עיקרי הדברים: השומעים אינם נקראים לבירור עצמי – אלא להיכנע לדעת הרב – לחיות חיים אסקטיים מתוך "שמחה של מצוה" – ולא לעסוק בבירור עצמי – משום שרק "גדולי דעה" ראויים לעשות את הבירור – וכל השאר הם המון מוסת וחסר דעה עצמית – כל השאר הם בלתי בחיריים ולכן צריכים להישמע לגדול – כדי שלא יפלו בידי "בלעם". מדובר בגנוסטיות יסודית ובמלחמת "בני האור" "בבני החושך", "הטהורים" ב"טמאים" וכו' - אין בירור של המציאות החדשה – אלא זהירות – מכשף רע – הלא הוא בלעם הרשע – רוצה להפיל עליכם טומאה – וכמובן – כאן אנחנו רואים את לב הסכיזמה משאר היהדות – אנחנו "ישראל האמיתי" – אנחנו verus Israel. ממש באותם מונחים!
תורת השלמות וההשתכללות של הראי"ה קוק החידוש התיאולוגי העצום המשנה את תפיסת האלוהים והעולם גם יחד כדי ליצור תיאולוגיה המותאמת בצורה נפלאה להתחדשות העולם
המשך עיון ב"למהלך" האידיאות לישראל. הסתירות בין למהלך האידיאות לבין המציאות החוסר הסטוריות ודיוק של למהלך האידיאות יצירת הדוגמה שהפכה יסוד לשיטת "הקו".
יהדות קוקיסטית מול יהדות מצויה, מאנטי-קריסטוס לצדיק-הקבלי, הקץ המגולה של הקץ המגולה, וסוף האתחלתא. חידושי הקבלה של הראיה בעקבות ההתמודדות עם ניטשה: מתחבולה לחדשנות.
הרב והקו והאליטיזם הניטשאני, התפנית הניטשיאנית אצל הראי"ה ותשובת הראי"ה קוק לניטשה באמצעות תפיסת ההאצלה הקבלית. מוסר העבדים מול המוסר ההאצלתי. החיות הניטשאנית – בקשת החיים של אלוהים חיים. חידושי הליבה של הראי"ה בקבלה – תרופה ומענה לפוסטמודרנה. נסיגת אנשי הקו אל "מוסר העבדים".
מבוא – מקומו של ניטשה בשיח בתקופת הראי"ה –מתוך עוז בלומן – קצת מבואות לפני שניגש לניתוחו הרחב של אביב"י על השיח של הראי"ה מול נישטה – שלמעשה הניע את הראי"ה ליצירתיות פרשנית מדהימה. לא ניתן לדבר על "השפעה" של ניטשה על הראי"ה – אלא על קטליזציה – ניטשה הוא הקטליזאטור הגדול של חידושים גדולים בתורת הראי"ה (כפי שהיה קטליזטור לתורות רבות ושונות שכל אחת מהן קראה בו משהו אחר). הראי"ה מאמץ את ביקורתו של ניטשה אך חולק על מסקנותיו ומושגיו השיח המוסרי סביב ניטשה – עוז בלומן מקומו של ניטשה בעבריות – דוד אוחנה