
Sign up to save your podcasts
Or
לימוד 10 משנה ט
שמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר:
הלימוד לע"נ נאוה בת צבי וסנדרה 🕯️
המשנה הזו, יותר מקודמתה, נראית כמשיאה לדיינים עצות מעשיות. תעשה הרבה חקירות, תשאל את העדים עוד שאלה ועוד שאלה. והוי זהיר בדבריך, תסתיר את הקלפים שלך, שלא יבינו לאן אתה חותר. ככה הם יענו לך תשובות כנות יותר, ולא את מה שהם "צריכים לענות". כשהשאלות ישירות, הם ילמדו מתוך השאלות לשקר.
שוב אנחנו עומדים מול אותה שאלה- מה משמעות הדברים עבורינו, לומדי התורה שאינם דיינים?
ושוב אנחנו מעלים את השאלה העקרונית- איפה האמירה היסודית והעקרונית בקשר לתורה שבעל פה?
אני רוצה להציע שני כיוונים בעניין הזה.
הראשון, גם אנשים שאינם דיינים חורצים לא מעט פעמים גורלות של בני אדם. יהודה בן טבאי דיבר על דיינים, אבל הוא בסך הכל המשיך את דברי המשנה שלפניו, שלימדה אותנו שכל אדם בצורת היחס הבסיסית שלו לרעהו הוא שופט, ולכן צריך לדון לכף זכות. מעבר לדיבור ולהתייחסות האישית, שגם היא משפיעה מאוד, לפעמים יש לנו כח שאנחנו לא מודעים אליו, ולא מספיק זהירים בו, צריך להזהר מאוד לברר את האמת ולחקור וכו'.
השני, נובע מפירוש דברי הגאון מוילנא לדברי שמעון בן שטח. הגר"א מפרש את הביטוי "שמא מתוכם ילמדו לשקר" כדרכו בקצרה ממש. הוא מצטט שלוש מילים מפסוק, ומוסיף שתים משלו: "מדבר שקר תרחק- מן הגורם". אפשר לעבור ליד הפירוש הקצרצר והתמציתי, ולא לשים לב מה הוא מוסיף על דברי שמעון בן שטח.
המהדיר של פירוש הגר"א מפנה אותנו לתשובה הלכתית שכתב ר' משה סופר, ה"חת"ם סופר". הוא עוסק במושג הלכתי שנקרא "גרמא". האיסורים של התורה חלים בדרך כלל על מעשים, לא על ערכים. ולכן, העניינים שאסרה התורה אסורים רק במעשה ישיר, ולא בגרמא. חכמים הם שגדרו גדר, אסרו גם את הגרמא, והרחיקו אותנו מן העבירה. זה נכון לגבי רוב איסורי התורה, אבל יש לפחות יוצא דופן אחד. לגבי שקר לא נאמר בתורה: "אל תשקר". אל תעשה מעשה של שקר, אלא: "מדבר שקר תרחק". כאן התורה עצמה אסרה לא רק את המעשה הישיר, אלא גם את מה שקרוב אליו, מה שגורם לשקר, ולא רק את השקר עצמו.
דברי שמעון בן שטח מתבססים על העניין הזה. הייתי יכול לחשוב שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. הוא יעשה את ההשתדלות שלו, ואם העדים משקרים זו לא אחריותו. שמעון בן שטח מזהיר את הדיינים שלא יגרמו לכך שהעדים ישקרו, בגלל שלא מספיק שאתה בעצמך לא תשקר, יש לך אחריות על שקרים שנגרמים מההתנהלות שלך בדין.
חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. אנחנו מברכים על תורתו של הקדוש ברוך הוא- "אשר נתן לנו תורת אמת". אנחנו שותפים בפירוש התורה הזו, וביצירה שלה. בלימוד, בשאילת שאלות, בהצעת פירושים, בפסיקת הלכה ובבית הדין. העולם שלנו, בניגוד לחותמו של הקדוש ברוך הוא, הוא עולם של שקר. ובכל זאת- "אמת מארץ תצמח". אנחנו צריכים לדבוק בה' ובתורת האמת, ולהזהר מאוד במפגש שלנו עם התורה, במפגש של העולם הזה עם התורה, "שמא מתוכם ילמדו לשקר". שדברי האמת הללו, יאבדו את הכיוון שלהם.
לימוד 10 משנה ט
שמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר:
הלימוד לע"נ נאוה בת צבי וסנדרה 🕯️
המשנה הזו, יותר מקודמתה, נראית כמשיאה לדיינים עצות מעשיות. תעשה הרבה חקירות, תשאל את העדים עוד שאלה ועוד שאלה. והוי זהיר בדבריך, תסתיר את הקלפים שלך, שלא יבינו לאן אתה חותר. ככה הם יענו לך תשובות כנות יותר, ולא את מה שהם "צריכים לענות". כשהשאלות ישירות, הם ילמדו מתוך השאלות לשקר.
שוב אנחנו עומדים מול אותה שאלה- מה משמעות הדברים עבורינו, לומדי התורה שאינם דיינים?
ושוב אנחנו מעלים את השאלה העקרונית- איפה האמירה היסודית והעקרונית בקשר לתורה שבעל פה?
אני רוצה להציע שני כיוונים בעניין הזה.
הראשון, גם אנשים שאינם דיינים חורצים לא מעט פעמים גורלות של בני אדם. יהודה בן טבאי דיבר על דיינים, אבל הוא בסך הכל המשיך את דברי המשנה שלפניו, שלימדה אותנו שכל אדם בצורת היחס הבסיסית שלו לרעהו הוא שופט, ולכן צריך לדון לכף זכות. מעבר לדיבור ולהתייחסות האישית, שגם היא משפיעה מאוד, לפעמים יש לנו כח שאנחנו לא מודעים אליו, ולא מספיק זהירים בו, צריך להזהר מאוד לברר את האמת ולחקור וכו'.
השני, נובע מפירוש דברי הגאון מוילנא לדברי שמעון בן שטח. הגר"א מפרש את הביטוי "שמא מתוכם ילמדו לשקר" כדרכו בקצרה ממש. הוא מצטט שלוש מילים מפסוק, ומוסיף שתים משלו: "מדבר שקר תרחק- מן הגורם". אפשר לעבור ליד הפירוש הקצרצר והתמציתי, ולא לשים לב מה הוא מוסיף על דברי שמעון בן שטח.
המהדיר של פירוש הגר"א מפנה אותנו לתשובה הלכתית שכתב ר' משה סופר, ה"חת"ם סופר". הוא עוסק במושג הלכתי שנקרא "גרמא". האיסורים של התורה חלים בדרך כלל על מעשים, לא על ערכים. ולכן, העניינים שאסרה התורה אסורים רק במעשה ישיר, ולא בגרמא. חכמים הם שגדרו גדר, אסרו גם את הגרמא, והרחיקו אותנו מן העבירה. זה נכון לגבי רוב איסורי התורה, אבל יש לפחות יוצא דופן אחד. לגבי שקר לא נאמר בתורה: "אל תשקר". אל תעשה מעשה של שקר, אלא: "מדבר שקר תרחק". כאן התורה עצמה אסרה לא רק את המעשה הישיר, אלא גם את מה שקרוב אליו, מה שגורם לשקר, ולא רק את השקר עצמו.
דברי שמעון בן שטח מתבססים על העניין הזה. הייתי יכול לחשוב שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. הוא יעשה את ההשתדלות שלו, ואם העדים משקרים זו לא אחריותו. שמעון בן שטח מזהיר את הדיינים שלא יגרמו לכך שהעדים ישקרו, בגלל שלא מספיק שאתה בעצמך לא תשקר, יש לך אחריות על שקרים שנגרמים מההתנהלות שלך בדין.
חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. אנחנו מברכים על תורתו של הקדוש ברוך הוא- "אשר נתן לנו תורת אמת". אנחנו שותפים בפירוש התורה הזו, וביצירה שלה. בלימוד, בשאילת שאלות, בהצעת פירושים, בפסיקת הלכה ובבית הדין. העולם שלנו, בניגוד לחותמו של הקדוש ברוך הוא, הוא עולם של שקר. ובכל זאת- "אמת מארץ תצמח". אנחנו צריכים לדבוק בה' ובתורת האמת, ולהזהר מאוד במפגש שלנו עם התורה, במפגש של העולם הזה עם התורה, "שמא מתוכם ילמדו לשקר". שדברי האמת הללו, יאבדו את הכיוון שלהם.
162 Listeners
43 Listeners
189 Listeners
644 Listeners
2,841 Listeners
299 Listeners
51 Listeners
13 Listeners
0 Listeners
1 Listeners