = 57.

[1] קשה, שבמפות של ימינו של נחלות השבטים שילה ממש באמצע אפרים, ולא קרובה כלל לבנימין.

השיעור זבחים קיח – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קטז: רבע תחתון – קיח. שליש תחתון)

אנחנו חוזרים למשנה – לתיאור התקופות השונות של המשכן ומקדש.

רב הונא – "בכל מקומות ישראל" –

מה הכוונה:

דחייה מברייתא:

והחידוש – שאפילו שבאמצע פירקו את המשכן, זה עדיין נחשב בתוך המחנה.

המקור – "וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר ב, יז) – אע"פ שנסע – אוהל מועד הוא (והמחנה סביבו נחשב מחנה ישראל).

הגבלה – דווקא קודשים קלים, אבל קודשי קודשים א"א לאכול אחרי פירוק האוהל, כי הם צריכים מחיצה וברגע שפירקו – נחשב שיצאו ממחיצתם (תוס' ד"ה אימא).

(קטז: 4-)

מבוא – שילוח הטמאים מהמחנות השונות:

טמא מת וטבול יום – יוצא ממחנה שכינה (ההיכל), ומותר בלוויה (בהר הבית)

זב – יוצא ממחנה שכינה + לוייה, ומותר במחנה ישראל (ירושלים)

מקור – "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" (במדבר ה, ג) – תן מחנה לזה ומחנה לזה.

מצורע – יוצא מ3 המחנות.

מקור – "בָּדָד יֵשֵׁב" (ויקרא יג, מו) – שלא יהיה עם שאר הטמאים.

מה הכוונה:

דחייה – הרי למדנו שלכל טמא יש מחנה אחר שמותר בו, ואם נוותר על אחד המחנות יוצא ששני טמאים יהיו יחד.

(כלומר:

[ומניין שבמדבר מחנה לוייה כן קלט –

[לאיפה לוי גולה –

– לעיר לוייה אחרת

– ואם גלה בשכונה לשכונה בתוך עירו – גם מספיק, אך לא יוכל לצאת מהשכונה.

מקור – "כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל" (במדבר לה, כח) – עיר שקלטתו כבר]].

(קיז. באמצע)

ת"ר –

אבל נחלקו לגבי מנחה ונזירות –

(קיז: 1+)

ר"מ – כן –

"לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כׇּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. כִּי לֹא־בָאתֶם עַד־עָתָּה אֶל־הַמְּנוּחָה וְאֶל־הַנַּחֲלָה…" (דברים יב),

הפסוק מתייחס לגלגל, שאז מקריבים את הישרות ("הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו") – כלומר נדרים ונדבות.

חכמים 1 – לא –

מנחות – כי אין מנחה בבמה (המקור בדף קו (רש"י))

נזירות – כי אמנם התנדב להיות נזיר, אבל הקרבנות הן חובה.

(קיז: 7+)

שמואל – המחלוקת בחטאת ואשם,

רבה – המחלוקת בעולה ושלמים,

ראיה מברייתא שיש דעה שנזיר לא מביא שלמים– בבמה קטנה מביאים שלמים (רגילים, לאו דווקא של נזיר), אבל לא צריכים לתת מהם לכהן חזה ושוק.

למה הברייתא לא אמרה שגם לא נותנים זרוע במקרה של שלמי נזיר? כנראה כי נזיר כלל לא מביא שלמים בבמה קטנה.

ר"י – כן

– לא

(קיז: 4-)

הדעות שלא – "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים יז, ו) – "איש" (יחיד) – רק "הישר בעיניו" – נדבות.

ר"י שכן –

[אם כן למה כתוב "איש"? להתיר זר בבמה קטנה.

והרי לזה יש מקור אחר – "וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת־הַדָּם עַל־מִזְבַּח ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" – שצריך כהן דווקא כשזה פתח אוהל מועד.

תשובה – אם משם היינו חושבים שצריך לפחות בכור, קמ"ל שלא].

(קיח. 8+)

חכמים 1 – במדבר ובתקופת הגלגל – לא היו נסכים,

חכמים 2 – כבר במדבר היו נסכים במשכן,

(קיח. 10+)

ר"ש – "וַיַּחֲנוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת־הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ…" (יהושע ה, י), והרי ברור שעשו, אלא זה מלמד שעושים רק חובות כמו פסח.

שאר הדעות – הפסוק מלמד שערל שהוא טמא מת – ניתן להזות עליו אפילו שהוא עדיין ערל.

(כי עם ישראל טבל ב8 בניסן,

(קיח. שליש)

לכאורה זה לא מוסיף על ר"ש,

כי כיוון שהברייתא הזכירה את פסח בנפרד, למרות שגם זה חובה שקבוע לה זמן, מכאן שבא לומר שחוץ מפסח – מקריבים בבמת ציבור רק קרבן חובה שיש כנגדו בבמת יחיד קרבן נדבה, ולכן:

עולת תמידין ומוספים כן – כי יש ליחיד עולת נדבה בבמה

חטאת מוספים לא – כי אין ליחיד חטאת בנדבה.

מנחת חביתין לא – כי סובר כרוב הדעות שיחיד לא מקריב מנחה בבמה,

שלמי ציבור לא – כי אמנם יחיד מביא שלמים אבל זה שלמים מסוג אחר (קודשים קלים ולא ק"ק (רש"י).

השיעור זבחים קיז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קטו: שליש עליון – קטז: רבע תחתון)

אנחנו מגיעים לחלק השני של המשנה בדף קיב:, עם התיאור של התקופות השונות של היתר ואיסור הבמות ומה מותר ואסור בכל תקופה.

כאמור במשנה – בתקופה הראשונה העבודה היתה בבכורות,

רב הונא – ופסקו, כלומר זו היתה הפעם האחרונה.

והקשה רב חסדא –

תשובה – זאת מחלוקת תנאים:

רבי – הכוונה לכהנים (נדב ואביהוא), כלומר הבכורות פסקו בפסוק הקודם וכאן זה כבר הכהנים

[קשה –

איפה ה' אמר?

תשובה – "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי" (שמות כט, מג) – לא כאזהרה אלא כאמירה – שהמשכן יתקדש על ידי לקיחת מכובדיו.

[ומשה אמר זאת לאהרן וזה הרגיע אותו (וידום אהרן),

והגמרא מביאה אמירות דומות על מעלת השתיקה אצל דוד ושלמה,

ואמירה נוספת שה' מתעלה כשעושה דין בקרוביו].

(קטו: 5-)

ר' ישמעאל – כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד

לא היו צריכים הפשט וניתוח, כי דינים אלו עוד לא נתנו למשה.

ר"ע – כללות ופרטות נאמרו כבר בסיני, נשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב.

צריכים הפשט וניתוח – כי גם דינים אלו כבר ניתנו.

(קטו: 3-)

עד שלא הוקם המשכן:

א. מקריבים את כל החיות – זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומים

בהמה – כולל את כל סוגי החיות הטהורות

ואולי זה לאפוקי טריפה?

[הפסוקים:

אם טריפה לא יולדת –

אם טריפה יולדת –

[מניין שנח לא טריפה –

דחייה – אולי הכוונה למידות שלו.

ולסיכום – יוצא שגם לפני המשכן היה אסור –

מחוסר איבר – וּמִכׇּל־הָחַי (ו)

ושאינו יולד – לְחַיּוֹת זֶרַע (ז)

טריפה –

אם לא יולדת – לְחַיּוֹת זֶרַע (ז)

אם יולדת – לְהַחֲיֹת אִתָּךְ (ו)

(קטז. שליש)

ב. טהורים, אבל לא טמאים

שאלה – והרי לא היו טמאים לפני מתן תורה?

תשובה – הכוונה לאלו שעתידים להיות טמאים (לפי הגירסא במסורת הש"ס)

ואיך ידעו?

ואיך נח ידע? ידע בדרך נס:

(קטז. באמצע, אמר מר)

ג. הכל קרבו עולות

תשובה (רש"י, ולפי גירסת השטמ"ק) –

לפני שהיה עם ישראל – כולם (בני נח) רק עולות – ועל זה דיברה הברייתא,

(ומשמע שכך זה גם המשיך אחרי הקמת המשכן).

ראיה שהקריבו רק עולות:

"עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן" (שה"ש ד, טז) – יתנערו מכאן בני נח שמקריבים רק בצפון – עולות, ויבואו עם ישראל שמקריבים גם בתימן (בדרום) – שלמים.[2]

דחייה – כפשוטו – הכוונה לקיבוץ גלויות מהצפון והדרום.

ראיות שהקריבו שלמים:

דחייה – הכוונה שהביא מהשמנים שבצאנו, ולא שהביא שלמים.

דחייה – הכוונה לחולין (לאכילה) ועולות (להקרבה).

תגובות –

(קטז. שליש תחתון)

ד. מאמר מוסגר – מתי היה יתרו

ר' יהושע – שמע על מלחמת עמלק, כלומר לפי סדר התורה, ויתרו לפני מתן תורה.

ר' אלעזר המודעי – שמע על מתן תורה, ויתרו אחרי מתן תורה.

וממשיך לתאר שבשעת מתן תורה כל העולם שמע ורעד ואמר שירה,

ר"א – שמע על קריעת ים סוף, ויתרו לפני מתן תורה

וכפי שגם רחב אומרת למרגלים – "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה׳ אֶת מֵי יַם סוּף… וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (יהושע ב, י-יא)[3]

[ואגב – יש פסוק דומה גם לגבי מעבר הירדן:

והגמרא משווה –

ואילו אצל רחב כתוב יותר מזה – "וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ" – שאפילו לא היה למלכים כח גברא להקשות האיבר (היא היתה במקצוע, לכן ידעה (ובסוף נתגיירה)).

(קטז: 6+)

ה. המשך הברייתא – עובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות כן (להקריב בבמות)

כמו שרבא שלח תלמיידם להורות לאיפרא הורמיז איך להקריב קרבנות.

(קטז: באמצע)

אביי – זה שגם העצים צריכים להיות חדשים – זה כר' אלעזר בן שמוע,

והרי ר"א בן שמוע אומר שבבמה לא צריך?

[איפה אמר את זה –

ויש לזה 3 תירוצים:

ובהמשך – והרי עדיין יש סתירה בין זהב וכסף?

תשובה – גם שם מדובר בעצים חדשים (הכלים נבנו אבל עוד לא השתמשו בהם).

[1] איך האמורא השני יסתדר עם הברייתא?

[2] (מכאן עולה שבני נח מקריבים רק עולות גם אחרי הקמת המשכן (כי הפסוק מתייחס לעתיד לבוא)).

[3] נפרש לפי המרש"א שהפסוק של רחב הוא הפסוק העיקרי שהגמרא רצתה להביא, כי הוא מתייחס לקריעת ים סוף, ואת הפסוק השני הגמרא מביאה רק לצורך ההשוואה ביניהם.

השיעור זבחים קטז – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיד: רבע תחתון בנקודותיים – קטו: רבע עליון בנקודותיים)

חלק א – קרבנות מחוסרי זמן

שוב:

ב. ראיות לרב חלקיה (ודחייתן)

B. ראיות ישירות לאשם מחס"ז שלא לשמה שכשר, משתי ברייתות בת"כ:

[קושיא על הדחייה (ע"א, שליש תחתון)

b. ראיה שנייה – לא כלולים בלאו (כי פסולים בפנים) – עולה מחס"ז בגופה, חטאת.

(ע"ב 3+)

השיעור זבחים קטו – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

{enclose zevahim_114.mp3}

(קיג: שורה אחרונה – קיד: שליש תחתון)

חלק ב – שיטת ר"ש – מחסור זמן בחוץ – יש לאו (בלי כרת)

ב. המקור של ר"ש (לאו חדש לגבי מחוסר זמן)

B. "לא תוכל לזבוח את הפסח…" – ר"ש – מכאן לאו לזובח פסח בחוץ בזמן איסור הבמות.

השיעור זבחים קיד – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיג. תחילת הגמרא – קיג: 2 שורות מלמטה)

חלק א – פרה אדומה שנשרפה חוץ מגיתה – לא חייב על עבודת חוץ.

(א אמצע)

(א שליש תחתון)

(ב 5+)

(ב שליש)

C. שאלה על ר"ל – הרי העצמות נאספו לבבל?

חלק ב – שעיר המשתלח

השיעור זבחים קיג – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_112.mp3

Download

{enclose zevahim_112.mp3}

תחילת פרק השוחט והמעלה
חלק א – קרבנות ועבודות בהם אין חיוב על עבודה בחוץ.
א. פטור על קרבנות שלא קרבים בפנים – לא ראויים ל"פתח אוהל מועד".
שריפת פרה אדומה והקרבת שעיר המשתלח.

ב. קרבנות פסולים (שפסולים גם בדיעבד) – (ראויים לפתח, אך) לא ראויים להיקרב
רובע ונרבע, מוקצה לע"ז ונעבד,
מחיר כלב ואתנן,
כלאיים, טריפה ויוצא דופן.
בעלי מום.
תורים קטנים או בני יונה גדולים.
מחוסר זמן בבהמה,

ג. מצבים שונים שלא מאפשרים הקרבה
אותו ואת בנו

מחוסר זמן (ההמה קטן מ-8, או שזמן הקרבן לא הגיע (זבה לפני היום ה-8).
(בזבה וכד' – רק בחטאת ואשם פטורים, אך עולה ושלמים – ראויים לנדבה, לכן חייבים).

ד. דעת ר"ש
באם ראוי לבוא לאחר זמן – אין כרת אך יש לאו (בגמרא – איזה לאו) –
מום עובר, תור קטן, אותו ואת בנו, מחובר זמן.

ה. סוגי וחלקי קרבנות שלא קרבים
מקריב בשר שמיועד לאכילה:
לישראל – שלמים,
לכהנים – בחטאת, אשם, שלמי ציבור בשבועות, מותר מנחת העומר, שתי הלחם של שבועות, לחם הפנים, שיירי מנחות (אחרי הקמיצה).

ו. פעולות שאינן מעבודות הקרבן
A. (בגמרא קטו: – עבודות שאינן גמר, אלא רק שלב בעבודה).
במנחה –
יוצק שמן על מנחה,
פותת את המנחה (מפורר אחרי האפיה),
בולל שמן בסולת (או בפתיתים).
מגיש מנחה (קרן דרומית מערבית)
! – קומץ את המנחה (אפילו שזה עבודה, ראה להלן ז)
בקרבן –
מולח,
מניף (כמו חזה ושוק של שלמים)
! – מקבל דם – (אפילו שזה עבודה, ראה להלן ז).
שאר עבודות במשכן
מסדר את לחם הפנים על השולחן,
מטיב את הנרות (מפתילות ודשן)

B. על פעולות אלו גם לא חייבים משום –
זרות (אמנם אסור, אך פטור (ועבדתם – עבודת תם – עבודה שמסיימת)),
טומאה (נלמד מזרות)
מחוסר בגדים – נחשבים כזר,
לא רחוץ – גזירה שווה למחוסר בגדים.

(ב אמצע)
חלק ב – תיאור הסטורי של היתר ואיסור הבמות, מה הדין בכל שלב, וההבדל בין במת ציבור, יחיד והמשכן.
להשלים

השיעור זבחים קיב – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיא. באמצע – קיב. סיום פרק השוחט והמעלה)

הקדמה – האם שפיכת שיירי הדם על היסוד מעכבת

במשנה מז. – לא מעכבת (גם בחטאות הפנימיות)

בגמרא (נב.) – ר"ע – לא מעכבת, לרי"ש משמע – מעכבת

באיזה חטאות –

א. המשנה אתמול – ר' נחמיה – שפך את שיירי החטאת בחוץ – חייב.

רי"ח – זה כי סובר שהשפיכה בפנים מעכבת.

מיתיבי – ר"ע טוען לר' נחמיה – הרי השפיכה לא מעכבת,

ור' נחמיה עונה – כמו שחייב על הקטרת האיברים בחוץ, אפילו שגם הם לא מעכבים.

משמע שחייב גם אם השפיכה לא מעכבת!

תשובות:

דחייה – אם כן, למה ר' נחמיה לא ענה לר"ע שהוא מדבר על הפנימיות, אלא ניסה לומר שגם אם לא מעכב חייב?

וזה שבברייתא לא ענה כך לר"ע זה כי ניסה לטעון שגם לשיטתו שלא מעכבת – חייב בחוץ.

(נדלג מהמשנה בסוף עמוד א למשנה בסוף עמוד ב)

ב. המשנה בסוף עמוד ב – קיבל דם בשתי כוסות:

קיבל בכוס אחת (בזה אין חידוש) –

נתן 4 בחוץ ואת השאר בפנים – חייב על הבחוץ

ונתן 4 מתנות בפנים ואת השאר בחוץ – חייב על השיריים בחוץ

גמרא – המשנה כר' נחמיה שהשיריים מעכבים ולכן חייב עליהם בחוץ.

קיבל בשתי כוסות (ומאחת נתן את 4 המתנות ומהשנייה את השיריים)

בהעלם אחד – חייב אחת, בשני העלמות – חייב שתיים

והפנימית לא פסולה (כי היא בכוס נפרדת) ומכפרת עליו בפנים.

(ר"א בר"ש חולק – שלא נעשית דחויה, אלא נחשבת שיריים).

חייב על הבחוץ, והפנימית נחשבת ויוצא בה ידי חובה.

כי ברגע שהקריב בפנים – השנייה צריכה למות וכבר לא ראויה להקרבה (בדומה לכוס השנייה שנדחיתה).

בגמרא – מה הדימוי הזה מוסיף?

אבל אם מראש הקדיש שתיים לאחריות – כששוחט אחת השנייה תרעה עד שתסתאב ותימכר ויקנו עולה (ואם מדובר בחטאת נשיא (שבא זכר) – אז בדיעבד אם שחט אותו לעולה בעצמו זה נחשב עולה) – אם שחט בחוץ כן חייב.

[וזה כמו אשם שניתק לרעייה (למשל שנתכפר בקרבן אחר, שדינו לא שימות אלא שירעה עד שיסתאב ויקנו עולה) – שאם שחטו סתם – הוא הופך לעולה].

הקריב

(חזרה ל-קיא. במשנה למטה)

דעת רבנן – משנה:

שחיטה:

הסבר: אמנם כששחט בחוץ – לא ראוי להעלאה בפנים,

(מקור (בדף קו.) – ויקרא יז – שמפסוק א והלאה מדובר על שחיטה בחוץ, ומפסוק ח על העלאה בחוץ, ופסוק ח מתחיל בו"ו החיבור – וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר – בא לחבר בין השחיטה וההעלאה).

דעת ר"ש – כל שחייבים עליו בחוץ, חייבים על כיוצא בו בפנים,

על מה דיבר ר"ש?

הסברים לא טובות:

ור"ש בא להשוות –

דחייה – זה לא נכנס לניסוח שלו.

ור"ש בא להשוות –

דחייה – לא נכנס לניסוח

או לחומרא – גם בשחט בפנים והעלה בחוץ – חייב

דחייה – ר"ש אומר בפירוש שבזה מודה שפטור.

(קיא: באמצע)

תירוצים:

ובא ר"ש להחמיר – שגם בשחט בלילה בפנים והעלה בחוץ – חייב (כי גם בפנים – אם עלו לא ירדו).

ובא ר"ש להחמיר – שגם בשחט בפנים וקיבל בחול בפנים והעלה בחוץ – חייב (כי גם בפנים – אם עלו לא ירדו).

שלרבנן – במלק בפנים והעלה בחוץ חייב,

ור"ש בא להשוות לחומרא – שגם במלק בחוץ והעלה

(הגענו למשנה בסוף עמוד ב, שאת זה כבר ראינו, אז הגענו לסיום הפרק בקיב.).

[1] פירשנו כגרסת רש"י שזו תשובה בפני עצמה.

השיעור זבחים קיא – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קי. 10+ עד קיא. באמצע)

א. (מהמשנה) קטורת שחסרה – והקטירה בחוץ

תזכורת:

ר"א – פטור (צריך להקטיר את כל הכמות שצריך בפנים)

רבנן – חייב (מספיק כזית, כי גם בפנים יכול להקריב בשלבים (ובהמשך נראה הסבר אחר)).

אם הקטורת חסרה לפני שהוציא אותה –

גם רבנן מודים שפטור בחוץ,

איבעיא להו – מה אם הקטורת חסרה בחוץ?

הסברות:

שתי ראיות שפטור (מדברי רב ומהמשנה) – שמודים רבנן שאם חסר פטור,

אבל דוחים – אולי שם הכוונה דווקא כשחסר כבר בפנים,

(קי. באמצע)

ב. (מהמשנה) – הקריב בחוץ אימורין כשהם מחוברים לבשר (שמיועד לאכילה) – חייב

קשה – והרי הבשר חוצץ בין האימורים למזבח?

תשובות:

זה לא חוצץ:

זה חוצץ ולא אכפת לנו:

(אבל נדגיש – זה רק לגבי צורת ההקרבה, אבל לגבי שצריך שכל הקטורת תהיה – כן צריך שיהיה כמו בפנים)

(קי. שליש תחתון, משנה 1 בעמוד)

ג. המעלה בחוץ מנחה שלימה (שלא נקמצה) – פטור, כי גם בפנים לא כשר

אבל אם נקמצה, וחזר הקומץ והתערבב בשיריים  והעלה – חייב, כי גם בפנים בדיעבד יצא.

קשה – למה חייב, הרי הקומץ בטל אל השיריים?

(השיריים הוקשו לקומץ, כי גם לגביהם נאמרה הקטרה (בפסוק שממנו דורשים שאסור להקטיר אותם – "לא תקטירו ממנו אישה לה'" (ב, יא))).

(קי. משנה שנייה)

ד. הקריב רק קומץ או רק לבונה ולא את שניהם (במנחת נדבה)

גם כאן נחלקו (כמו בהקריב רק כזית) –

רבנן – חייב

ר"א – פטור, כי צריך להקריב את כל המתיר

(אא"כ הקריב אחד בפנים ואת השני בחוץ, שאז חייב, כי הקריב את כל ה"מתיר" שנשאר)

גמרא –  בעי רי"צ נפחא – האם כשמקריב אחד מהם בפנים – מה זה עושה?

מקשה הגמרא – לכאורה אין שאלה, אלא זה תלוי במחלוקת תנאים האם מפגלין בחצי מתיר (משנה מנחות טז., כלומר אם חשב מחשבת פיגול רק על הקומץ או רק על הלבונה) –

לר"מ – מפגלין בחצי מתיר – כלומר גם חצי מתיר הוא משמעותי – כשמקריב חצי זה מתיר חצי.

לרבנן – לא מפגלין בחצי מתיר – חצי מתיר הוא כלום – כשמקריב חצי זה לא עושה כלום.

תשובה – ההתלבטות שלו היא לא בתנאים שם אלא בתנאים אצלנו:

לפי ר"א אין ספק – צריך להקטיר בחוץ הכל, כלומר לחצי אין משמעות גם בפנים ולא עושה כלום.

אבל לפי רבנן – שמספיק להקטיר בחוץ אחד מהם – זה מראה שלחצי יש משמעות גם בפנים – ובזה הספק מה המשמעות בפנים – האם זה מתיר חצי או מקליש הכל? תיקו.

(זה נותן הבנה חדשה ברבנן –

(קי. משנה שלישית)

ה. משנה – הזורק דם בחוץ, אפילו זריקה אחת – חייב

אם מדובר ברוב הקרבנות – ודאי שחייב לפי כולם

כי גם בפנים בדיעבד מספיקה זריקה אחת

אלא כאן החידוש הוא – אפילו בחטאות הפנימיות – שבפנים חייבים 4 – בחוץ חייב על 1

רבא – וכאן מודה גם ר"א,

(קי: 7+)

ו. במשנה – ר' אלעזר – המנסך את מי החג של סוכות בסוכות בחוץ – חייב

מקשה ר"ל – אם המקור הוא מהיקש ליין, אז:

וההלמ"ס זה רק לוג 1, ושחייבים רק בסוכות.

(קי: 4-)

א. עוד 2 ברייתות לגבי כמה מים צריך לנסך בחוץ בשביל להתחייב –

לר"ע – 3 לוגין (כמו יין)

רבנן – 3 לוגים

הסבר: לפי שניהם צריך 3 לוגים (בניגוד למה שהצענו לעיל שלר"א לוג 1),

רבנן – חייב, אין מקסימום (רק ביין יש)

ר"א – פטור, כי 3 זה גם המינימום וגם המקסימום (וכיוון ששם יותר – המים לא ראויים לכלי, ויוצא שגם ה3 לא התקדשו).

רבנן – לא צריך, וחייב

(קי: 1-)

ב. המחלוקת אם צריך כלי כדי להתחייב על מים בחוץ

המחלוקת היא מה התחדש בכניסה לארץ (לגבי יין + מים) –

רבנן – חייבים בחוץ גם בלי כלי –

תיאור הסטורי:

מסקנה הלכתית:

וכן ר"ע בברייתא בהמשך (עוד 7 שורות) – שיש נסכים בבמת יחיד – "כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" – בבמות שיש בכל מושב ומושב.

               ר"א – חייבים בחוץ רק עם כלי, ולכן פטור

תיאור הסטורי:

מסקנה הלכתית:

וכן רי"ש בברייתא בהמשך (עוד 7 שורות) – שאין נסכים בבמת יחיד.

רבנן – לומדים מים מיין, וגם במים חייבים בחוץ בלי כלי

(קיא. 2+)

הסברים:

רבנן (כרבנן לעיל) – קרבו בבמת יחיד (בלי כלי) – ולכן לא צריך כלי להתחייב בחוץ

ג. את המחלוקת הזאת, האם צריך כלי בבמת יחיד, מצינו בעוד שני מקומות:

רבי – במת יחיד אינה צריכה נסכים (כר"א בר"ש)

ר"ע כרבנן – שיש נסכים בבמת יחיד

[1] המקור שעולין לא מבטלים זה את זה – מעבודת יו"כ שמערבב את דם הפר ודם השיער ונותן יחד על המזבח, ולא מבטלים זה את זה (ובדף פא ראינו עוד שני מקורות לזה).

[2] לפי השפת אמת, שכל זה נכון לא רק לחצי מתיר (קומץ/לבונה) אלא גם למחלוקת הקודמת ביניהם שלפי רבנן מספיק להקריב בחוץ כזית כדי להתחייב.

השיעור זבחים קי – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.